מי מפחד לשמוע מבטא ערבי במקום העבודה? - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מי מפחד לשמוע מבטא ערבי במקום העבודה?

התשובות לשאלה מה מונע מערביי ישראל להשתלב בשוק העבודה רבות כמספר הנשאלים ■ פרופ' אבי דגני, מבעלי מכון גיאוקרטוגרפיה: "אני לא יכול להושיב אותם מצדו השני של הטלפון" ■ ח"כ אחמד טיבי מדבר דווקא על גזענות ואפליה

תגובות

<< אחד המחקרים האחרונים שערך מכון המחקר גיאוקרטוגרפיה נבע מחוויה אישית. "לאורך השנים אני מעסיק עובדים מהמגזר הערבי מתוך רצון ומודעות לנושא", אומר פרופ' אבי דגני, מבעלי המכון. "לצערי, ברגע שניסיתי לשלב אותם בתפקידי רוחב ולא רק כסוקרים, גיליתי שזו משימה בלתי אפשרית.

"המחסום העיקרי הוא השפה", אומר דגני. "רובם אינם שולטים מספיק בעברית וניכר שהשפה אינה שגורה בפיהם. זה בא לידי ביטוי במושגים רבים שזרים להם, בהגייה לא נכונה של שמות, שלא לדבר על המבטא שלהם - המזרחי או הערבי, שאנשים פשוט לא אוהבים לשמוע. אני לא יכול להושיב אותם מצדו השני של הטלפון כי בעסק שלי הם הפנים של החברה".

מה לגבי תפקידי בק-אופיס שלא דורשים התמודדות עם קהל?

"ניסיתי לעשות שיתוף פעולה עם איש מקצוע ערבי מוכר ובעל מוניטין בתחום סקרי דעת הקהל. הדו"חות שכתב העידו מיד שהעברית אינה שפתו השגורה ואם הייתי מגיש אותם ללקוחותי, חלק גדול מהם, אם לא כולם, היו אומרים שהמכון שלי לא רציני. גם כמרצה באקדמיה נתקלתי לא אחת בסטודנטים ערבים שמסיימים תואר, אבל אינם שולטים בעברית. כשאתה מקבל עבודה סמינריונית אתה יכול לגלות סלחנות. בעבודה קצת פחות".

דבריו של דגני יכולים להישמע לעתים כבעלי גוון גזעני, אלא שהדברים נאמרים מדם לבו. כבר שנים הוא עוסק בשאלה מה מבדל את ערביי ישראל ומונע את שילובם בחברה היהודית, תוך חיפוש אינטנסיבי אחר הפתרונות. מחסום השפה, לטענתו, הוא אחד החסמים העיקריים שמעכב את השתלבות הערבים בתעסוקה ובחברה כאחד, והוא מתחיל במערכת החינוך.

מאז 1948, אז נקבעו בחוק שתי שפות רשמיות לישראל, לומדים בבתי הספר במגזר היהודי המפוקחים על ידי משרד החינוך בעברית, ואילו המגזר הערבי לומד בערבית. מדובר בהחלטה גורפת שאין עליה עוררין. לפי נתוני המשרד, בישראל לומדים כיום בערבית 360 אלף ילדים בני כל הגילאים, כשעברית נלמדת בבתי הספר הערביים בשיעורי שפה בלבד. יוצאים מן הכלל הם ארבעה בתי ספר מעורבים, שבהם נלמדים השיעורים בשתי השפות.

כך שאם בבית מדברים הילדים בערבית ובבית הספר לומדים בערבית, אין פלא כי רבים מבני המגזר מגיעים לגיל 18 ויוצאים לשוק העבודה כשהשפה העברית שבה יידרשו להשתמש דלה לעתים במיוחד.

"רוב הנוער הערבי אינו מצויד ביכולת דיבור וקריאה רהוטה דיה בעברית, אינו קורא מספיק עיתונות עברית ומתבגר בנסיבות של זרות ניכרת להוויה, לתרבות ולמה שמעסיק מדי יום את רוב אזרחי ישראל", טוען דגני. "הדבר חשוב פחות במקצועות שהכתיבה בהם מקצועית-לקונית או טכנית, כמו רפואה, שבהם השתלבות ערבים אכן טובה יותר.

"גם ההגייה הערבית הכבדה המאפיינת את הדיבור שלהם בעברית היא מחסום אמיתי ולעתים פסיכולוגי במילוי תפקידים רבים, כגון מנהלי שיווק ונציגי מכירות, פרסומאים, עורכי דין וחוקרים. הבעיה מתחילה באוטונומיה החינוכית-ערבית, שהיא אוטונומיה מוסלמית, תרבותית וחברתית, ושפתה העיקרית היא ערבית. האוטונומיה הזו הופכת את העברית לשפה זרה ואף מזניחה שפות אחרות, כמו אנגלית. הדבר אינו מתיישב עם אינטגרציה תעסוקתית והשתלבות אזרחית בחברה ובהוויה הישראלית. כל אוטונומיה חינוכית, גם זו החרדית והיהודית, מייצרת היבדלות, שבהגדרה היא ערך הופכי לאינטגרציה".

אפליה של מעסיקים?

כדי לבדוק אם תזת מחסום השפה מקובלת גם על בני המגזר הערבי, ערך באחרונה דגני סקר מייצג בעניין. 40% מקרב הנשאלים, כולם ערבים ישראלים, סברו שדווקא אפליה מצד מעסיקים יהודים היא המכשלה העיקרית העומדת בינם לבין השתלבות בשוק העבודה.

את המקום השני (14%) תפסה אי השליטה המספקת בעברית; 13% מהנשאלים טענו כי האוכלוסייה הערבית אינה משולבת מספיק בהוויה ובחברה הישראלית; ו-11% אמרו כי החסם הוא חשש ביטחוני מצד המעסיקים.

51% מהנשאלים אמרו כי הם מסכימים במידה רבה או רבה מאוד כי האוכלוסייה הערבית תשתלב טוב יותר בשוק התעסוקה הישראלי אם בבתי הספר הערביים ילמדו בשפה העברית, וכ-75% מהם היו מעדיפים שעברית תילמד במסגרת בתי ספר משותפים ליהודים ולערבים.בעיני דגני, מדובר בהוכחה ניצחת לטענתו. "למרבה הצער, יש במנהיגות הערבית מי שמלבים שנאה בקרב הציבור הערבי. שנאה קל יותר ללבות מאשר אומץ לאומי לעריכת תיקון תפישתי בקשר עם מערכת החינוך".

לכל מי שיתנגדו לשינוי שיטת הלימוד לעברית, אומר דגני, "נציע לבחון את דרך השתלבותם של המיעוטים היהודיים במדינות שונות. לא יעלה על הדעת שיהודי הפזורה היו מצליחים להתערות בעולם ולהגיע למעמד חשוב וגם להצלחה כלכלית, לו השכלתם העיקרית היתה נרכשת במערכת חינוך יהודית נבדלת, דתית או מסורתית, ששפתה עברית. על תרבותם היהודית שומרים יהודים אלה באמצעות לימודים נוספים, ולימודי העברית הם לימודי שפה זרה, כשהשליטה בשפה המקומית מחויבת המציאות".

החסם: "דעות קדומות"

"אני ממש לא מסכים עם תוצאות הסקר ומסקנותיו", עונה בתקיפות ח"כ אחמד טיבי, שעמד, בין היתר, בראש ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא קליטת עובדים ערבים בשירות הציבורי.

"החסמים העיקריים אינם השפה. רוב הערבים דוברים עברית ברמה מספקת כדי להיכנס לשוק העבודה. החסמים העיקריים הם דעות קדומות, העדפה של מעסיקים יהודים לעובדים יהודים ובעיקר יחס לא שוויוני כלפי מועמדים ערבים", אומר טיבי. "אפילו בהיי-טק שיעור הערבים נמוך למרות שכל הצעירים בוגרי המוסדות האקדמיים הרלוונטיים לתחום הם דוברי עברית מצוינת. בבנק ישראל, למשל, עובדים 900 איש ולא תמצא אפילו עשרה ערבים ביניהם. האם מישהו יכול להגיד שאין מספיק ערבים שהם אנשי כלכלה, מחשבים או חשבונאות שלא יודעים עברית מספיק טוב בשביל להיכנס לבנק?

"הרעיון של לימודים מעורבים או לימודים בעברית בבתי ספר ערבים לא מקובל עלי", אומר טיבי. "אני לא יוצא נגד זה, אבל אני רוצה מערכת חינוך אוטונומית בשפה הערבית עם תקציבים ואפשרויות הניתנות למערכת החינוך בעברית. זה חלק מהמאפיין של מיעוט לאומי, שהמורשת, השפה והנרטיב חשובים לו. זו לא בהכרח היפרדות. באותה מידה אני תומך בהמשך לימודי העברית ומבין שחשוב שיטיבו לדבר עברית ואני גאה להיות אחד כזה. שילוב בחברה הוא לאו דווקא בבתי ספר מעורבים. יש מספיק מקרים של בתי ספר מעורבים, ולא ראיתי שמישהו מתלמידים אלה נהפך למנהל אינטל".

"כולם יודעים עברית, מעטים שולטים ברמת שפת אם"

>> אמיר חסון (37) מנהל את חברת ההשמה ערבג'וב בשפרעם, עיר הולדתו. רוב לקוחותיו הן חברות ישראליות גדולות ובינוניות מענפי ההיי-טק והפיננסים, והמגע שלו עם מחפשי עבודה אקדמאים ערבים הוא על בסיס יומי. חסון חושב כי השליטה בעברית היא מחסום בדרך לתעסוקה הולמת, אך תולה את האשמה בכך במראיינים היהודים, שלטענתו אינם סובלניים מספיק.

"כשמועמד ערבי בא להתראיין ורמת העברית שלו נמוכה, הוא ייתפש אוטומטית כמועמד פחות ראוי. זה קורה גם במקצועות שבהם השפה העברית אינה מרכיב עיקרי כמו מהנדס תוכנה או מקצועות טכניים אחרים", אומר חסון.

לחסון תואר ראשון בהנדסה, תעשייה וניהול ותואר שני במינהל עסקים, והעברית שבפיו מצוינת. הוא מודה כי שליטתו בעברית אינה מאפיינת את רוב בוגרי בתי הספר התיכוניים במגזר. "בקרב רוב הערבים, העברית לא מספיק טובה ולעתים הם בעלי מבטא חריף", הוא אומר. "כולם יודעים את הבסיס, אבל מעטים שולטים בעברית ברמת שפת אם, אף שנולדו וגדלו פה".

עברית, לטעמו, אינה הבעיה היחידה. "האוכלוסייה הערבית מנותקת מהעולם החדש ומעידן הידע. רוב האנשים מתחילים קריירה בלי הכוונה ומודל לחיקוי, וברוב המקרים בוחרים מקצועי שלא מתחברים אליו. אין בחברה הערבית כלים לפיתוח קריירה או אפשרויות נטוורקינג. בכלל, יותר מדאיג אותי נושא רמת האנגלית. בני בן ה-8 ידבר עברית ברמה כזאת או אחרת, אבל יותר חשוב לי שישקיע באנגלית".

"המחסום העיקרי הוא אי שליטה מספקת באנגלית"

>> הנאדי סעיד, מנהלת תחום ניהול סיכונים (ERS) בפירמת רואי החשבון דלויט-בריטמן-אלמגור-זהר, נולדה וגדלה בקנדה וחלק מחייה הבוגרים גרה בארה"ב. לפני כחמש שנים היא הגיעה לישראל בעקבות בעלה, יליד נצרת, שהחליט לחזור לאחר כ-20 שנות קריירה בתחום ההיי-טק בחו"ל.

תוך כדי לימודיה באולפן עברית הגיעה לראיון עבודה בפירמת רואי החשבון בחיפה ואף שלדבריה הראיון התנהל בעברית עילגת מצדה, היא התקבלה מיד לעבודה, תוך הבטחה שכשיירד העומס במשרד תוכל לשוב ללימודי העברית. הדבר טרם קרה, אך כיום היא שולטת באנגלית, צרפתית, ערבית, עברית ומעט גרמנית, אך מרגישה שהעברית שבפיה עדיין בסיסית ולכן מעדיפה לדבר עמי באנגלית.

"בראיון העבודה התעקשו לדבר אתי בעברית, ולכן היה לי ברור שלא אתקבל", היא אומרת. "הייתי כמעט בטוחה שזו דרכם לדחות אותי ומאוד הופתעתי לקבל מהם טלפון עם תשובה חיובית. כיום אני נדרשת לכתוב ולקרוא בעברית, אבל רוב העבודה שלי היא מול חברות שסוחרות בחו"ל והתקשורת מתנהלת ב-99% מהזמן באנגלית. גם הקולגות שלי בישראל שמחים על ההזדמנות לשפשף את האנגלית. לדעתי, עבור מועמדים ערבים אקדמאים, במיוחד כאלה שלמדו בישראל, העברית אינה המחסום העיקרי אלא דווקא אי שליטה מספקת באנגלית וכישורי מחשב, זה נכון במיוחד עבור כאלה שמנסים לעבוד בחברות גלובליות".

"בחור מ-8200 יביא את חבריו מהיחידה, את מי יביא המועמד הערבי?"

>> "עבור אקדמאים ערבים העברית אינה מהווה חסם", אומר חביב חזאן, ששימש עד לאחרונה יועץ בכיר בחברת הייעוץ מקינזי וכיום מנהל את קרן אל בוואדר המשקיעה במגזר הערבי בישראל.

"אם סטודנט ערבי מסיים את הטכניון בהצטיינות יש שתי אפשרויות: או שהעברית שלו טובה מספיק או שהעברית לא רלוונטית להצטיינות במקצוע שבחר. אין אפשרות שלישית. יש חסמים אחרים, חמורים בהרבה, כמו הרתיעה של מעסיקים יהודים מהעסקת ערבים או המרחק הגיאוגרפי. בעוד שרוב האקדמאים הערבים גרים בצפון ולא מוכנים לשנות את מקום מגוריהם, רוב המשרות נמצאות דווקא במרכז. מעבר לכך, לרוב הערבים אין היכרות עמוקה עם שוק התעסוקה הישראלי, אין לנו את האמא שהיתה סמנכ"לית שיווק בטבע או הדוד שהיה ראש חטיבה בבנק. בהיי-טק מדברים כל הזמן על חבר מביא חבר. אז בחור מ-8200 או ממר"ם יביא את חבריו מהיחידה, ואת מי יביא המועמד הערבי?".

לחביב תואר ראשון ושני במשפטים מהאוניברסיטה העברית ותואר שני במינהל עסקים מאוניברסיטת אימורי שבאטלנטה. עברית הוא למד כמו רבים מחבריו החל בכיתה ג', אך לדבריו לא הסתפק בחשיפה לשפה רק בין כותלי בית הספר.

"הייתי ילד סקרן אז נחשפתי לעברית גם דרך עיתונים וטלוויזיה ועדיין, כשאתה מגיע לאוניברסיטה ופוגש אנשים שעברית היא שפת אמם אתה מבין שהעברית שרכשנו בבית הספר היא לעתים ספרותית, גבוהה ולא מעודכנת. אחרי ארבע שנות לימודים, סטאז' ובטח לאחר שאתה מתחיל להשתפשף בעבודה, גם הפער הזה מצטמצם. הבעיה היא שלילדים של היום יש מספיק ערוצי טלוויזיה בערבית, ובמקום לראות גיא פינס הם יעדיפו את המקביל הערבי שלו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#