אולי סוף סוף הגיע הזמן למפנה רציני בקריירה שלך? - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אולי סוף סוף הגיע הזמן למפנה רציני בקריירה שלך?

אפרת אנזל וניצן הורוביץ - אולי עכשיו הגיע תורכם

איש טלוויזיה מוכר, משפטן מצליח, ורופאה שבדרך החליטו לזרוק את הכל ולחפש את החלום. הם ויתרו על מעמד, על עבודה מסודרת, על שנות העבודה והוותק שצברו ויצאו אל הלא נודע. היום הם משקיפים לאחור, ואף אחד מהם לא מתחרט על ההחלטה הגורלית.

לא הרבה אנשים יעזו להתנער ממקום עבודתם הבטוח והמוכר, במיוחד בימים של משבר, פיטורים וצמצומים. בימים בהם גם מקום העבודה הבטוח כבר אינו כה בטוח. אבל יש אנשים שמעזים. שלושה מהם התראיינו ל-TheMarker וסיפרו על הדרך הנפשית והפיסית שעשו.

תמיד נמשכתי לפוליטיקה

ניצן הורוביץ נושא עמו כבר מגיל צעיר תחושה של שליחות ציבורית. חבר־הכנסת הנמרץ והדעתן של מרץ לא היסס לבטא את השקפותיו באופן גלוי גם כאשר חבש עדיין את כובע העיתונאי.

הורוביץ החל את דרכו ככתב־צבאי בגל"צ, משם המשיך, במקביל ללימודי משפטים, ב"חדשות" וב"הארץ". אחרי הסמכתו כעורך־דין, ויתר על העיסוק כמשפטן לטובת העיתונות, וסלל את דרכו לתפקיד ראש דסק חדשות החוץ בערוץ 10 ואל שולחנם הדעתני של "לונדון וקירשנבאום". לפני הבחירות האחרונות, נטש הורוביץ את העיתונות לטובת המקום השלישי ברשימת מרץ מטעמה הוא מכהן כח"כ.

"גם כאשר הייתי עיתונאי, ראיתי בעבודתי שליחות ציבורית יותר מעיסוק של אדם פרטי למטרות רווח", אומר הורוביץ התזזיתי והנמרץ. "המעבר לחיים הציבוריים לא היה חד. אני פעיל בארגונים חברתיים כבר מנעורי, ובשלב מסוים הגעתי למסקנה שכדי להשיג שינוי חברתי של ממש, אני צריך לפעול דרך הכנסת או הממשלה".

"אני אשקר אם אגיד שלא התלבטתי. אהבתי את מקומי כעיתונאי, ולמעבר לחיים הציבוריים יש מחיר. מאדם פרטי, אתה הופך לדמות ציבורית החשופה לביקורת נוקבת. תוסיף לזה את נטייתי המינית המוצהרת, וברור היה שאזכה למנה הגונה של תשומת לב תקשורתית, ולא בהכרח עניינית".

מה אמרו לך החברים?

"החלטות כאלו צריך לקבל לבד. רוב החברים שלי אמרו לי לא לוותר על העיתונאות לטובת החיים הפוליטיים. אלו אנשים שיותר מכל רוצים לראות אותי מאושר, והם חששו מפגיעה בפרטיותי ומביקורת. בכל זאת, תמיד נמשכתי לעיסוק בפוליטיקה ופשוט הלכתי על זה. זה אולי נראה לא הגיוני, אבל ידעתי שאם לא אעז לעשות את הצעד הזה, אצטער על־כך".

מה היית מייעץ לאדם שחושב על שינוי בקריירה?

"בדרכי השמרנית, הייתי ממליץ להתחיל בקטן, אולי בחצי משרה, ולהתחכך בעיסוק החדש בלי לקחת סיכון כלכלי דרמטי מדי. לא הייתי ממליץ, למשל, לממש את כספי הפנסיה בטרם עת כהון ראשוני. זה רעיון גרוע גם משיקולי מס וגם בכלל. אבל לא צריך לחשוש יותר מדי משינויים. צריך להקשיב לקול הפנימי, למה שבוער בך, ולצאת לחיפוש אחרי האושר".

שרון אמר לי: השתכנזת

ישראל מימון היה עורך־דין בדרכו למעלה. הוא עבד במשרד עורכי־הדין הברמן דובב שטרן כסטודנט, כמתמחה, כעורך־דין ולבסוף כשותף. אבל אז, במרץ 2003, הוא נקרא לדגל והתייצב לתפקיד מזכיר ממשלת שרון. הוא שימש בתפקיד גם תחת ראש־הממשלה אהוד אולמרט, עד יולי 2007. אחרי ארבע וחצי שנים בתפקיד, אחת הכהונות הארוכות במשרה הקשה, נטש מימון את הפוליטיקה ופתח משרד עצמאי כעורך־דין.

המעבר לתפקיד מזכיר הממשלה היה חד, מספר מימון. מתפקיד היועץ המשפטי במשרד ראש הממשלה, שבו כל עניינו היה בזווית המשפטית, עבר מימון בבת־אחת אל הקלחת הרותחת של תפקיד פוליטי מרכזי, חשוף ללחצים, ביקורת ומאבקים.

"זו הייתה חוויה מרתקת בצורה בלתי רגילה", אומר מימון. "יש עלייה לרגל בלתי פוסקת של שרים וח"כים אליך, כדי שתפתור דברים ותעלה דברים על סדר־היום של הממשלה, עד שלפעמים אתה מרגיש שאתה אחת האבנים עליה מוטל כל משקל ניהול ענייניה המדיניים של ישראל. אף אחד לא יכול לעמוד בתפקיד כזה לאורך שנים ארוכות".

"זו גם חוויה מאלפת מאין כמוה. השהייה במחיצתו של שרון היתה חוויה לימודית שאין כמוה. ההתבוננות בניסיון החיים הפוליטי, המנהיגות, וניהול המפלגה ביד רמה היתה מרתקת. בכל זאת, אחרי שלוש שנים ואחרי השינוי במצבו הבריאותי של שרון, הייתי מוכן להעביר את הסמכויות וללכת. אולמרט ביקש ממני להישאר, והרגשתי חובה ציבורית להמשיך עוד שנה וחצי. בסוף, כאשר ביקשתי לסיים את התפקיד וראש־הממשלה אפשר לי לעשות את זה, כבר ממש ייחלתי לכך".

לא דגדג לך בקצות האצבעות לעבור לפוליטיקה? תפקיד מזכיר הממשלה הוא מקפצה מצוינת לקריירה פוליטית

"נכון. במקרים רבים, תפקיד כזה הוא כרטיס כניסה לפוליטיקה. אבל לא בשבילי. סיפור קטן: ב-2005, כשהורכבה רשימת קדימה לבחירות בפעם הראשונה, שרון פנה אלי והציע לי להיכנס לרשימת קדימה כדי לשמש אחר־כך בתפקיד יו"ר הקואליציה. סירבתי ואמרתי לו שלטעמי יש הרבה יותר השפעה ואתגר בעבודה עם ראש הממשלה ומתוך הכוורת שסביבו, ולא כח"כ. שרון חשב לרגע ואמר לי: 'אתה יודע מה? בסדר. תישאר מזכיר. גם ככה השתכנזת, ואתה לא סוגר לי את משבצת הספרדי'. וככה זה נגמר. לא הפכתי לפוליטיקאי".

"היו לי עוד סיבות, כמובן. כנבחר ציבור, אתה חשוף. אחרי שנים של חשיפה תובענית, רציתי חופש לבחור: חופש לבחור אם לבלות זמן עם משפחתי (אין דבר כזה לפוליטיקאי), חופש לבחור במה לעשות כל יום וחופש לבנות משהו בעצמי ולמען עצמי. וזאת הייתה גם הסיבה שכאשר עזבתי, החלטתי לא לחזור לארגון כמו משרד עורכי־דין או תאגיד, אלא להקים משהו בעצמי".

הכסף שיחק תפקיד בהחלטה?

"כן ולא. כן, הוא שיחק תפקיד. לא, הוא לא שיחק תפקיד בלעדי. המשכורת כמזכיר ממשלה מכובדת, אבל אין ספק שהיא קטנה מאוד ביחס להכנסתו של עורך־דין".

האנשים שסביבך אהבו את ההחלטה שלך לפרוש מהחיים הציבוריים?

"לא ממש. אמא שלי, למשל, מאוד לא הייתה מרוצה מזה, ובאירוע הפרידה שלי אמרה זאת. אולמרט, פואד ורמון הצטרפו אליה בבקשה. גם הילדים שלי התרגלו לראות אותי בטלוויזיה, וגם הם קצת התאכזבו.

"התייעצתי עם חברים, כמובן, אבל לעצות לא הייתה השפעה רבה עלי. בשורה התחתונה, זו החלטה שמקבלים לבד."

איך נערכים למפנה כזה בקריירה?

"ברור שצריך לתכנן תזרים מזומנים מראש, אבל חשוב לזכור שעד שלא עושים את המפנה, לא רואים את כל האפשרויות והבעיות שקשורות בתפקיד החדש. יכולת התכנון שלך מוגבלת וצריך לקחת מקדם בטחון ולא לפחד לבצע שינויים בהתאם להתפתחויות".

רצתי מחדר הניתוח לאודישן

אפרת אנזל כבר עמדה על סף סיום לימודי הרפואה באוניברסיטת תל־אביב, אך החליטה לעזוב את הכל ולפנות לקריירה חדשה כמנחת טלוויזיה, שחקנית ודוגמנית. על אם הדרך ילדה את בנה והתגרשה. כיום היא מציגה עצמה בגאווה כבעלת הפרעת קשב וריכוז, מנחה תוכנית בענייני בריאות בערוץ 10, ומנסה בדרכה להציל את העולם.

איך מתחברת רפואה לטלוויזיה?

"הלכתי ללמוד רפואה כדי להגשים את החלום הבלתי־ממומש של אבי לעסוק ברפואה. רציתי לעזור ולהשפיע, ואובדן חברה קרובה, שנפטרה מסרטן, רק חיזק את התחושה. כולם מסביבי ציפו ממני שאביא נחת למשפחה... אלו לא היו בהכרח הסיבות הנכונות".

"במהלך השנה החמישית ללימודים, יזמתי צילום פיילוט של תוכנית בישול מקורית בהנחייתי שנקראה 'אישה במטבח'. במקום שף, אישה רגילה במטבח. התגובות היו מעל ומעבר לכל הציפיות שלי והרגשתי שזה פשוט תפור למידותי.

"אחרי הפיילוט, נרשמתי לסוכנות שחקנים והתחלתי לגשת לאודישנים של דוגמנות ופרסומות. העבודות התחילו לזרום, כאילו היקום נחלץ לעזרתי להגשים את עצמי בזה.

"הלחץ היה גדול. הייתי סטודנטית במשרה מלאה, לצד העיסוק בטלוויזיה. רצה נוטפת דם מחדר הניתוח, ישר לאודישן חשוב. באיזה שלב, הבנתי שלא אצליח לעשות את שני הדברים. הייתי חייבת לוותר על אחד מהם. להיות רופא זה אורח חיים, לא חלטורה. הייתי חייבת לבחור, והדילמה לא הייתה קשה. החלטתי להפסיק את הלימודים ולפנות את כל הזמן לשואו-ביזנס.

"הרגע הקריטי הגיע בשנה השישית. הגעתי אל המחלקה והרגשתי מוזר. לבשתי חלוק, כהרגלי, והתחלתי לעבוד. אחרי חמש דקות, מצאתי את עצמי פושטת את החלוק ויוצאת מבית־החולים בידיעה ברורה שלשם אני לא חוזרת".

יש רגעים של חרטה?

"לא. בפירוש לא. לימודי הרפואה היו מרתקים. התחושה שאתה יכול להציל, לשנות ולהשפיע על חייהם של אנשים היא תחושה נפלאה. אבל כשאתה מתחיל להפוך מסטודנט לרופא, ומבין איך נראית שגרת יומו של רופא. לי זה גרם להבין, שאני לא רוצה לבלות את מיטב שנותי בבתי־חולים, סורי".

התגרשת במהלך המפנה שעשית בקריירה. היה קשר בין הדברים?

"בתקופת המעבר קיבלתי קואוצ'ינג והבנתי שאני לא חייבת לעשות שום דבר. אני לא חייבת להיות רופאה, ואני לא חייבת להיות נשואה. פשוט, לא חייבת. תובנה נוספת שקיבלתי שם הייתה שאין טעם לדחות קבלת החלטות. התלבטות היא עמידה במקום. אם אתה ניצב בצומת דרכים, קבל החלטה. דחיית ההחלטה היא כנראה הרעיון הכי גרוע".

מה יעצו לך החברים?

"הייתי מאוד מוטרדת מהצורך להחליט, והתייעצתי עם כל מי שהיה מוכן. בעלי תמך בי. הוא הבין שאדם שאינו מסופק ומאושר גם לא יתפקד טוב בזוגיות. בסופו של יום, בכל זאת, זו החלטה שאתה מקבל לגמרי לבד.

"למזלי, באותה עת, כאישה נשואה, הייתי מפרנסת שנייה ויכולתי לנסות את מזלי בלי לסכן את יכולת ההשתכרות, אבל ההחלטה לא הייתה ממניעים כלכליים. למעשה, הייתי מוכנה לחזור להיות ברמנית כמו בימים הסטודנטיאלים הפרועים, רק כדי שלא אצטרך לחזור לעסוק ברפואה".

זה המפנה האחרון?

"לא. בעוד הרבה שנים, כשהמראה שלי יעשה לי שירות פחות טוב בתעשייה, הייתי רוצה לפתוח מסעדת בוטיק, ולתת ביטוי גם לתשוקה שלי לבישול.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#