אז אנחנו חצופים, חמים, נועזים ועצבניים - מה עוד? איך אנחנו נראים בעיניי עוברי אורח - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אז אנחנו חצופים, חמים, נועזים ועצבניים - מה עוד? איך אנחנו נראים בעיניי עוברי אורח

לקראת החג, נספחים כלכליים ונציגי חברות זרות שחיים בישראל מספרים על רמת החיים פה, על האופי הישראלי, הפוליטיקה, הכלכלה, ביורוקרטיה, השחיתויות והמצב בכבישים

מאת שוקי שדה ואתי אפללו

                        

סימון גאבור, הנספח הכלכלי של הונגריה, נמצא בישראל כבר שלוש שנים ומאוד מרוצה. "רמת החיים פה מאוד גבוהה, כמו באירופה", הוא מחמיא. "אפשר לראות את זה ברחובות, באנשים. יש פה מסעדות מצוינות".

פוק פינג יאו הקנדי, שנמצא בישראל כבר שנה וחצי, גילה שהישראלים שונים מאוד מהטיפוסים שהכיר לפני כן. "הישראלים שאפתנים, אמביציוזים, אם הם מחליטים שהם רוצים משהו שום דבר לא יעמוד בדרכם. הישראלים חושבים קודם כל על עצמם - במובן הטוב, זה גורם להם לעבוד יותר קשה. יש יותר היי-טק בהרצליה מאשר בכל קנדה".

ראסל אלוואנגר, מנכ"ל חברת טאואר סמיקונדקטור, אמריקאי שנודד בעולם ונמצא כבר שלוש שנים בישראל, סומך על הישראלים אבל נזהר בכל פעם שהוא עולה על הכביש: "הנהג שבא בסיבוב יכול לחתוך אותך בלי לחשוב פעמיים ולהעיף אותך לתעלה לצד הכביש".

ריקה הנבואה, מהנדסת בחברת SAP, הגיעה לישראל לפני שנתיים ושמונה חודשים מגרמניה והתקשתה להתרגל לעמיתיה הישראלים. "כשנכנסים לפגישה או לישיבה צריך ללמוד איך להתבטא, צריך להתגבר על הרתיעה ולהפריע להם ואפילו להיכנס לדבריהם על מנת שיהיה אפשר גם כן להתבטא, כי כולם מדברים תמיד", היא מתלוננת, אבל לא שוכחת להוסיף: "לעובדים הישראלים יש תמיד את הרעיונות הטובים ביותר. יש להם את ההשכלה והידע, הם טובים ביזמות וחדשנות, אבל הם צריכים ללמוד איך להתנהג. בצוות בינלאומי לא הייתי שמה אותם בחזית".

רועש כמו במקסיקו

לפני מעט יותר משנה כינס פרדריקו סאלאס, אז שגריר מקסיקו בצ'כיה, כמה חברים ישראלים המתגוררים בפראג להתייעצות. על הפרק עמד מינויו לתפקיד השגריר בישראל. "הם אמרו לי שזה מצוין, אבל לא בטוח שאני אוהב את זה", משחזר סאלאס בלשכתו רחבת הידיים המשקיפה על שכונת נוה צדק והים.

"שאלתי למה, והם הסבירו לי שהישראלים הם לעתים אגרסיווים. 'מדברים בקול רם עם הטלפון ברחוב. הם גם סקרנים, ישאלו אותך המון שאלות', הם אמרו. חשבתי לעצמי, זה בדיוק כמו במקסיקו. בארה"ב ובאירופה זה לא מקובל, והרבה חושבים שם שיש בזה חדירה לפרטיות. אני לא. במקסיקו עושים את זה וגם בישראל. כשבאתי לפה באמת הרגשתי קצת כמו בבית".

סאלאס הוא בוגר אוניברסיטת הרווארד בבוסטון וברזומה הדיפלומטי שלו תשע שנים בארה"ב - בנציגויות מקסיקו באו"ם ובוואשינגטון. בזכות הרקע האמריקאי הוא ידע לא מעט על ישראל, אך עדיין גילה כמה דברים חדשים. "זה שונה לראות את ישראל מבחוץ", אומר סאלאס. "תל אביב מאוד הפתיעה אותי. עיר מאוד קוסמופוליטית, תוססת, עם איכות חיים טובה וחיי תרבות יוצאים מן הכלל - מסעדות, מוזיאונים, גלריות וחנויות. בחו"ל אנשים בכלל לא מודעים לזה. כשאני מספר את זה לידידים ולמשפחה במקסיקו הם לא מאמינים. הם אומרים לי שבעיתון הם קוראים על טילים שנופלים בישראל'".

סאלאס מתרשם גם מהמגוון האנושי והתרבותי מחוץ לתל אביב. "אני זוכר את הפעם הראשונה שנסעתי לחיפה. הייתי במסעדה ו-40% מהלקוחות היו ממוצא ערבי. בירושלים יש רחובות מסוימים שבהם אתה יכול לראות נוצרים, מוסלמים ויהודים הולכים באותם המקומות. זה לא שאין קונפליקטים בין הקבוצות השונות, אבל המתבונן מבחוץ לא מודע לכך שכולם חיים כל-כך קרוב אחד לשני".

בהיעדר נספח כלכלי, ממלא סאלאס בשגרירות גם את התפקיד הזה. לאחר 15 חודשים בישראל הוא מלא התפעלות מהכלכלה המקומית. "הכלכלה פה צומחת, תוססת ותחרותית, בזמן ששאר העולם חווה המון בעיות", הוא אומר. "התמ"ג שלנו גבוה משלכם, אבל כאן יש מעמד בינוני רחב, ואילו אצלנו יש שכבה מצומצמת של עשירים לעומת אוכלוסייה ענייה גדולה. יש לנו תשתיות מודרניות, אבל באזורים מבודדים עדיין יש אנשים שגרים בלי מים זורמים.

"אתם נמצאים במצב של מלחמה עם האויבים שלכם, ויש לכם בעיות נוספות, אבל אנשים באים לישראל, משקיעים כסף, בונים בניינים למשרדים או למלונות. תיירים מגיעים לפה במספרי שיא. זו מדינה שנעה קדימה", הוא אומר.

סאלאס נמצא בקשר עם לא מעט אנשי עסקים ישראלים המשקיעים במקסיקו. עידן עופר, המשמש קונסול הכבוד של מקסיקו בישראל, הוא אחד מהם. אנשי השגרירות הכירו היטב גם את בני גאון ז"ל. "אנשי העסקים הישראלים מאוד אגרסיווים ומאוד יצירתיים בגישה שלהם לעשיית עסקים", אומר סאלאס. "עם זאת, אני מתרשם מחוסר הרשמיות שלהם. בישראל יש פמיליאריות לא רק אצל אנשי העסקים, אלא גם אצל האנשים ברחוב. זה מאוד מקל על יצירת קשרים, עוזר לגשת לדברים בצורה טובה".

המפתח לשגשוג הישראלי, לדעת סאלאס, טמון בחינוך. לדעתו, מצבה של ישראל בתחום זה הוא לא רע בכלל, למרות דו"ח ה-OECD שפורסם באחרונה ובו דורגו התלמידים הישראלים במקום ה-40 מתוך 57 במבחני השוואה בינלאומיים. "בהתבסס על הדו"ח, לשתי המדינות יש אותה רמה של חינוך, אבל בישראל יש הרבה יותר אנשים שרוכשים השכלה גבוהה", מסביר סאלאס. "רמת החינוך פה מאוד גבוהה, ואפשר לראות את זה בדבר אחד פשוט - המנוע של הכלכלה הישראלית זה היי-טק. מה זה היי-טק? אנשים אינטליגנטים שעושים דברים אינטליגנטיים. בהרבה תחומי ידע אתם הטובים בעולם. צריך רק להסתכל על מספר הפטנטים שיוצאים ממקומות כמו האוניברסיטה העברית או מכון ויצמן. לא שאין לכם בעיות, לכולם יש בעיות, אבל יש גם אספקטים אחרים".

סאלאס מודע לכך שלא מעט ישראלים ישתוממו לנוכח המחמאות שהוא מרעיף על המדינה. "יכול להיות שהישראלים לא חושבים כמוני. כשאתה חי בתוך החברה שלך, אתה לפעמים אומר שדברים לא עובדים כמו שצריך, לא מתפקדים. אבל גם ביקורת עצמית זה דבר טוב. כשאנשים מחפשים כל הזמן איך לשפר, זה סימן לחיוניות של החברה", הוא מסכם.

"חסר פה סטייל"

גאלנטריי, זה מה שחסר פה למוניקה שולץ, סגנית השגריר של שווייץ. "פירוש הביטוי הוא לדעת איך להתנהג", היא מסבירה. "איך לדבר לאנשים, איך לדבר לאשה. יש פה חוסר מסוים בסטייל. אני מוכרחה להגיד שאחרי ששירתי בטורקיה ובאיטליה אני מתגעגעת לזה. מעולם לא קיבלתי כל-כך הרבה דלתות בפרצוף, רק מפני שהאידיוט לא מסוגל להחזיק אותן בשבילי, כמו שעושים בשווייץ או במקומות אחרים. זה כאילו עושים את זה בכוונה: רואים אותך וטורקים את הדלת, טונג...

"באחד הימים רציתי להיכנס למגרש חנייה, שבו היה מסלול אחד בלבד. פתאום בא איזה מאצ'ו עם מכונית גדולה ומראה לי כל מיני סימנים, ואני אומרת לו - 'מה לעזאזל אתה רוצה, אני פה, תן להיכנס'. אני הייתי צריכה לסגת, למה? כי הוא גבר, הוא חזק, והמכונית שלו גדולה יותר. אלה הדברים שמפתיעים אותי, שאני לא רגילה אליהם. פה זה תמיד כמו במלחמה - בכבישים, בתור. זה בגלל הסכסוך? תעשו עם זה משהו, תדברו על זה. זאת מדינה שנהדר לחיות בה, אתם פשוט צריכים קצת גאלנטריי".

שולץ, 39, היא בעלת ותק דיפלומטי של 13 שנה. היא חיה בישראל מזה שנה, ובניגוד לדיפלומטים אחרים, שלרוב מעדיפים להסתגר בהרצליה פיתוח, בחרה לגור ביפו יחד עם בעלה הטורקי, פרופ' לכלכלה, ושני ילדיהם. אף שאינה נמצאת בישראל זמן רב היא כבר הספיקה לרכוש לא מעט חברים. "הישראלים אוהבים אותך בזכות מה שאתה", היא אומרת. "הם לא מסתכלים אם אתה דיפלומט, עשיר או עני. זה מה שאני אוהבת בישראל.

"בעבר, בסיטואציות שונות בחיים שלי, שמתי לב שהסביבה שאני חיה בה היא די שטחית. אף אחד לא רצה לדעת מי אני ומה עשיתי בחיי. פה, כולם מתעניינים. כשאני אומרת לישראלים שפעם, לפני שהייתי דיפלומטית, חייתי בבורקינה-פאסו שבאפריקה התגובות הן 'וואו, מה עשית? למה?'"

בתפקידה כסגנית השגריר אחראית שולץ על ענייני הכלכלה, ולכן היא עוקבת מקרוב אחר מצב המשק הישראלי. "אני מאוד מתרשמת ממצב הכלכלה", היא אומרת. "בשווייץ אנחנו מרוצים עם צמיחה של 2%, ופה יש לכם צמיחה של 5%. זו כלכלה מאוד דינמית, יציבה, חכמה ומוטת יצוא. יש הרבה נקודות דמיון בין שווייץ לישראל. אותה כמות אוכלוסייה, עם כישורים מאוד גבוהים ובאותם מגזרים - מדעי החיים, תרופות, ננו-טכנולוגיה, סקטורים הכרוכים במגזר ופיתוח".

מנגד, שולץ אומרת כי ישראל מפגרת אחרי שווייץ בתחום התחבורה. "לא ייתכן שהכביש בין תל אביב לירושלים יהיה תמיד פקוק", היא קובעת. "בשווייץ אפשר להגיע לכל מקום, בתוך העיר ובין הערים, בתחבורה ציבורית מצוינת שתמיד מגיעה בזמן". לעומת זאת, היא חולקת מחמאות לתשתיות החשמל בישראל ומספרת כי "זאת המדינה הראשונה שחייתי בה שלא חוויתי בה הפסקת חשמל".

שולץ נמצאת בקשר טוב עם אנשי עסקים ישראלים, ומכירה את השמות של הישראלים הבכירים המושקעים בשווייץ, כמו נוחי דנקנר ויגאל אהובי. "אנשי העסקים הישראלים קשוחים, במיוחד במו"מ", היא אומרת. "הם יודעים מה הם רוצים וגורמים לך להבין שאין לך סיכוי להרוויח מהם, או שיהיו לך שולי רווח של 1%. יש להם גישה קשוחה וכנה, וזו לדעתי גם הגישה הנכונה". לדבריה, תחום שבכל זאת זקוק לשיפור בכלכלה הישראלית הוא מגזר השירותים. "מלונות היוקרה שלכם אינם מספקים. אם אני צריכה להביא לכאן משלחת רמת דרג משווייץ, אני יודעת שרק בשני מלונות יש אנשי צוות שיידעו לעמוד בדרישות של המשלחת", היא קובלת.

תחום מהותי הרבה יותר שממנו התאכזבה שולץ הוא החינוך. "יש לי חברים יהודים רבים מכל רחבי העולם", היא מספרת, "ואני נותרת ללא מלים כשאני רואה את המאמצים שהם משקיעים בחינוך ילדיהם. אלה הילדים הכי מבריקים ומחונכים שאני מכירה. אחרי זה אני באה לפה ומגלה שבישראל לא משקיעים מספיק כסף ומאמצים בחינוך. דווקא במדינת היהודים מערכת החינוך היא אחת הגרועות ב-OECD". שולץ מוצאת נחמה במודעות הישראלית לסוגייה: "ממה שאני קוראת בעיתונים אתם מכירים בבעיה. אתם יודעים שצריך לעשות משהו, שיש מקום להשתפר".

"הכלכלה שלכם חזקה מאוד"

אחת לשלושה חודשים מקיימת שגרירות בריטניה בישראל ערב חברתי, Dinner Party, שאליו מגיעים בכירי המשקיעים הישראלים בלונדון - יגאל אהובי, לב לבייב ואחרים. "זה זמן של כיף", אומר ריצ'רד סאלט, הנספח הכלכלי של בריטניה בישראל. "הם שמים את הקלפים על השולחן ומדברים מהלב. מניסיוני, הישראלים מעולם לא היו ביישנים, ולא היתה להם בעיה להגיד את מה שהם חושבים. המסיבות האלה הן הערבים הכי חיים שיש".

לאחר שנה ושלושה חודשים בישראל, סאלט הספיק להכיר היטב את הקהילה העסקית המקומית. "הישראלים מאוד חדים", הוא מאבחן. "בשונה מאחרים, הם ישר חושבים על היעד הסופי, ופחות מודאגים מהדרך. אין דבר שמדגים זאת טוב יותר מאשר מספר הישראלים המשקיעים במזרח אירופה. ואולם כשאתה קופץ מעל אנשים בדרך לפסגה אתה תרגיז הרבה אנשים, וזו לא תמיד הדרך הכי טובה לעשות עסקים".

כשסאלט מדבר על יזמים ישראלים הוא נזכר בסיפור על הישראלי שבסופה של ישיבה ארוכה עם איש עסקים בריטי דיווח לעוזריו כי הפגישה היתה מצוינת - בסופה נאמר לו ש"המצגת היתה מאוד מעניינת". לפי סאלט, "אם בריטי אומר שזה היה מעניין, זו הדרך הכי מנומסת שלו לומר שזה בעצם לא עניין אותו. יש לפעמים דברים קטנים כאלה, הבדלי תרבות שלעתים מפריעים. תתפלא לדעת כמה אנשי עסקים ישראלים באים למשרד שלי ואומרים לי שהם לא הצליחו לעשות עסקים בבריטניה".

ולמרות זאת, סאלט סבור שהתמונה הכללית של יחסי הסחר בין בריטניה לישראל מצוינת, וכך גם מצבו של המשק הישראלי. "הכלכלה הישראלית חזקה מאוד, וצריך רק להסתכל על הנתונים כדי לראות זאת", הוא אומר. "היתה לכם מלחמה רק לפני שנתיים, יש לכם שערוריות פוליטיות וכלכליות, מסוג הדברים שמורידים את שוק המניות למטה. הדולר חלש במיוחד, ואתם כלכלה שתלויה במטבע האמריקאי. אני הייתי מצפה שיהיו לכל זה השלכות, אבל איפה הן? אז נכון, יש דאגות. בכל זאת, כשאמריקה מתעטשת כל העולם מתקרר, אבל איפה ההתקררות של ישראל?"

סאלט, המתגורר במגורים הרשמיים של השגרירות בהרצליה פיתוח, סבור שרמת החיים בישראל גבוהה ולא מביישת שום סטנדרט מערבי. "יש פה חנויות ומסעדות נהדרות. אני תמיד אומר שהייתי רזה לפני שבאתי לפה", הוא אומר, ומצר על כך ש"אני לא אספיק להיות בכל המסעדות בתל אביב עד שאסיים את תפקידי. מה שחסר פה זה אולי מסעדות הודיות".

ברזומה של סאלט כלולות שנים של שירות בדמשק ובביירות, והוא מכיר את אזור המזרח התיכון היטב. אולי על הרקע הזה, הוא סבור שמצבה של ישראל טוב במיוחד. "מבחינה טכנית, אתם עדיין במלחמה עם סוריה. יש שלום עם מצרים וירדן, אבל לא ברמה משביעת רצון. בצפון היתה מלחמה, וכמובן יש את המצב בגדה המערבית וברצועת עזה", הוא מפרט. "אם הייתי שואל את עצמי אם להשקיע פה התשובה היתה שלילית, אבל אנשים עושים את זה. כשאני מגיע לבריטניה אני צועק את זה מהגבעות - אתם צריכים להגיע לישראל. לדעתי, אין מספיק משלחות של אנשי עסקים בריטים לפה. זה בגלל הפחד שלהם, שנובע מהבורות לגבי המצב הביטחוני. הרי אי אפשר להשיג פה חדר במלון על שפת הים. זה בהחלט מצב מוזר".

סאלט, העוקב באדיקות אחר העיתונות הישראלית, מודע לכך שסוגיית השחיתות תופסת חלק נכבד מסדר היום המקומי. "בבריטניה יש חוק שלפיו חברות בריטיות המעורבות בשחיתות בחו"ל צריכות לעמוד למשפט גם אצלנו בבית", הוא מספר. "אני אוהב לחשוב שכתוצאה מכך חברות בריטיות יודעות איך להתנהג, ולא משקיעות במדינות עם רמת שחיתות גבוהה. לדעתי, עצם הנוכחות הרבה של חברות בריטיות בישראל מהווה אינדיקטור חיובי למצב שלה. אני לא אומר שאין פה שחיתות, אבל אפשר לסמוך על מערכת המשפט שתטפל בה".

את מערכת המשפט, כזכור, ירשה ישראל מהמנדט הבריטי. לכן, אולי, נשמעת מדי פעם בשיח הציבורי הדרישה, חצי בצחוק, להחזיר את המנדט הבריטי לישראל. לפני כמה שנים אף קמה תנועת שוליים במיוחד לצורך עניין זה. סאלט שומע על כך בפעם הראשונה. "זה מחמיא", הוא אומר, "אבל אל תשכח שאנחנו ידועים גם בגלל הביורוקרטיה, מורשת שהשארנו בהרבה מדינות. אני גם יכול להצביע על הרבה דברים אחרים בבריטניה שהם לא טובים".

"כולם נוסעים בזיגזג"

העובדה שבישראל חיה קהילה גדולה של יהודים הונגרים מקלה מאוד על סימון גאבור, הנספח הכלכלי של הונגריה. הוא נהנה ממאכלים אותנטיים במסעדות הונגריות הפזורות ברחבי תל אביב, כמו הקונדיטוריה המפורסמת של יהודית בגן העיר, במרחק הליכה מבניין השגרירות המשופץ ברחוב פנקס.

גאבור, שנמצא בישראל כבר שלוש שנים, מאוד מרוצה. "רמת החיים פה מאוד גבוהה, כמו באירופה", הוא מחמיא. "אפשר לראות את זה ברחובות, באנשים. יש פה מסעדות מצוינות ואני מאוד אוהב את זה. אני גם אוהב לקנות פירות וירקות בשוק הכרמל. יש מגוון גדול וטרי, הישראלים בכלל לא מבינים כמה זה טוב". המקום היחיד שבו גאבור קצת מתקשה הוא, כמה מפתיע, הכביש הישראלי. "כמעט בכל התחומים ישראל היא מדינה מערבית, אבל בכבישים היא נוהגת אחרת. פה כולם נוסעים בזיגזג. זו כנראה מנטליות אחרת, של הים התיכון", הוא נאנח.

גאבור, בעל שורשים יהודיים, למד בישראל בתחילת שנות ה-90 ומדבר עברית שוטפת. הוא עוקב אחר הכלכלה הישראלית בשבע עיניים ואת הנתונים הבסיסיים - מדד, ריבית ואחוזי אבטלה - הוא יכול לדקלם גם אם יעירו אותו באמצע הלילה. "ההישגים של הכלכלה הישראלית בחמש השנים האחרונות היו יוצאים מן הכלל", הוא אומר. "הנתונים מדהימים - אבטלה של 5.9% וצמיחה של 5% בממוצע לשנה. זה יפה מאוד, אף כי צריך לזכור שבמקביל גם האוכלוסייה של ישראל גדלה, כך שריאלית אחוז הצמיחה נמוך יותר.

כשגאבור נשאל על הבדלים בין ישראל להונגריה, הוא אומר כי "במונחי כוח קנייה, התמ"ג של ישראל גבוה יותר, אבל הפער לא גדול מאוד. התשתיות בהונגריה מצוינות, ובישראל הן די מרשימות, בעיקר בכבישים, אבל אתם עדיין מפגרים בתחום הרכבות לעומת הונגריה ואירופה כולה".

כעובד משרד הכלכלה ההונגרי, גאבור אחראי ב-13 השנים האחרונות על הקשר עם משקיעים ישראלים בהונגריה. בשנים אלה, כידוע, שטף צונאמי של אנשי עסקים ישראלים את מזרח אירופה בכלל ואת הונגריה בפרט. במחשב של גאבור יש רשימת תפוצה קבועה של משקיעים ישראלים, שאליהם הוא שולח הצעות השקעה שונות. בימים אלה, לדוגמה, מונחת על שולחנו הצעה לקניית מלון, שאותה הוא שולח ל-100 חברות נדל"ן ישראליות.

גאבור מספר שלעתים הוא נפגש גם עם אנשי עסקים בכירים כגון יולי עופר או מוטי זיסר. "יש הרבה מקרים שבהם המשקיעים צריכים מגע עם השלטון המרכזי, אז הם מגיעים אלי. התפקיד שלנו הוא בעצם לתווך בין אנשים", הוא אומר. למרות היכרותו ארוכת השנים עם אנשי עסקים ישראלים, אין לו תשובה לשאלה מדוע הישראלים בהונגריה נמשכים בעיקר לנדל"ן. "יש לישראלים משהו שהם יודעים לעשות טוב יותר מאשר האחרים. זה סוג של יתרון יחסי שקשה לי להסביר אותו", הוא אומר.

בדבר אחד בנוגע לאנשי העסקים הישראלים אין לו ספק: הם נועזים יותר. לדבריו, "הישראלים, בעיקר מהטופ, הולכים בגדול עם קונצפט עסקי רחב שאותו הרבה יותר קשה לבצע. איש העסקים הישראלי לוקח סיכונים גדולים יותר מאשר עמיתו ממערב אירופה. כמובן שהוא גם מצפה לרווחים גבוהים יותר".

גאבור מכיר לא מעט ישראלים ממוצא הונגרי, המשקיעים במולדתם. לדבריו, הם משתדלים להפריד בין רגשות הקשורים לארץ המוצא לבין ביזנס. "לאיש עסקים ישראלי שאבא שלו עלה מהונגריה יש הרבה רגשות כלפי המדינה. אבל ממה שאני ראיתי, זה לא משפיע על העסקים שלו", הוא אומר. "פגשתי הרבה מהם, והמוצא ההונגרי עוזר ליצור את הקשרים, אבל לא משפיע על ההחלטה הסופית בנוגע להשקעה".

"אין מספיק פתיחות לזרים"

"יותר מהכל, הישראלים הם פשוט אנשים מאוד חברותיים וידידותיים", אומר ג'ו-ג'ו אפה ברוני, סגן שגריר גאנה בישראל והאחראי על הקשרים הכלכליים בין שתי המדינות. "כולם אומרים את זה. אפילו עובדי ניקיון מגאנה משבחים את האופי הנוח של בעלי הבתים שאצלם הם עובדים".

לאחר ארבע שנים בישראל, ברוני מלא התפעלות מהמשק המקומי. "הכלכלה בישראל מאוד חזקה וחסונה", הוא אומר. "מצבו של השקל מצוין, התיירות בעלייה ובנק ישראל קונה דולרים כדי לעזור ליצואנים. בזמן שבארה"ב הממשלה קונה שני בנקים למשכנתאות, שוק הנדל"ן בישראל עדיין פורח. שכר המינימום אצלכם הוא יותר מ-1,000 דולר, לעומת 200 דולר בלבד בגאנה. המצב שלכם טוב.

"מערכת החינוך הישראלית ברמה מאוד גבוהה, אבל רמת התיכונים בגאנה זהה לזו שבישראל. רמת התשתיות בישראל טובה יותר, ואתם ממשיכים להשקיע בה - בונים רכבת קלה בירושלים ובתל אביב. לנו עדיין יש בעיות עם מערכת החשמל".

לשגרירות גאנה קשרים טובים עם אנשי עסקים ישראלים המשקיעים במדינה, וברוני נפגש עם לא מעט מהם - לב לבייב, אנשי החברות סולל-בונה, דיזנגוף סחר ומוטורולה ועוד. "איש העסקים הישראלי הוא מאוד אינטליגנטי, מפוקס וישיר. תמיד רוצה להיכנס לעסקים רציניים, ויודע איך לקבל את הכסף שלו בחזרה", הוא מאבחן.

איש עסקים ישראלי שהותיר עליו את חותמו הוא ארקדי גאידמק. "כן, שמעתי שהעסקים שלו מידרדרים, אבל הוא תמיד היה בעליות ובירידות", אומר ברוני. עם ניסן חקשורי, קונסול הכבוד של גאנה בישראל, ברוני פיתח קשרים חמים במיוחד. ברוני, הבקיא היטב ברזי הפוליטיקה הישראלית, יודע שחקשורי היה אחד מתומכיו הגדולים של מופז בבחירות המקדימות בקדימה. "באופן כללי, יש אנשי עסקים שמחפשים את הקשר עם הפוליטיקאים. תמיד יש יחסים סימביוטיים בין שני הצדדים", הוא אומר.

וקשרים סימביוטיים מוליכים, איך לא, לדיון על יחסי הון-שלטון ושחיתות. "שחיתות יש בכל המדינות", אומר ברוני, "אבל בנוגע לראש הממשלה שלכם זו סוגייה מאוד עדינה. אני לא רואה איך הידיים שלו יכולות להיות נקיות, כי הוא ראה הרבה הזרמות של כספים. אולי הוא לא רשם את זה כמו שצריך, ולכן מצא את עצמו במצב כזה. בכל מקרה, אף אחד לא אשם עד שמוכיחים את זה", הוא מוסיף.

עם זאת, ברוני לא סבור שישראל היא מדינה מושחתת, אולי מפני שהכל יחסי. "בישראל יש שקיפות", אומר ברוני. "באפריקה, הדברים נראים לגמרי אחרת. בשביל להזיז דברים, צריך לשחד פה ושם. בישראל, ממה שאני מכיר, זה לא קורה. יכולים לקחת אותך לארוחת צהריים כדי לשוחח על כל מיני סוגיות, אבל זה לא משתווה למה שאני מכיר מאפריקה".

ברוני סבור שרמת החיים בישראל גבוהה מאוד. "השכר הממוצע של אנשים פה מאוד גבוה, ולכן זה דוחף אותם לבזבז יותר", הוא טוען. דווקא משום כך הוא מתפלא שבערים הגדולות הרחובות אינם הומי אדם. "האנשים פה מאוד זהירים, אולי בגלל המצב הביטחוני", הוא אומר. "באירופה אתה תמיד רואה רחובות עמוסים באנשים, ופה רואים הרבה אנשים במכוניות, בקניונים, אבל לא ברחובות כמו בלונדון". ואפרופו מכוניות, ברוני סבור שהנהג הישראלי הוא לא פחות ממשוגע. "אם אתה רוצה לנהוג בישראל אתה חייב להיכנס למצב הגנתי, כי הנהגים הישראלים חותכים נתיבים כל הזמן", הוא אומר.

ברוני אמנם שופע מחמאות לישראל, אך סבור שבתחום אחד לפחות יש לה הרבה מה לשפר - בכניסה אליה. הוא מצר במיוחד על הגירוש של מהגרי עבודה מגאנה שהגיעו לכאן בשנים האחרונות. "רובם אנשים עם משפחות וילדים. לפעמים מגרשים את האב וזה שובר משפחות", אומר ברוני. "ישראל לא מספיק פתוחה, וקשה מאוד להגיע לכאן. יש המון תיירים נוצרים מגאנה שהיו רוצים לבקר פה, אבל לא יכולים. אם תקלו את הכניסה, גם לעובדים וגם לתיירים, זה ישפר את מצבכם עוד יותר. הרי ממילא אחוזי האבטלה פה נמוכים".

"אשה בישראל צריכה מרפקים"

ריקה הנבואה הגיעה לישראל לפני שנתיים ושמונה חודשים מגרמניה. היא מהנדסת בחברת SAP ושחקנית כדורגל חובבת בקבוצת "האחיות תל אביב". היא מתגוררת בנוה שרת, "קרוב לרמת החי"ל", ואפילו יש לה חבר ישראלי: "פגשתי את אהבת חיי בקבוצת מהנדסים בינלאומית של סאפ", היא מספרת.

הנבואה, 27, סבורה כי ישראל היא אמנם מדינה קטנה אבל מאוד מעניינת, גם מבחינת טבע וגם מבחינת אנשים: "יש לכם הרבה סוגי טבע. יש מדבר, אבל בצפון אפשר לגלוש על שלג. יש לכם חוף, ואפשר לצלול באילת. אני אוהבת לטייל, ותמיד מעניין אצלכם. בנוסף, יש בישראל הרבה תרבויות, ובכל התנסות עם ישראלים תמיד מגלים דברים חדשים", היא מתלהבת.

הנבואה, מתברר, לא אהבה את הישראלים במבט ראשון. לקח לה זמן להתרגל. "לישראלים יש לב טוב והם חמים. אבל אם הם לא מכירים אותך את לא מעניינת אותם", היא אומרת. "רק אחרי שעוברים את השלב הראשון ומכירים, הם נהפכים לחברים מאוד מסורים. גם הגברים הישראלים מאוד נחמדים, אבל לא ישר על ההתחלה. הם חצופים, מחכים שהאשה תיזום. אשה בישראל צריכה קצת מרפקים".

היא עובדת בצוות שעומד בקשר עם מדינות בחו"ל, ומספרת כי התקשתה להתרגל לעמיתיה הישראלים. "כשנכנסים לפגישה או לישיבה צריך ללמוד איך להתבטא, צריך להתגבר על הרתיעה ולהפריע להם ואפילו להיכנס לדבריהם על מנת שיהיה אפשר גם כן להתבטא, כי כולם מדברים תמיד", היא מתלוננת, אבל לא שוכחת להוסיף: "לעובדים הישראלים יש תמיד את הרעיונות הטובים ביותר. יש להם את ההשכלה והידע, הם טובים ביזמות וחדשנות, אבל הם צריכים ללמוד איך להתנהג. בצוות בינלאומי לא הייתי שמה אותם בחזית".

הנבואה עדיין לומדת עברית. בעבודה היא מדברת רק אנגלית, אבל בחיים הפרטיים היא מנסה לדבר בעברית. "סמול טוק אני כבר יכולה לנהל בעברית באופן שוטף", היא מציינת. היא לא עוקבת אחר ההתרחשויות הפוליטיות בישראל, "אבל גם בגרמניה לא התעניינתי בפוליטיקה ואף פעם לא ידעתי מה קורה". עם זאת, היא מודאגת מרמת המיחזור בישראל. "אתם חייבים לנקות את הרחובות שלכם ולמחזר. צריך להעלות את זה למודעות בצורה הרבה יותר חזקה", היא מדגישה.

ומה דעתה על סגנון הנהיגה הישראלי? הנבואה אומרת כי נראה שהישראלים עצמם חיים אתו בשלום, והוא נראה מוזר רק למי שבא מבחוץ. עם זאת, לדעתה, הישראלים זקוקים לשיעור בנימוס. "אל תתפרצו בתורים, תהיו יותר אדיבים ותשמרו על הסדר", היא ממליצה.

הנבואה לא חושבת שבישראל יש משהו יוצא דופן ביחס לתיירים. "בכל העולם מנסים תמיד לעבוד על זרים, אין בישראל משהו יוצא דופן", היא מציינת. אף שהיא מרגישה בטוחה להסתובב בישראל, הסכסוך עם הפלשתינאים מטריד אותה. "אף פעם אי אפשר לדעת אם מישהו מהשכנים שלכם יקום בבוקר, יתחרפן וידליק את כל האזור. זה משהו שנמצא באוויר ואני תמיד מביאה את זה בחשבון", היא אומרת.

"הישראלים חושבים קודם כל על עצמם - במובן הטוב"

פוק פינג יאו, במקור מקנדה, נמצא בישראל כבר שנה וחצי. הוא בן 31 והגיע לכאן עם אשתו טיפאני כדי לעבוד כמהנדס, ובסוף השנה יחזור לקנדה.

"אני אוהב את ישראל - את השפה, האנשים, סגנון החיים", מספר יאו. כאשר החברה שבה הוא עובד, PMC סיירה, רכשה את הסטארט-אפ הישראלי PASSAVE היא חיפשה מישהו שיגיע לכאן, ויעסוק בהטמעת שיטות העבודה של החברה ברכש החדש. יאו ואשתו הגיעו לביקור, והחליטו לעבור. בני הזוג מתגוררים בהרצליה פיתוח, וטיפאני, שעוסקת בקנדה במסעדנות, מתנדבת בעמותת תנו לחיות לחיות.

פעם בשבוע בני הזוג יאו הולכים לשיעור עברית. "אני לא יכול לעקוב אחרי שיחה, אבל כששואלים מי רוצה לצאת לצהריים, אני כבר יודע לענות", אומר יאו. הוא ואשתו נהנים מאוד מהאוכל בישראל, ובמיוחד מהפירות. "ברגע שיודעים איפה לקנות", מסייג יאו.

הוא סבור כי הישראלים שונים מאוד מהטיפוסים שהכיר לפני כן. "הישראלים שאפתנים, ואם הם מחליטים שהם רוצים משהו שום דבר לא יעמוד בדרכם. הישראלים חושבים קודם כל על עצמם - במובן הטוב, זה גורם להם לעבוד יותר קשה. יש יותר היי-טק בהרצליה מאשר בכל קנדה". המהנדסים הישראלים, לדעת יאו, איכותיים, מסורים ומוכשרים.

יאו אינו עוקב אחרי הפוליטיקה הישראלית, אבל יודע שבקרוב יתחלף ראש הממשלה בגלל משבר. בזמן הפנוי הוא אוכל. "אני משמין מהאוכל המצוין, ואחזור לקנדה עם משקל עודף", הוא מתלונן. בישראל, טוען יאו, הוא מרגיש בטוח. "כשהחברה ביקשה ממני להגיע לכאן, התחלתי לראות בטלוויזיה הרבה חדשות בקשר לישראל, אבל כשנחתתי הבנתי שאין קשר בין החיים היום-יומיים לבין מה שרואים בחדשות". הוא חושב כי החיים כאן יקרים: "חוץ מלחם, פיתות, חומוס ותותים, הכל מאוד יקר - מכוניות, מכשירי חשמל ואלקטרוניקה". כדי לשפר את איכות החיים, יאו ממליץ לישראלים לטפח את הסביבה ולפתור את המחלוקת עם הפלשתינאים.

"השחיתות פה יותר גדולה ממה שציפיתי"

בריאן האן, הממונה על שיתוף פעולה כלכלי בשגרירות דרום קוריאה, נסע לפני שבועיים מהרצליה פיתוח לכיוון כביש החוף כששוב נתקל במה שהוא מכנה "נהגים רעים". כשהרמזור התחלף הוא כבר כמעט לחץ על הגז כדי להמשיך בנסיעה ישר, אך לנהג שלפניו היו תוכניות אחרות.

"המכונית שלפני עצרה, ובלי לאותת ניסתה להידחף למסלול של הפנייה שמאלה. היא עצרה מאחוריה ארבע מכוניות. דברים כאלה קורים פה פעמיים ביום. לנהגים הישראלים יש נטייה לחתוך בין נתיבים בלי לאותת. זה מאוד מוזר, אני לא רגיל לסוג כזה של התנהגות", הוא אומר.

האן נמצא מזה שנתיים בישראל, שאליה הגיע לאחר חמש שנות שירות בגרמניה - מה שאולי מסביר את הקושי שלו להסתגל לתופעות ישראליות מוזרות כמו הנהיגה בכבישים. מהכלכלה הישראלית, מאידך, הוא מאוד מתרשם, ואף סבור שיש לא מעט דמיון בין אנשי עסקים ישראלים וקוריאנים. בעיקר הוא מתפעל מתעשיית ההיי-טק המקומית: "הכלכלה של ישראל היא חזקה מאוד, 60% ממנה מבוססים על היי-טק. הישראלים הם מאוד דינמיים, יודעים להגיב במהירות למצבים. זה כוח מאוד משמעותי במדינה, ישראל יכולה לשרוד בזכות התכונה הזאת", הוא אומר.

בכל הקשור לתשתיות, האן אומר כי התשתיות בקוריאה הדרומית מאורגנות יותר מאשר בישראל, ודומות למדינה אירופית. "כל ישראלי שיבקר אצלנו יתפעל מהבניינים הגבוהים וממערכת הכבישים", הוא קובע.

האן, שהגיע לישראל בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה, סבור שלמתיחות הביטחונית המתמדת אין השפעה על הכלכלה. מצד שני, דבריו על השחיתות ועל מערכת החינוך עשויים להישמע די מטרידים. "רמת השחיתות פה יותר גבוהה ממה שציפיתי", הוא אומר. "אחד המאפיינים של החברה הישראלית הוא קשרים, נטוורקינג. יש לזה שורשים היסטוריים - היהודים ידעו לשמור על קשר טוב ביניהם כשהיו מפוזרים במדינות שונות בגולה. לאחר שהמדינה קיבלה עצמאות, סוג כזה של קשר עדיין עובד. לפעמים זה חיובי, אבל לפעמים זה מהווה חסם לדמוקרטיה, כשזה יוצר מועדון סגור לאנשים מסוימים. למרות זאת, אני חושב שישראל היא דמוקרטיה חזקה. לא בטוח שבמדינות מפותחות היו מקבלים כזו ביקורת על ראש הממשלה".

להאן גם יש דעה מעניינת על ההבדל בין מערכות החינוך בקוריאה ובישראל. "האיכות של מערכת החינוך היא ברמה נורמלית, לא כל-כך גבוהה למען האמת", הוא טוען. "בחינוך צריך לבחור בין מערכת שוויונית לבין מערכת היררכית. בשונה מכם, אנחנו בחרנו בשוויון, דבר שמעלה את הרמה הכללית של החינוך". עם זאת, האן סבור שהשיטה הישראלית מאפשרת למצטיינים לפרוץ קדימה. לדבריו, "כשנוטשים את מערכת החינוך השוויונית, נותנים לתלמידים חזקים יותר לפרוח. הם יכולים לשגשג ולהביא לידי ביטוי את היצירתיות שלהם. הרבה אנשים אומרים שבישראל מערכת החינוך כושלת. אבל יש בה גאונים, אנשים מאוד מצליחים שיוצאים ממנה".

אולי בזכות החינוך ישראל היא מעצמת היי-טק, אך לטעמו של האן היא לוקה בדברים הרבה יותר בסיסיים, כמו מתן שירות. "אני מוצא שמערכת השירות בישראל שואפת לאפס", הוא מתלונן. "בקוריאה, כשלקוח מתלונן על מוצר, מיד יבוא אליו טכנאי, לא צריך להתקשר פעמיים בשביל זה. בישראל צריך לצלצל כמה פעמים, וכשכבר עונים מעבירים אותך מפקיד לפקיד. לפעמים חולפים שבועיים או שלושה עד שמתקנים את הבעיה".

האן מספר כי חברת טכנולוגיה קוריאנית גדולה החליטה להקים משרדים בתל אביב, בין השאר משום שזיהתה פוטנציאל שוק גדול, המתבסס על מתן שירות יעיל. לדבריו, רמת השירות הישראלית פוגעת ביצוא לקוריאה, כולל בתחום הביטחוני. "הרבה חברות ישראליות מוכרות ציוד ביטחוני לקוריאה, אבל אחרי שהן מספקות את המוצר הן לא נותנות שירות", הוא קובל. "כדאי לחברות ישראליות להשקיע בשירות, זה רווחי גם לטווח הקצר וגם לטווח הארוך".

לא סומך על השרים

ראסל אלוואנגר, מנכ"ל חברת טאואר סמיקונדקטור, אוהב את הרב-תרבותיות ואת האופי של הישראלים. "אני אוהב את המדינה הזאת, אחרת לא הייתי חוזר אליה", הוא אומר. "הישראלים חמים, אבל יש בהם סוג מסוים מאוד של חום.

"כשאתה עולה על הכביש בבוקר בדרך לעבודה, הנהג שבא בסיבוב יכול לחתוך אותך בלי לחשוב פעמיים ולהעיף אותך לתעלה לצד הכביש. אבל אתה יכול לסמוך עליו גם שהוא יעצור, ייתן לך יד וייקח אותך לבית החולים. תמיד אפשר לסמוך עליהם שיעזרו לך, יש להם כבוד".

אלוואנגר הוא אמריקאי שנודד ברחבי הגלובוס. הוא הספיק לגור בגרמניה, הולנד ויפאן. את אשתו פגש בגרמניה ולבני הזוג ארבעה ילדים, ששלושה מהם חיים בארה"ב. הבת הקטנה לומדת בבית ספר אמריקאי בישראל. אף שהוא כאן מ-2005 וחי בישראל שנתיים בתחילת העשור, הוא אינו דובר עברית, פרט למלה "סמוך".

אלוואנגר מתאר את הישראלים כעם סקרן וחוקר, שמערער על הכל - בזכות החינוך שמאתגר ומלמד לשאול. לכן, לדעתו, המדענים שלנו מצוינים והמהנדסים טובים. כשמגיעים לנושא הסביבה העסקית בישראל, אלוואנגר מותח ביקורת על הסקטור הציבורי. "מרכז ההשקעות כאן מגוחך, אי אפשר לסמוך על מלה ששרים בישראל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#