חרדית מבני ברק במקום הודי מבנגלור - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

חרדית מבני ברק במקום הודי מבנגלור

העולם אולי שטוח, אך מלא באנשים שלא מבינים זה את זה

18תגובות

<<אופנות אינן פוסחות גם על ההיי-טק בישראל. המושג החם שהלך ותפס תאוצה בתחילת שנות ה-2000 היה אוף-שור - הקמת מרכזי פיתוח מעבר לים. ההיגיון פשוט: בעולם גלובלי ובתעשייה המבקשת להפחית עלויות, בעיקר לאחר התפוצצות הבועה, אין סיבה שלא ליהנות מעלות זולה של כוח אדם איכותי.

הודו החלה אז להראות ניצנים של אימפריית היי-טק, ובתי התוכנה ההודיים הוכיחו יכולות גבוהות. הכניסה הישראלית למדינה היתה מהוססת: מעט עסקות לטווח קצר נחתמו עם בתי תוכנה מקומיים שעסקו בעיקר בעבודה השחורה - בדיקות איכות, למשל.

עם הזמן התחזק הקשר. החברות הישראליות, ששמחו להעסיק מתכנת בעשירית ממחירו בישראל, הרחיבו את תחומי הפעילות. הרצון לשלוט בתהליך מתחילתו ועד סופו הביא להקמה של מרכזי פיתוח חדשים - לא עוד קשר חלקי עם בית תוכנה, אלא מרכז שלם של חברה ישראלית גדולה, שמנוהל על ידי מקומיים.

 

לא רק העבודה הזולה קרצה, אלא גם הגמישות. יודע כל מנהל שהעסיק מישהו במיקור חוץ כי קל יותר להרחיב - או למצער להקטין - פעילות אם רק רוצים.

ככל שהתרחבו הקשרים, כך צפו גם הבעיות. העולם אולי שטוח, אבל הוא מלא באנשים שלא בהכרח מבינים זה את זה. קשיי שפה ומבטא, קודי התנהגות שונים, הישירות הישראלית מול המופנמות המזרחית וכמובן הבדלי השעות והמרחק הפיסי יצרו קושי אמיתי. הישראלים הבינו כי נדרשות תשומות ניהוליות עצומות כדי לייצר פלטפורמת עבודה משותפת. לא מעט פרויקטים סבלו מקושי אמיתי, שנבע מהעובדה שלא כל אחד יכול לעבוד, או לנהל, צוות גלובלי רב רגישויות. במקביל, החלו מחירי העבודה בהודו לעלות באופן דרמטי.

המיקוד עבר למזרח אירופה - העובדים עדיין זולים ואיכותיים, השעות אותן שעות, השפה והמנטליות מוכרות לחלק נכבד מעובדי ההיי-טק הישראלי, ולא פחות חשוב - המרכז נמצא ממש כאן, במרחק קפיצה מהבית. כך נהפכה מזרח אירופה ליעדי אוף-שור נחשקים.

המשבר העולמי תפס את האוף-שור בשיאו, והוריד אותו לשפל משמעותי. בסוף 2008 נעצרו הפרויקטים החדשים, והמנהלים הנבוכים חיכו לראות מה יילד יום. הקמת מרכז אוף-שור היא השקעה גדולה בטווח הקצר עבור רווח גדול בטווח הארוך, אבל כשאין כסף בטווח הקצר - עוצרים הכל.

גם פעילות המרכזים הקיימים נפגעה במשך השנה האחרונה וחברות נאלצו לצמצם הוצאות. מול ירידת האוף-שור נראתה עלייה ברורה של מושג חדש שתפס את מקומו בישראל: ניר-שור - הוצאת עבודה ממרכזי הפיתוח לבתי תוכנה חיצוניים שמעסיקים, למשל, נשים חרדיות או בני המגזר הערבי בצפון. אמנם אין דין בית"ר עילית, בני ברק או נצרת כדין בנגלור, אך עדיין מדובר בקיצוץ הוצאות משמעותי לחברה - או כמו שאמר בעבר מנהל מוכר: "שלוש חרדיות שוות מתכנת אחד".

מה יעלה בגורלם האוף והניר-שור? סביר להניח כי הירידה הטבעית של הפעילות מעבר לים והמעבר לפעילות ליד הבית תתחלף שוב עם ההתאוששות, אז ישובו החברות הישראליות לאוקראינה. השורה התחתונה היא הקובעת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#