כך נמלטתי מהנפוטיזם המשחית - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כך נמלטתי מהנפוטיזם המשחית

סמי פרץ, העורך של העיתון היומי, בוידוי מפתיע: על נפוטיזם, שחיתות וחיים טובים בחברה ממשלתית

קצת אחרי הצבא, פנה אלי הדוד שעובד בחברה ממשלתית ואמר לי חגיגית: סידרתי את הבן שלי בחברה, אני אסדר גם אותך. באותם ימים, ובעצם גם כיום, המונח "קביעות" נראה לי כמו קללה. מין סידור עבש שמבטיח יציבות משחיתה, פוליטיקת ועדים, תלות מוחלטת בקשרים במקום בכישורים ובעיקר מסלול שמתחיל בגיל 21 ומסתיים עם שעון זהב בגיל 65. ההצעה נדחתה בנימוס.

בשנים שחלפו מאז היה מעניין לעקוב אחר התפתחות הקריירה של בן הדוד. ההתקדמות שלו כללה סיפורים על עבודה משמימה, לצד חוויות אינסופיות על איך הוא הצליח לדפוק את המערכת, כמה ימי מחלה הצליח להוציא, איך קימבן לעצמו כמה חודשים של חופשת מחלה כדי להגשים איזה חלום פרטי ואיך חזר לחברה - אך בתפקיד בכיר ומתגמל יותר, ובעיקר הרבה יותר נוח.

מפעם לפעם הקנטתי אותו ושאלתי: תגיד, זו לא חברה מושחתת? אבל ההקנטה לא עלתה יפה. "בטח שזה מושחת", הוא צהל. "תגיד", ניסיתי שוב, "נכון שלפחות רבע מעובדי החברה מיותרים ואפשר להסתדר בלעדיהם?" תשובתו שוב חשפה את תמימותי: "רבע? לדעתי לפחות שליש".

השבוע גיליתי את הדוד ואת בנו בדו"ח של מבקר המדינה. הדו"ח, שחשף את מכת הנפוטיזם בחברות הממשלתיות, גילה כי מתוך כ-28 אלף עובדי החברות הממשלתיות שנבדקו, כ-6,200 הם קרובי משפחה.

כך, 27% מעובדי חברת החשמל הם קרובי משפחה, ובדרגות הגבוהות שיעור העובדים שהם קרובי משפחה מגיע עד 64%. ברשות שדות התעופה שיעור העובדים שהם קרובי משפחה הוא 22% ובנמל חיפה - 25%. בנמל אשדוד שברו שיא, ושם שיעור העובדים שהם קרובי משפחה מגיע ל-44%(!).

אם מומחה לגנטיקה היה מתבקש להתייחס לסוגיה, סביר להניח כי הוא היה ממליץ לאסור על יחסים רומנטיים בין עובדי החברות הממשלתיות, מחשש לילד מפגר.

ואולם בחברות הממשלתיות שנבדקו לא מתרגשים מהממצאים, ובצדק. למבקר הרי אין דרך למנוע זאת, ומאמציו מתמקדים באיסוף מידע, ומולידים כותרת אחת או שתיים בעיתון. זו הרי לא הפעם הראשונה שבה מבקר המדינה נדרש לסוגיית הנפוטיזם בחברות הממשלתיות-משפחתיות. המבקר גם אינו מצליח לאמוד את הנזק הכספי שנגרם כתוצאה מקליטת עובדים ומקידומם על בסיס קשריהם המשפחתיים. לכן, כל מה שנשאר מהדו"חות שלו הם כמה נתונים עסיסיים.

בעניין זה אין אלא לחזור לדוד ולבן הדוד. כאשר בן הדוד בחר להגשים חלום פרטי מחוץ לחברה הממשלתית שבה הוא עובד, הוא הצליח לארגן לעצמו חופשת מחלה של חודשים ארוכים, שבמהלכם שמרו בעבורו את מקום העבודה ואת הקביעות. בעזרת הקשרים שלו ושל אביו עם הוועד, הוא הצליח לחזור בלא פגע ולזכות בג'וב נחשק. במגזר הפרטי זה לא היה קורה.

היה מעודד לדעת שרק הדוד ובנו הם המושחתים כאן, וכי לא מדובר במקרה מייצג. אבל המצב הפוך - בן הדוד שלי אינו מושחת. הוא עובד בחברה משחיתה, שיש בה תרבות ועדים משחיתה, שגורמת לו להרגיש אדיוט אם הוא לא מנצל את המערכת וסוחט ממנה הכי הרבה שרק אפשר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#