כשמאות מיליונים יפוטרו: "אנשים יצטרכו לחזור לבית הספר באמצע החיים" - קריירה - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כשמאות מיליונים יפוטרו: "אנשים יצטרכו לחזור לבית הספר באמצע החיים"

פרופ' משה ורדי מודאג מההשפעות שיהיו למהפכה הטכנולוגית על עתיד העבודה ומהפערים הכלכליים שהיא יוצרת, שהביאו לדבריו לבחירת טראמפ ■ "הרכב האוטונומי הולך להיות השינוי הכי מהפכני שתראו בחייכם", מעריך ורדי - וצופה שמקצועות שלמים ייעלמו בעקבותיו

141תגובות
פרופ' משה ורדי
David Monniaux

שיעור האבטלה הנמוך בישראל כיום (4.3% בנובמבר) ובשנים האחרונות הוא חלק משורת נתונים חיוביים על המשק שאמורים להרגיע אותנו כשאנו חושבים על העתיד. אבל הנה כמה תחזיות חמוצות ומפחידות לשוק העבודה העתידי, שנמצא ממש מעבר לפינה: חברת הייעוץ מקינזי מעריכה כי 45% מהמשרות הנוכחיות נמצאות במצב שבו טכנולוגיה קיימת יכולה להחליף אותם. לפי חברת הייעוץ גרטנר, שליש מהמשרות הנוכחיות יבוצעו על ידי רובוטים, מכונות חכמות או תוכנה עד 2025. חוקרים באוניברסיטת אוקספורד צופים כי 47% מהמשרות בארה"ב נמצאות בסכנה. ויש עוד כאלה, כמה שתרצו.

קצת קשה להפנות תשומת לבעיה עתידית כשההווה נראה בסך הכל בסדר, אבל מי שעוקב אחר ההתפתחויות הטכנולוגיות אינו יכול להישאר רגוע. העתיד נמצא כבר כאן, וללא היערכות מתאימה — מאות מיליוני אנשים בעולם יאבדו את משרותיהם.

למעשה, ההבדל בין הגופים הרבים העוסקים בעתיד העבודה — מהנושאים החמים בכלכלה העולמית — הוא רק במידת הסיכון שהם צופים למשרות הנוכחיות שלנו. גם בישראל עוסקים כמה גופים בניתוח עתידו של שוק העבודה, ובהם המכון הישראלי לדמוקרטיה וועדה בראשות פרופ' צבי אקשטיין, שמונתה על ידי שר העבודה והרווחה, חיים כץ.

איתן אבריאל על מודל ההכנסה הבסיסית: ככל שלומדים על הפיתוחים החדשים בטכנולוגיה ובבינה מלאכותית, כך מתבהר שהעולם העסקי עומד בפני שינויים היסטוריים. בעשור הקרוב, בינה מלאכותית וטכנולוגיה אמנם לא יחליפו את המנהלים, אבל מנהלים ששולטים בטכנולוגיה יחליפו את אלה שלא - דלג
איתן אבריאל על מודל ההכנסה הבסיסית

פרופ' משה ורדי, מהנדס מחשבים ישראלי המתגורר ביוסטון ומלמד באוניברסיטת רייס (Rice), חוקר את שוק העבודה ואת ההשפעות הטכנולוגיות עליו. הוא הגיע בשבוע שעבר להרצות במכון הישראלי לדמוקרטיה, והציג נתונים ושקפים שמשכנעים את השומעים מיידית בדבר הגל האדיר שעומד לשטוף את שוקי העבודה בעולם. אבל כשהוא נשאל: "אז מה עושים?" — התשובה שלו מאכזבת מעט.

"כשמטפלים באנשים שיש להם בעיית סמים או אלכוהול, הדבר הראשון הוא להכיר בבעיה", אומר ורדי. "מי שאינו מודה שיש בעיה, אינו יכול לקבל הצעות. אני טכנולוג, ואני רוצה קודם שיידעו שיש בעיה. אין תשובות קלות. קח את בעיית שינוי האקלים. אנשים אינם אוהבים את הפתרונות, למשל להשתמש בפחות דלק, ולכן הם מעדיפים להתעלם מהבעיה. אני מהסס להיכנס לפתרונות, מפני שברגע שאנשים יראו מהם הפתרונות — הם יתעלמו מהבעיה".

ובכל זאת, כיצד מתמודדים עם היעלמות של מאות מיליוני משרות, כשלא בטוח שבמקומן ייווצרו מספיק משרות חדשות?

"הפתרונות אינם טכנולוגיים אלא מהתחום החברתי. יצירת הכנסה בסיסית לכל אדם זו אמנם הצעה שנויה במחלוקת, אבל יש אנשים שבטוחים שזה הפתרון להמון בעיות חברתיות. יש לרעיון הזה תומכים בשמאל וגם בימין. בארה"ב ברור שאין לזה סיכוי באקלים הפוליטי הנוכחי, אבל אולי זה יתחיל במדינות צפון אירופה. יש גם שאלה פילוסופית: מה אנשים צריכים חוץ מפרנסה? אנשים צריכים תעסוקה. מובטלים מבלים את רוב זמנם בטלוויזיה ומשחקי וידיאו. יש חשיבות לעבודה הרבה מעבר לחלק הכלכלי, וגם זה דורש פתרון".

"מיליוני אנשים בארה"ב מתוסכלים"

ורדי מציג בהרצאתו נתונים מעניינים על תעסוקה: בתחילת שנות ה–90 שלוש החברות הגדולות בדטרויט שבארה"ב העסיקו 1.2 מיליון איש, והשווי שלהן יחד היה 65 מיליארד דולר. לעומת זאת, כיום שלוש החברות הגדולות בעמק הסיליקון מעסיקות 190 אלף עובדים בלבד, אף שהן שוות יחד 1.5 טריליון דולר.

זה אומר שמשרות נעלמות וחדשות נוצרות, אבל התפקידים החדשים אינם מפצים על מה שאבד?

"איש אינו יודע אם הדברים יקזזו זה את זה. יש כל מיני תחזיות ומודלים. כלכלה אינה מדע מדויק. יש תחזיות שאומרות שהכל יסתדר בסוף. מה זה בסוף? אם זה בתוך עשר שנים, אז בסדר. אבל אם זה ייקח 200 שנה?"

בישראל אמנם מפעלי טקסטיל נסגרו והעובדים שלהם הלכו הביתה, אבל המשק נפתח ליבוא, ולכן קמו מאות חנויות בגדים. ילדי המפוטרים עובדים בחנויות בקניונים, אך עכשיו יש איום של קניות מקוונות שעלול לחסל את חנויות הבגדים. זה אומר שבתוך כמה שנים גם למוכרי בגדים לא תהיה עבודה, אלא רק למי שיעבוד בעבור אמזון?

"מדברים היום על האפוקליפסה של הקמעונות. קניונים בארה"ב נסגרים בהמוניהם בגלל השקעת יתר, ומכיוון שאינם מספיק רווחיים. זה נובע מהמסחר המקוון שגדל.

"הממד הגיאוגרפי חשוב. מקומות עבודה נהרסים בערים גדולות, אבל ערים המתמחות בתעשיית הידע פורחות. לפני 50 שנה עמק הסיליקון היה בדטרויט, שהיתה הכי עשירה בארה"ב בזכות תעשיית המכוניות. כיום העיר הרוסה. בעוד 50 שנה אולי זה יקרה לסן פרנסיסקו.

"הבן שלי משלם 4,500 דולר לחודש על דירה די קטנה בסן פרנסיסקו. זו היתה עיר היפית, וכעת כולם נדחפים החוצה לטובת אנשי היי־טק. זה עניין דורי, ומפני שהדברים משתנים כל כך מהר, אין לנו אפשרות לחכות.

"בארה"ב יש מיליוני אנשים מתוסכלים. יש כאלה שבשבילם הכלכלה במצב נפלא בגלל הטכנולוגיה, ויש מיליונים שמרגישים שהשאירו אותם מאחור. הרבה מהם הצביעו לדונלד טראמפ. ההבדל הכי ברור בין המצביעים הוא השכלה. בעלי השכלה גבוהה הצביעו להילרי קלינטון. אנשים שלא גמרו תואר ראשון או תיכון הצביעו לטראמפ. אז אפשר להגיד שהפסדנו דור אחד והכל יסתדר, אבל בינתיים לפערים האלה יש השפעות דרמטיות על הפוליטיקה ועל החברה".

מפעל הטקסטיל אתא. הילדים של עובדי ענף הטקסטיל נהפכו למוכרי בגדים
זולטן קלוגר / לע"מ

הצגת מפה שבה רואים כי בחלק גדול מהמדינות בארה"ב המקצוע הכי נפוץ הוא נהג משאית, וזה מקצוע מאוים מאוד בגלל כלי הרכב האוטונומיים. בארה"ב עובדים כ–4 מיליון איש בנהיגת משאיות ומוניות, וכ–15 מיליון איש בתעשיות הנלוות לרכב. מה יקרה להם?

"הרכב האוטונומי הולך להיות השינוי הכי מהפכני שתראה בחייך. זה ישנה את העולם. אם תסתכל על העולם כיום לעומת לפני 50 שנה, במה הוא שונה? לא בהרבה. המכוניות בסגנון קצת אחר. אבל בעוד 50 שנה, המרקם של הערים יהיה שונה לגמרי. הרי המרקם של הערים המודרניות נקבע לפי המכוניות — למשל עיר כמו יוסטון, המפוזרת על שטח ענקי. 25% מהשטח של ערים מוקצה לכבישים ולתחבורה.

"תעשיית הרכב בנתה את אמריקה כמעצמה. זו היתה תעשייה אדירה, ועכשיו הולך להיות שינוי אדיר. לבן שלי בסן פרנססיסקו אין מכונית. הוא משתמש באופניים או באובר, או שוכר מכונית של זיפ קאר לשעתיים. זה המודל שלו לתחבורה. הוא לא צריך מכונית, שנחשבת לחלק חשוב מהכלכלה האמריקאית".

הצמיחה בשלושת העשורים האחרונים מוטת טכנולוגיה, וזו אחת הסיבות להרחבת הפערים החברתיים. המגמות הטכנולוגיות העכשוויות של רובוטיקה, למידת מכונה וכיו"ב יעצימו את הפער הזה, וזה נשמע כמו מתכון לפיצוץ חברתי.

"לאנשים כמוני זה דבר מצוין, משום שאנחנו חוגגים מהשוק הזה, אבל רמת החיים של אנשים שאינם חלק מתעשיית ההיי־טק יורדת. להרבה אנשים, הבחירה בטראמפ והברקזיט באו בהפתעה, וזה מכיוון שאנחנו יושבים בחוג שלנו, שדי נהנה מהטכנולוגיה.

"אנשי היי־טק מדברים אחד עם השני, מתחתנים אחד עם השני, מקבלים שכר גבוה ואינם מבינים מה קורה בחוץ. בדטרויט המצב ממש חמור. בעבר מפעלים החזיקו את כל העיר. פעם על כל עובד נוצרו שלוש משרות מסביב. כיום ההיי־טק יוצר פחות מקומות עבודה.

דטרויט
Molly Riley/רויטרס

"הקומוניזם גדל על הרקע של האומללות שהמהפכה התעשייתית יצרה. אנשים לא ראו את היתרונות שלה. אם נחזור על השגיאות האלה, מגיע לנו שנאכל קש. הפתרון אינו יותר טכנולוגיה, אלא יותר חוכמה חברתית".

אתה מזכיר את המהפכה התעשייתית, ואולי שם נמצאת התשובה. גם אז אמרו שמכונות יחליפו בני אדם וזה יחסל מקומות עבודה, וראינו כיצד נוצרו מקומות עבודה אחרים וכיצד העולם התקדם. יש שתי אסכולות: אלה שאומרים שכך יהיה גם בשנים הקרובות, מפני שיצוצו משרות במקום אלה שייעלמו; ואלה הסבורים שהפעם זה אחרת, ותובעים פתרונות אחרים. איפה אתה נמצא?

"אני לא יודע איפה למקם את עצמי. הרבה כלכלנים מתעלמים מההיסטוריה. המהפכה התעשייתית התחילה בערך ב–1760, ובמשך 50 שנה ההכנסות של מעמד העובדים רק ירדו. אנחנו עשירים כקורח כיום בהשוואה למה שהיה בתקופת המהפכה התעשייתית. תוחלת החיים באנגליה ירדה בתחילה, ואפילו הגובה של החיילים הבריטים ירד, משום שהתזונה שלהם היתה טובה פחות עם תחילת המהפכה התעשייתית".

אתה מצטט את הכלכלנים קנת רוגוף ופול קרוגמן, המתייחסים למהפכה הטכנולוגית הנוכחית כמו למהפכה התעשייתית ואומרים שמשרות ייפגעו, אבל גם יצוצו משרות חדשות. ההיסטוריה מוכיחה שזה עבד עד כה.

"כלכלנים יודעים לדבר על שיווי משקל, אבל מה קורה עד שמגיעים לשם, ומה המחיר? חללים נופלים בדרך, ויש לזה מחיר חברתי. בתחילת שנות ה–90 אמר לי כלכלן בגרמניה שבתוך 25 שנים הפערים בין מזרח גרמניה למערבה ייסגרו, אבל זה לא קרה".

מגזר הייצור בארה"ב דווקא חי ובועט

כשמסתכלים על המשרות שבהן יש ביקוש גדול לעובדים בישראל מוצאים מצד אחד מהנדסים ואנשי היי־טק ומצד שני מקצועות כמו מלצרים, עובדי ניקיון ומאבטחים. זה אומר שיש משרות ברובד העליון וברובד התחתון, אבל באמצע יש מעט מאוד. כך זה ייראה גם בעתיד?

"כן, זה הקיטוב של שוק העבודה. האמצע נעשה חלול. בחלק הגבוה של רצף המיומנויות, העובדים יקרים כי אין טכנולוגיה שתחליף אותם, וגם בחלק התחתון אין טכנולוגיה שתחליף עובד ניקיון במסעדה. משלמים להם שכר מינימום, ואין סיבה כלכלית לעשות אוטומציה שתחליף את האנשים האלה. בישראל אין אנשים שמוכנים לטפל בקשישים, ונאלצים לייבא. אבל האמצע של רצף המיומנויות גדל, מכיוון שהרובוטים נעשים זולים יותר, והיכולות שלהם משתפרות".

הנתח של כל קבוצה בסך ההכנסות לפני מס בארה"ב

בהרבה מאוד ניתוחים מדברים על תכונות שיהיו חשובות לעובדי העתיד — סתגלנות, סקרנות, יצירתיות ויכולת ניהול. אומרים שהתכונות האלה, שמחשבים יתקשו להחליף, חשובות יותר מהמקצוע עצמו. זה הפתרון?

"מחשבים דווקא יכולים לחבר כיום יצירות מוזיקליות. ברור שצריך הרבה גמישות, מפני שהכל הולך להשתנות במהירות. זו התכונה הכי חשובה.

"אחת השאלות הגדולות היא מה הולך לקרות בחינוך. בארה"ב שליש מהאנשים מסיימים תואר ראשון. האם אפשר להעלות את הנתון הזה? שיעור מסיימי התיכון גבוהים יותר מפעם. האם אפשר להעלות את זה?

"המודל הנוכחי של חינוך, שפונה לאנשים צעירים בראשית חייהם, מתבסס על כך שמה שלמדנו בהתחלה צריך להספיק לכל החיים. אבל עכשיו צריך לחשוב כיצד אנשים יצליחו ללמוד מקצועות אחרים בגילים מבוגרים יותר. צריך להתרגל למחשבה שלאדם לא תהיה קריירה אחת, והוא יצטרך לחזור לספסל הלימודים לשנה־שנתיים באמצע החיים. אנחנו לא בנויים לזה כיום. אפילו כלכלית זה קשה. נצטרך לחשוב מחדש על המון דברים".

למרות מהפכת ההיי־טק, החדשנות והעברת מפעלי ייצור רבים לדרום־מזרח אסיה, אתה מציג נתונים שלפיהם מגזר הייצור הוא עדיין הגדול מבין כל המגזרים בארה"ב. זה מפתיע.

"זה מגזר אדיר. שמענו הרבה שהייצור נהרס, אבל זה לא נכון. הוא השתנה. הפסדנו תעשיות המבוססות על עבודה זולה. הן עברו למקומות שבהם הייצור זול, כמו סין ובנגלדש. במקומם התעשיות שאבדו גדל הייצור עתיר ההון. יש בארה"ב עדיין תעשיות נפט, מכוניות ומטוסים. באזור שבו אני גר, ביוסטון, מרוכזים כ–70% מתעשיית בתי הזיקוק האמריקאית, שהיא עתירת הון, אך אינה עתירה בכוח אדם".

יותר תעשייה - פחות עובדים - התעשייה בארה"ב
התפוקה הריאלית, במימיארדי דולרים, במחירי 2014
מספר נמועסקים במיליונים

"כדאי לשלב חינוך טכנולוגי וחברתי"

כדי להמחיש שהכלים החברתיים הם תוצאה בלתי־נמנעת של מהפכות כלכליות, ורדי מציג את התפתחות חוקי העבודה, שצמחו במקביל לאתגרים שיצרה המהפכה התעשייתית. זכות השביתה נחקקה ב–1842, הזכות להתאגד עוגנה ב–1915, חוק איסור העסקת ילדים עבר ב–1924, שבוע עבודה של 40 שעות הונהג ב–1940 בארה"ב, חוק השוואת שכר נשים לגברים עבר ב–1963 בארה"ב, והצעד הבא יכול להיות הכנסה בסיסית אוניברסלית.

ריכוז ההתפתחויות האלה מראה כי דברים שנראים כיום טריוויאליים, כמו זכות שביתה וזכות התאגדות, לא היו כאלה בעבר, והם תוצאה של מהפכות ותמורות כלכליות וטכנולוגיות אדירות שהתרחשו בעבר.

אילו עצות מעשיות היית נותן לבן אדם שחושש מחיסול המקצוע שבו הוא עוסק?

"אנחנו לא יודעים איך נערכים לעתיד הזה. צריך להתחיל את הדיון. אני ממליץ לילדים שלי ללכת לכיוון שני סוגי מיומנויות — טכניות, חינוך טכני ורקע מתמטי; והבנת הגורם האנושי. גם חינוך טכנולוגי, וגם הומני וחברתי.

"אנחנו צריכים את הרוחב. בדרך כלל לאנשים עם רקע טכנולוגי אין רקע במדעי החברה. יש טענה כלפי עמק הסיליקון שהם יוצרים טכנולוגיה בלי להבין את ההשלכות החברתיות שלה. למשל, יצרו את פייסבוק, אבל לא הבינו שיצרו פלטפורמה לתעמולה רוסית שהשפיעה על הבחירות בארה"ב".

אם ילד אחד שלך ילך לחינוך טכנולוגי והילד השני ילמד מדעי החברה, ברור לך במי תצטרך לתמוך כלכלית, נכון?

"כן, זה ברור, אבל אנחנו צריכים את כל הרוחב, מכיוון שאת הבעיות שהטכנולוגיה יוצרת צריך לפתור באמצעות כלים חברתיים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#