מונולוגים מהקמפוס: עם אמביציה בשמים, כישרון בשפע ובלי הרבה מחויבויות - בני דור ה-Y רעבים להצליח - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מונולוגים מהקמפוס: עם אמביציה בשמים, כישרון בשפע ובלי הרבה מחויבויות - בני דור ה-Y רעבים להצליח

הסיפורים שמוכיחים כי הגיל לא חשוב ■ צעירים לפני לימודים אקדמיים, בוגרים שזה עתה סיימו את התואר או מבוגרים שנחשפו לאקדמיה כדי לשנות מסלול בחיים - העיקר הוא החלום ■ כולם מדברים על מה שכבר הספיקו ועל מה שעדיין בגדר פנטסיה, לפחות בינתיים

3תגובות

מועד א' עם אמביציה בשמים, כישרון בשפע ובלי יותר מדי מחויבויות - בני דור ה-Y רעבים להצליח. רגע לפני שהלימודים מתחילים - או כמה רגעים לאחר שהסתיימו - הם מדברים על מה שכבר הספיקו, מה שעוד לפניהם ועל מה שהוא בינתיים בגדר פנטסיה. אבל רק בינתיים


"אני לומדת ומשתפרת מדי יום"

מציאת העבודה "בשנה השנייה ללימודים חיפשתי התמחות, ואמרתי לעצמי שכדאי לי להתמקד במשרדים הגדולים, כי כך מגדילים את הסיכוי להמשיך למשרד טוב. בשוק רווי כמו שלנו, צריך תמיד לשאוף הכי גבוה. באותה תקופה התנדבתי בעמותת 'טבקה', שמסייעת לעולי אתיופיה, ומנהלת המחלקה שעוסקת בשיבוץ תעסוקתי שלחה את קורות החיים שלי, ואמרה לי - 'את הולכת למשרדים הגדולים'. אז כבר ידעתי באילו תחומים אני מתעניינת פחות או יותר, כמו חוזים. שלושה משרדים זימנו אותי לראיון: את שני הראיונות הראשונים לא עברתי, ובמקום השלישי - משרד גורניצקי - הוצע לי להתחיל כטרום מתמחה ואחר כך אולי להמשיך להתמחות. הסכמתי מיד. עבדתי שנתיים כטרום מתמחה, ובספטמבר התחלתי את ההתמחות. כמובן שהייתי מבסוטית מאוד, כי השגתי את מה שרציתי. זה נחשב משרד מבוקש, רבים ניסו להתקבל ולא הצליחו".

חיפוש העבודה "כמה חודשים, ויש אנשים שלוקח להם יותר זמן. התקבלתי למקום השלישי שבו עברתי ראיון. בדיעבד אמרו לי שהתרשמו ממני באותה שיחה".

סדרי העדיפויות בחיפוש עבודה "מחפשים לפי תחומי עניין, ואחר כך לפי גודל המשרדים וחשיבותם, כדי שיהיו אפשרויות טובות לאחר ההתמחות. גורניצקי ושות' מתמחה בתחום המסחרי ובנדל"ן - התחומים שבהם רציתי להתמחות".

יישום החומר האקדמי בעבודה "כמובן, אבל יש דברים שלומדים רק כשמתחילים לעבוד. אין כמו עבודה מעשית".

ההבדלים בין טרום התמחות להתמחות "יש הבדל עצום. עומס העבודה שונה לחלוטין: בטרום ההתמחות הגעתי פעם-פעמיים בשבוע והתעסקתי בעבודה טכנית, כמו שיפוץ ניסוחים, ובתיקים הפחות מעניינים. עכשיו אני עושה המון - מצמידים לי תיקים ועורכי דין שעמם אני עובדת, ואני עוברת על מסמכים, מכתבים, כתבי הגנה ועוד".

סביבת העבודה "המשרד גדול, בן כמה קומות, וממוקם בשדרות רוטשילד בתל אביב. אני חולקת חדר עם מתמחה נוספת, ולכל אחת מאתנו יש עמדת עבודה משלה. אנחנו מדברות בינינו ומתייעצות בעניינים מקצועיים. במשך היום מוקצית לנו הפסקת צהריים בת שעה. האווירה טובה, חיובית ונעימה. אני מוקפת באנשים מדהימים שמעשירים אותי ומוסיפים לי ידע ותובנות. זה כיף גדול, ויש תחושה של עבודה למען מטרה".

היתרונות והחסרונות של מקום העבודה "היתרון הבולט הוא שאני לומדת המון. המשמעות של התמחות היא ללמוד ולהשתפר כל הזמן. מדי יום אני משתפרת. החיסרון הוא שאני שם כל הזמן, ואין הרבה זמן לעשות דברים אחרים, כמו לראות את המשפחה, את החברים, לקרוא ספרים ולפנות קצת זמן לעצמי".

שאיפות "אני מקווה להתקדם במשרד".

ג'וב החלומות "אין. אני מקווה להיות עורכת דין מצליחה וטובה".

המוטו לחיים "לא לוותר ולהאמין בעצמך. בזכות האמונה של אמי ושל ההורים המאמצים שלי בי וביכולות שלי, הגעתי עד הלום".


"אני אוהבת להתעסק בכסף"

תוכנית הלימודים "לפני שקיבלתי את ההחלטה עשיתי בירור מקיף. לפני הכל, אני אדם של מספרים. אני אוהבת להתעסק בכסף, מאלה שאחראים לחישוב הטיפ במסעדה, ותמיד נמשכתי לתחום הריאלי. מינהל עסקים הוא לא הומני ולא ריאלי - אלא האמצע, וזה בדיוק אני. חיפשתי משהו שיושב על קו התפר, ושיהיה פרקטי. אני חושבת על העתיד, ועל מה שיהיה מקצוע נדרש בשוק. לכן אלך על התמחות בחשבונאות. בכל מקרה, עד אוקטובר אמשיך לחקור ולבדוק. מבחינת תחושת בטן, הבחירה נראית לי נכונה".

היועצים "עם ההורים ועם האחים שלי, אבל הם לא אמרו לי במה לבחור. עשיתי בחירה רציונלית: הבאתי בחשבון שאין כל כך מה לעשות עם תואר ראשון בכלכלה".

ציפיות "שיהיה מעניין, שהלימודים יאתגרו אותי מבחינה אינטלקטואלית ויגרמו לי להתאהב במקצוע. אני מקווה שלא יאבד לי הדרייב שיש לי עכשיו. מבחינה חברתית זאת תהיה מסגרת חדשה, וזה תמיד דבר מוזר, כי לוקח זמן ליצור חברויות. אני מקווה שזה יקרה במהירות, כי כך אפשר להתאקלם טוב יותר בלימודים. אני מקווה שתקופת הלימודים תעבור מהר. שלוש שנים הן הרבה זמן".

חששות "אני חוששת מכך שאני בונה ציפיות גבוהות מדי ושבחרתי במשהו שאני לא בדיוק יודעת מהו. החשש השני נובע מכך שממוצע הציונים בתחום שבחרתי נמוך יחסית - ואני שואפת להשיג ציונים גבוהים. מרתיע לחשוב שגם אם אחרוש ואלמד שעות - אקבל 70, כי כולם יקבלו 70".

עבודה "בוודאי שאמשיך לעבוד, הרי צריך לשלם את שכר הלימוד. אם אלך למכללה, מדובר ב-30 אלף שקל לשנה וזה המון, סכום גבוה שלא נעים לי לבקש מההורים, גם אם הם יכולים להרשות אותו לעצמם. עשיתי את המבחן הפסיכומטרי פעמיים, אבל נראה לי שהציונים לא יספיקו כדי להתקבל לאוניברסיטה".

המוטו לחיים "להסתכל על חצי הכוס המלאה".


"לא האמנתי שאוכל להגיע לעבוד שמחה"

מציאת העבודה "בזכות חתולה. חתולת רחוב מתחת לבית שלנו המליטה חמישה גורים ופירסמתי אותם למטרת אימוץ באתר 'יד 2'. גור אחד נמסר לזוג, והתברר לי שהבחור עובד בחדשות ערוץ 2 כעורך תוכן בדסק החוץ. העברתי לו קורות חיים, וכעבור חצי שנה התקשרו אלי לגבי תפקיד אחר - מתרגמת של כתבות עבור כלי תקשורת זרים. התקבלתי בזכות השליטה הטובה שלי באנגלית. הפרויקט נגמר, והמשכתי כעורכת תוכן.

"אני עוסקת במגוון תחומים - בין השאר אני מנהלת את העמוד של החדשות בפייסבוק, ובעבר ניהלתי את פרויקט סיכום העשור ופרויקטים נוספים. אני מעורבת בתחומי הכתיבה, ההפקה והעריכה. אנחנו שמים דגש על שיתוף פעולה עם הציבור - אנשים שולחים חומרים מהשטח, כותבים אייטמים ומגיבים".

חיפוש העבודה "כשנה, ובמקביל עבדתי בדוברות בתי המשפט, ואז מצאתי את העבודה בחדשות".

סדרי העדיפויות בחיפוש עבודה "חיפשתי מקום שבו לא יהיה לי משעמם, ורציתי להתמקד בכלל בתחום הדוברות. לא ניווטתי את עצמי לחדשות ערוץ 2 - זה קרה במקרה ואני שמחה שכך היה. כל מה שעשיתי עד היום התגלגל מפה ומשם".

יישום החומר האקדמי בעבודה "בתחום התקשורת קיים פער בין אופן הלימוד באוניברסיטאות לבין זה שבמכללות, שבהן הלימוד מעשי יותר. למדתי באוניברסיטה, ואמנם אני מיישמת במידה מסוימת את הנלמד - בעיקר בזכות כמה סדנאות מעשיות - אבל בעבודה גיליתי הרבה מאוד דברים שלא ידעתי לפני כן. מעולם לא חשבתי שאכתוב כתבות בעצמי, לא חשבתי שזה הכיוון שלי. כיום אני מוצאת את עצמי כותבת ואני מאוד נהנית מזה. אני חולמת להיות שליחת חדשות ערוץ 2 לאירופה. למה לא ליהנות קצת? אני רואה מסביבי שהרבה מהחברים לעבודה הגיעו ממכללות שבהן מלמדים תקשורת, ויש דגש על הצד המעשי, כמו במכללת ספיר ובמרכז הבינתחומי. כנראה שזה מקנה יתרון מסוים. לדעתי, באוניברסיטה שמים דגש רב מדי על התיאוריה".

סביבת העבודה "בדסק יושבים כמה אנשים יחד באותו החלל, כולל ראש הדסק, רכזת המערכת ומעצב גרפי. יש לנו גם חדרי עריכת וידאו ואולפן שבו יש לי עמדה קבועה. הגיל הממוצע של העובדים הוא 30, עם מעט יותר גברים מנשים - בעיקר בגלל עורכי הווידאו. הדינמיקה בין כולנו מצוינת: אנחנו עובדים יחד, משתפים פעולה בעבודה וחולקים גם דברים אישיים. יש המון צחוקים תוך כדי העבודה, ובכלל, אנחנו דסק מגובש, יוצאים יחד ועובדים יחד. לפני שבועיים היה לנו ערב דסק, ורק אתמול בערב ראש הדסק יצא לבילוי עם כתב ועם עורך תוכן. הבנות קצת פחות מחוברות מהבנים. בצהריים יכולים לראות אותנו יושבים 15 איש סביב שולחן ואוכלים יחד. אנשי החדשות מסתכלים עלינו ואומרים - איזה דסק!".

משמעת "אין משמעת. אנשים מגלים אחריות. לא מודדים לנו זמנים כי יש לנו נאמנות אישית לעבודה. לא יושבים לנו על הווריד. אני שמחה להגיע בבוקר לעבודה - לא האמנתי שאגיע למצב כזה שבו אוכל להרגיש ככה. אני נהנית, וזו האמת!"

היתרונות והחסרונות של מקום העבודה "היתרונות העיקריים של העבודה הם הניסיון המקצועי שהיא מקנה לי והסביבה הצעירה והנעימה. הממונים יודעים לפרגן כשצריך ומעריכים עבודה טובה וקשה - ואני יודעת שזה לא טריוויאלי. אצלנו לא חוסכים במלים טובות, ומצד שני, כשצריך - גם לא חוסכים בביקורת. החסרונות הם המשכורת שאינה גבוהה במיוחד - אבל אני יודעת שאני בתחילת הדרך ומתעודדת מכך; והמיקום בנווה אילן, שרחוק מעט מהבית. מצד שני, אם יונית לוי עושה את זה, מי אני שאתלונן".

"כשרק הגעתי לכאן וראיתי את המגישים ואת הכתבים מסתובבים לידי בגודל טבעי, התרגשתי מאוד. אמרתי לעצמי: איזה גבוה, איזה נמוך, לזו יש עור פנים בעייתי בלי איפור וזו קצת גמלונית. היה לי מאוד מוזר. מכיוון שאנחנו עולים ויורדים בין הקומות כל הזמן, רואים את כולם. במסיבת חדשות לפני כחודש ראינו גם את עידו רוזנבלום, החבר של יונית, ואמרתי לחברה שלי: 'אני מרגישה כאילו אנחנו הקהל והכתבים הם הבמה המרכזית'.

"גיליתי ביניהם אנשים נחמדים מאוד. בימים הראשונים בעבודה, כשמעטים הכירו אותי, עודד בן עמי, שמנחה את '6 עם עודד בן עמי', פתח לי את הדלת ואמר 'ברוכה הבאה'. הוא מקסים, לבבי ופתוח. הייתי זקוקה לשיתוף הפעולה שלו כדי לצלם את אחורי הקלעים של התוכנית והוא אמר 'בשמחה, תבואו. מתי שאתן רוצות".

שאיפות "אני רואה את עצמי ממשיכה בחדשות ערוץ 2. אני עדיין לא יודעת בתור מה בדיוק - אבל אשמח למלא תפקידים שונים. לא הייתי רוצה להישאר באותו מקום לאורך זמן".

ג'וב החלומות "להיות דוברת של גוף גדול".

המוטו לחיים "להסתכל תמיד קדימה, ובמקביל פשוט לזרום. מי היה מאמין שאני אעבוד בחדשות ערוץ 2, ועוד בגלל חתול?"


"אני רוצה להתמודד עם הקושי"

תוכנית הלימודים "התלבטתי בין כלכלה לחשבונאות והחלטתי שלא אלך על כלכלה - זה כללי מדי ואני מחפש משהו קונקרטי ופרקטי יותר. אני רוצה לדעת איפה אני מתחיל ולאן אני הולך. קשיי המקצוע לא מרתיעים אותי - מעולם לא פחדתי מקשיים ולא אתחיל לפחוד עכשיו. אח שלי עובד בתחום, ודווקא לא המליץ לי ללכת בדרכו. רבים חושבים שמדובר בלימודים קלים, ולא מודעים לעבודה הקשה שיש בדרך. צריך לקרוע את התחת, אבל היתרון, כפי שאני מבין אותו, הוא שעם השנים הניסיון משחק תפקיד חשוב, ואתה אף פעם לא עומד במקום. בשוק המקצועות החופשיים, זה נראה הדבר המתאים ביותר".

היועצים "חשבתי על הלימודים זמן רב, וכשקיבלתי את ההחלטה, ההורים והאשה תמכו בי. הם חושבים שהמקצוע מתאים לי, ובטוחים שאצליח בכל מה שאעשה".

אוניברסיטה או מכללה "אני מתלבט בין המכללה למינהל לבין אוניברסיטת בר אילן. היתרון של המכללה הוא שמדובר בבית ספר בעל שם, ובוגרים שלה התברגו היטב בענף, גם אם לא מדובר באוניברסיטה. הסיכוי להתברג בענף עם סיום הלימודים גבוה. בזכות הציונים שלי אני מיועד למסלול מצטיינים - אם אקבל תנאים טובים יותר מאלה שבאוניברסיטה, אלך לשם. יתרון נוסף של המכללה הוא שיש לה סמסטר אביב ואני יכול להתחיל ללמוד בקרוב. אוניברסיטת בר אילן היא אופציה טובה, גם בזכות היתרונות לציבור הדתי".

ציפיות "כל החבר'ה שלי כבר בעיצומם של הלימודים, ולכן לא הרגשתי צורך לקחת פסק זמן לאחר השחרור. אני כבר מחכה לזה, כי אני אדם שאוהב ללמוד - זה לא מרתיע או מלחיץ אותי. אני מצפה שיכינו אותי היטב - ילמדו את היסודות ואת הדברים לעומקם. אני לא רוצה ללמוד כמו תוכי, אלא שילמדו אותי את הדרכים לפתרון. אני מקווה שאלמד דברים ממוקדים, בלי חארטות ותוספות לא רלוונטיות, ושהמרצים יהיו מהשורה הראשונה ויידעו להפריד בין עיקר לטפל. מבחינה חברתית, אני מסתדר היכן שאני נמצא. אני מקווה להיות מוקף באנשים שמגיעים כדי ללמוד ולא כדי לשחק משחקים".

חששות "אני לא חושש. אני כבר רוצה להתמודד עם הקושי. החברים שלומדים נהנים רוב הזמן, ולפעמים גם מתלוננים וזה בסדר - אם לא נתלונן לא נרגיש טוב".

עבודה "אני חייב. אני מאמין שאתחיל ממשהו שיסתדר עם הלימודים, כמו תפקיד בתחום האבטחה, ועם הזמן אנסה לעבור לתפקיד שרלוונטי למקצוע".

המוטו לחיים "אני לא פוחד מאתגרים. זה מה שמניע אותי".


"אנחנו מאוהבים בעולם העיצוב"

מציאת העבודה "כשלמדתי בבצלאל, אחד המרצים שהכי אהבתי היה דני גולדברג, שהעביר קורסים לעיצוב גרפי. אחרי שסיימתי ללמוד, הוא הזמין אותי לראיון עבודה בסטודיו שלו, שנקרא אז 'דני גולדברג דיזיין'. מאז גדלנו ונהפכנו ל'דן אלכסנדר אנד קו', ואפילו פתחנו סטודיו בפאריס. אנחנו עובדים עם מגוון לקוחות - ביניהם חברות גדולות כמו שח"ל, ויסוצקי וללין. התפקיד שלנו הוא מיצוב חברה, כלומר להסביר לאנשים מה היא מייצגת - החל בשם החברה וכלה בנראות המוצרים והמותג".

המרצה שנהפך לבוס "לא היתה שבירת דיסטנס או משהו כזה, וזה לא שפתאום גיליתי אדם חדש שלא הכרתי קודם לכן - דני כבן אדם ודני כמרצה מאמינים באותם הדברים. הוא אדם מקסים, ונוסדו בינינו יחסים חדשים - הוא התחיל לסמוך עלי יותר".

יישום החומר האקדמי בעבודה "בבצלאל אתה לומד דבר אחד, ובעבודה אתה נדרש לפעמים לדברים אחרים לגמרי. ללקוחות יש רצונות משלהם, והתפקיד שלנו כאסטרטגים הוא לשכנע ולנסות לגרום להם לסמוך עלינו. זה לא פשוט. אנחנו יושבים יום שלם מול המחשב ועובדים - המזל הוא שבחברה שלנו יש חפיפה גדולה באופן יחסי למה שלומדים באקדמיה: אנחנו מחפשים מקורות השראה, מבצעים מחקר ומתייעצים בינינו. בבצלאל היו חשיפה ופיתוח ניכרים של היצירתיות שלנו, מה שמשמש אותי מדי יום. אני עובדת עם המרצה שלי לשעבר - התזכורת לימי הלימודים תמיד שם".

סדרי העדיפויות בחיפוש עבודה "כשחשבתי על העבודה הרצויה, רציתי דבר אחד: מקום ללמוד בו. כשאתה יוצא מבצלאל, עדיין אין לך ניסיון אמיתי בעבודה, וזו הסיבה לכך שהלמידה היא קריטית. למען האמת, כשדני הציע לי את העבודה הייתי מוכנה אפילו לעבוד בחינם. רציתי לדעת איך עושים את מה שהוא עושה. גם כיום, מה שנמצא בראש סדר העדיפויות שלי בעבודה הוא למידה - לעשות את התפקיד הכי טוב, כמו שצריך, ואחר כך כל שאר הדברים מסתדרים. הייחוד בסטודיו שלנו הוא הדגש הרב שאנחנו שמים על מקצועיות ועל הרמה והאיכות הגבוהות. זה קורה כי אכפת לנו. אנחנו מאוהבים בעולם העיצוב והמיתוג".

המעבר לתפקיד ניהולי "זה היה מעבר לא פשוט, לא כל כך מכיוון שנדרשתי להגיד לאחרים מה לעשות - אצלנו העבודה נעשית כתהליך יצירתי משותף ואין כאן ענייני אגו - אלא כי ההתבוננות משתנה. אני צריכה להמשיך עם העבודה השוטפת שלי, ובמקביל להסתכל ב-360 מעלות על מה שכולם עושים".

סביבת העבודה "המשרד ממוקם בצהלה, ואנחנו עובדים בחלל פתוח (אופן ספייס). בקרוב נעבור למשרדים גדולים יותר. האווירה מקסימה: יש מוסיקה, נרות דולקים, קטורת. זו אווירה כיפית, כדי לא ליצור מקום עבודה מלחיץ. בחלל שלנו יושבים שישה אנשים - מעצבים ומנהל סטודיו, ולדני יש משרד שסמוך אלינו והוא מסתובב בינינו. המלה האחרונה היא שלו אבל הוא מאוד קשוב אלינו וכולנו שותפים להחלטות. הניסיון שלו כל כך עשיר, שאנחנו תמיד שמחים להקשיב לו. פעם, לאחר ויכוח בינינו, הוא אמר לי: 'טוב, נעשה מה שאת רוצה', ואחר כך חשבתי לעצמי: 'אוי, חבל שלא עשינו את מה שהוא אמר'.

"לכל אחד מאתנו עמדה עם מחשב משלו. העבודה נעשית בשיתוף, והדיון מפרה. מדובר באסופה של אנשים טובים ומוכשרים מאוד, רובם בני 28-33 שסיימו לימודים בבית ספר לעיצוב - בצלאל או שנקר".

משמעת "לעובדים חדשים קשה אצלנו: הם לא מכירים את העבודה, ומגיעים לחברה שדורשת מהם הרבה - והשאיפה למצוינות כל הזמן שם. זה מלחיץ. בתוך הסביבה האינטימית נוצרות לא מעט חברויות - רק באחרונה עזבה החברה הכי טובה שלי, שאותה הכרתי בסטודיו, כדי לעבוד בסטודיו החדש בפאריס. בשעת הצהריים אנחנו אוכלים ביחד, מזמינים מבחוץ או מביאים מהבית. בחמישי יש טקס קבוע, מרימים כוסית וויסקי ומסכמים את השבוע".

היתרונות והחסרונות של מקום העבודה "היתרון המשמעותי הוא בכך שהעבודה יצירתית בטירוף: אני מתמקצעת בעיצוב ובמיתוג, ואני מוקפת כל היום בעולם אסתטי ויפה. כל מה שאני רואה מסביבי הוא יופי. החסרונות הם שלפעמים אנחנו נדרשים להישאר עד מאוחר במשרד לפני פרזנטציות, ושלקוחות מתעקשים לעתים על פרט במיתוג שאתה יודע שהוא לא נכון, אבל אין ברירה אלא ללכת אתם. דבר נוסף הוא העובדה שאני נוסעת לפאריס 'רק' כל חודשיים-שלושה".

שאיפות "אני רואה את עצמי נשארת במשרד, ובעתיד הייתי רוצה לנהל את הקריאייטיב - גם בישראל וגם בפאריס, ולהיות על הקו כל הזמן. בנוסף, אני מאחלת לעצמי ולמשרד שיהיו לנו את הלקוחות הכי מדליקים, יצירתיים וגדולים שיש. לדוגמה, אנחנו עובדים כיום על מיתוג מחודש של קסטרו. המטרה שלי היא שיהיו לנו כמה שיותר לקוחות כאלה".

ג'וב החלומות "כבר יש לי אותו".

המוטו לחיים "הייתי הורגת בשביל פרס נובל לשלום".


מועד ב' באמצע החיים, בין הדאגה לילדים, הטיפול בבית והעבודה, הם מכינים שיעורים, לומדים לבחינות, מגיעים להרצאות וחולמים על השינוי הגדול. ארבעה אנשים שהלכו ללמוד הרבה אחרי שהשתחררו מהצבא

"בזכות הלימודים אני עדיין רצה על הג'בלאות"

"כתלמידה, היו לי קשיי לימוד, ולא עשיתי את בחינות הבגרות. אחרי כיתה י"א הלכתי ללמוד בסמינר למורות, ובמשך שבע שנים עבדתי במקצוע. השלמתי את הבגרויות כשהיו לי שלושה ילדים בבית, וכשהיו לי ארבעה עשיתי הסבה לסיעוד. הייתי אחות בהדסה עין כרם במשך 26 שנה, ובגיל 40 פלוס החלטתי ללמוד לתואר ראשון במדעי החברה והרוח באוניברסיטה הפתוחה. ידעתי שמנכ"לית הדסה כבר לא אהיה - אבל לפחות אעשה את מה שמעניין אותי. הילדים חשבו שהשתגעתי, ושאלו - מה ייצא לך מזה? תרוויחי יותר כסף?

"חששתי שיהיה לי קשה, ולכן נפגשתי עם יועצת אקדמית בשם אילנה הרוש, שנתנה לי טיפים. פתאום יכולתי ללמוד. היא שינתה את הכל. אם הייתי מכירה אותה כמה שנים קודם לכן, כבר הייתי כיום בעלת תואר שני.

"שיטת הלימודים באוניברסיטה הפתוחה דורשת הרבה משמעת עצמית, וידעתי שאם אני צריכה להשלים מטלה או להתכונן - כל העולם יכול להתהפך. הילדים אמרו תמיד שבתקופות הלימודים של אמא, יש בבית רק ממולאים - הכל ממולא בפיתה. לימודים הם עבודה לא פשוטה, ובדיעבד אולי זה היה שיגעון - אבל עמדתי בזה. היתה לי שאיפה להוכיח את עצמי ולא לוותר.

"הלימודים הפגישו אותי עם סטודנטים צעירים, אך גם עם מבוגרים ממני. התחברתי מאוד לחוש ההומור של הצעירים ולניסיון החיים של המבוגרים. לקח לי עשור להשלים את התואר, שבמהלכו עשיתי כמה הפסקות בגלל נסיבות החיים. בכל הפסקה התגעגעתי ללימודים וחיכיתי לשוב אליהם. הם נתנו לי המון מבחינה אישית, ואני מרגישה שהם העשירו אותי בהמון תובנות וברגישות. היכולת להתנתק מדי פעם מבעיות החיים כדי להתרכז בלימודים סייעה לי ונתנה לי פרספקטיבה חדשה.

"במהלך התואר למדתי בהרחבה על השואה, וזה דירבן אותי לעשות הסבה מקצועית נוספת. כיום אני עובדת כמדריכה ב'יד ושם'. בזכות הלימודים אני עדיין רצה על הג'בלאות, ואפילו מתפרנסת מזה. עכשיו אני שוקלת לעשות תואר שני ביידיש ובתרבות יידית, כי אני מרגישה שהידיעות שלי הן רק קצה הקרחון בתחום".


"כל עוד הראש צלול - כדאי ללמוד"

"הלימודים ליוו אותי כל חיי, כחלק מהמורשת שהנחילו לי בבית ההורים - חתירה לידע ללא הפסקה. לאחר השירות הצבאי עשיתי תואר ראשון בהנדסת בניין בטכניון, ולאחר מכן עבדתי במקצוע. הייתי מהנדס בינוי ראשי באל על, אבל פזלתי למדעי הרוח ומצאתי בהם עניין רב. בין השאר למדתי בשעות הערב באוניברסיטה הפתוחה, וקיבלתי תואר ראשון במדעי החברה והרוח. בסוף שנות ה-90 למדתי בשלוחה הישראלית של אוניברסיטת אלקלה דה הנרס הספרדית, ועשיתי תואר שני בתרבות היספנית.

"החלטתי להמשיך לדוקטורט באוניברסיטת בר אילן, במחלקה לספרות עם ישראל בפקולטה ליהדות. התיזה שלי נקראה: 'שלמה ישראל שיריזלי (שי"ש): האיש, מפעלו הספרותי ותרומתו למפעל הספר בלדינו בירושלים בראשית המאה ה-20'. כשהייתי ילד, התביישתי לדבר בלדינו, אף על פי שזאת היתה שפת אמי, כי הייתי תוצר של החינוך הציוני שקבע 'עברי, דבר עברית'. החלטתי לעשות דוקטורט כמחווה להורי ולמורשת הלימודית ששררה בבית, ומתוך יחס חם ואוהב לתרבות הלדינו.

"לקח לי כמה שנים טובות להשלים את הדוקטורט, בגלל בעיות בריאות. הדוקטורנטים האחרים, צעירים ונחמדים, קיבלו אותי כאחד משלהם. העבודה עם המחשב היתה אתגר עבורי. אני אמנם מהנדס במקצועי, אבל לא קרוב לתחום המחשבים. אני מעדיף לבדוק דברים בספרים ובאנציקלופדיות מאשר באינטרנט. הילדים שלי עסוקים, ולא תמיד היה מי שיעזור לי עם המחשב, אבל הייתי עקשן. אני מקליד הכל באצבע אחת - זה אטי יותר אבל נותן לי הזדמנות לחשוב תוך כדי.

"בסך הכל היה זה התואר השישי שלי, אחרי שלושה תארים בהנדסת בניין ושניים במדעי החברה והרוח. הלימודים פתחו בפני תחומי עניין חדשים. אמנם איני יודע מה קרה בפרק האחרון של 'האח הגדול' ומי הודח ב'הישרדות', אבל יודע דברים אחרים. אני מתעמל במכון כושר ושומע אנשים מדברים על בעיות בריאות ועל כדורים. אני לא אוהב את רוח הדברים, ובעיני זה לא מתאים לאורח חיים נורמלי. כל זמן שהראש צלול והבריאות מאפשרת לקום, לנוע ולטייל - כדאי לבחור באופציה הזאת".


"הגיל הוא יתרון"

"במשך 20 שנה הייתי מורה למדעים, ואהבתי מאוד ללמד ולהשקיע. מעולם לא ראיתי את עצמי נשארת מורה עד גיל 65, וידעתי שיש דברים נוספים שאני רוצה להספיק בגלגול הזה. השאלה היתה מתי. כשהילדים גדלו והיה לי יותר זמן פנוי, הרגשתי שהגיע הרגע. עיצוב פנים תמיד היה תחום שאהבתי, והיה רק טבעי שאעבור אליו.

"נרשמתי ללימודי תעודה בעיצוב ובאדריכלות במכללה למינהל. לא תיארתי לעצמי שיהיה כל כך קשה, אבל כל הזמן אמרתי לעצמי שאם אני מחנכת את הילדים שלי לסיים את מה שהתחילו - אני חייבת לתת להם דוגמה אישית. ידעתי שאם אני רוצה להתמקצע בתחום, אני חייבת לסיים את הלימודים, אחרת העיצובים שלי יהיו חובבניים.

"לא הסתכלתי רחוק. היעד שהצבתי לעצמי היה לסיים את השנה הראשונה, ולאחר מכן את השנייה. בבוקר הייתי הולכת ללמד בבית הספר, כשחזרתי הביתה השלמתי את המטלות הלימודיות. כל הדברים האחרים נותרו בצד. הילדים ידעו שאין אוכל ושאין כביסה נקייה - אבל זה בטל בשישים לעומת מה שהלימודים נותנים לי.

"למדתי עם חבר'ה צעירים שרק השתחררו מהצבא, ושמחתי על המקום שבו אני נמצאת. כשהם היו טרודים בבעיות כלכליות, אני ידעתי בדיוק מה אני רוצה ואיך לעשות את זה. הגיל נתן לי יתרון נוסף, כי הבאתי אתי ניסיון חיים משמעותי: כשהיינו צריכים לתכנן מטבח או חדרי ילדים, ידעתי מה חשוב ואיך לעשות את זה נכון.

"הבעיה הגדולה היתה העבודה עם מחשבים, שהם כלי מרכזי בעיצוב. הצעירים היו כמובן מחוברים לתחום, ואני הייתי צריכה לקחת שיעורים פרטיים כדי להשתלט על העניין. הבנתי שלכל דבר יש פתרון, ושאסור להרים ידיים. כמו שתלמיד בבית הספר מקבל עזרה אישית, גם אני קיבלתי סיוע במה שהיה לי קשה.

"אני מציעה למבוגרים לא להירתע ולא לחשוש, אלא לקום ולעשות מעשה. זה לא עניין של חיים ומוות, ותמיד אפשר להפסיק את הלימודים באמצע. משפטים כמו "אני זקנה, מי ירצה אותי", לא תורמים. הגיל הוא יתרון, והלימודים מעשירים ומרחיבים את האופקים. אני מרגישה פריחה מחודשת, כמו בימים לאחר שקיבלתי את תעודת ההוראה".


"הלימודים היו הדרך לעשות שינוי חברתי"

"מיד לאחר השחרור מהצבא התחלתי לעבוד בחברת האבטחה 'מודיעין אזרחי', עד שהגעתי לדרגת סמנכ"ל. רציתי מאוד ללמוד באוניברסיטה, אבל העשייה והעבודה משכו אותי פנימה. הכורח להתפרנס והמשפחה המתרחבת חייבו אותי לחשוב על עבודה לפני הכל.

"לאחר 17 שנה בחברה, החלטתי שהגיע הזמן לעשות מעשה ולקחת את העניין בידיים. ניסיתי לקדם את תחום זכויות העובדים עד כמה שיכולתי בתוך המערכת, וכשהבנתי שיש גבול להשפעה שלי, בחרתי לצאת החוצה וללמוד משפטים. המטרה היתה לעשות שינוי חברתי של ממש, שכבר לא יכולתי לעשות בתוך התפקיד שלי. הלימודים היו עבורי הזדמנות לנקות את הראש ולהעשיר את הידע. אני אדם דתי, וככזה אני מאמין שאנחנו אף פעם לא יודעים הכל ושתמיד אפשר להתפתח. בתור סטודנט, ניסיון החיים איפשר לי להסתכל על דברים מזווית אחרת ולחשוב מחוץ לקופסה.

"החשש העיקרי היה שלא אצליח לסיים את הלימודים, כי היתה לי מחויבות כלפי אשתי וכלפי הבנות שלי. לשמחתי, קיבלתי תמיכה יוצאת דופן מהמשפחה. אשתי ענבל האמינה בי, והבנות שלי היו גאות באבא שיושב ומכין שיעורי בית ממש כמותן.

"בשנתיים הראשונות המשכתי לעבוד, והתרגלתי לצאת מוקדם בבוקר לעבודה, ולהמשיך משם ללימודים. בעיני זאת לא היתה הקרבה אלא מימוש של שאיפות, מדרגה שצריך לטפס כדי להתפתח לאופקים חדשים. במקום להישאר בבועה החמה שנתנה לי שכר יפה ותנאים טובים, ובמידה רבה שיתקה אותי, בחרתי לצאת החוצה ולהשפיע. כיום אני מגן על זכויות העובדים כעו"ד, ומתכוון ללמוד לתואר שני במינהל עסקים או בחשבונאות, כדי להשלים ידע שחסר לי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#