בחברה החרדית יוצאים נגד ההשמצות ומתעקשים: אנחנו רוצים לעבוד - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בחברה החרדית יוצאים נגד ההשמצות ומתעקשים: אנחנו רוצים לעבוד

החרדים מנסים להפסיק את התרעומת: "רבים מאיתנו רוצים לעבוד, להתפרנס - ומקווים להשתחרר מכבלי העוני והמסורת" ■ נעמי דרום פגשה כמה חרדים שלא מופיעים בסטטיסטיקות

כשב', אחיו הגדול של אליהו וינט, חסיד בן 29 מירושלים עם פנים נעריים וזקן חום קוצני, רצה ללמוד ראיית חשבון לפני 13 שנה, הוא נאלץ לעשות זאת בסתר. ב' וחברו מהישיבה למדו במכון לב. הרשל קליין, המנהל הארצי של מפת"ח (מרכזי פיתוח תעסוקת חרדים) התוכנית של הג'וינט ומשרד התמ"ת להכשרת ולהשמת חרדים - שהכיר את הורי חברו של ב', נהג להגיע למכון ולראות את מכרו הצעיר מסתתר מפניו. "בסופו של דבר תפסתי אותו ושאלתי, 'למה אתה מסתתר? אני הרי יודע שאתה לומד כאן'", מספר קליין. "הוא ענה, 'ההורים שלי לא יודעים שאני לומד, ההורים של אשתי לא יודעים, ואני פוחד שתגלה להם'. רק אחרי שסיים לימודים בהצטיינות, העז לספר". ההצטיינות בלימודים לא עזרה לאותו בחור להצליח בשוק: הוא ניסה להשיג עבודה בהיי-טק, אבל כשניגש למיונים נבהל מנוכחות גברים ונשים יחדיו, ולא צלח אותם. ב', לעומת זאת, עובד במקצוע שלמד בניו יורק. כשווינט עצמו סיים את לימודיו בישיבה לפני עשר שנים והתחתן, האפשרויות שעמדו בפניו לא היו טובות בהרבה. הוא רצה ללמוד על נפש האדם, אבל תואר בפסיכולוגיה היה אז מחוץ לתחום עבור חרדי, לכן הלך ללמוד גרפולוגיה, ועוד אצל אדם חילוני. "מתחו עלי הרבה ביקורת", הוא נזכר. "אמרו, 'איך אתה הולך ללמוד אצל חילוני?' אבל אחרי הלימודים גיליתי פתאום מאות חרדים שהולכים בשקט לגרפולוגים". וינט המשיך ללמוד, וכיום הוא מגדיר את עצמו "גרפולוג וקואוצ'ר". לפני שנה, במכינה, למד בראשונה את האלפבית האנגלי.

כיום יושב וינט במשרדו בפרויקט מפת"ח, ועוזר לחרדים אחרים למצוא עבודה. בני 20 היוצאים מישיבה כיום לא צריכים לעבור את מסלול התלאות שלו: יש מי שעוזר להם. המשרדים של מפת"ח בהר חוצבים - אזור תעסוקה בפאתי ירושלים - חדשים וממוזגים. עמדות מחשב ממתינות לאברכים חסרי אינטרנט בבית, כדי שיחפשו עבודה וידפיסו לעצמם קורות חיים. ביום שרבי לפני כשבועיים, הדפיס בחור בכיפה שחורה גדולה מסמך שהמלה "בס"ד" כתובה בראשו, ואברך אחר המתין לווינט במשרדו.

המודרניות הרגועה של המשרד עומדת בניגוד לסטטיסטיקות המאיימות המתפרסמות באחרונה, המדברות על כ-70% מהגברים החרדים שאינם עובדים, על כך שבעוד 12 שנה, כשהמחזור שמתחיל כעת את כיתה א' יסיים את הלימודים, יהיו החרדים 13%-19% מהאוכלוסיה - ועל הנטל שיהוו משפחות החרדים הגדולות, זוללות הקצבאות, על ציבור קטן והולך של אזרחים עובדים ומשלמי מסים (ראו מסגרת).

אך הסטטיסטיקות - שגם הן שנויות במחלוקת - מספרות רק צד אחד של הסיפור. מי שמוכן להקשיב לחרדים עצמם ישמע זמירות אחרות: כאלה המספרות על ציבור גדל והולך של עובדים, ועל חברה שנחלצת - לאט, בקושי וכמעט בעל כורחה - מתוך חיי העוני וההתבדלות שאיפיינו אותה עד כה. קחו לדוגמה את סיפורו של הרב ד"ר שלמה טיקוצ'ינסקי, מנהל הקמפוס החרדי במכון לנדר וחוקר במכון ון ליר בירושלים. טיקוצ'ינסקי, בן 44 ואב לארבעה ילדים, היה אמור להימנות עם צבא האליטות שתפקידן, לפי האתוס החרדי, לשמור על ישראל על ידי לימוד תורה בלתי פוסק. הוא גדל בחברה הליטאית בבני ברק ובירושלים, למד בישיבת פוניבז' היוקרתית ואפילו החל ללמד. טיקוצ'ינסקי - סקרן, חרוץ ושאפתן - היה מועמד קלאסי לתפקיד המחנך של הדורות הבאים בחברה החרדית, ולו חי 20 שנה קודם לכן זה מה שהיה קורה. אבל בקונסטלציה הנוכחית, לעולם הישיבות לא היה מה להציע לו.

"הישיבות כיום חנוקות לגמרי", הוא אומר. "אלפי תלמידים מסיימים את הישיבות ואין להם פרנסה במסגרות התורניות. הבנתי ששם לא אמצא את מקומי". הוא היה בן 30, נשוי ואב לילדים, אבל עולם הידע וההשכלה קרץ לו. בצעד חריג למד לבחינה הפסיכומטרית לבדו, והתקבל ללימודי מחשבת ישראל והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. שם למד עם סטודנטים חילונים הצעירים ממנו בעשור. "המרצים שלי אמרו: שמור על הייחוד שלך, זה יתרון", נזכר טיקוצ'ינסקי, ומספר כי מצא דרך מקורית לפייס בין עברו התורני להווה המשכיל: הוא התמחה בחקר החברה הליטאית שממנה בא, כתב מחקרים היסטוריים על ישיבות ליטא וכיום עומד בראש קבוצת מחקר במכון ון ליר, העוסקת ב"ישיבה וזיקותיה למרחב הציבורי בישראל". והוא עדיין חרדי.

"בקהילה שלי בחנו אותי", הוא מספר. "בדקו אם אני נשאר חרדי, אם אני מתלבש אותו הדבר. אי אפשר להקל ראש בפיקוח החברתי החרדי, וקשה להפגין שילוב של תורה והשכלה. אך מי שהולך עם האמת שלו ומוכיח הישגים - החברה מקבלת אותו ועוד איך. מתברר שמתחת לביקורת הקולנית, מסתתרת אפילו הערצה לאקדמיה".

יותר ויותר חרדים סביבו, הוא מספר, לומדים לימודים אקדמיים - אמנם רובם מצייתים לצו הפרנסה ובוחרים מקצועות ישימים, ורק מיעוטם בוחר במדעי הרוח - אבל בכך הם לא נבדלים מהאוכלוסיה הכללית. "הציבור החרדי מצוי בעיצומו של תהליך בלתי הפיך", טוען טיקוצ'ינסקי. "החרדים הצעירים עוברים 'ישראליזציה' מזורזת, מדלגים על פני עשרות שנים של קיטוב בין חרדיות לבין ציונות, ופשוט צונחים פנימה, אל האקדמיה, אל הצבא, במסגרות השח"ר (שילוב חרדים בצה"ל, נ"ד) למיניהן, ואל מעגל העבודה".

לדבריו, במכון שהוא מנהל הוא פוגש צעירים בוגרי ישיבות הכמהים "לעשות משהו עם עצמם". "הם מלאים אמביציות להשלמת הפער ההשכלתי, וגם מצליחים בסופו של דבר. לחץ הפרנסה עושה את שלו. גם תחושת הבית של הצעירים כלפי המדינה משחקת תפקיד: לא עוד ויכוחים אידיאולוגיים אם המדינה היא 'אתחלתא דגאולה' כהגדרת הרב קוק, או 'עקבתא דמשיחא' כהגדרת הרב וסרמן. אצל החבר'ה האלה זו פשוט 'מולדת' וזהו".

החרדיות, טוען טיקוצ'ינסקי, נהפכה לתרבות יסוד, מעבר ללמדנות של בית מדרש או גילוי אדיקות זה או אחר, ופוחת החשש של החרדים שיאבדו אותה במחוזות התעסוקה והאקדמיה. הוא אף שותף להתארגנות של מפלגה חדשה - מפלגת "טוב" שהתמודדה, בין השאר, בבחירות המקומיות בבית"ר עלית ובבית שמש, חרתה על דגלה את מתן הלגיטימציה לתורה ולעבודה. לטענתו, היא אינה כפופה לאף אחד ממוקדי הכוח החרדיים הישנים. התרחבות לזירה הארצית בהחלט מהווה אפשרות.

"שטויות, אין להם סיכוי, רוב המצביעים הפוטנציאלים שלהם מצביעים למפלגות חילוניות", העיר מגיב באתר החרדי "בחדרי חרדים" על ידיעה הנוגעת למפלגה - והאיר את הקשרים הנסתרים המתהווים בין החרדים לעולם החילוני. ואכן, נתוני הצבעה שהעביר פרופ' מומי דהאן, מרצה לכלכלה בבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית ובמכון הישראלי לדמוקרטיה, מעידים כי חוץ מש"ס - שהצלחתה קשורה לפריפריה לא פחות מלהתחרדות - אחוזי ההצבעה למפלגות החרדיות לא עלו באופן דרסטי, למרות הגידול באוכלוסיה. ייתכן שחרדים מצביעים גם למפלגות חילוניות.

נראה כי הטאבו על תחום הפסיכולוגיה הוסר גם הוא במידת מה. עו"ד שלמה מליק, נציג סיעת יהדות התורה במועצת העיר ירושלים, מספר שאפילו המשגיחים בישיבות - כלומר, הממונים על חיי החברה והמשמעת, בניגוד לתוכן הלימודי - מקבלים כיום הרצאות מפסיכולוגים.

"כשאחי הגדול יצא לעבוד, כמעט החרימו את המשפחה שלי, קראו לו 'שבבניק' (כינוי לבחור שנשר מהישיבה, נ"ד)", טוען י', חרדי העובד בתחום הפוליטי. "אחי הצעיר מגיע כיום לשכונה במדים של חיל המודיעין, ואף אחד לא אומר כלום. החברה החרדית עוברת תהליך, ואם הוא יימשך - בעוד 20 שנה היא תהיה מעורה בחברה הישראלית".

החברה החרדית אינה מונוליטית, כמובן: היא מורכבת מהמוני זרמים ותתי-זרמים - החסידים ידועים ככאלה שעובדים קצת יותר, הליטאים שמים יותר דגש על לימוד, וכל רב מדריך את צאן מרעיתו קצת אחרת. אין דין מי שגדל בבני ברק כמי שגדל בתל אביב, וזה אולי ההסבר לסטטיסטיקה שמציג מנחם גשייד, יועצו של סגן שר הבריאות יעקב ליצמן, שנשמעת פנטסטית למדי לאוזניים חילוניות: "אני בן למשפחה של תשעה ילדים ונשוי לאשה שיש לה 12 אחים ואחיות", הוא מספר. "ומתוך 18 בוגרים, נשואים ונשואות, כולם עובדים. ללא יוצא מן הכלל".

אביו, מספר גשייד, פרש מעבודתו כמנהל הסניף המקומי של חברה קדישא רק לפני שלושה חודשים, בגיל 80. אמו היתה מורה. "בבית הכנסת בשבת, ישבנו עשרה אנשים מסביב לשולחן ועשינו סקר: 100% מהם עובדים". במקרה של גשייד, ייתכן שמוסר העבודה קשור גם בעובדה שגדל בקריית אתא, בין חילונים. "אעודד את הבן שלי ללמוד תורה, ואעבוד קשה פי חמישה כדי לממן אותו", הוא אומר. "אבל אם הוא יבזבז את זמנו ולא ילמד ברצינות - אדרוש שילך לעבוד".

זה לא אומר שכוחות הכבידה החברתיים הפסיקו לפעול: המרכז של מפת"ח מתנהל לפי כל כללי הצניעות - נשים מוזמנות לראיונות בבוקר, גברים אחר הצהריים - ובכל זאת, כששקל לעבוד שם חשש וינט מתגובות הסביבה. "רציתי לעבוד אבל היתה רתיעה, שמא אתקל בקיצונים, שמא יפרשו את הצעד כניסיון להוציא אנשים מהכולל", הוא מספר.

זו הסיבה שבגללה מוקם המרכז באזור תעסוקה מרוחק יחסית, ולא באחד הרבעים החרדיים הרבים בעיר - כך שמחפשי העבודה המגיעים למרכז לא יחשפו את עצמם לביקורת קולנית.

כ-5,000 חרדים פנו למרכזי התעסוקה של תוכנית תב"ת (תנופה בתעסוקה), המנצחת גם על פרויקט מפת"ח, מאז שנוסדה ב-2006 ועד 2009. 1,835 מהם הצליחו למצוא עבודה. החסמים רבים והשינוי, עדיין, אטי עד מאוד. "העובדות הן שלפי הנתונים הרשמיים, שיעורי ההשתתפות בשוק העבודה של גברים חרדים עלו ב-1% בשנה בשנים האחרונות, על אף שהמדינה השקיעה בתחום מאמצים שלא יתוארו", טוען שחר אילן, סמנכ"ל מחקר והסברה של עמותת חדו"ש לחופש דת ולשוויון. "ספק אם יש תחום בתקציב המדינה שהאוצר גילה כזו נדיבות כלפיו, מתוך הבנה שחשיבותו באמת רבה. אך למרות המאמץ העצום, הגידול הוא זעיר".

ולפחות כלפי חוץ, האתוס החרדי - זה שמקדש את הלימודים מעל הכל - נותר כשהיה. אפשר לראות זאת בסיפורה של ח', אשה חרדית נשואה ואם לילדה בת 26, "אדוקה מאוד, חסידית ממש", כהגדרתה. כמו רבות מחברותיה, גם חנה הלכה אחרי התיכון ללמוד בסמינר למורות ("מקום מאוד סטנדרטי, לכולן"), במטרה לבנות "בית של תורה: בעל שיוכל לשבת וללמוד. בעלי ואני התחנכנו על אותן שאיפות. בעל לומד הוא היעד של כולם. מה שמחזיק את העולם זו התורה. העבודה היא רק האמצעי, וכולם אצלנו יודעים מה באמת חשוב".

אלא שבדרך להגשמת החלום, נתקלה חנה באותו מחסום שעצר גם את טיקוצ'ינסקי: המחסור הגובר והולך במשרות במגזר החרדי הציבורי, ובעיקר בהוראה. במידה מסוימת, המחסום הוא שפולט חרדים אל שוק העבודה הכללי. במשך שש שנים לאחר לימודיה ניסתה ח' להשיג משרה קבועה, והצליחה לקבל רק עבודות זמניות כמורה מחליפה. מלגת הלימודים של בעלה, בסך 2,000 שקל, לא הספיקה לכלום. "עשיתי חשבון נפש", היא מספרת. "אני לא רוצה למצוא את עצמי במצב הזה עוד 20 שנה - צריך קביעות, בעזרת השם יהיו לי עוד ילדים".

בעלה ניגש לאדמו"ר ושאל מה דעתו שאשתו תיקח השתלמויות נוספות כדי להשיג עבודה. האדמו"ר אמר ללכת ללמוד, ופירט גם מה - ראיית חשבון. "תשובה כזו לא אופיינית לו", מספרת חנה. "הוא בדרך כלל רק מציע. אבל במקרה הזה ההוראה היתה חד משמעית". חנה צייתה להוראה. הלימודים במכללה שבה היא לומדת יקרים - 18 אלף שקל בשנה, ובינתיים היא ממשיכה לפרנס את המשפחה בעבודות הוראה חלקיות ובהכנה לבגרויות.

בכך היא אינה שונה מהנשים שסביבה - עם הנשים שבמשפחתה ובחוג חברותיה נמנות רואת חשבון ואדריכלית. חמותה היא עובדת מדינה התומכת בבעלה, שהוא תלמיד חכם. הנשים החרדיות, ידוע מכבר, הן שעובדות במגזר - שיעורי התעסוקה שלהן מגיעות כמעט לאלה של נשים במגזר הכללי. אבל המניעים שונים מאוד. "ברור שהייתי מעדיפה להיות עקרת בית, אבל זה מה שצריך לעשות. המטרה היא לא להיות קרייריסטית, אלא לתרום. אני באמת מאמינה - כולנו מאמינים בזה - שהתורה מחזיקה אותנו".

עד כמה מאמינים החרדים שהתורה אכן תשלם את המשכנתא? כנראה פחות ממה שנרמז מהנתונים הרשמיים. מתחת לפני השטח רוחשת גם כלכלה שחורה ענפה. או במלים אחרות - הרבה יותר חרדים עובדים מאלה שמשלמים מסים: פותחים פעוטונים בבית, למשל, או מנהלים חנות קטנה. כמובן שבכך הם לא שונים מהחילונים, שגם הם לא תמיד מקפידים בחשבוניות. ואולם במקרה הזה, הכסף השחור יכול לשבש את הסטטיסטיקות. אמנם הם לא משתתפים בנטל המסים, אבל לדברי דהאן, "הגורם המטריד יותר הוא התוצר הגולמי שנפגע מאי-תעסוקה, ולכן זה לא כל כך נורא שהם לא משלמים מסים. נניח שחרדי מרוויח 3,500 שקל ולא מדווח. כשהוא הולך לקנות במכולת הוא משלם מע"מ, ונסגר הסיפור. מה שאני מנסה להגיד הוא שאני מדבר עם חרדים ושומע מוסיקה של עבודה. הם אומרים שהם עובדים, ואף שיש לי כבוד גדול לנתונים הרשמיים - האנטנות שלי פתוחות לשמוע גם קולות אחרים".

"צריך לזכור משהו מאוד פשוט", אומרת פרופ' תמר אלאור מהמחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית, החוקרת את החברה החרדית. "הדור של חרדים בני 45-55 נולד למשפחות שבהן היו שלושה-חמישה ילדים, וההורים שלהם עוד עבדו והיו יכולים לדאוג להם. כיום, האשה ששהיתי אצלה כשעשיתי את הדוקטורט שלי כבר מבוגרת. יש לה 11 ילדים, היא לא עבדה ובעלה לא עבד: הוא ישב על מלגות, לימד קצת. היא פתחה פעוטון בבית, חיה מקצבאות הילדים - כספים שלפעמים הגיעו ולפעמים לא. עכשיו היא צריכה לחתן 11 ילדים, והיא לא יכולה לקנות להם דירות. החיים נהיים קשים".

חייהם של חרדים, טוען דהאן, מתאפיינים בכמה צווארי בקבוק שבהם לא תהיה להם ברירה אלא לפגוש את הצד החומרי של החיים: למשל, בעת קניית דירה. "לו הייתי מנהיג חרדי, הייתי מודאג מההתפתחויות", הוא אומר. "הכלכלה הזאת לא יכולה להמשיך לאורך זמן עם שיעורי ילודה כל כך גבוהים. הם למעשה מפתחים תלות כלכלית באוכלוסיה שאינה מעוניינת לעזור להם. אם זה יגיע לעימות, יכולות להיות לו כל מיני השלכות - כמו קיצוץ גדול בקצבאות. דברים שהמנהיגים החרדים יתקשו לעמוד בהם".

ומה עם המנהיגים, באמת? הם הרי יכולים לשנע ציבור שלם לצאת לעבודה בקריאה אחת. מזה הם כנראה חוששים. "לא תהיה קריאה לכולם לצאת לעבודה", פוסק שלמה מליק. "מי שרוצה - יוצא בעצמו. הזרם יגבר וילך, המציאות תעשה את שלה. אבל לא תהיה קריאה לכולם, לא רוצים לדרבן".

"צריך להיזהר מהרטוריקה החרדית", מציין פרופ' משה הלינגר, חוקר מדע המדינה מאוניברסיטת בר אילן וחרדי לשעבר בעצמו. "הרטוריקה מוקצנת, היא מחזקת את השורות, מונעת פריצת גדרות. צריך להסתכל על הפרקטיקה". והפרקטיקה, כך נראה, משפיעה על הלכי הרוחות. קליין מספר כי עבר באחד מערבי השישי על פני הרבי שלו, כמקובל, כדי לאחל לו 'גוט שאבעס'. "אתה עדיין מתעסק בתעסוקת חרדים?" שאל אותו האדמו"ר, "תיכנס אלי מתישהו לדבר". מעט אחר כך נכנס הרבי לחדר פנימי לקידוש, והגבאי יצא וקרא גם לקליין להצטרף. "נכנסתי לחדר - השולחן מלא באורחים, ואני עומד בצד; לאחר שעמדתי כחצי שעה החל הרב לשאול אותי מה קורה פה בתב"ת, על התוכניות הצה"ליות - ונתן לי כמה הוראות מה לעשות. ברגע שיצאתי החוצה התנפלו עלי כולם, כולל עיתונאים, בשאלה מה הרבי רצה". גם זו דרך להעביר מסרים.

"חרדים לרוב לא עובדים בשבת", מציין קליין. "אבל בתחומי, כשאני מגיע לבית הכנסת בשבת, מתחילים לפנות אלי: יש לך עבודה בשבילי?"

בעניין התעסוקה, אם כך, השינוי הוא עניין של זמן. אבל האם זה מספיק? שאלת התעסוקה ברורה, ניתנת לכימות, מגובה בסטטיסטיקות - ואפשרית לטיפול. היא נובעת ממצוקה אמיתית - גם אם לא כולם מודים בה כרגע - ולכן תטופל בסופו של דבר. בעוד 20 שנה, רוב הסיכויים הם שפני הקהילה החרדית יהיו דומים יותר לאלה שאפשר למצוא בברוקלין או באנטוורפן: רוב שעובד ומקדיש גם זמן ללימוד, התומך במיעוט שמקדיש את עצמו ללימוד.

סוגיית העבודה מטשטשת במידת מה עניינים עקרוניים ובעייתיים בהרבה - סוגיות שאולי ייפתרו ואולי לא, ברגע שהאברכים יתחילו למלא את משרדי ההיי-טק או את האוניברסיטאות. פערים של תפישת עולם וערכים, שייתכן שאין להם פתרון.

התהום נעשית ברורה מתמיד בסוף הראיון עם עו"ד שלמה מליק. מליק - גבר נעים סבר עם זקן אפור ועיניים ערניות, חבר במועצת העיר ירושלים - הוא דוגמה ומופת ללא-פרזיט: בחור ישיבה חכם שגדל בשכונת זרנוגה ברחובות - "שכונת פשע", כהגדרתו - והגיע, כמו טיקוצ'ינסקי, למסקנה שעולם הישיבות לא יצליח לקדם אותו למשרה שבה יוכל לפרנס את משפחתו בכבוד.

"ראיתי שלא אזכה לפרנסה ראויה", הוא מספר. "זה לא תלוי רק בכישורים. כמובן שלבן של ראש ישיבה, למשל, יותר קל". הוא למד אז בכולל, וכאב לשישה ילדים - שמאוחר יותר נהפכו לעשרה - נענה להזמנה של אורי לופוליאנסקי, שעבד אז בעירייה תחת אהוד אולמרט כראש עיר, להיות ממונה על הרחבות דיור. "לא היתה לי שום הכשרה, ידעתי אנגלית בסיסית וחשבון בסיסי. אבל אני סקרן והתעניינתי בכל דבר", מספר מליק. "אך לא יכולתי להתקדם בלי תואר".

גם את הבעיה הזו החליט לפתור: מליק יצא ללמוד משפטים במכללת שערי משפט שבהוד השרון. "ישבתי שם, אב לשמונה ילדים, עם חבר'ה צעירים שלא קלטו דברים שאני קלטתי מיד. השתעממתי ובמהרה הפסקתי להגיע ללימודים, למדתי רק למבחנים וקיבלתי ציונים לא רעים". כיום הוא מטפל גם בלקוחות חילוניים במשרדו שבמרכז העיר. אשתו מעצבת ומוכרת תכשיטים. השיחה עמו זורמת על מי מנוחות, עד שמגיעים לשבת. בעניין זה הוא לא מוכן לפשרות.

"לא אכפת לי מה קורה בחדרי חדרים, אבל ברגע שמדובר בפרהסיה - יש בעיה", הוא טוען כשאני מזכירה את המלה כפייה, את כביש בר אילן, את ההפגנות נגד אינטל ואת מתחם שפיים. "חילול שבת בשפיים לא מפריע לי באופן פיסי, אבל כן מפריע לי תורנית". הוא גם מתנגד לחוקה - "כי לא יכול להיות שוויון, זו מדינת היהודים". העובדה שבאותו יום נסגר רחוב שטראוס בירושלים לתנועת אוטובוסים בשל מהומות מחאה של חרדים, בתגובה לפינוי הקברים בבית החולים ברזילי, אף היא הדגישה את המוקשים הטמונים עדיין בדרך לחיים בהרמוניה.

פרופ' דן אבנון, מומחה למשטר, לאזרחות ולדמוקרטיה וראש בית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית, מודאג מתוכנית הלימודים באזרחות לחינוך החרדי - שכוללת הצהרות כמו "חוקתו הנצחית של עם ישראל - התורה שבכתב ובעל פה"; "אמנת היסוד - הברית בין הקדוש ברוך הוא לבין עם ישראל"; ו"ההתייחסות למדינת ישראל - כמציאות קיימת ולא כאידיאל". "המקום היחיד שבו אפשר למצוא הצהרות דומות הוא חוקת אפגניסטן מ-1939", הוא טוען. "מדינה שרוצה להישאר דמוקרטית לא יכולה לוותר על כמה ערכי יסוד. ומדינת ישראל לא עושה את מרב המאמצים לוודא שנישאר דמוקרטיה".

אפילו על הדרכים לזירוז היציאה לעבודה אין הסכמה: יש המזהירים לפעול רק בדרכי נועם, ויש אחרים שבטוחים שרק כוח - ובמלים אחרות, קיצוץ בקצבאות - יוביל לשינוי בחברה החרדית. "המפלגות החילוניות חייבות לחשוב על מטרות שישרתו גם את טובת האוכלוסיה החרדית", מזהיר הלינגר. "אבל חייב להיות גם ממד של כפייה. אם זה לא ייעשה במתכונת הנכונה בקרוב, ישראל תגיע למצב של יוון".

ובניגוד למליק עצמו, שגדל בין חילונים, נכדיו גדלו בסגירות גדולה בהרבה. "מה שהדליק לי נורה אדומה היה שאחד הנכדים שלי ראה זוג הולך, הוא בלי כיפה והיא עם מכנסיים, ואמר - 'וואלה, הנה גויים'", הוא מספר. "אני לא רגיל לזה. ישבתי והסברתי לו, אלה לא גויים אלא יהודים חילונים. מצד שני, היתה לי בעיה אם הנכד שלי היה גר בשכונות חילוניות, כי אני לא רוצה שיראה סרטים או יגלוש באינטרנט. לכן אנחנו מסתגרים".

איך תיראה החברה הישראלית כשהנכד של מליק ייצא מהישיבה ויתחיל לתהות מה הוא רוצה לעשות בחיים? מהן האפשרויות שיעמדו בפניו - ומה יהיה טיב יחסיו עם שכניו למדינה, אלה שכיום נדמים לו כגויים? רק השנים הקרובות, כך נראה, יתחילו להבהיר את התמונה.


ישראל מודל 2040: חילונים יחיו בבועה

בשבועות האחרונים, שוב עלו החרדים לכותרות. סטטיסטיקות שפורסמו על שיעורם הגבוה של חרדים באוכלוסיה, בצירוף נתונים על שיעור התעסוקה הנמוך אצלם, ציירו תמונה של מדינה שבעוד 15-20 שנה יפרנס בה ציבור קטן של משלמי מסים ציבור גדול של לא מועסקים. דו"ח של מרכז טאוב קשר את הנתונים לשיעור הצמיחה הנמוך של ישראל, יחסית למדינות החברות ב-OECD.

"במצב הנוכחי, שבו מהווים החרדים 8%-9% מהאוכלוסיה, נעדרים 5%-6% מהגברים בישראל משוק העבודה", אומר שחר אילן, סמנכ"ל מחקר והסברה של עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון. "אם אוכלוסיית החרדים תכפיל את עצמה, שיעור ההיעדרות יגדל ל-12%. אלה שיעורי אי-תעסוקה של העולם השלישי". הגברים הלא-מועסקים יכבידו על המדינה עוד יותר, בצריכת קצבאות.

התמונה המצטיירת מדברי מומחים נראית בערך כך: בעוד 20-30 שנה תתקיים כאן מדינה ששיעור הצמיחה שלה נסוג לעומת העולם המערבי המפותח, שבה בכל שנה מיתוספים לשוק כ-6,500 משקי בית (לפי נתוני משרד השיכון), שזקוקים לפתרון דיור זמין וזול - עד 2025 יגיע המחסור בשוק הדיור ל-60 אלף יחידות. משפחות יידחסו אל פתרונות דיור צפופים בערי חרדים, ביישובים חילוניים ש"יתחרדו" או בריכוזי מגורים חרדיים ועניים בפריפריה. כוחם הפוליטי של החרדים יחזק רק כוחות שיכולים להבטיח הישגים לפי רוח ההלכה; השוק הצרכני יתאים את עצמו לצורכיה של אוכלוסיה הגדלה במהירות; והחילונים שבה ימצאו את עצמם ב"גטאות" מפני ההתחרדות שבחוץ.

"אם מסתכלים על בת דמותה של אשה חילונית בורגנית בעוד 30 שנה, בהנחה שהמגמות יימשכו", חוזה פרופ' דן אבנון, מומחה למשטר, לאזרחות ולדמוקרטיה וראש בית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית, "רואים מישהי שחיה בבועה כלכלית-חברתית. היא חלק ממיעוט שמסכים לחיות כאן, כל עוד השיטה לא מצרה את צעדיה. תהיה לה אוניברסיטה פרטית וגן פרטי, כי מערכת החינוך הממלכתית תהיה יותר ויותר יהודית, לאומית, הלכתית ודתית. החילונים יכולים להגר פיסית, או פנימית - לייצר, למעשה, בועות חיים משלהם".

אבל לא כולם קונים את נבואות הזעם. "חרדים לא הולכים להיות רוב, תפסיקו עם השטויות האלה", טוען ד"ר משה הלינגר מהפקולטה למדע המדינה באוניברסיטת בר אילן וחרדי לשעבר בעצמו. "אלה פנטסיות חילוניות מנותקות מהמציאות". לתהליך היציאה לעבודה שעוברים החרדים, טוען הלינגר, יהיו השלכות גם על הילודה, שתחזור לממדים של לפני שני דורות בערך - כשלושה-חמישה ילדים למשפחה. "הציבור החרדי יהיה מגוון יותר, מפוצל יותר ומודרני. יש לי חברים חרדים מודרנים, עובדים, פעילים - הם לא ירדפו אדם חילוני".


כוח קנייה של כ-10 מיליארד שקל

עם אוכלוסיה שרק גדלה, החרדים מהווים כוח צרכני עולה. לפי נתונים שהתקבלו מאברהם בריסק, מנכ"ל משרד הפרסום החרדי "בולטון", למגזר כוח קנייה של יותר מ-10 מיליארד שקל, 4 מיליארד מתוכם מופנים רק לקניית מזון. חברות צרכניות מכל הסוגים הבינו כבר מזמן את הפוטנציאל ומכוונות כלפי המגזר מאמצי שיווק אגרסיביים, עובדה בעלת השלכות גם לחילונים. "קחי לדוגמה את המשביר לצרכן ואת ניו פארם: הן רשתות שומרות שבת והן מפסידות כלכלית - ועדיין זה שווה להן", אומרת צביה שוהם, המנהלת את השלוחה החרדית של משרד הפרסום מקאן אריקסון.

חרדים, מוסיפה שוהם, מתחילים למלא גם את הקניונים. "לכי במוצאי שבת לקניון איילון, למלחה או לרמת אביב", היא מציעה, "תראי אבא עם עגלה ושתי בנות יושב מול זארה, ואשתו מודדת ואומרת, 'זה יפה, זה לא'. כל המדרגות הנעות מלאות בחרדים. זה משפיע על השוק. יותר ויותר מסעדות שומרות על כשרות - זו תרבות של אוכל, וזה הבילוי".

שוהם שמחה לנפץ עוד מיתוס בנוגע למגזר החרדי: "זה לא מגזר עני. יש אנשים עניים גם אצלם, ובתיאוריה הם סגפנים. אבל מדובר פשוט באנשים שצורכים אחרת". לדבריה, הדרכים הקיימות למדידת עוני, למשל, דרך מספר נפשות הגרות במטר רבוע בבית או במספר מסכי הפלזמה שהוא מכיל, מוטות נגד המגזר החרדי. "במגזר החרדי יש יותר מ-5,000 חתונות בשנה", היא מסבירה. "יותר מ-70% מהזוגות המתחתנים מקבלים מההורים דירה, בלי משכנתא. זוג חרדי מתחתן בגיל 20, בגיל 40 הוא מתחיל לחתן את הילדים, ופעם בשנתיים הוא נותן דירה. מדובר אמנם בדירות קטנות בפרויקטים של חרדים, ובכל זאת. וכמובן, יש הבדלים גדולים בין חסידים לליטאים ובין קבוצה אחת לשנייה. חסידות גור, למשל, היא חסידות עשירה - עם בתים יפים, כלי כסף ופאות יקרות".

אגד גילתה את החרדים כבר מזמן, והיא מפעילה עבורם זה כעשור 35 קווי מהדרין - קווי אוטובוס שבהם מופרדת הישיבה של גברים ונשים, בעיקר בירושלים ובנסיעות בין-עירוניות, בין יישובים מרובי חרדים דוגמת בני ברק ובית"ר עלית. עבור חילונים רבים, הקווים הללו הם בגדר חזרה ריאקציונית לזמנים חשוכים יותר. עבור אגד, שאינה החברה היחידה המפעילה קווים כאלה - מדובר בהכרח צרכני. מה לעשות, חרדים מהווים חלק גדול מהמשתמשים באוטובוסים.

כרגע מנועה אגד מלהוסיף עוד קווי מהדרין על ידי פסיקה זמנית של בג"ץ, אבל היא בהחלט מודעת לפוטנציאל ההתרחבות שלהם. "הסוגיה אמביוולנטית: מצד אחד אנחנו רוצים לתת שירות, ומצד שני ערים לקונפליקט", אומר דובר אגד, רון רטנר. "אצל החילונים הקווים יוצרים אנטגוניזם, אבל הם לאו דווקא אלה שמשתמשים בתחבורה הציבורית".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#