"אם מפעל ערבי רוצה לגדול, הוא צריך לעשות את זה באזור תעשייה יהודי" - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"אם מפעל ערבי רוצה לגדול, הוא צריך לעשות את זה באזור תעשייה יהודי"

המהנדסת והתעשיינית מארי ליבס היא האישה היחידה בחברה הערבית העומדת בראש מפעל בתחום החשמל ■ אף שלמדה בטכניון והיתה למהנדסת החשמל הראשונה במגזר, החלה לעבוד כמזכירה ■ כיום היא מעסיקה 46 עובדים ערבים, גברים ונשים, ובעבר העסיקה גם יהודים

3תגובות
מארי ליבס. "לא קל להיות גם אישה ערבייה, גם מנהלת וגם בתעשייה המסורתית"
גיל אליהו

כשמארי ליבס הקימה ב–2013 את חשמל נצרת הנדסה, מפעל לייצור לוחות חשמל ועבודות קבלניות, היא עשתה את זה בעיר שבה נולדה וגדלה — נצרת. המפעל, שאותו הקימה עם שותפיה ממשפחת גרייב, היה בן 400 מ"ר בלבד, ולעובדים המיקום היה נוח מאוד. לא חלפו שנתיים, והביקוש לעבודות שיוצאות מהמפעל גדל והלך, ואתו הצורך בהרחבה.

ליבס, שמכירה את נצרת כאת כף ידה, הבינה מהר מאוד שאת המפעל החדש, בן 1,000 מ"ר, תיאלץ להקים מחוץ לעיר. "לנצרת אין אזור תעשייה מסודר כמו בנצרת עילית, שלאזור התעשייה שלה הגענו", היא אומרת. "אבל המעבר לא היה קל. אני תעשיינית מנצרת ואישית חשוב לי לפתח את העיר שלי, אבל יש אילוצים. לצערי, אם מפעל ערבי רוצה לגדול הוא צריך לעשות את זה באזור תעשייה יהודי".

גם מפעל הטחינה של ג'וליה זאהר יצא באחרונה מנצרת לאזור התעשייה כפר ברוך. "שואלים אותי מה זה משנה בעצם, אם המפעל באזור תעשייה יהודי או ערבי", אומרת ליבס, "אבל השאלה היא אחרת: למה שלא יהיה לנו אזור תעשייה מסודר ליד הבית? אני פעילה בהתאחדות התעשיינים, ונושא אזורי התעשייה ביישובים הערביים נמצא כל הזמן על הפרק. אף שכולם מבינים את הבעיה מדובר בתהליך לא קל. יש הרבה ביורוקרטיה, והרבה רגולטורים מעורבים. התוכניות קיימות, אבל הכל מתקדם לאט".

מיולי 2015 המפעל עובד בנצרת עילית, והיא רואה גם יתרונות. "זה מקום יותר גדול , יותר מרווח, יש חניה, לספקים נוח להגיע אלינו ואין שכנים כועסים", היא אומרת. "עם זאת לעובדים יותר קשה, בעיקר כי אוטובוס לא נכנס לרחוב שאנחנו נמצאים בו, והם הולכים ברגל. פנינו לחברות האוטובוסים וביקשנו קו שיגיע עד כאן. הם ביקשנו מאתנו להחתים אנשים על בקשה. החתמנו. עכשיו מחכים".

כרגע עובדים במפעל 46 איש, כולם ערבים, אבל ליבס מספרת שהעסיקה גם יהודים, בעיקר בתחום השיווק וניהול הפרויקטים. "אין פה חסם של דת, מגדר או השכלה" היא אומרת "אני מעסיקה מהנדסים, הנדסאים וגם עובדים לא משכילים. כאישה גם חשוב לי להעסיק נשים. כרגע עובדות פה חמש נשים בשרטוט ורכש".

מפעל חשמל נצרת הנדסה
גיל אליהו

"פניתי לכל העולם, לא הגעתי אפילו לראיון"

ליבס, פורצת דרך בתחומה, היא בת לאב כומר שהיה גם ראש הצופים הקתוליים בישראל, ואם דוברת שפות רבות שעזרה לאב וניהלה גן ילדים. היא היתה הסטודנטית והבוגרת הראשונה להנדסת חשמל בטכניון מהחברה הערבית. "למדתי בבית הספר סנט ג'וזף, ששייך לכנסיה, אבל מקבל את כולם", היא אומרת. והציונים הכי גבוהים שלי היו תמיד בפיזיקה ומתמטיקה. אני גם זו שעזרה לאבא שלי עם עבודות חשמל בבית".

גם שלוש אחיותיה אקדמאיות. אחת היא מורה לאמנות, השנייה עובדת סוציאלית ולשלישית יש בית ספר גדול לבלט בנצרת. מהכיתה שלה, היא מספרת, יצא חבר כנסת אחד — יוסף ג'ברין מהרשימה המשותפת, ולא מעט רופאים, עורכי דין ואנשי מחשבים, חלקם נשים. "אהבתי חשמל ופסיכולוגיה, אבל התקבלתי קודם לחשמל, אז הלכתי לטכניון", היא מספרת. "גרתי במעונות והלימודים היו קשים מאוד. במהלכם הייתי מורה בשני בתי ספר, התחלתי לעבוד בחברת אלפא אומגה בנצרת, והייתי גם חונכת פר"ח, הכל כדי לממן את הלימודים. היו ימים שלא ישנתי. כמו היום". במקביל גם התחתנה. את בעלה היא מכירה מכיתה ד'.

כשסיימה ללמוד, היא התחילה לחפש עבודה. "קיבלתי המון מכתבי תודה", היא מספרת, "'תודה שהגשת מועמדות, אבל את לא מתאימה'. גם אישה, גם ערבייה, גם מהנדסת, גם מהטכניון. פניתי לכל העולם, לחברות היי־טק, לחברות כוח אדם, מי לא. לרוב לא הגעתי אפילו לראיון".

בדצמבר 1996 ניגשה לראיון בחברת חשמל נצרת מלאכה ומסחר, שעסקה בעבודות חשמל. "נפגשתי עם הבעלים, חנא גרייב, שקיבל אותי לעבודה כמזכירה", היא מספרת. "מהר מאוד טיפלתי גם בחשבונות, בדפי מדידה, בהעברות, אבל הייתי מתוסכלת. שנה שלמה חיפשתי עבודה ובסוף מקבלים אותי, אבל לא למקצוע שלי".

גרייב, היא מעידה, לא ראה את הפוטנציאל בהתחלה, "אבל בהמשך הוא הבין". היא התחילה לצאת לשטח עם עובדים אחרים, למדה, צברה ניסיון והתחילה לנהל פרויקטים משלה.

"בהתחלה לא התייחסו אלי ברצינות", היא מספרת "ניסו להכשיל, להתבדח על חשבוני. קיבלתי את הבדיחות וזרמתי, אבל כשהוכחתי את עצמי שיניתי דעה של הרבה אנשים. הניסיון האישי שלי לימד אותי שמי שרוצה להתקדם לא צריך להתעכב על הדברים הקטנים ולייצר לעצמו מחסומים, אלא ללכת הלאה. ברגע שאת מוכיחה הצלחה אי־אפשר להתנגד כי לא מתנגדים להוכחות בשטח".

אחרי שנתיים התחילה לנהל פרויקטים עם לוחות זמנים צפופים ובהצלחה גדולה. ב–2006 החליט הבעלים להעלות אותה בדרגה והעמיד אותה בראש מחלקת עבודה ולוחות החשמל. "עד אז הייתי יותר בשטח", היא אומרת, "וכל הזמן ניהלתי גברים יותר מבוגרים, עם יותר ותק ממני בחברה. זה הצליח כי אני לא באה מלמעלה, אני משתפת פעולה, לומדת מכולם, מכבדת את הוותיקים, מקשיבה לניסיון ולחכמה שלהם. עם השנים זה נעשה יותר קל כשהבוס נתן לי גיבוי. כל הזמן שאלו אם אני הבת שלו, כי לא יכול להיות אחרת. בחברה הערבית מניחים שאתה בן משפחה אם אתה מתקדם".

נצרת
גיל אליהו

ב–2013 החליטו השניים להקים חברה בת שהיא שותפה לה, והמפעל הנוכחי הוקם. ליבס מתמודדת על מכרזים ועובדיה יוצאים לעבוד "איפה שיש עבודה, גם במצפה רמון, ערד, רהט או ירדן — שם יש לנו לא מעט עבודה". לדבריה מעולם לא הרגישה שלא זכתה במכרז בגלל שהיא אישה ערבייה. "אף פעם לא אמרו לי ישירות", היא אומרת. "אולי עדיף לא לדעת".

בעתיד הלא רחוק היא רוצה להיות "מעסיקה גדולה בחברה הערבית באזור נצרת", אבל החסמים לא פשוטים. "אנחנו חברה מסודרת מבחינת התקנים, והיחס לעובדים, אבל העולם לא כזה", היא אומרת. "כלכלית יותר קשה לנו כי אנחנו משלמים את כל המסים והזכויות, וכמובן עובדים על פי תקנים מחמירים. בתחרות הקיימת זה יותר קשה, כי לא כולם עובדים ככה, לכן המדינה צריכה לעזור יותר לעסקים בינוניים, מה שהיא לא עושה כיום. אומרים שיש מענקים, ואז מציבים תנאי סף שאי־אפשר לעמוד בהם אם אתה לא מפעל גדול".

תרוויחו משהו מתוכנית נטו תעשייה החדשה?

"אני מקווה שלא יציבו גם פה תנאי סף מכשילים. אגב, הביורוקרטיה היא לא רק מול המפעל הערבי, היא קיימת מול כולם, אבל לנו יותר קשה כי אין לנו קשרים שלאחרים יש. עם זאת אנחנו גדלים לאט אבל בביטחון. מובן שהעובדה שיש לך 46 משפחות על הכתפיים מדרבנת מאוד".

למה לדעתך את האישה היחידה בתחום?

"כי לא קל להיות גם אישה ערבייה, גם מנהלת וגם בתעשייה המסורתית. יש נשים שיש להן ידע ואומץ אבל יש הרבה ויתורים. למשל יותר קשה להיות בבית. אני עובדת 12 שעות ביום, אבל אם את מסודרת, הכל מסודר, גם הילדים. אני מסיימת לעבוד בשש אלא אם יש חריגות, וזה לא קורה הרבה. זה יתרון של תעשייה מסורתית. העבודה מסתיימת כשהאנשים הולכים הביתה".

"בעלייה קשה צריך לשים רגל על הגז"

במקביל להעתקת המפעל, העתיקה גם את ביתה, וכיום היא מתגוררת עם משפחתה בנצרת עילית. "גרתי באזור השוק", היא מספרת, "ואהבתי את הבית שלי, אלא שנצרת גדלה במספר התושבים, אבל התשתית לא גדלה במקביל. הפקקים הפכו את היציאה לעבודה בכל בוקר לסיוט".

נוח למשפחה ערבית לגור ביישוב שעלה לא פעם לכותרות בשל גזענות של העירייה?

"הרגשתי חיבוק של שכנים שחבל על הזמן. ביומיום שלי ההרגשה נוחה מאוד".

על אף המגורים בנצרת עילית הרי שילדיה הגדולים למדו, ובתה הקטנה כעת לומדת, בבית ספר מסאר, הייחודי, חצי פרטי בנצרת. "משלמים 4,000 שקל בשנה עבור בית ספר שיש בו 25 ילדים בכיתה, ולומדים אמנות בדגש על חברה וחשיבה אחרת. בחרתי את זה בגלל התרבות ולא בגלל ה'פרטי'", היא אומרת.

בתה הגדולה היא סטודנטית באוניברסיטת תל אביב לערבית ומדעי האסלאם, ובנה, שסיים תיכון בשנה שעברה, עובד אתה במפעל. "זה לא היה מהלך קל בשבילי, כי אין פרוטקציה", היא אומרת. "הוא חווט לוחות, מתחיל הכי למטה, ולא ברור אם יישאר. חשוב לי לא להגביל את החלומות שלו. בתי הקטנה, בת עשר, לומדת בבית ספר בנצרת, והיא עצמאית. אין הנחות אצלי בבית, ככה זה כשאמא שעובדת".

לליבס, שפועלת נמרצות לקידום נשים צעירות בחברה הערבית וזכתה בלא מעט תעודות הוקרה בנושא, יש מסר ברור: "תאהבי את מה שאת עושה ואל תוותרי. אני למדתי משהו מבעלי, שהוא מדריך טיולי ג'יפים — כשאת בעלייה קשה צריך לשים רגל על הגז ולהתקדם בלי לעצור, צריך לעלות עד למעלה ולהתקדם. אם תשימי ברקס, תידרדרי לאחור".

בעלה של ליבס מוזכר לא מעט בשיחה עמה — מכיוון שחשוב לה להדגיש את נושא ההורות השוויונית, ואת המהפך שהיא עצמה עברה בנושא. "תמיד חשבתי שהתפקיד שלי זה הבית", היא אומרת. "הבית עלי. ככה חינכו אותי, לכן אני הייתי החסם הכי קשה של עצמי. במהלך השנים הבנתי שהתפישה הזאת לא נכונה. בעלי ואני עושים הכל ביחד, הוא לא עוזר לי, הוא עושה אתי. מדובר בהתבגרות חשובה לכל אישה עובדת".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#