מחפשים עובד יצירתי? שאלו אותו מי החיה הקטלנית בעולם - קריירה - TheMarker

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מחפשים עובד יצירתי? שאלו אותו מי החיה הקטלנית בעולם

בעידן שבו מעסיקים מחפשים את העובדים החדשניים והיצירתיים ביותר — מדוע אנחנו נכנעים להטיות שמגבילות אותנו? ■ מומחה החדשנות יונתן פפר, המייעץ ליזמים ולחברות בינלאומיות, מציע חמש דרכים לפתוח את הראש ולחשוב קצת אחרת

59תגובות
יונתן פפר
עופר וקנין

"בניגוד למה שנהוג לחשוב, יצירתיות אינה תופעה של יחידי סגולה, פילוסופים ואמנים מתבודדים, אלא יכולת אנושית טבעית. כולנו יצירתיים כל העת, מכיוון שחשיבה יצירתית היא בעצם חשיבה חדשה על אותו נושא מוכר" — כך אומר יונתן פפר, מומחה וחוקר חדשנות וניהול גלובלי, המייעץ יותר מעשור לחברות בינלאומיות ויזמים ומלווה את מעבדת החדשנות של הרווארד.

לטענת פפר, כולנו סובלים מארבעה מחסומי יצירתיות, הנקראים בשפה המקצועית "הטיות דעת" (biases) — "אותם טריקים קלים, לא מודעים, של המוח האנושי הגורמים לנו להתעלם ממידע מסוים, לשקול באופן מוטה מידע אחר, למהר להסיק מסקנות, ולזלזל בנקודות מבט שונות וחדשניות על הקיים". לדבריו, "מודעות לאותן הטיות ושימוש מודע בכלים פשוטים יהפכו את כולנו ליצירתיים הרבה יותר".

מחסום 1: מידע זמין או מידע נכון

פפר מציע עריכת ניסוי פשוט: קחו דף ועט ורשמו לפניכם את התשובה לשאלה מהן ארבע החיות הקטלניות ביותר בעולם, על פי מספר בני אדם שהמיתו בכל שנה. לפני שתקראו את התשובות, רשמו בצד בכמה אחוזים אתם בטוחים שהרשימה שלכם נכונה.

"אצל רוב האנשים יופיעו ברשימה חיות כמו כרישים, נמרים, אריות, תנינים, זאבים, היפופוטמים, עכבישים ארסיים ועקרבים", אומר פפר. "האמת היא שהחיה הקטלנית בעולם היא היתוש, שהורג כ–750 אלף איש ברחבי הגלובוס מדי שנה. אחריו צועד האדם, שהורג כחצי מיליון אנשים בשנה. במקום השלישי נמצאים נחשים עם 50 אלף מקרי מוות בשנה ואחריהם, למרבה ההפתעה, כלבים. מתברר שידידו הטוב של האדם אחראי ל–25 אלף מקרי מוות בשנה.

"למעשה, כל החיות הנחשבות קטלניות ביותר אינן מגיעות לכדי 1% מכלל מקרי המוות שהיתושים או בני האדם אחראיים להם. אם המידע כה חד־משמעי, מדוע כולנו משוכנעים שכרישים, תנינים, ואריות כל כך קטלניים?"

התשובה, לדברי פפר, תלויה בהטיית הזמינות. "בתהליכי קבלת החלטות אנו נוטים לתת משקל יתר לפריטי המידע הזמינים יותר עבורנו. מידע שאנו זוכרים היטב, מידע חדש במוחנו או כזה שמזעזע אותנו, נתפש כחשוב ורלוונטי — גם אם אינו כזה. כך למשל, מי לא זוכר את הסרט 'מלתעות' או את הסצנות בנשיונל גיאוגרפיק שבהן האריה תופס איילה במלתעותיו, או כתבה על מטייל שכמעט מת מעקיצת עקרב? היות שאלו פריטי מידע זכירים, הם תפסו חלק נכבד ברשימת החיות הקטלניות שלכם".

ההטיה הזו, המופיעה לא פעם בארגונים, תועדה בניסוי שנערך על ידי החוקרים דירבורן וסימון ב–Carnegie Institute of Technology כבר בשנות ה–50: שלוש קבוצות שעבדו באותו ארגון — אנשי מכירות, רואי חשבון, ואנשי ייצור ותפעול — קיבלו מידע עובדתי על כשל מסוים. באופן לא מפתיע, אנשי המכירות החליטו שהבעיה המרכזית נעוצה במכירות; רואי החשבון חשבו שיש בעיה פיננסית; ואנשי התפעול והייצור התמקדו בענייני ייצור. אדם, כך מתברר, קרוב אצל עצמו.

קרובה־רחוקה של הטיית הזמינות היא הטיית העיגון, או הנטייה להישען על פריטי המידע הראשונים המוצגים לנו בעת קבלת החלטה. "תופעה זו מתועדת היטב במצבי משא ומתן, שבהם המחיר הראשון המוצג הוא המחיר שעליו המשא ומתן ייסוב אחר כך — ללא קשר למידת ההיגיון או ההוגנות שבמחיר", אומר פפר. "מכיוון שמספר כלשהו נזרק ראשון על שולחן המשא ומתן, הוא ייצרב בראשי המתדיינים וישפיע על השתלשלות המשא ומתן מאותה נקודה ואילך".

לשתי ההטיות יש משמעות רבה כשמדובר בתהליכים יצירתיים, שבהם נדרשת יכולת לחבר מידע מוכר בצורה בלתי־ מוכרת. אם אנחנו לא רואים את כלל פריטי המידע, כיצד נחבר אותו בצורה יצירתית?

משרדי איביי באירלנד
Bloomberg

מחסום 2: מהו הכלל הסודי שלי?

לפניכם סדרה של שלושה מספרים: 2, 4 ו–6. האם אתם יכולים לנחש מהו הכלל שלפיו נבנתה? "לרובנו נראה ברור שהכלל הוא מספרים זוגיים במרווחים שווים", אומר פפר. "ומה אם אגיד לכם שגם הסדרה 2, 4, 8 נבנתה לפי אותו הכלל? אולי תגידו אז שהכלל הוא בעצם מספרים זוגיים, ואז אקשה ואומר שגם הסדרה 2, 5 ו–9 עונה לכלל הסודי. כעת אמור להיות ברור שהכלל הסודי לא כולל מספרים זוגיים, והדרך לתשובה אמורה להיות קצרה. התשובה היא שהכלל הוא כל סדרה של מספרים עולים, למשל 1, 2 ו–3.

הדרך לתשובה אמורה להיות קצרה — אך בפועל, כשמציגים לאנשים בעיה זו הם נוטים לחזור ולהציע כללים שמכילים בתוכם וריאציות על מספרים זוגיים במרווחים שווים. הטיה זו נקראת "הטיית האשרור" והיא קשורה לנטייה האנושית להתמקד במידע שמאשש את הבחירות הקודמות שלנו, ולהתעלם ממידע ששולל אותן.

"בעולם העסקים, הטיה זו אחראית לנטייה להקצין מחויבות (escalation of commitment) — כלומר להמשיך ולהשקיע בכיוון מסוים, גם כאשר נתונים רבים מוכיחים שאין טעם להשקיע בו. הדוגמה הטובה ביותר היא היעלמותו של הבלקברי עם השקת האייפון. הטיית האשרור הביאה לכך שמנכ"ל החברה שייצרה את הבלקברי התמקד במה שכן עובד במוצרים שלו (והיו נקודות רבות כאלה) והפחית בחשיבות המידע והאנשים שניבאו כישלון לאסטרטגיה שלו. בשל אותה הטיה, מחקרים מצביעים על כך שרובנו בוחרים להקשיב לאתרי החדשות שנוטים לצדד בדעותינו, ולהתרחק ולזלזל באתרי חדשות המאתגרים אותן".

במקרה הזה, שלא כמו בהטיה הקודמת, תהליך היצירה ייטה להיסגר מהר מדי. "מרגע שניצור פתרון אחד או שניים, ניטה 'להתאהב' בהם והמוח שלנו יחזיר אותנו אליהם שוב ושוב במעגלי חשיבה סגורים שאינם מתקדמים לרעיונות יצירתיים יותר". אומר פפר.

מחסום 3: טוב מראה עיניים?

כולנו מכירים את התמונות שבהן כל אחד רואה בהן במבט ראשון פרט מסוים, והפרטים האלה שונים מאוד מאדם לאדם.

"ההטיה השלישית נובעת מהנטייה של המוח האנושי למצוא דפוסים בין פרטים. המוח מחווט למציאת קשרים בין פריטי מידע", אומר פפר. "בעוד שזו אינה תכונה שלילית באופן בסיסי, הרי שהנטייה זו מצמצמת יצירתיות אם היא משתלטת על האופן שבו אנו רואים נתונים. כך למשל, אם ברגע שראיתם פרט מסוים בתמונה (או מספרים זוגיים ברווחים של 2 בדוגמה המספרית הקודמת) אינכם מסוגלים לראות דבר אחר מלבד אותו פרט, היכולת שלכם לבחון את המציאות מנקודות מבט שונות מוגבלת, ומכאן גם היצירתיות שלכם".

כדאי להיות מודעים לנטייה שלנו לחשיבה אוטומטי ת
Getty Images ISRAEL

מחסום 4: ברור שאני צודק

הטיית ביטחון היתר נפוצה ומסוכנת מכולן, ומחזקת את כל ההטיות האחרות. פפר: "הטיית ביטחון היתר, כשמה כן היא — הנטייה שלנו לייחס דיוק ואמינות גבוהים יותר לשיקול הדעת שלנו מאשר לנתונים. קחו לדוגמה את מידת הביטחון שציינתם בתשובה לשאלה הראשונה והשוו אותה למספר בעלי החיים הקטלניים שאכן ניחשתם נכונה. מה שכנראה תגלו הוא שבפועל הצלחתם הרבה פחות.

"נטייה זו מתקיימת הן בשאלות טריוויה על בעלי חיים והן במצבי קבלת החלטות הרות גורל — תביעות משפטיות, יציאה למלחמה, מסחר במניות, השקעה בטכנולוגיה או פרויקט ארגוני גדול. הטיית ביטחון היתר גורמת לכך שנעריך את מידת היצירתיות שלנו ביתר, ולכן ניטה לסיים את תהליך היצירה הרבה לפני שנגיע למיצוי היכולת היצירתית שלנו. בפועל, עוד חצי שעה של דיון עשויה ברוב המקרים להביא לתוצרים שיהפכו תהליך 'יצירתי מספיק' ל'וואו, מאיפה זה הגיע?' ויגרמו לרעיונות הראשוניים להיראות בנאליים".

עם ההטיות האלה, המשותפות לכלל בני האדם, אפשר ורצוי להתמודד. "מחקרים נוירולוגיים, פסיכולוגיים והתנהגותיים מצביעים על כך שהטיות הדעת נוטות להתקיים ככל שאנו פחות מודעים להליכי החשיבה שלנו ועוסקים בחשיבה אוטומטית, מיידית ומהירה" אומר פפר. "לכן, אם נאמץ לעצמנו הרגלי חשיבה שיטתיים חדשים, נוכל להישאר במודעות למגבלות החשיבה האוטומטית ולשמר חשיבה יצירתית — החופשית ממגבלות של הטיות הדעת".

הנה כמה הרגלים חדשים שכדאי לאמץ בתהליכי החשיבה:

1. מיפוי מרחב ההחלטה שלנו

"בבואנו להחליט מה הקשר בין המספרים 2, 4 ו–6, נמפה את כל האפשרויות (מספרים זוגיים, מספרים חיוביים, מרווחים של שניים, מספרים עולים, אירועים בהיסטוריה, ימי הולדת של אישים חשובים, ועוד), ונקטלג אותם לפי היגיון (מספרים מסוימים, יחסי מספרים, תאריכים מסוימים)", אומר פפר.

"כך, נוכל לעבור באופן שיטתי על כל השערה ולשלול אותה בתורה, וגם לקחת צעד אחורה ולבחון את כל מרחב האפשרויות יחד. דבר נוסף שיתגלה לנו הוא כיצד המוח שלנו חושב על פי רוב, וכך נוכל לתרגל מטא־מחשבה (מחשבה על אודות המחשבה) ולפרוץ דרכים חדשות ביצירתיות שלנו. מיפוי כזה גם מקל עלינו לתאר לאנשים אחרים את תהליך קבלת ההחלטות שלנו, וכך לקבל משוב".

2. הרחבת מקורות המידע

גיוון והרחבת מקורות המידע והמשוב שלנו הם חלק חשוב בהתמודדות עם חשיבה אוטומטית, לכן יש להוסיף באופן מודע מקורות שחורגים ממקורות המידע שבדרך כלל נפנה אליהם. כך תצומצם הטיית האשרור ונתרגל את היכולת להכיל נקודות מבט שונות על אותה התופעה.

במקביל, כדאי לסגל לעצמכם הרגל לשאול את עצמכם 'איזה פרטי מידע עלי למצוא כדי להזים את ההשערה שלי', או 'מה עלי לעשות כדי להוכיח שההחלטה שלי שגויה'. נסו, באופן מכוון, להוכיח לעצמכם שאתם טועים. יש הקוראים לזה "להיות פרקליטו של השטן".

3. לשאול את השאלה — בצורה אחרת

"מחקרים מראים שהאופן בו אנו מנסחים לעצמנו את הבעיה או המטרה היצירתית משפיע על הגישה שלנו, ועל הפתרונות שיעלו במוחנו", אומר פפר. "כך למשל, במקום לשאול את השאלה 'כיצד להשיג עוד לקוחות?' נשאל 'כיצד עוד לקוחות יכולים להגיע אלינו' או 'כיצד להפסיד פחות לקוחות'.

"שיטה נוספת היא האטומיזציה, פירוק האתגר לגורמים קטנים. כך למשל נפרק את השאלה 'כיצד לגרום לעוד אנשים לשלם על משקאות אנרגיה?' לכמה מרכיבים: מרכיב האנשים — נשים מעל גיל מסוים, גברים שמתאמנים בפארק; תשלום: מתן כסף בקופה לקופאית; משקה אנרגיה — בקבוק פלסטיק מלא בנוזל.

"בשלב זה אפשר להרכיב מחדש את המרכיבים בכל מיני דרכים. למשל, ייתכן שנגיע בסוף לשאלה 'כיצד לגרום לעוד אמהות לקנות באינטרנט אבקת משקה אנרגיה לבנותיהן, שהולכות לחוגי ספורט'".

4. הגדרת המטרה למיקוד מאמצים

לדברי פפר, "כדאי לקבוע רף מינימלי למספר הרעיונות שצריך לצאת עמם מפגישה. כך למשל, אם קבענו שבפגישה של חמישה אנשי צוות עלינו לצאת עם לפחות עשרה רעיונות חדשים מקוריים ושונים מכל אחד ואחת, יש סיכוי טוב שנצא מהפגישה עם 50 רעיונות חדשים לפחות, שיקנו לנו בסיס רחב שממנו נוכל להתחיל תהליך יצירתי, רחב אופקים וחדשני.

"המטרה עצמה ממקדת את המאמצים של כל הנוכחים ומעודדת אותם להתמיד במאמץ, גם אם הם מרגישים שכבר 'מיצו את היכולת לחשוב'. מחקרים מראים שכאשר נקבעות מטרות מאתגרות, מקובלות על הקבוצה ומנוסחות בצורה חיובית, התוצר היצירתי עולה".

5. אל תיכנעו למחשבה שאין זמן

"כל השיטות האלה לא יעילות מבחינת זמן", אומר פפר. "הן מכריחות אותנו לשקול יותר דברים לפני הגעה להחלטה, אך חשוב להבין שבמצבים שבהם נדרשת יצירתיות — בניית מוצר חדש, התמודדות עם הלא־נודע, תחרות עם מתחרה חדש ולא צפוי, השקעה משמעותית בטכנולוגיה חדשה — שיטות אלה חיוניות כדי להימנע מטעות יקרה, שעלולה לקרות כי לא השקעתם מספיק זמן בתהליך קבלת החלטות עמוק ואיטי יותר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם