בג"ץ: מדוע עובדים זרים צריכים לשלם כדי לתבוע את מעסיקיהם? - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בג"ץ: מדוע עובדים זרים צריכים לשלם כדי לתבוע את מעסיקיהם?

בית המשפט דורש משרת המשפטים לנמק את התקנות שמחייבות את מי שאינו אזרח בערובה כספית, כתנאי לתביעת מעסיקו בבית הדין לעבודה

6תגובות
שרת המשפטים איילת שקד
יונתן זינדל / פלאש

בג"ץ הוציא בשבוע שעבר צו על תנאי נגד תקנות שקבעה שרת המשפטים, איילת שקד, הקובעות כי מי שאינו אזרח או תושב ישראל יחויב בהפקדת ערובה כספית כתנאי להגשת תביעה נגד מעסיקו בבית הדין לעבודה. לשקד ניתנו 30 יום לנמק מדוע לא יבוטלו התקנות. את העתירה הגישו ארגוני זכויות העובדים קו לעובד, עדאלה והאגודה לזכויות האזרח.

התקנות פורסמו באוגוסט 2016, וקודמו על ידי ח"כ שולי מועלם והשרה שקד, שתיהן ממפלגת הבית היהודי, כדי להקטין את מספר התביעות המוגשות על ידי עובדים פלסטינים, בעיקר בבקעת הירדן. TheMarker דיווח כבר ב–2014 כי הבקעה היא שטח הפקר, שבו פועלים מעסיקים יהודים, בעיקר בתחום החקלאות, בניגוד לכל חוקי העבודה הנדרשים מהם, כולל הענקת שכר מינימום, תלוש שכר, ותנאים סוציאליים בסיסיים.

הכלי היחיד שקיים בידיהם של הפועלים הפלסטינים הוא תביעה בדיעבד בבתי הדין הישראליים לעבודה. על פי התקנות שעליהן חתמה השרה שקד, העובדים, שהאמצעים העומדים לרשותם דלים ממילא, נדרשים להפקיד ערובה כספית בתמורה לזכות לתבוע את המעסיק. התקנה חלה על כל מי שאינו אזרח ישראלי, קרי גם על מהגרי עבודה, אלא שהיא מכוונת, כפי שהצהירה ח"כ מועלם יותר מפעם אחת, לעזרת חקלאי הבקעה, ואכן התקנות מכונות "תקנות הבקעה".

קודם לתקנות, בית הדין היה רשאי להורות על הטלת ערובה על כל תובע על פי שיקול דעתו. מעתה בתי הדין נדרשים להטיל את הדרישה להפקדה כספית מכל תובע שאינו ישראלי.

מבדיקת ארגון קו לעובד עולה כי על פי נתונים שהצטברו במהלך השנה שחלפה מאז נקבעה התקנה, חלה עלייה של כמעט פי שלושה במספר העובדים שאינם אזרחים או תושבים שעליהם הוטלה ערובה. הסכום שהוטל במהלך השנה היה 283.5 אלף שקל, לעומת 84.4 אלף שקל בשנה שקדמה לתקנה. לצד זאת ניתן לראות בבירור כיצד התקנה הובילה למחיקת תיקים, למי שייתכן ולא יכלו לעמוד בגובה הערובה: 28 תביעות של עובדים נמחקו עקב אי־יכולת לשלם את הערובה.

מיד לאחר שהותקנו התקנות פנו קו לעובד, עדאלה והאגודה לזכויות האזרח לבג"ץ בדרישה לבטלן. בדיון האחרון, שנערך בסוף דצמבר 2017, הוצגו הנתונים, ולצדם הציגו הארגונים הוכחות לכך שבפני שרת המשפטים לא עמדו כל ראיות לכך שיש צורך בתקנות האלה, אלא אך ורק תלונות המעסיקים מן הבקעה, שחויבו לשלם לעובדיהם הפלסטינים כשנתבעו על ידם. בשבוע שעבר קבעו שופטי בג"ץ יורם דנציגר, נעם סולברג ודפנה ברק־ארז צו על תנאי, והורו לשרה שקד לנמק מדוע לא יבוטלו התקנות בתוך 30 יום. הארגונים התובעים רואים בבקשת בג"ץ נטייה של השופטים לבדוק שוב את נחיצות התקנות.

מהארגונים העותרים נמסר: ""בדברי ההסבר לתקנה נאמר שמטרתן למנוע תביעות סרק. אחרי שלושה דיונים ולאחר שמשרד המשפטים הציג נתונים, התבררה התמונה: משרד המשפטים לא הצליח להצביע ולו על תביעת סרק אחת של עובדים שאינם אזרחי ישראל, ולא על מקרה אחד של מעסיק שנתבע בתביעה כזאת ולא הצליח לגבות הוצאות מהתובע שהוא אזרח זר. הנתונים הללו הוכיחו כי אלה הן תקנות פוליטיות, שמטרתן לחסום גישת עובדים חלשים לערכאות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#