שירת הסרסור - קריירה - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שירת הסרסור

יצאנית ועובד אאוטסורסינג הלכו לעבודה. מי קיבל את הכסף?

תגובות

לפני מספר שבועות נפגשתי עם בכיר בחברת אאוטסורסינג ולפני שהתעמקנו בעיסוקו שאלתי אותו האם החברה בה הוא עובד עוסקת בהשמה או באאוטסורסינג? - הבחור היתמם כראוי למעמדו ושאל אותי "מה ההבדל?" - "הראשון מתווך והשני סרסור", היתה תשובתי הכנה.

למה סרסור? כל מי שעובד באאוטסורסינג - רק מעצם העובדה שאתה מגיע לעבודה בבוקר, אצל לקוח של החברה שלך - חברת האאוטסורסינג מרוויחה עליך כסף. נקודה.

שיטה זו, שהגיעה מתחום קבלני כוח האדם, פורחת כעת בשוק עבדי המחשב. בשיטה הזו אין כמעט שום הבדל בעקרונות ההעסקה בין מתכנת לעובד ניקיון (מלבד, כמובן, רמות שכר ויחס קצת יותר טוב).

הקשר שלך לחברה האם שלך הוא במקרה הרע תלוש משכורת בלבד ובמקרה הטוב ביקור או טלפון מהאחראי המקצועי, מפגש רבעוני עם המנהלים ושאר העובדים (מי הם בכלל?) לסיכומים והרצאות, וחופשה שנתית משותפת (מי האנשים האלה?). לגיון הזרים.

בעולם העבודה ה"מסורתי" אדם היה עובד בחברה, למען החברה, במתקני החברה. היתה שייכות כלשהי, מטרה משותפת, פנים מוכרות.

הרי אנו נמצאים בעבודה יותר מאשר בביתנו. אנו רואים את שותפנו לעבודה יותר מאשר את משפחתנו. רוב חיינו הבוגרים עוברים בעבודה - לא מן הראוי שנרצה לשהות בסביבה שאנו מרגישים טוב עימה, שנרגיש שעבודתנו תורמת ומקדמת?

אחד הממריצים הטובים ביותר לעובד - ההזדהות עם מקום העבודה וגם ה"אבהות" של המנהלים - לא קיימת באאוטסורסינג.

בשיטת האאוטסורסינג העובד הופך למשאב נייד, הנמכר לכל המרבה במחיר (לעתים פשוטו כמשמעו - יש לקוחות של חברות אאוטסורסינג שהיו מרוצים מעובד חיצוני וביקשו להעסיק אותו בעצמם, ואז התבצע תהליך מכר שבו הועבר החוזה שלו בין החברות. לא לדאוג - כסף החליף ידיים. לא לדאוג - לא ידי העובד).

יש אפילו התחכמות נוספת - אאוטסורסינג פרטי. חברות שרוצות לשלוט בעבדים שלהן טוב יותר, יוצרות קשר עם חברות צד ג', המעסיקות באופן רשמי את העובדים כעובדי קבלן חיצוני (ומקבלות עמלה, כמובן), אך למעשה העובדים עובדים רק במקום אחד. בכך מרוויחות החברות עובדים שהם למעשה שלהן - אך רשמית שייכים לחברה אחרת.
חישובי כדאיות בואו נניח כי בכדי לקיים ארגון מסוים צריך X משאבי מחשוב ו-Y כוח אדם. אם הארגון היה מכיל במסגרתו את כל אלה - הוא היה משלם Z. במידה שהוא מעביר את כל הפעילות לאחריות חברת אאוטסורסינג - הרי עדיין צריך לעמוד במטרות, ויש להניח שהעלות האובייקטיווית נשארת קבועה. אבל, בנוסף, חברת האאוטסורסינג צריכה להרוויח ו"לגזור את הקופון" שלה = הוצאות גדולות יותר בכדי להשיג את אותן המטרות. אז איפה פה הרווח של החברה השוכרת?

בואו ניקח כדוגמה את חברת IBM Global Services (לשעבר תדיראן מערכות מידע), שהיא חברה גדולה לאאוטסורסינג. באתר שלה יש דף המסביר ללקוח אפשרי למה כדאי להשתמש באאוטסורסינג (מצורף קישור). בואו נעבור על הטיעונים הללו:

התמקדות הארגון בליבת העסקים (מושג חזק, אה?): הניסיון להציג מחשוב כשירות שאין לו שום קשר ישיר לפעילות הארגון (כמו מיזוג אוויר או ניקיון) הוא אחיזת עיניים מסוכנת. גופים היכולים להרשות לעצמם לממן אאוטסורסינג מסיווי הם כאלו שבדר"כ מאוד תלויים במחשוב, והוא חלק בלתי נפרד מ"ליבת העסקים" שלהם, ועל כן הם מאוד ירצו לשמור אותו תחת כנפיהם.

אבטחת איכות ורמת שירות: אחד הדברים הקשים ביותר הוא לעמוד בזמנים ובתפוקות מדידים בנושאי מחשוב. אני מכיר מעט מאוד פרויקטים שעמדו בשילוב של מועד הסיום ועמידה ביעדים (ובדר"כ הם ניתנו על ידי גופים חיצוניים). הנקודה היא שלאחר שכבר שכרת את שירותי האאוטסורסינג - הרבה לא תוכל להתווכח איתם, הם מחזיקים אותך ב"מקומות הקדושים".

חיזוי ובקרת עלויות: אין ספק שנושאי מחשוב הם "זוללי משאבים". מאוד קשה לסגור שנה מראש תקציב לביצוע. או שחורגים ממנו לבסוף, או שמראש מגדירים רשמית סכום מסוים, ולמעשה משתמשים בסכום גדול יותר המכיל רזרבות. ברור שניתן להגדיר מראש תקציב, השאלה היא האם ספק האאוטסורסינג יכול לעמוד ביעדים במסגרת של מחירים שחלקם קרוב לוודאי יעלו במהלך התקופה. המחיר הוא ירידה באיכות וכמות המשאבים - רק שלחברה השוכרת אין בדרך כלל שום דרך לדעת זאת בצורה חד משמעית, וגם אם כן, "המקומות הקדושים" עדיין מוחזקים.

הקטנת סיכונים: ניסוח סעיף זה קצת פתלתל, אך בעיקרו אומר: למרות הסעיף הקודם אנחנו גמישים, נלך לקראתך - המצב קשה? נוריד ביחד עלויות ותפוקות. יופי, כאילו שארגון לא יודע לבד לקצץ בהוצאות.

גמישות מירבית: "שינויים בתדירות גבוהה" - זה לא נוגד קצת את נושאי "אבטחת איכות ורמת שירות" ו"חיזוי ובקרת עלויות"? חברת האאוטסורסינג מבטיחה לך - יתהפך העולם, אתה תקבל את מה שסיכמנו במחיר שסיכמנו. כמו חברת ביטוח. אנחנו נסבסד אותך... בטח שמתם לב ש"איגודים מקצועיים" מודגש. אוי כמה שזה מפחיד מנהלים. אך אל דאגה, בחברת אאוטסורסינג אין כזה דבר, אצלך לא ישבתו. יש בעיות? נביא לך "בורג" אחר.

יתרונות טכנולוגיים ותפעוליים: זה כנראה הסעיף היחיד שמגלם יתרון אמיתי ללקוחות - וגם זאת בתנאי שחברת האאוטסורסינג היא מספיק גדולה ורצינית, ואכן תספק ללקוח אנשים טובים.

מה שבדרך כלל קורה הוא ההיררכיה הרגילה - העובדים ה"בסדר" והפחות יקרים עובדים אצל הלקוחות. מעליהם יש את המומחים היקרים יותר המסתובבים בין הלקוחות ומבצעים ייעוץ, עזרת קו שני לאנשי השטח וכיבוי שריפות.

אבטחת מידע: סעיף די סטנדרטי ולא בלעדי לחברות אאוטסורסינג - הוא אמור להיות בתוקף גם לגבי עובדים של הלקוח. אני חושב שמנהל היה מעדיף לקבל "נאמנות מלאה" מאשר "אובייקטיוויות מלאה". נאמנות מעניקה מקדם טוב יותר לאבטחת מידע מאחר ששלמות החברה והצלחתה הם יעד גם של העובד. נאמנות לרוב גם שווה לאכפתיות שהיא תכונה יותר אקטיווית ויוזמת בנושאי אבטחת מידע מאשר אובייקטיוויות.

עובד אאוטסורסינג היום אצלך, מחר במקום אחר, וכל הידע על נושאי האבטחה הייחודים לארגון נשארו אצלו (ומנסיוני - לא תמיד ולא במהירות משנים את הגדרות האבטחה לאחר עזיבת עובדי מפתח). נכון שהוא חתם על חוזה סודיות, אבל...
תמיד תצעד לבד הניתוק בין מקור המשכורת למקום העבודה יוצר תחושה אצל העובד ש"לאף אחד לא אכפת ממני ולא דואגים לי", והרגשה של "משאב" ולא של אדם בעל ערך.

אין הרגשה יותר של "OutSider" (לא מצאתי מלה עברית מתאימה. אולי "חוצן"?) מאשר להיות עובד חיצוני בחברה שוכרת, להשקיע בה "את הנשמה" - ואח"כ לראות את הכינוסים המשותפים, המתנות, הבונוסים והקידומים בחברה, ורק אתה לא משתתף. או שסתם לא תסתדר עם מישהו, וידרשו את העברתך מאתר הלקוח (פיטורים וירטואליים).

אתה רק נותן. לא מקבל ולא שייך. אתה למעשה מפרנס צד שלישי, נסתר. יותר מכך - עבודתך מפרנסת בעצם שני גופים - חברת האאוטסורסינג והלקוח. אכן התקדמות ביחס להעסקה "מסורתית" בה פירנסת רק את החברה בה אתה עובד. הניצולת עלתה.

אין ספק שהכוח עומד לצד החברות. העובדים צריכים להתפרנס, לפרנס משפחות ואין להם כסף וזמן למאבקים ועורכי דין.

החוק החדש שחוקק לאחרונה ביוזמת יו"ר ההסתדרות, עמיר פרץ, בנושא קבלני כוח האדם, בהחלט מתאים גם לתחום האאוטסורסינג.

הכנסת עובד לעבודה והזמן הנדרש לקבלת תפוקה ממשית מעבודתו צורכים זמן רב בתחום המחשוב - ותקופה של תשעה חודשים (במידה שחברת האאוטסורסינג לא מעוניינת שהעובד יעבור להיות עובד של הלקוח) אינה מאפשרת בסיס עבודה תקין לאף אחד מהצדדים: הלקוח, העובד וחברת האאוטסורסינג.

נראה כי חוק זה שומט את הבסיס החוקי והמעשי לעיקר קיומן של חברות אלו, אולם כפי שאנו יודעים מנסיון העבר - אף חברה לא תרים ידיים בלי מאבק ישיר או קומבינה עוקפת. כעת קבלני כוח האדם מגישים בג"ץ מאוחר נגד החוק (בטענת זכות הקניין - כלומר, העובדים הם רכושם!), ומי ייתן ובג"ץ ישלח אותם לסגור את העסק, ולעקור את התופעה הנלוזה הזו.


איתן כספי הוא מנהל רשת ומחשבים בבנק למשכנתאות. הכותב או החברה שבה הוא עובד קונים ומוכרים לעתים ניירות ערך המוזכרים בטור זה. המידע המובא בטור אינו מהווה בשום אופן המלצה לרכוש או למכור מניות.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם