על נשים, ניהול ומנהיגות - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

על נשים, ניהול ומנהיגות

אל לנו הנשים לנסות להסתיר את היותנו מוכוונות-יחסים, תקשורתיות, נמנעות מקונפליקטים, אינטואטיוויות או רוחניות. אלה אינן נקודות חולשה, אלה נקודות חוזק

גבירתי המנכ"ל,

לרגעים נדמה שהתקדמנו. גולדה מאיר, מרגרט תאצ'ר, גליה מאור, קונדוליסה רייס, שרי אריסון, דליה איציק, דורית ביניש, אנגלה מרקל, ציפי ליבני, עפרה שטראוס והיהלומה שבכתר - הילרי קלינטון. הרשימה המרשימה הזו מצליחה למסך את העובדות שלפיהן אמנם בכנסת הנוכחית שיעור הנשים גבוה מאי פעם (14%) אך הוא עדיין נמוך בהרבה מבמדינות כמו שוודיה (47%) ואפילו מוזמביק (35%) ופקיסטאן (21%).

שיעור הנשים המנהלות עלה גם הוא - מ-9% ב-1976 לכ-26% ב-2002, אבל כ-90% מתפקידי המנכ"ל מאוישים לרוב על ידי גברים. איך אפשר להסביר זאת? הפרדיגמה הפמיניסטית הרווחת טוענת שההבדלים בין נשים לגברים באיוש תפקידים מנהיגותיים נובעים מהבדלים בסוציאליזציה של שני המינים. שורש הבעיה נעוץ בעובדה שאנו מלמדים בנות לטפל בבובות בעוד הבנים מוכוונים למשחקי מלחמה.

התוצאה היא שנשים אינן מפתחות את התכונות והמיומנויות הנדרשות כדי להתקדם במעלה ההיררכיה. גישה כזו למעשה ממליצה לנשים להתגבר על הטעויות שנעשו באופן חינוכן ולרכוש בבגרותן את המאפיינים הגבריים הנדרשים להתקדמות.

חלק מהמנהיגות שהוזכרו בפתיחה אכן הגיעו למעמדן באמצעות גישה כזו. גולדה מאיר כונתה על ידי בן גוריון "הגבר היחיד בממשלה", ועל מרגרט תאצ'ר, "אשת הברזל", כתב הוגו יאנג ש"נשיות היא מה שהיא לובשת, גבריות היא מה שהיא מעריצה".

יתרה מכך, נשים המסגלות לעצמן מאפיינים אישיותיים גבריים כדי להתקדם מנערות לעתים מעליהן באימה כל אחווה נשית ואף חוסמות את דרכן של נשים אחרות, או לפחות נמנעות מלהזדהות עם נשים אחרות ולסייע להן. עמדה זו מכונה בספרות "תסמונת מלכת הדבורים". נשים כאלה שצלחו את המאבק לצמרת אינן מגדירות את עצמן כפמיניסטיות, מעדיפות לטעון כי הגיעו להישגיהן בזכות מצוינותן בלבד ומאמינות כי שוק העבודה אינו מבחין בין נשים לגברים.

באחרונה זכתה יו"ר הכנסת, דליה איציק, ללגלוג על כך שבחרה לשפר את מראה הכנסת ואת קוד הלבוש של מבקריה. המשמעות העמוקה העומדת מאחורי תגובות אלה קשורה לכך שחשיבה אסתטית מיוחסת באופן מסורתי לנשים. "הטאץ' הנשי של יו"ר הכנסת" קרא לכך העיתונאי אילן מרסיאנו. מוטב לה ליו"ר, רמזו התגובות, שלא תשקיע את זמנה בעניינים נשיים תפלים כמו ניקוי שטיחים.

כדאי למלגלגים שיזכרו שאותה גישה הכוללת גם אסתטיקה מרהיבה היא שהביאה את נמל תל אביב לשגשוג עסקי בניצוחה של אורנה אנג'ל. הפרדיגמה הפמיניסטית הרדיקלית דווקא מדגישה את ההבדלים בין נשים לגברים. גישה זו גורסת שקיימים הבדלים ביולוגיים ופסיכולוגיים בין גברים לנשים, וכי את ההבדלים האלה אין לבטל, אלא לחגוג.

לדברי ד"ר הנרייט דאהן-כלב, המנהיגה האידיאלית היא זו שמביאה את המאפיינים וההתלבטויות המיוחדים למינה מהזירה הפרטית אל הזירה הציבורית. לפיכך, אל לנו הנשים לנסות להסתיר את היותנו יותר מוכוונות-יחסים, רגשיות, תקשורתיות, אמפתיות, נמנעות מקונפליקטים, אינטואיטיוויות או רוחניות. אל לנו הנשים, להצטדק על כך שרובנו בהחלט מעוניינות באיזון שפוי בין חיי העבודה לחיי המשפחה.

אלה אינן נקודות חולשה. נהפוך הוא, אלה נקודות חוזק, אלה אינן מגבלות שעלינו להתגבר עליהן כדי להצליח, אלא דווקא מאפיינים שמעלים את האפקטיוויות הארגונית. אינספור מחקרים מצאו שאלו בדיוק המאפיינים שיוצרים מנהיגות אפקטיווית יותר, שמביאה לתוצאות ביצוע אובייקטיוויות טובות יותר.

הפרופסורים ג'יין האוול ובוב האוס סיכמו ממצאים כאלה כבר ב-1992 - וטענו ש"מנהיגים כריזמטיים ומחוללי שינוי אינם מתאימים לסטריאוטיפ של מנהיג אמיץ, נחרץ, אסרטיווי ואגרסיווי. הממצאים מתארים מנהיג הרגיש לצרכי המונהגים, מטפח ובעל אוריינטציה מפתחת", או בלשונו של הפילוסוף הרומאי סנקה: "זה שיש לו כוח רב, צריך להשתמש בו ברכות".

הכותבת היא מנהלת הפיתוח האקדמי של מרכז להב בפקולטה לניהול של אוניברסיטת תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#