הנתונים החמורים: השכלה גבוהה לא מחסנת מפני עוני - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הנתונים החמורים: השכלה גבוהה לא מחסנת מפני עוני

דו"ח מרכז אדוה מצביע על גידול בשיעור העניים העובדים והעניים האקדמאים. מפרנסים חדשים רבים הצטרפו לשוק העבודה - אבל בשכר נמוך. בשני העשירונים העליונים זינק שיעור הבעלות על שתי דירות ויותר פי 3.5 בתוך פחות מעשור, מ–8% ל–29%

24תגובות
הפגנה נגד המדיניות החברתית של הממשלה ב– 2015
טלי מאייר

הדו"ח השנתי של מרכז אדוה, המתפרסם היום (ד'), מציג תמונה חמורה ומפורטת של האי־שוויון החברתי והכלכלי בישראל בכל תחומי החיים.

1. יותר עובדים, בלי שיפור משמעותי

הכנסות הציבור בישראל גדלות. מאז 2012 חלה עלייה בהכנסה הכספית ברוטו של משקי הבית שבראשם שכיר, בשיעור שנע בין 10% ל–17%. זאת, אחרי העשור "האבוד" (2000–2011), שבו ההכנסה ברוטו למשק בית לא גדלה כמעט. גורם מרכזי לעלייה בשכר הוא הגידול במספר המפרנסים, שהיה משמעותי במיוחד בעשירונים 2–5, וכן העלאת שכר המינימום.

בין 2000 ל–2016 גדל מספר המפרנסים הממוצע למשק בית בעשירון התחתון ב–58%, ובעשירון השני ב–73%. לעומת זאת, בעשירון התשיעי גדל מספר המפרנסים ב–7%, ובעשירון העליון ב–5% בלבד. גם בעשירונים הגבוהים נרשמה עלייה בשכר, בין השאר בעקבות עליית שכר בענף ההיי־טק, כמו גם בהכנסה מהון.

עם זאת, העלייה בהכנסה הממוצעת והגידול במספר המפרנסים לא שינו מהותית את תמונת האי־שוויון, הגם שחלה ירידה קלה במדד ג'יני. זאת, משום שרבים מהמפרנסים החדשים השתלבו בענפים ובעיסוקים בשכר נמוך או במשרות חלקיות. המפרנסים החדשים לא הובילו לשדרוג משמעותי של הכנסות משקי הבית בעשירונים הנמוכים, ושיעור העוני בקרב משפחות עובדות אף עלה — הן במשקי בית עם מפרנס יחיד והן במשקי בית עם שני מפרנסים ויותר. גם שיעור העוני הכללי, שהיה 17% ב–2000, לפני הקיצוץ הגדול בקצבאות שהנהיג ב–2003 שר האוצר דאז, בנימין נתניהו, גבוה כיום מהתקופה שקדמה לקיצוץ, וב–2016 הוא היה 18.6%.

ההכנסה החודשית הממוצעת ברוטו של משק בית בעשירון העליון ב–2016 היתה 58,846 שקל — פי 12 מההכנסה המקבילה בעשירון התחתון, 4,898 שקל. שני העשירונים העליונים קיבלו יחד 43.8% מכלל עוגת ההכנסות של משקי בית שבראשם שכיר, ושמונת העשירונים הנמוכים יותר התחלקו בשאר העוגה (56.2%).

שיעור הבעלות על שתי דירות ויותר גדל בצורה משמעותית בשני העשירונים העליונים, מ–7.9% ב–2007 ל–29.1% ב–2016. בשני העשירונים התחתונים, רק 1.6% היו בעלים של שתי דירות ויותר.

עובדים יותר, דורכים במקום

2. לרבע מהעובדים אין הפרשה לפנסיה

מקור ההכנסה המרכזי בישראל הוא ההכנסה מעבודה. ב–2016 היתה הכנסה זו 78.4% בממוצע מההכנסות של כלל משקי הבית, וב–2000 היה שיעור זה זהה כמעט — 79%. אך הממוצע מתעתע, משום שההכנסה מעבודה בעשירון התחתון — המסתמך באופן נרחב על קצבאות ותמיכות — היתה המקור רק ל–49.9% מההכנסות; בעשירון השני 64%, ובעשירון השלישי — ל–70.1%. זאת, בשעה שיותר מ–80% מהכנסת משקי הבית בעשירונים 6–9 היתה מעבודה.

אף שמאז 2008 קיימת חובת הפרשה לפנסיה לשכירים, ההכנסות מפנסיות ומקופות גמל ב–2016 היו חלק קטן מאוד מהכנסות העשירון הראשון והשני — 0.5% ו–1.3%, בהתאמה. אצל משקי בית בעשירונים הגבוהים יותר, משקלן של הכנסות אלה גדול באופן משמעותי: החל ב–6.2% מכלל ההכנסות בעשירון השישי, ועד 10.6% בעשירון העליון.

נתון מדאיג במיוחד בדו"ח מצביע על כך של–25% ממשקי הבית שבראשם אדם בגיל העבודה לא היתה כל הפרשה לפנסיה ב–2016.

העניים מוציאים הרבה יותר על דיור
ההוצאה החודשית הממוצעת על דיור* ושיעורה מתוך ההכנסה
הכספית למשק בית, לפי עשירונים, ב 2015

3. 22% מהעובדים — בשכר נמוך

ההכנסה הממוצעת של משקי בית מהמאיון העליון (1% מהאוכלוסייה, בעלי ההכנסות הגבוהות ביותר) גבוהה פי שניים מההכנסה הממוצעת של שאר משקי הבית מהעשירון העליון. בעוד שהכנסות משקי הבית בעשירון העליון הגיעו לכ–60 אלף שקל בחודש ב–2016, ההכנסה החודשית הממוצעת למשק הבית מהמאיון העליון כפולה: כ–120 אלף שקל.

לשם השוואה, כרבע מהשכירים במשק משתכרים שכר נמוך — כלומר, שכר שאינו עולה על שני שלישים מהשכר החציוני במשק — שכיום הוא 6,700 שקל בחודש. ממוצע OECD של עובדים בשכר נמוך הוא 16.8% — אך בישראל, לפי נתוני הארגון, 22.1% מן העובדים המוגדרים כך. בטורקיה, למשל, רק 0.8% מהעובדים מקבלים שכר נמוך.

לפי נתוני המוסד לביטוח לאומי מ–2015, שיעור העובדים המשתכרים מעל לשכר הממוצע (שבאותה שנה היה 10.4 אלף שקל בחודש) היה 44% ביישובים המבוססים (אשכולות 8–10 בדירוג החברתי־כלכלי של הלמ"ס); בעיירות הפיתוח היה שיעור המשתכרים מעל הממוצע 23%, וביישובים הערביים — 16%. עם זאת, ביישובים הערביים חל שיפור מאז 2000, שבה היה שיעור זה 11% בלבד.

4. אתיופיות וערביות בתחתית הסולם

שיעור הנשים שהשתכרו שכר ממוצע ויותר גדל משמעותית — מ–18.6% ב–2000 ל–25.9% ב–2015. במקביל גדל שיעור הגברים שהשתכרו שכר ממוצע ויותר מ–37.7% ב–2000 ל–43.9% ב–2015.

פערי שכר מגדריים גדולים במיוחד נרשמו בדרגת השכר הנמוכה ביותר, שכר המינימום: ב–2015 היה שיעור הנשים שהשתכרו עד שכר מינימום 31.4% — כמעט כפול משיעור הגברים, 16.4%.

5. אשכנזים עדיין מרוויחים יותר

לפי הדו"ח, חל צמצום בפערי השכר בין גברים אשכנזים דור שני בישראל (בנים לאבות ילידי אירופה ואמריקה), לבין גברים ממוצא מזרחי (בנים לאבות ילידי אסיה ואפריקה) בני הדור השני: ב–2016 היה השכר הממוצע של גברים אשכנזים בני הדור השני כ–15 אלף שקל בחודש, 55% מעל השכר הממוצע; והשכר של גברים של גברים מזרחים היה 14.4 אלף שקל בחודש — 48% מעל השכר הממוצע.

נשים אשכנזיות השתכרו בממוצע 9,017 שקל בחודש, 93% מהשכר הממוצע, לעומת נשים מזרחיות שהשתכרו 8,640 שקל בחודש, 89% מהשכר הממוצע.

שכרם של עובדים ערבים בישראל נמוך מאוד בהשוואה לכלל השכירים במשק: גברים ערבים השתכרו 74% מהשכר הממוצע ב–2016, ונשים ערביות השתכרו רק 55% מהשכר הממוצע. גם שכרם של גברים יוצאי אתיופיה (שהיגרו לישראל אחרי 1990) היה 74% מהשכר הממוצע ב–2016. בתחתית סולם השכר נמצאות נשים יוצאות אתיופיה, עם שכר ממוצע של 5,376 שקל בחודש.

6. השכלה גבוהה לא מחסנת מפני עוני

הנחה רווחת היא כי בעלי השכלה אקדמית "מחוסנים" מפני עוני — אך היא זו אינה עומדת עוד במבחן המציאות. בעוד ששיעור משקי הבית העניים שבראשם אדם עם פחות מתשע שנות לימוד ירד מ–35.9% ב–2000 ל–22.4%, שיעור משקי הבית העניים שבראשם אדם שצבר 16 שנות לימוד ויותר עלה מ–11.3% ב–2000 ל–17.5% ב–2015.

מרכז אדוה, שהוקם ב–1981, עוסק בחקר המדיניות החברתית־כלכלית בישראל, ומודד את העוני, האי־שוויון והפערים בין שכבות אוכלוסייה שונות בישראל. מנהלת המרכז היא ברברה סבירסקי, והיו"ר הוא פרופ' יוסי דהאן, ראש החטיבה לזכויות אדם במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן.

מרכז אדוה מפרסם דו"חות תקופתיים בנושאים שונים, ובהם ניתוח מגדרי של חלוקת התקציבים ברשויות המקומיות, פערי ההשקעה הממשלתית בחינוך בין מגזרים שונים, גידול ההוצאה הפרטית לעומת צמצום ההוצאה הציבורית על שירותי בריאות, ומצוקת הדיור הציבורי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#