"השקעות זו עבודה שמתאימה לנשים, אבל בחדרי המסחר רואים רק גברים" - קריירה - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ההצלחות שלי, הכישלונות שלי

"השקעות זו עבודה שמתאימה לנשים, אבל בחדרי המסחר רואים רק גברים"

אביבית מנה קליל, אחת הנשים הבכירות היחידות בישראל בתחום ההשקעות בשוק ההון, מספרת כיצד התקדמה הקריירה שלה אף שהאמינה תמיד כי היא עדיין לא בשלה לקידום הבא, מה עושים כשעובד מקבל הצעה לשכר כפול אצל המתחרים, ומדוע מכרה את תיק ההשקעות האישי שלה בהפסד כבד

תגובות
אביבית מנה קליל. "גם בניו יורק, שבה אין בעיית שעות, נשים עוסקות יותר במחקר, אף שהמסחר בבסיסו מתאים מאוד לנשים"
אילן אסייג

כשמדובר בתחום ההשקעות, הטענה שלפיה נשים פרצו את תקרת הזכוכית בשוק ההון אינה מדויקת, בלשון המעטה. שם, בניגוד לבנקים ולצמרת הרגולציה בישראל, אפשר לספור על אצבעות שתי ידיים, במקרה הטוב, את המנהלות הבכירות. אביבית מנה קליל — מנכ"לית משותפת של בסניף הישראלי של חברת הברוקרים האמריקאית אופנהיימר — היא האישה היחידה העומדת כיום בראש בית השקעות בישראל.

מאז שקיבלה את תפקידה לפני 11 שנה, חולקת מנה קליל את ראש הפירמידה באופנהיימר — המעסיק 40 עובדים ונחשב חברה בינונית בגודלה — עם הראל גילאון. "חשוב לי שתפרגני לשותף שלי", היא מבקשת, ומסבירה: "אנחנו עובדים בהרמוניה מלאה, וחשוב לשמור על הבית".

לדברי מנה קליל, שהתחילה את דרכה המקצועית באופנהיימר כסוחרת לפני 22 שנה, מיד לאחר שהשלימה את לימודי התואר השני, המחסור בנשים בענף נובע מכשל מובנה שהיא והחברה שבראשה היא עומדת נלחמות כדי לתקן.

"הכל מתחיל ברצפת המסחר", היא אומרת. "כשעובדים בחברה בינלאומית המסחר מתחיל ב–15:00 ומסתיים קרוב לחצות (בהתאמה לשעות המסחר בוול סטריט; טח"ס). נשים רוצות להיות בבית בשעות כאלה. אצלנו עובדים כיום 15 סוחרים, שמתוכם רק שתי נשים. כולם מתחילים אחרי האוניברסיטה, בדרך כלל רווקים, אבל במשך הזמן מקימים משפחות, ולרוב בשלב הזה הנשים נושרות מהתפקיד".

גם מנה קליל פיצלה מהר יחסית את התפקיד שבו התחילה בחברה — לסוחרת ואנליסטית. "הייתי אמא ועבדתי שניים־שלושה ערבים בשבוע", היא מספרת. "עם זאת, מעולם לא הייתי סוחרת קלאסית. האופי של סוחר זה 'כאן ועכשיו', ואילו חוקר מעוניין קודם לבדוק ורק אז לספק תשובה. במהלך הלימודים התאהבתי במחקר, גם בגלל האופי שלי — אני לא טובה בשליפות". ברגע שלדבריה הוקמו "חומות סיניות" בין התפקידים, בחרה מנה קליל במסלול המחקר, הנחשב נשי יותר.

"בבתי השקעות יש 'פייר פייט' בין גברים לנשים, בעוד שבבנקים יש תנאים טובים יותר לנשים כי שעות העבודה נוחות יותר", היא אומרת. "זה לא אומר שאין סובלנות כלפי אמהות צעירות, אבל המבנה מורכב יותר".

עם זאת, חשוב לה להדגיש כי המספר הקטן של הנשים אינה נובעת רק מאופי העבודה, אלא מתחילה הרבה קודם. "נשים חושבות שהשקעות הוא תחום שלא מתאים להן, ולא מגיעות בכלל לימי המיון", אומרת מנה קליל. "הן פוסלות את הנושא על הסף, וזו טעות. אני מסתובבת בלא מעט מפגשים באוניברסיטאות, ואומרת לסטודנטיות, 'Yes you can'. בואו".

מנה קליל מסבירה כי נשים מעדיפות להתרחק מתחום ההשקעות בגלל סרטים שראו או ספרים שקראו, שיצרו מיתוג לא נכון של התחום. "ביום הגיוס האחרון שלנו באה אישה אחת, והלכה באמצע הרצאת הפתיחה. אף שיש הרבה נשים שלומדות כיום כלכלה, מינהל עסקים או חשבונאות, הן מעדיפות שיווק, מכירות, פיתוח עסקי או כוח אדם. יחס הגברים־נשים בתחום נמוך. בכל חברה בישראל יש רק עובדת אחת או שתיים, אבל מעניין לגלות שבניו יורק — שבה אין בעיית שעות — קיימת אותה בעיה. נשים עובדות במחקר, וכשאת מסתכלת על חדר המסחר — כולם גברים. חשוב להדגיש שהעבודה בבסיסה מתאימה מאוד לנשים. אנחנו טובות במולטי־טסקינג ויודעות לעבוד מהר. יותר מזה, לא חייבים לעבוד במסחר כל הקריירה".

חדר מסחר. "בבנקים יש תנאים טובים יותר לנשים כי שעות העבודה נוחות יותר"
בלומברג

את רואה איזה פתרון באופק?

"אין לי ספק שבעתיד המצב ישתנה. אנחנו מפרסמים בכל מקום, נותנים העדפה מתקנת, ובאחרונה נפתרה חלקית גם בעיית השעות, כשהקמנו את דסק הבוקר, שעובד מול אירופה. אני רוצה לקוות שהמספרים ייראו אחרת בקרוב".

נשים תמיד חושבות שהתפקיד גדול עליהן

את כל הקריירה המקצועית שלה עשתה מנה קליל באותה חברה. אחת ההצלחות שהיא רושמת לעצמה היא בתחלופה הנמוכה של עובדים באופנהיימר, הנובעת לדבריה מאווירה נעימה, חשיבה הדדית, תחרות בריאה ורמה גבוהה של שיתוף פעולה. "חצי מעובדי המשרד עובדים בו יותר מ–15 שנה", היא מספרת. "הצעירים מתחלפים אחרי חמש־שש שנים, וזה נחשב מהר. הם באים מהאוניברסיטה דף חלק, ואנחנו בית ספר טוב מאוד, ואז מציעים להם שכר כפול — שלנו אין יכולת לעמוד בו".

וזה משמח?

"אצלנו מתחילים להראות תפוקה אחרי שנתיים, אז אם הם הולכים אחרי שלוש שנים זה כישלון, אבל אחרי חמש־שש שנים זה בסדר. הרבה מהעובדים עוברים ללקוחות — חברות ביטוח, פנסיה, פמילי אופיס —ואנחנו נותנים את ברכת הדרך. מצד שני, אם עובד עובר למתחרה ללא הצינון הנדרש — אני נכנסת בו".

איך למשל?

"מגיעים גם עד בית משפט אם צריך. יש לך הסכם שכולל את אופן המעבר, ואי־אפשר להפר אותו".

נשארת בחברה המון שנים. לא הציעו לך שכר כפול?

"קיבלתי לא מעט הצעות, בין היתר מבתי השקעות מחו"ל שרצו לפתוח כאן שלוחה, אבל דחיתי את כולן".

למה?

"אני מאוד קשורה למקום. אהבתי, ואני עדיין אוהבת, את מה שאני עושה, את האנשים. הרווחתי בסדר, העסק היה בצמיחה, והרגשתי משמעותית. אולי זה גם מפני שאנחנו כנשים חושבות לא פעם שתפקיד חדש גדול עלינו, ואולי זה לא ממש מתאים לעבוד לבד, בחברה זרה לגמרי".

זה גילוי לב מרשים. לא כל בכירה, ובוודאי לא כל בכיר, היו אומרים את זה.

"אין לי שום דבר להסתיר. במהלך כל הקידום שלי לא הצעתי את עצמי, אלא שלפו אותי מהקבוצה. זה מאפיין אותנו כנשים. אני אף פעם לא חושבת שאני מתאימה. גברים מיד מציגים מועמדות — ונשים תמיד אומרות, 'אני לא מתאימה', 'זה גדול עלי'. מבחינת הסיפור האישי שלי זה מוזר, כי אמא שלי היתה קרייריסטית. היא היתה סוכנת ביטוח של יהלומים. גדלתי בבית שבו אמא עובדת, נוסעת לחו"ל, עושה עסקים. אני לא יודעת מהיכן מגיעה התחושה, אבל בכל פעם שחושבים שאני מתאימה למשהו אני מופתעת. הייתי מופתעת כשהציעו לי את תפקיד מנהלת המחקר, והופתעתי וגם חשבתי שאני לא בשלה כשהוצע לי התפקיד הבכיר בארגון".

"כל מה שאני מטיפה לא לעשות — עשיתי"

בחירתה של מנה קליל למנכ"לית משותפת נעשתה בין היתר בסקר בין העובדים. "אודי גלברד (המנכ"ל הקודם בסניף הישראלי של אופנהיימר; טח"ס) עשה תהליך בתוך הארגון ואמר לי: הרבה עובדים חושבים שאת צריכה להיות המנכ"לית — מעניין אותך? מיד אמרתי, 'זה גדול עלי, כי גם ככה לא קל לי, הימים והשעות'", היא מספרת. "כשסיפרתי לבעלי, איש עסקים בתחום התקשורת, שעובד בעיקר במרכז אמריקה, אמרתי: 'אתה בכלל לא בבית. איך אקח משהו גדול יותר ממנהלת מחקר?' הוא אמר: 'אל תדאגי. אני אהיה יותר בבית'. ההבטחה הזאת אמנם לא התקיימה, אבל אני נעשיתי מנכ"לית".

אולי בשל הציפיות הנמוכות, מנה קליל טוענת כי מעולם לא חשה בתקרת זכוכית או בכך שגברים עוצרים את הקידום שלה. "הייתי בכנסי נשים שאמרו, 'לא פירגנו לי', ואילו אני אמרתי: אני כאן בזכות גברים", היא מספרת. "את כל הדחיפה שלי קיבלתי מגברים. אני לא יכולה להגיד שלא פירגנו לי, וגם כיום השיתוף בינינו, המנכ"לים המשותפים, מושלם. אין לי תלונות. להפך".

לדבריה, העובדה שהיא אישה בשוק ההון מהווה יתרון: "אני לא מאיימת על אף אחד. רוב הלקוחות גברים. יותר נוח להתנהל מולם, כי אין את קרב התרנגולים שמאפיין גבר מול גבר. בדרך כלל אני משיגה את מה שאני רוצה, אבל ממקום של שקט, רוגע ואי־תחרות. זה עושה את החיים קלים יותר".

איך את בוחרת עובדים?

"אני מחפשת אנשים סקרנים. לדוגמה, הגיע מועמד שטייל בדרום אמריקה. אני הייתי בפנמה כמה חודשים קודם לכן. שאלתי, 'כמה אנשים יש שם?' — הוא אמר. 'מה ההכנסות העיקריות?' — הוא ידע. 'מה התוצר לנפש?' — גם ידע. אמרתי: 'התקבלת'. הוא באמת עובד מוכשר".

מול ההצלחות, מספרת קליל מנה על כישלון אחד גדול במיוחד, כזה שמוכיח שהסנדלר הולך יחף. "תיק ההשקעות האישי של בעלי ושלי נוהל בחו"ל", היא אומרת. "השנה היתה 2008, שיא המשבר והלחץ, ואמרתי שאני לא יכולה לנהל את הנכסים האישיים שלי וגם את הארגון. נתתי הוראת מכירה בשפל השפלים. כל מה שאני מטיפה לאחרים לא לעשות — עשיתי. הפסדתי בערך 25% מהתיק".

אז את אחראית על הכסף בבית.

"ברור. אם צריך לקחת משכנתא, זו אני, וכן הלאה. לכן הכישלון היה שלי בלבד. דוגמה מוצלחת יותר להתנהלות שלי היא שכשהילדים שלי הגיעו לבר ובת מצווה השקעתי עבור כל אחד מהם, וזה הצליח. הם בטוחים שאני גאון".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם