רופאים לא משתכרים יותר ממורים אך מצליחים הרבה יותר - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

רופאים לא משתכרים יותר ממורים אך מצליחים הרבה יותר

הגיע הזמן להפוך את ההוראה למקצוע קליני

30תגובות

רוב בתי הספר בעולם לא מצליחים לשבור את מעגל הקסמים. ילד מבית מבוסס להורים משכילים יצליח בלימודים, בעוד שילד מבית עני להורים שלא למדו באוניברסיטה, יגיע להישגים נמוכים.

מכיוון שילודה גבוהה יותר נרשמת בקרב משפחות ממעמד נמוך, רמת ההשכלה הכללית יורדת והולכת. כאשר הנתונים מתפרסמים ברבים, דעת הקהל נרעשת וממשלות שופכות עוד ועוד כסף, מנסות רפורמות מבניות, פותחות הסכמי שכר, מצמצמות את מספר התלמידים בכיתה; אך ללא הועיל, ההישגים ממשיכים לרדת.

רבים מתוך מערכת החינוך ומחוצה לה כבר הרימו ידיים. הם רואים בכך גזרת גורל, וכאליבי הם מאשימים את ההורים, את המורים, את הביורוקרטיה ואת הפוליטיקה. כל זה אולי היה נכון עד שפינלנד נהפכה פתאום ממדינה בינונית למדינה שתלמידיה מובילים את טבלת ההישגים העולמית. אבל לא צריך להרחיק עד לסקנדינוויה כדי לגלות שגם בישראל יש בתי ספר מעולים שכנגד כל הסיכויים מצליחים לקדם את הישגי תלמידיהם. אז אולי במקום לקטר, כדאי לנסות להבין מה הם עושים, ללמוד מהם ולשכפל את ההצלחה?

המחקר על בתי הספר המצליחים הללו מצביע על ממצאים דומים בכל העולם. בית ספר שתלמידיו מצליחים הוא בית ספר שמקדיש את מרב משאביו להוראה וללמידה. מנהל בית הספר דואג שמורה יילמד בכמה שפחות כיתות ויטפל בכמה שפחות תלמידים. המורה מחזיק תיק על כל אחד מתלמידיו ועוקב מקרוב אחר התקדמותו. תלמיד המתקשה מזוהה ומקבל תמיכה המסייעת לו לגשר על הפער במהרה. מורי בית הספר עובדים כקבוצה, מנתחים חקרי מקרה ומסייעים זה לזה לשפר את הטיפול הפדגוגי הניתן לכל תלמיד.

הבעיה היא שבתי הספר הם לא מעדניית בוטיק והם לא נבנו כדי לתת תשומת לב אישית לכל תלמיד. הם בנויים כמפעל תעשייתי וכפס ייצור סיטוני. הכיתות גדולות וזהות, ההעסקה של המורים נעשית לפי משמרות בכיתה, וכדי להגיע למשרה מלאה, מורה מקצועי נדרש ללמד בעשר כיתות במקביל. למורה שפוגש 300 תלמידים בשבוע, כל אחד למשך שעתיים, אין סיכוי לדעת אם ומה כל תלמיד למד והבין. לכל היותר, הוא יכול לדעת איזה חומר הוא העביר, ולקוות שיש מי מבין התלמידים שהגיע לשיעור, שאכן הקשיב, ואולי אולי גם הפנים.

בתי הספר שמצליחים למרות תנאי הפתיחה הללו, הם כאלו שהניהול בהם מקצועי ומיומן ושהמורים שלהם מתייחסים לעבודתם כאל מקצוע קליני. מקצועות קליניים הם מקצועות ששמים את המטופל במרכז ומתמקדים בטיפול הניתן לו ובתוצאות שהוא משיג. רופאים, למשל, מחזיקים תיק על כל חולה, מאבחנים את מצבו, עוקבים אחר התקדמות הטיפול, מתייעצים ומשתפים פעולה.

אבל לא צריך להרחיק עד בתי החולים כדי להבחין שבתוך מערכת החינוך הציבורית בישראל פועלים גנים ובתי ספר של החינוך המיוחד, שבהם כך מתפקד הצוות המקצועי כעניין שבשגרה.

כדאי לשים לב לכך שבישראל אנשי מקצועות קליניים, כמו רופאים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים, אינם משתכרים יותר ממורים. העומס המוטל עליהם אינו פחות וסביבת העבודה שלהם אינה נוחה יותר. ובכל זאת, יש תחרות גדולה בקרב סטודנטים מצטיינים להתקבל ללימודים במקצועות הללו. אולי כאשר מקצוע ההוראה יהפוך למקצוע קליני, גם הוא ימשוך אליו את הטובים ביותר.

הכותב הוא המשנה למנכ"ל קרן רוטשילד (יד הנדיב)



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#