"פעם חיכינו שפרופסור ימות בשביל תקן; כיום אפילו זה לא רלוונטי"

חברי הסגל הזוטר של אוניברסיטת תל אביב שואפים לפתח קריירה באקדמיה הישראלית, אבל פסימיים לגבי הסיכויים שזה יקרה ■ כשליש מהם חושבים כי הבעיה העיקרית של חוקרים ומרצים היא חוסר במקורות מימון של מלגות ומענקי מחקר ■ סקר חדש ממפה את החסמים והברירות ומציע זווית חדשה לתופעת בריחת המוחות

עידו סולומון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

>> "כשמדברים על בריחת מוחות, לרוב מספרים על פרופסורים לכלכלה שמרוויחים המון כסף באוניברסיטאות בחו"ל ולא יחזרו עד שישוו להם תנאים, אבל הבעיה העיקרית של האקדמיה בישראל נמצאת במקום אחר", אומר ד"ר דניאל מישורי, חוקר ומרצה לפילוסופיה, וחבר בארגון הסגל הזוטר של אוניברסיטת תל אביב. "הרבה מאוד אקדמאים רוצים להישאר בישראל ולפתח קריירה, ולא יכולים לעשות את זה פשוט כי אין תקנים".

לטענת שחורי מדובר במצוקה אמיתית. בשנים האחרונות קוצצו בישראלים כ-1,000 תקנים של מרצים קבועים כתוצאה מאילוצים תקציביים. "אם פעם חברי סגל זוטר היו מחכים שאיזה פרופסור ותיק ימות כדי שיתפנה תקן - כיום אפילו זה לא רלוונטי, כי לא יחפשו אף אחד להחליף אותו", אומר מישורי. מסקר שערכה באחרונה חברת מתודה יישומי מחקר עסקיים, בהשתתפות 471 מחברי ארגון הסגל האקדמי הזוטר באוניברסיטת תל אביב, מאסטרנטים, דוקטורנטים ומורים מן החוץ, עולה כי יותר ממחצית הנשאלים (58%) אמרו שאם כל האפשרויות היו פתוחות בפניהם, הם היו מעוניינים להשתלב במוסדות אקדמיים בישראל ולעסוק במחקר והוראה. רק 5% היו בוחרים להשתלב במוסדות אקדמיים בחו"ל.

עם זאת, יותר משני שלישים מאלה שהיו רוצים להשתלב באקדמיה הישראלית היו פסימיים לגבי סיכוייהם לממש שאיפה זו בשנתיים הקרובות, אם לא יחול שינוי במספר התקנים מול רמת הביקוש. "במצב אידיאלי, ההחלטה בקשר לעתיד המקצועי צריכה להתבסס על שאיפות ומאוויים אישיים של החוקר", אומרת ד"ר גלית סיני קרמונה, מנכ"לית מתודה. "בסקר גילינו שחסמים שונים המאפיינים את המשבר בהשכלה הגבוהה הם שקובעים בפועל עבור החוקר לאן ימשיך הלאה. כמי ששקלה קריירה באקדמיה, עניין אותי להבין טוב יותר את תהליכי קבלת ההחלטות, החסמים והשאיפות של חוקרים צעירים בתום הדוקטורט וההחלטה לאן ימשיכו. בחוויה האישית שלי, מיעוט האפשרויות האקדמיות בפועל שניצבו בפני עם סיום הדוקטורט, ופעילותי בשוק הפרטי לאורך השנים - הכריעו את הכף לטובת ההחלטה לעזוב לטובת העולם העסקי. תוצאות הסקר מוכיחות שאני ככל הנראה לא לבד".

יותר אקדמאים, פחות תקנים

באופן לא מפתיע, השאיפה להמשיך בקריירה אקדמית מאפיינת במידה רבה את חברי הסגל בפקולטות הנחשבות יותר תיאורטיות - מדעי הרוח, חינוך ואמנויות; ופחות מכך בפקולטות למדעי החברה, מדעים מדויקים והנדסה, הכוללות תחומי לימודים יישומיים כמו כלכלה, פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, מדעי המחשב והנדסת חומרים. מעניין לגלות שדווקא בפקולטות לניהול, משפטים, מדעי הטבע ורפואה הנחשבות יישומיות, כ-50% מהחוקרים מעוניינים בקריירה אקדמית ולא בקריירה מחוץ לאקדמיה.

לגבי הסיבות לנטישת האקדמיה, הדעות חלוקות. כשליש מחברי הסגל הזוטר באוניברסיטת תל אביב אמרו שהם סבורים שהבעיה העיקרית של חוקרים ומרצים צעירים במוסדות אקדמיים בישראל קשורה לחוסר במקורות מימון של מלגות ומענקי מחקר. כשליש חושבים שהסיבה העיקרית קשורה למספר תקני ההוראה ולתנאי ההעסקה של הסגל הזוטר, וכשליש תולים את הסיבה העיקרית בדלות היחסית של תקני מחקר. רוב המרואיינים הטילו את האחריות למשבר בהשכלה הגבוהה באופן שווה על הממשלה, שמקצצת בתקציבי המוסדות האקדמיים ובמוסדות האקדמיים עצמם, שלוקים בניהול תקציבי כושל. כשליש מהמרואיינים חושבים שהממשלה נושאת ברוב האחריות ורק 5% הטילו את מלוא האחריות על המוסדות האקדמיים.

לטענת מישורי, מדובר בתמהיל מסוכן של כל הגורמים יחדיו. "הממשלה אשמה כי היא קיצצה תקציבים בצורה שפגעה קשות ביכולת של המוסדות לקלוט חברי סגל בכיר חדשים. מצד שני, המועצה להשכלה גבוהה עודדה את האוניברסיטאות להכשיר כמויות גדולות של סגל זוטר על ידי חלוקת מענקים. כך יצא שהמערכת ייצרה הרבה אקדמאים שמתחרים כיום על פחות מקומות".

אשמה לא פחותה מטיל מישורי על הנהלות האוניברסיטאות והסגל האקדמי הבכיר, בכך שהן זיהו את העובדה שהן לא מסוגלות להעסיק את הסגל בתקנים בכירים והעדיפו להעסיק אותם כמורים מן החוץ. תמונת המצב כיום היא שהאוניברסיטאות מעסיקות כ-4,500 חברי סגל אקדמי בכיר וקבוע וכ-5,500 עמיתי הוראה ומורים מן החוץ, שחוזיהם נחתמים לשנה בלבד.

"יש מערכת שבנויה על קבוצה גדולה מאוד של סגל אקדמי שלא מיוצג במערכת. בשנה הבאה יכולים להחליט שמחליפים עמית הוראה באדם אחר ללא צורך לנמק", אומר מישורי. "לאותו איש סגל אין שום ביטחון בהעסקתו והמשך הקריירה שלו. סביר להניח שבשלב מסוים הוא יעדיף לעזוב לטובת משהו יותר בטוח, במוסדות אקדמיים בחו"ל או בשוק הפרטי".

בגלל הכלכלה, לא הרמה

יותר מ-40% מאלה שלא יצליחו להשתלב באקדמיה, אמרו שיחפשו את דרכם בשוק העבודה. לעומתם, כשליש ינסו להשתלב במוסדות אקדמיים בחו"ל והשאר יבחרו במסלול אחר (חוץ אקדמי או עסקי) או שאינם יודעים כרגע מה יבחרו לעשות.

באופן לא מפתיע, שוק העבודה מהווה אלטרנטיבה מושכת גם, ואולי בעיקר, בשל אפשרויות ההשתכרות. הרוב המכריע של המרואיינים (86%) חושב ששכר גבוה ותנאי תעסוקה בשוק הפרטי הם גורמים חשוב בתהליך קבלת ההחלטות של חוקרים צעירים ביחס למעבר מהאקדמיה לשוק העבודה.

רוב החוקרים שציינו שישתלבו בשוק הפרטי תלו את המניע לכך בקשיים וחסמים קיימים במוסדות האקדמיים. רק כמחצית מהפונים לשוק הפרטי ציינו את העניין האישי שלהם בתחומי עשייה מחוץ לאקדמיה כגורם שמשפיע על החלטתם, ומספר דומה של חוקרים הודו שהצעות עבודה ספציפיות אינן מהוות גורם בהחלטה לעזוב את האקדמיה.

הסברה שרמתם הגבוהה של המוסדות האקדמיים בחו"ל היא מוקד המשיכה העיקרי של אקדמאים ישראלים הבוחרים לעזוב, מופרכת גם היא בסקר. יותר ממחצית מהמרואיינים (57%) חושבים ששיקולים כלכליים דוגמת תקציבי מחקר מוגבלים, מלגות קיום נמוכות, היעדר בונוסים ותמריצים כספיים, מיעוט הזדמנויות הוראה אקדמית ורמת שכר נמוכה עבור הוראה, משפיעים יותר משיקולים אקדמיים על ההחלטה לעקור לטובת מוסדות בחו"ל. לעומתם, 11% חושבים שדווקא המוניטין האקדמיים משפיעים יותר על ההחלטה לעזוב. כשליש ענו שלדעתם לשיקולים כלכליים ולשיקולים אקדמיים משקל שווה בתהליך קבלת ההחלטה.

"על המדינה לנצל את חלון ההזדמנויות"

לאור כל החסמים בדרך לקריירה אקדמית בישראל והעתיד שאינו מצטייר כמבטיח, נשאלת השאלה למה בכל זאת מתעקשים חברי הסגל הזוטר על פיתוח קריירה אקדמית בישראל. לדברי מישורי, שבילה כמה תקופות באקדמיות שונות בחו"ל וקיבל הצעות להישאר שם, הוא בחר לחזור לישראל בעיקר מנימוקים ציוניים. "אני רוצה לחיות ולגדל את ילדי בישראל. לגיטימי שמטעמים של פיתוח קריירה אדם ירצה לחיות בחו"ל, אבל אני חושב שישראל לא אמורה להביא אדם לדילמה שבה הוא צריך להחליט אם הוא יממש את עצמו מקצועית בישראל או בחו"ל רק בגלל שינויים בתקצוב מערכת ההשכלה הגבוהה".

מאוניברסיטת תל אביב נמסר בתגובה: "ממצאי הסקר משקפים את המציאות התקציבית הקשה שעמה מתמודדות האוניברסיטאות בישראל מאז 2002. קיצוצי התקציב הביאו לצמצום מספר התקנים של הסגל האקדמי הבכיר, להפחתת מספר משרות ההוראה של סגל זוטר ולהפחתה יחסית בשיעור תלמידי המחקר המקבלים מלגות קיום.

"האוניברסיטה מקווה שבתוכנית החומש הקרובה של ות"ת (הוועדה לתכנון ולתקצוב) יתאפשר לה לשוב למסלול של צמיחה בסגל הבכיר והזוטר, כמו גם בסגל הטכני והמינהלי התומכים בפעילות האקדמית. אנו יודעים היטב שדוקטורנטים מצטיינים רבים מעדיפים להיקלט בישראל ומבקשים בעיקר תקן ותשתיות מחקר תומכות.

"האוניברסיטה מקווה שהמדינה תנצל את חלון ההזדמנויות שנפתח בגין המשבר העולמי ותחזיר חלק גדול מהמוחות הבורחים".

עמוס שפירא, מנכ"ל סלקום ויו"ר אגודת הידידים של אוניברסיטת תל אביב, אמר: "יש מקום לביקורת על התנהלות האוניברסיטאות, אבל צריך להיזהר לא לשפוך את המים עם התינוק. הסיבה המרכזית למחסור בתקנים היא שקובעי המדיניות קיצצו את תקציבי המחקר ואת ההשקעה פר סטודנט. רק בעשור האחרון קוצצה ההשקעה בסטודנט ב-15%, בעוד שהממוצע במדינות OECD עלה ב-15%. במדינה קטנה כמו שלנו, באין משאבים אחרים, היו צריכים להשקיע יותר, לא פחות. באוניברסיטת תל אביב למשל, היו לפני עשר שנים 1,300 חוקרים בעוד שכיום יש רק 960. לעומת זאת, אוכלוסיית הסטודנטים גדלה והולכת.

"תופעת לוואי של הקיצוץ בתקנים היא שהסגל מזדקן ולצעירים אין סיכוי להשתלב. האוניברסיטאות נאלצות להעסיק חלק גדול מהסגל במתכונת של דור ב', בגלל היעדר תקציבים לא מחוסר רצון. באחרונה החלטנו לצאת בקמפיין ממוקד שכל הכנסותיו קודש להגדלת התקנים. הפנייה הראשונה שלנו היא לממשלה, שנושאת באחריות ישירה למצב. היעד השני הוא הקהילה העסקית, שצריכה לתרום כדי ליהנות מהפירות. כחלק מקונצרן אי.די.בי התחלתי בבית, ישבתי עם היו"ר נוחי דנקנר, והוא התחייב לתרום 4 מיליון דולר לטובת העניין".

מהמועצה להשכלה גבוהה נמסר בתגובה: "הקיצוץ בהיקף ההעסקה של סגל אקדמי באוניברסיטאות הוא תולדה של הקיצוצים שהושתו על המערכת בעשור האחרון. חלק מהקיצוצים התבצעו במסגרת תוכניות הבראה שהמוסדות לקחו על עצמן וחלק נוסף נובע מהחלטות של הנהלת המוסד לאיחוד חוגי לימוד, סגירת חוגים אחרים וצמצום בהיקף ההעסקה כך שלא כל תקן שנהפך לפתוח התמלא בנושא משרה באופן מיידי.

"המועצה והוות"ת לא העבירו הנחיה לאוניברסיטאות לצמצם את היקף ההעסקה, ואנו בדעה כי צמצום התקנים באקדמיה מהווה בעיה קשה ומורכבת בעלת השפעות קצרות וארוכות טווח".

career@themarker.com

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker