"דברים זזים כשהם הופכים לבייבי של השר" - קריירה - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"דברים זזים כשהם הופכים לבייבי של השר"

המנהלים הצעירים של משרד הכלכלה מאמינים שהם מובילים מהפכות של ממש - גם אם חלק מהרפורמות נשארות בתוכניות העבודה שנה אחר שנה

10תגובות
מימין: אלי לוי, מירי שמואלי, עוז כ"ץ, נעמי הימן-רייש ואנואר חילף
אייל טואג

מסביב לשולחן בחדר ישיבות קטן במשרד הכלכלה ישבו אנשי קריירה משכילים ומחויבים. הגיל הממוצע: 35. מאחורי כולם מסלול של עבודה במגזר הפרטי או באקדמיה, ולכולם משותפת בחירה מושכלת במסלול קריירה שונה — עבודה עבור המדינה.

אנואר חילף, אלי לוי, נעמי הימן־רייש, מירי שמואלי ועוז כ"ץ הם מאנשי דרג הביניים של משרד הכלכלה והתעשייה - אותם פקידים מקצועיים שמיישמים את החלטות הפוליטיקאים, אבל גם משפיעים עליהן מאוד. הם מלאי סיפוק לעתים, מתוסכלים לא פעם, ולמרות הקושי - רובם רוצים להתקדם בסולם הדרגות דווקא בשירות המדינה.

הבחירה בעבודה ממשלתית אינה טריוויאלית, בעיקר כשאינה מלווה בצ'ופרים מפנקים כמו קביעות, אלא נסמכת על חוזה אישי שעושי להסתיים בכל רגע. כולם גם יכלו לעשות דברים הרבה יותר מתגמלים כלכלית: כ"ץ הגיע מעולם ההיי־טק, לוי הוא רואה חשבון שהתקדם בפירמה גדולה, שמואלי הגיעה מחברת ייעוץ, הימן־רייש היתה על מסלול אקדמי מבטיח, וחילף, שהגיע מאגף התקציבים, התחיל גם הוא את דרכו במגזר הפרטי. כולם גם אחרי לימודים אקדמיים עם תואר שני לפחות — לאחת יש שניים כאלה, ואחרת דוקטורנטית בהקפאה - אבל בתחילת שנות ה–30 לחייהם, הם שינו כיוון, מסיבה פשוטה: כדי להשפיע.

שמואלי עבדה בעבר עבור היזם הבריטי של תוכנית ויסקונסין. שם, לדבריה, "מה שהיה חשוב היה שורת הרווח. אני כאן לא כדי למקסם את הרווחים של הפירמה הפרטית, אלא את התשואה למשק". כולם מסכימים עם הקביעה שלה.

לדברי חילף, "אתה בא עם רעיון, והוא מתברג לסדר היום של העבודה הממשלתית והופך לחלק מחוק ההסדרים". בשלוש השנים האחרונות חילף הוא הממונה על חוקיות היבוא, תפקיד חדש שהוא הראשון למלא, ושאליו מתנקז חלק חשוב ממאמצי הממשלה להקל את היבוא האישי באמצעות האינטרנט כדי להוריד את יוקר המחיה.

"היכולת הזאת, להפוך רעיון לפעולה של הממשלה — זה לא משהו שאפשר לעשות במגזר הפרטי", אומר חילף. תוכנית ההסדרה שגיבש בעקבות מסקנות ועדת לנג על היבוא האישי, לדבריו, היא כיום חלק מהפרק בהצעת חוק ההסדרים לביטול הצורך באישורי יבוא על חלק ניכר מהמוצרים.

למרות הכוח הרב שיש במשרת ציבור בדרג ביניים, יש גם לא מעט רגעים מתסכלים. "קצב עבודת הממשלה מתסכל, וגם עבודת המשרד לפעמים בלתי־נסבלת", מספר חילף. "יכולות לעבור שלוש שנים ושום דבר לא מתקדם. אני, למשל, לא מצליח להסדיר יוזמות של עסקים בתחום היבוא האישי, תחום שהתחלתי לטפל בו לפני שנה וחצי. בניגוד למגזר הפרטי, שם יש מישהו שאומר 'זהו, החלטתי', פה אתה צריך לשכנע עשרה אנשים בדרך, שרובם בכלל לא מהמשרד".

בפני חילף עומדים לא מעט אתגרים, ביניהם אימוץ מדיניות חדשה ליבוא אישי בחקיקה ויישום החלטות ממשלה בדבר פתיחת יבוא מקביל בתחומי התמרוקים והציוד האלחוטי. בתחום האלחוטי ישנה כברת דרך לעבור מול משרד התקשורת.

"אחת הבעיות הגדולות היא שלמדינה אין מנגנון יעיל ליישום החלטות", הוא אומר. "אתה יכול לבוא עם הרעיון, וכבר יש החלטת הממשלה וברור שהכל נכון וצריך לצאת לדרך — וזה לא מתקדם. במקרים כאלה מנסים שוב ושוב עד ליישום. לא נכנעים".

"מרגיז כשחושבים שאין לנו עמוד שדרה"

שמואלי, מנהלת תחום מדיניות ומחקר, היתה בתפקידה האחרון יועצת בחברת הייעוץ הכלכלי פארטו. גם היא מרגישה את ההבדל בתרומה. "ניקח לדוגמה את רפורמת התמרוקים שיצאה לדרך", היא אומרת. "זה התחיל כשביצענו עבודת מחקר וגילינו פער מחירים עצום מול העולם".

שר הכלכלה, אלי כהן
אייל טואג

גיליתם או שגילו לכם, למשל דרך התקשורת?

"אגף אסטרטגיה לא יושב ומחכה שהציבור יציע. אנחנו מבצעים מחקרים על פי המיקוד של המשרד, למשל הורדת יוקר המחיה. מכיוון שלמשרד יש חזון ברור, הנתונים עוזרים לשר לקבל החלטות נכונות. כמובן שאנחנו לא מנותקים מסדר היום הציבורי".

את לא חושבת שרפורמת התמרוקים תפסה מקום משמעותי משיקולים פופוליסטיים של השר, אלי כהן?

"אין פה שום דבר פופוליסטי. אנחנו בוחנים את סל הצריכה הישראלי, ממזון יבש עד רכב, ומזהים פערים מול העולם. דרך הבדיקה הזאת גילינו שטואלטיקה היא אחד התחומים הכי ריכוזיים בישראל, והפער הממוצע במחיר מול העולם מגיע ל-48%, ולכן הוחלט שיש לטפל בו. אבל גם ענפים אחרים ייבדקו. לטעמי, הטואלטיקה תפסה בדיוק את המקום שהיא צריכה לתפוס, כי התהליך מחנך אנשים לעשות השוואות, גם בתחומים אחרים. צריך לעשות חינוך צרכני. נמשיך במזון יבש, מוצרי תעבורה כמו חלקי חילוף לרכב, ומוצרי בניין".

לדברי שמואלי, הנתונים מקבלים מקום מרכזי מאוד בתהליך קבלת ההחלטות במשרד הכלכלה. "מהניסיון שלי מול שרים ומנכ"לים בחמש השנים האחרונות, אחרי שחשפנו נתונים שקופים וברורים, לא היה שר שאמר, 'זאת לא האג'נדה שלי, ואני רוצה שתקדמי אג'נדה אחרת'. אני רואה את הצימאון לנתונים. ההחלטות היום מבוססות על נתונים באופן מובהק".

ובכל זאת, מכלל הנתונים שאת מביאה — מי עושה את התעדוף?

"מקבלי ההחלטות. אבל יש, למשל, צוות בין־משרדי שחושב על הדרכים להפחתת יוקר המחיה בישראל. הצוות עובד על פי הנתונים שאנחנו מביאים, ולכן משמח לראות שמאז אפריל 2017 נרשמה ירידה של 7% בפערי המחירים בין מוצרי הטואלטיקה בישראל ובחו"ל. זה לא מספק, ואנחנו רק בהתחלה. היעד הוא פער של פחות מ–19%, שזה לטענת היבואנים פער המחירים הסביר שמייחסים היצרנים בחו"ל לשוק הישראלי".

שמואלי מציגה אתגר נוסף — קידום התעשיה המסורתית. "תוכנית נטו תעשייה נותנת כלים ליישום החזון הזה, והאתגר הוא ליצור קפיצת מדרגה של התעשייה המסורתית", היא אומרת. "נכון שמדברים על זה כבר שנים. כיום, גם אנחנו כמשרד מוכנים יותר ברמה האסטרטגית. למשל, יצירת מסלול פריון למפעלים לא־מייצאים זאת מהפכה".

למרות דברי שמואלי, תוכנית הפיילוט לשדרוג מפעלים וחיבורם לטכנולוגיה מתקדמת בתמיכה ממשלתית עדיין רחוקה מלהיות מהפכה. היא מתחילה בכמה עשרות מפעלים ותגיע בהמשך לכמאה בלבד, מתוך אלפים.

גם שמואלי חווה לא מעט רגעי תסכול. "אני לא מרוצה מהאופן שבו תופשים את העבודה הפקידותית המקצועית", היא אומרת. "למשל, כשאומרים עלינו שאין לנו עמוד שדרה מקצועי ואנחנו פועלים על פי כתבות בעיתון, כשהמצב בדיוק הפוך".

מדפי מוצרים בגוד פארם
מוטי מילרוד

"הפחתת הרגולציה היא לטובת הצרכן"

הימן־רייש, מנהלת תחום רגולציה וחקיקה בסוכנות לעסקים קטנים ומתאמת כנסת־ממשלה במשרד, מספרת שלא פעם היא מרגישה שהיא "נכנסת שוב ושוב בקירות, ושום דבר לא מצליח כי העבודה מאוד לעומתית". לדבריה, היא מנסה להקל את הרגולציה על העסקים הקטנים, ונתקלת בעימות מול כל הרגולטורים.

עם זאת, היא אומרת: "כשאני פורטת את העבודה, אני מגלה שמול התחושה הכללית של דון קישוט מול טחנות רוח, יש גם לא מעט הצלחות. אחד הדברים הגדולים האחרונים הוא חוק מוסר התשלומים, שיקל על עסקים לקבל את התשלום בפרק זמן הגיוני. כולם לקחו עליו קרדיט, אבל מי שעשה אותו מהאות הראשונה ועד הקריאה האחרונה בכנסת - היינו אנחנו".

מתי העבודה שלך מצליחה יותר, ומתי פחות?

"עבודת הממשלה היא ריצת מרתון שבסופה דברים קורים. זה יכול לקרות יותר מהר כשהנושא הופך לבייבי של השר. כשהוא לא, התהליך יותר קשה. חוק מוסר התשלומים רץ יחסית מהר. העברתי את זה בוועדת השרים לחקיקה ביום האחרון של אריה דרעי כשר, ואז התחילה העבודה מול כלל הגורמים, כי היה אתגר ברתימת השלטון המקומי, וגם מול קופות החולים ובתי חולים שביקשו להחריג אותם", מספרת היימן־רייש.

"זה חלק שיש בו הרבה סיפוק: מתחילים מנקודת פתיחה קשה — כולם נגדך — ואת צריכה לעבור אחד־אחד ולשכנע, להסביר ולגבש קואליציות. יש משהו מעניין במלחמות האלה, הן מספקות את האקשן. עם זאת, כשנכנסים לשירות הציבורי צריך לדעת שזה הקצב שלו. דברים קורים לאט, ובמקום להתבאס מזה צריך לדעת לנווט בתוך זה - מה שמאפשר לנצח את המערכת", היא אומרת.

בכל זאת, את הימן־רייש מתסכלת התפישה הדיכוטומית בין המגזר העסקי לאינטרס הציבורי. "קיימת תפישה כאילו המגזר העסקי רע, והצרכן הוא קורבן שלו", היא אומרת. "אני לכאורה מייצגת את המגזר העסקי, אף שאני מייצגת את האינטרס הציבורי, שהוא כלכלה חזקה. אני פוגשת את הדיכוטומיה הזאת בכל דיון שיש בו הסדרה של המגזר העסקי — ואז השיח הציבורי הוא: 'הנה שוב משרד הכלכלה מובל על ידי אינטרסנטים ולוביסטים'.

"אז יש לוביסטים, אבל אנחנו כממשלה מפחיתים רגולציה לא כי תנובה שלחה אותנו, אלא כדי שלתעשייה יהיה קל יותר לפעול פה, מה שישליך ישירות על הצרכן. רגולציה היא אינטרס של מונופולים שמשתלטים עליה צ'יק-צק ויודעים לפעול בתוכה, בניגוד לעסקים הקטנים. כשהמדינה עושה בשביל המונופול את העבודה של חסימת המתחרים בעזרת רגולציה קשיחה, היא מונעת כניסה של שחקנים חדשים לשוק. מסיבה זו האינטרס הציבורי הוא הקלת הרגולציה, ואנחנו פועלים בניין הזה כל הזמן", אומרת הימן־רייש.

האתגר העומד בפניה כיום הוא ההחלטה שהתקבלה באחרונה על הקמת ועדה לסיוע לעסקים הקטנים והבינוניים. "בעוד חצי שנה נקבל המלצות, ואז נדע מה העלות של התוכנית הזאת", היא אומרת. הוועדה מוקמת לאחר שהעסקים הקטנים הרגישו שבתוכנית נטו תעשייה הם אינם מקבלים רוח גבית כפי שציפו, אף שהיא היתה אמורה לקדם פתרונות לבעיות מוכרות של מפעלים קטנים ובינוניים.

למה צריך עוד ועדה כשהנושא הזה נטחן עד דק, וכל החסמים ברורים, ממחנק אשראי עד קושי במענה על מכרזים?

"כי זה ייתן מעטפת עם מסגרת מחייבת, ונוכל לקדם את ההמלצות מהר יותר".

"הרגולציה לא סבירה, ואין דומה לה בעולם"

כ"ץ, שהוחלף על ידי שמואלי ובשנה האחרונה משמש מנהל מינהל סביבה ופיתוח בר-קיימא, אחראי על הצד הירוק של התעשייה. "רוב הזמן אני עוסק בניסיון להבין למה התעשייה לא מצליחה להתפתח ולצמוח, למרות כל הכלים שניתנים לה", הוא אומר. "התשובה היא שיש תנאים אובייקטיביים - למשל מרחק משוקי יעד, קשיי מיתוג והון אנושי יקר - אבל הסיפור האמיתי הוא נטל הרגולציה הלא סביר בישראל. תנאי הפתיחה הם חיסרון, ואין להם אח ורע בעולם. הצוותים שלי עוסקים רוב הזמן בשאלה איפה הרגולציה מפריעה ליכולת לעשות כאן שינוי", אומר כ"ץ.

לדבריו, "משרד הבריאות מחמיר מעבר למקובל בעולם, לתאגידי המים תנאים משלהם, למשרד האנרגיה או איכות הסביבה יש דרישות משלהם, והשלטון המקומי משית רגולציה נוספת. בנוסף, קיים גם חוסר תיאום בין הרגולטורים, כך שכל אחד רואה את הזווית שלו.

"לטעמי, צריך לחשוב איך בונים את משרד הכלכלה כמשנה מציאות במצב שבו כל גורם רלוונטי עושה מה שהוא רוצה. האתגר שלנו הוא ליצור איזון בין דרישות משרדים שונים ובין התעשייה. צריך לתת לתעשייה תנאי פתיחה כמו שיש לה בעולם. אנחנו חייבים לתקן את הפער".

בתוכנית נטו תעשייה נקבע כי במשרד הכלכלה תוקם נקודה שתרכז את בעיות התעשייה מול כל הרגולטורים. עם זאת, האחריות הממשלתית לצמצום הרגולציה נמצאת במשרד ראש הממשלה.

סביב דיוני ועדת נטו תעשייה עלתה המודעות לכך שבעולם ובישראל יורד חלקה של התעשייה בתוצר, ומנגד עולה חלקם של המסחר והשירותים - מה שמחליש את מעמדה של התעשייה כמנוע צמיחה במשק ואת נכונות הממשלה להשקיע בה. כ"ץ, כמו האחרים, מתקומם נגד השיח העכשווי הבוחן את נחיצות התעשייה מלכתחילה. בכך מתאימה הגישה שלו לרוח הנושבת ממנכ"ל משרד הכלכלה, שי רינסקי, ששם לו למטרה מוצהרת לקדם את התעשייה.

חלק מהמרואיינים אף התייחסו לרפורמת סימון המזון המזיק של משרד הבריאות, כאל רגולציה מחמירה מיותרת — מה שמעלה את החשש שחלקם פועל כרגולטור שבוי, שסבור שתפקידו לקדם את התעשייה, ולאו דווקא את האינטרס הציבורי הרחב.

לדברי כ"ץ, "השיח באוצר הוא 'למה צריך תעשייה כשיש לנו היי־טק', אלא שתעשייה היא גורם חשוב מאוד לכלכלה בריאה - בין השאר כי על כל עובד בתעשייה נדרשים חמישה אנשים נוספים בתחומי השירותים".

בינתיים, כ"ץ יכול להביט בסיפוק בתוכנית לפיתוח הצפון, שהיה בין יוזמיה המרכזיים. "משמח אותי ששמנו את הצפון על השולחן למרות אינספור מאבקים", הוא אומר. "ברור שיש עוד דרך רבה עד ליישום המלא אבל הצלחות מהסוג הזה גורמות לך להבין שזו זכות גדולה לעבוד עבור המדינה".

"אתה מוריד חסם — והאימפקט מיידי"

לוי, מנהל תחום ביקורת ביצוע השקעות ברשות להשקעות, מזכיר את ההשפעה הגדולה, לדבריו, של כל פעולה במשרד הכלכלה. הוא אומר כי בחן לא פחות מ–500 תוכניות תמרוץ לתעשיינים, וגילה שהחסם העיקרי הוא הדרישה ליצוא. "יש כאלה שלא מצליחים לייצא בגלל עיוותים קיימים בחוק ועודף ביורוקרטיה", הוא אומר. "רתמנו את רשות המסים, שינינו תקנות, והאימפקט היה מיידי.

"עשרות תוכניות השקעה מוקפאות, שהיו בשלבי ביטול, יצאו לדרך. במקום שבו ראינו שהכשל באחריותנו, עשינו את השינוי, וזה בתוך פחות משנה. יחסית למדינה, זה מהר. עם זאת, לא הכל עובר בקלות. אתה עושה עבודה, מציג לגופים כמו מס הכנסה או אגף התקציבים, כל אחד מושך לכיוון האג'נדה שלו — והזמן עובר".

האתגר העומד מול לוי כרגע הוא מסלול חדש להתאמת מפעלים באזורי תעשייה עבור החברה הבדואית, תוך עידוד יזמים ועסקים בדואים וללא חובת יצוא. "זהו קהל יעד שהחוקים הקיימים חוסמים אותו", הוא אומר. "גם מסלול פריון ללא יצוא בתוכנית נטו תעשייה הוא מהפכה".

לוי מזכיר אחרים במשרד הכלכלה שאוהבים לדבר על רפורמות ומהפכות, אבל יש לזכור כי חלק מהמהפכות המדוברות נשארות בתוך תוכניות העבודה של המשרד בלבד. תוכניות לשדרוג התעשייה המסורתית, למשל, מופעלות במשרד הכלכלה זה יותר מעשור, ללא השפעה דרמטית על נתוני המאקרו של פריון התעשייה. חלק מכך נובע ממחסור בכוח אדם מקצועי — כשל שמשרד הכלכלה לא פתר גם כשהנושא היה באחריותו לפני העברתו למשרד העבודה. חלק נוסף מהפער בפריון נובע מהשקעות נמוכות של תעשיינים.

למה בחרת לעבוד עבור המדינה בעוד כרואה חשבון יש לך הרבה מאוד אפשרויות אחרות?

לוי: "זאת שאלה מיותרת. השירות הציבורי הוא מעסיק לגיטימי כמו כל מגזר אחר, בעיקר כשכולנו על חוזים אישיים — לאף אחד אין קביעות. ההורים שלי עובדים 30 שנה באותם תפקידים. אני רוצה להתקדם ולזוז. עבודה עבור המדינה מאפשרת לך לפגוש את האנשים הכי חזקים. אתה יושב על תקציבים שאין בחברות פרטיות, ויכולת ההשפעה שלך גבוהה מאוד".

גם חילף לא מבין את השאלה. "העבודה שלי היא דבר סופר־חשוב", הוא אומר. "הייתי משלם על זה כסף".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#