66 אלף שקל בחודש: כך נהפכה הרפואה למקצוע המתגמל בישראל - יותר מבהיי-טק - קריירה - TheMarker

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

66 אלף שקל בחודש: כך נהפכה הרפואה למקצוע המתגמל בישראל - יותר מבהיי-טק

האמא היהודייה יודעת למה היא רוצה שהילדים שלה יהיו רופאים. עם שכר ממוצע של 66 אלף שקל ברוטו בחודש (שבתוכו מקופלת שונות) - מתברר שיש ככל הנראה תמורה הוגנת ל–12 שנות לימודים מפרכות

312תגובות
בית חולים אסותא בתל אביב
מוטי מילרוד

האנומליה הישראלית, שבה כל המבריקים שמוציאים ציון של 740 ויותר במבחן הפסיכומטרי רצים ללמוד רפואה, נראתה לנו תמיד בזבוז משאבים לאומי משווע. במקום שכל המוחות המבריקים יפנו לפוליטיקה, מחקר מדעי וטכנולוגי או אמנות — תחומים שבהם נדרשת חשיבה יצירתית פורצת דרך — הם מתבזבזים כרופאים, מקצוע שדורש כישרון, אך ודאי אינו מחייב מוחות מבריקים דווקא. את בזבוז המשאבים הזה ייחסנו להטיה הרגשית של האמא היהודייה, ששאיפתה שילדה יהיה רופא גברה אצלה על כל שיקול אחר.

טעינו. מתברר שהאמא היהודייה חכמה מכפי שחשבנו, ויודעת היטב מדוע היא דוחפת את ילדיה להיות רופאים דווקא: זאת הדרך הטובה ביותר להבטיח שילדיה יסתדרו היטב בחיים, שלא לומר יהיו עשירים. הניתוח של אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר, שערכו אלכסי בלינסקי, גלית בן נאים ויואב הכט, חושף עד כמה הרופאים בישראל משתכרים היטב. ממוצע השכר של רופאים ותיקים (ותק של עשר שנים ויותר) הוא 790 אלף שקל ברוטו בשנה, שהם כ–66 אלף שקל ברוטו בחודש. מתוך סכום זה, כ–19 אלף שקל בחודש מקורם בהכנסות מרפואה פרטית, וכ–47 אלף שקל בחודש מקורם בשכר מהמשרה הציבורית של הרופאים — כרופאים בבתי חולים ממשלתיים בבוקר, ובמרפאות של קופות החולים אחר הצהריים. לא רע בכלל.

הנתון הממוצע הזה, שתכף נדון בשונות שמקופלת בתוכו, מפריך את האגדה האורבנית שלפיה רופאים בישראל מקופחים, וכי אין תמורה ל–12 שנות הלימודים המפרכות שלהם. מתברר שיש תמורה, ואף הוגנת ביותר. ביחד עם שכרם מהרפואה הפרטית — ונזכיר שהרופאים הם בעלי המקצוע היחידים במגזר הציבורי שמותר להם לעבוד כחוק גם בעבודה פרטית — הרופאים הם ככל הנראה בעלי המקצוע שמשתכרים הכי הרבה במשק. יותר ממרצים באוניברסטאות, כנראה גם יותר משופטים, ובוודאות יותר מהמקצוע שנחשב הכי מתגמל בישראל, ההיי־טק.

הסתדרו היטב

מטרת הסכם השכר הוחמצה לחלוטין

השכר הנאה של הרופאים הוא תולדה של שיפור ניכר בשכרם בעשור האחרון. בניגוד גמור למה שניתן לחשוב, עיקר הזינוק בשכר הרופאים הגיע דווקא מהמערכת הציבורית, בעקבות שני הסכמי שכר מתגמלים, מ–2008 ומ–2011. שני ההסכמים הנדיבים ניתנו לרופאים בעקבות טענות קשות שלהם על שחיקה בשכרם, ובמקרה של הסכם 2011 גם בעקבות שביתה פרועה וקשה במיוחד. מתברר ששחיקה לא היתה שם, ובכל מקרה, התגמול שקיבלו הרופאים לאחר חתימת ההסכמים היה מעל ומעבר לכל תגמול שניתן לכל מקצוע אחר במשק — עלייה ריאלית של 76% בשכר בתוך עשור.

בדיעבד, הסכם השכר של 2011 השיג חלק חשוב ממטרותיו. למשל, הסכם השכר ניסה לתגמל רופאים בפריפריה על היעדר רפואה פרטית שם, וכך למשוך רופאים טובים לבתי החולים בפריפריה. המהלך הצליח, ושכר הרופאים בפריפריה זהה כיום לשכר הממוצע במרכז הארץ.

בנוסף, ניתנו תוספות מיוחדות למקצועות במצוקה, שבהם בעיקר מקצועות שאין בהם רפואה פרטית ולכן רופאים בחרו לא להתמחות בהם. גם זה הצליח, ומקצוע כמו זה של רופאים מרדימים הוא כיום בעל השכר הרביעי בגובהו בענף — וכמעט כולו מקורו בשכר ציבורי, ולא פרטי. בכלל, הסכם 2011 מצטייר כהסכם שוויוני למדי, שכן תוספות השכר לרופאים בעשירון השלישי עד העשירי היו כמעט זהות (תוספת של 50%–60%). דווקא שני העשירונים הנמוכים של הרופאים קופחו עם תוספות נמוכות יותר.

עם זאת, המטרה העיקרית של הסכם 2011 הוחמצה לחלוטין: הניסיון לשכנע את הרופאים להגדיל את היקף המשרה שלהם במערכת הציבורית, על חשבון הקטנת היקפי הפעילות הפרטיים שלהם, כשל. היקף המשרה הממוצע עלה מ–95% ל–105% בלבד, ומתברר שהתמריצים שניתנו עד כה אינם מספיקים כדי לשכנע אותם להסיט פעילותם מהקליניקה הפרטית בחזרה אל בית החולים הציבורי או לקליניקה של קופות החולים.

המוניטין נצברים ברפואה הציבורית

לא בטוח שיש סיכוי ממשי להצליח במשימת ההסטה הזאת. הנתונים פוקחי העיניים של הכלכלן הראשי באוצר חושפים את היקף השונות בהכנסות של הרופאים מרפואה פרטית: בעיקרון, מדובר ברפואה שהיא זכות השמורה לעשירים ומקושרים בלבד. כ–400 רופאים בישראל, פחות או יותר כולם מנהלי מחלקות או מנהלי יחידות בבתי החולים הציבוריים, גורפים לכיסם את כל השמנת של הרפואה הפרטית: לפי הערכת הכלכלן הראשי באוצר, 400 הרופאים המקושרים האלה הרוויחו בעשור האחרון 3.6 מיליארד שקל מרפואה פרטית (נומינלי). זה יותר מכפי שהרוויחו שלושת בתי החולים הפרטיים הגדולים בישראל, שבהם מייצרים אותם 400 רופאים חלק גדול מההכנסה הפרטית שלהם. במאזן הכוחות של מערכת הבריאות הישראלית ברור לחלוטין מי נמצא בראש: הרופאים החזקים, שהם חזקים יותר גם מבתי החולים הציבוריים וגם מבתי החולים הפרטיים.

כדאי להבחין כי היכולת של אותם 400 רופאים לגרוף סכום עצום לכיסם נובע ממעמדם ברפואה הציבורית: רופאים שהם מנהלי מחלקות או יחידות נהנים ממוניטין אישיים. קופות החולים יחזרו אחריהם כדי להכניס אותם לרשימות המומחים שלהם, והציבור יעדיף לבחור בהם כרופאים המנתחים שלו. מהבחינה הזאת, הרופאים העשירים עושים את הונם על בסיס המוניטין שצברו במערכת הציבורית, אבל לא נראה שהם מכירים תודה למערכת הציבורית על כך: ככל שהיקף הפעילות הפרטית של רופא רבה יותר, כך הוא מקטין את היקף שעות העבודה שלו במערכת הציבורית.

להציף את מערכת הרפואה ברופאים

הפערים בתחום הרפואה הציבורית עצומים. העשירון העליון של הרופאים בבתי החולים הממשלתיים משתכר 1.9 מיליון שקל בשנה (כ–160 אלף שקל בחודש), מתוכם 1.1 מיליון שקל מקורם ברפואה פרטית. כלומר, 60% מההכנסה של הרופאים בעשירון העליון מקורה ברפואה פרטית. לעומת זאת ההכנסה של שמונת העשירונים הנמוכים של הרופאים מרפואה פרטית היא רק 20%. הפער הזה משמעותי מבחינת היכולת של מערכת הרפואה הציבורית להחזיר את הכוכבים לשורותיה.

בשנתיים האחרונות ננקטו כמה פעולות שנועדו להחזיר עטרה ליושנה — להשיב את האטרקטיביות של הרפואה הציבורית. לשם כך הוגבל שכר הרופאים ברפואה הפרטית באמצעות המעבר מתשלום על ידי החולים (החזר) לתשלום על ידי הביטוחים הפרטיים (הסדר). המהלך הזה לבדו אמור לקצץ את ההכנסות של הרופאים הבכירים מרפואה פרטית ב–20%–30%.

בנוסף, נאסר על הרופאים בבתי החולים לשלוח חולים לקליניקה הפרטית שלהם — מהלך חשוב, אבל לא ברור עד כמה הוא מצליח (הרופאים מזמינים את החולים מראש לבדיקה בקליניקה הפרטית, וגם רופאים בכירים ממליצים על זה לחולים). המהלך המשלים, שרק עתה החל, הוא העלאה נוספת בשכר הרופאים אם יבחרו לעבוד באופן מלא בבית החולים הציבורי, ולוותר על המרפאה הפרטית. הצעד הזה, של רופאים שהם פול־טיימרים, אמור להעלות את שכר הרופאים בבתי החולים הציבוריים גם ל–100 אלף שקל בחודש ויותר.

אלא שמול הכנסות של 800 אלף שקל עד 1.1 מיליון שקל בשנה מרפואה פרטית, קשה להאמין שהסדר הפול־טיימר יקרוץ לרופאים הבכירים — מה גם שהבכירים ביותר מהם הוחרגו מהפגיעה של המעבר לתשלום בשיטת ההסדר (50 כוכבים בכל חברת ביטוח זכו לפטור מההגבלה הזאת). כפי שהדברים נראים, 400 כוכבי הרפואה הפרטית בישראל, שגרפו 3.6 מיליארד שקל לכיסם בעשור האחרון, ימשיכו לגרוף סכומים דומים גם בהמשך, ויעשו זאת מחוץ לגבולות המערכת הציבורית.

מהבחינה הזאת, כל מאמצי העלאת שכר הרופאים בעשור האחרון, שנועדו להחזיר את הרופאים הבכירים למערכת הציבורית, כנראה יעלו בתוהו. הם הרופאים עד העשירון התשיעי, שהמערכת הציבורית יכולה להילחם עליהם ולפתות אותם לחזור, וגם זה צריך להיחשב להישג.

הסכם השכר של 2011 עומד להסתיים בתוך שנתיים, ולקראת חידוש המשא ומתן עם הרופאים ברורות שתי נקודות עיקריות. הראשונה היא שטענות הרופאים כי הם מקופחים משוללות יסוד. השנייה היא שזה לא משנה דבר אם מקצוע הרפואה יישאר מקצוע במחסור. כל זמן שלא נציף את מערכת הרפואה ברופאים, באמצעות הגדלת מספר המיטות ומספר התקנים לרופאים, כוח המיקוח של הרופאים מול המדינה ימשיך להיות משתק.

מהבחינה הזאת, הסירוב של האוצר להגדיל את תקציב הבריאות באמצעות הגדלת מיטות ותקנים חוזר אליו כבומרנג — הוא חוטף דרישות שכר אסטרונומיות של הרופאים, שאין לו יכולת לדחות אותן. כדאי להקדים תרופה למכה ולהיערך מראש עם הגדלת מספר התקנים לרופאים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם