הקפיטליזם לא ניצח

מאבק לתיקון חברתי, השואף לחלוקה צודקת יותר של משאבי החברה, אינו יכול לקבל את ההנחה שגורלם של בני אדם נחרץ בלידתם, ושיש הצדקה לפערי השכר המטורפים במערב

עופר סיטבון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עופר סיטבון

מאז ומתמיד ביקשה הכתיבה הכלכלית השמרנית לעשות נטורליזציה למצב הקיים או, במלים אחרות, לגרום לחלוקת העושר הקיימת בחברה להיראות טבעית. הניסיון להקנות לתפישות שבהן מחזיקים המעמדות השולטים מראית עין של הסכמה חברתית הוא המאפיין המרכזי של החשיבה ההגמונית. על פי תפישה זו, המצוי הוא גם הרצוי או, לכל הפחות, האפשרות היחידה שניתן להעלות על הדעת.

לדברי אבריאל, בכך חוזר העולם למצב ה"טבעי" שלו: "למעט במחצית השנייה של המאה ה-20, זה בדיוק היה מצבו של המין האנושי לאורך ההיסטוריה. ברוב המדינות היו אצולה - ושאר האוכלוסייה". אכן, קרל מרקס ופרידריך אנגלס לא היו כותבים זאת טוב יותר.

אף שזו מגמה מטרידה, מציע לנו אבריאל להסתגל אליה, ומאמרו מסתיים בקביעה דרמטית: "בעוד עשרים שנה, כאשר הילדים שלנו יהפכו למבוגרים, הם יהיו שייכים לאחד משני מעמדות: מה יהיו הילדים שלכם?"

אלא שזה כ-150 שנה מתקיים במערב ניסיון להביא לחלוקה צודקת יותר של משאבי החברה. מאבק זה, לפוליטיזציה של החברה ושל חלוקת המשאבים, שאותו הובילו בעיקר איגודי עובדים ומפלגות פועלים, הוליד מספר הישגים משמעותיים, ובראשם ה"ניו דיל" בארה"ב וכינונה של מדינת הרווחה האירופית לאחר מלחמת העולם השנייה.

מהלכי מפתח אלו הבהירו את תפקידה החשוב של המדינה המודרנית בהסדרת הפעילות הכלכלית ובצמצום הפערים החברתיים. מטרותיה של מדיניות זו היו השגת מידה הולכת וגדלה של צדק והגינות חברתיים, באמצעות צמצום פערים ושוויון הזדמנויות.

המשבר בו מצויה כיום מדיניות הרווחה בחלק ממדינות המערב נובע מסיבות שונות, ובמיוחד בשל תהליכי הגלובליזציה שמצמצמים את מרחב התמרון הכלכלי של מדינות.

עם זאת, המחשבה כאילו מצב דברים זה מסמל את "קץ ההיסטוריה" ואת ניצחונו הסופי של הקפיטליזם מן הדגם החזירי ביותר אינה מחזיקה מים: מדינות סקנדינוויה - הדוגמה הבולטת ביותר ליישום הפוטנציאל הרדיקלי של מדינת הרווחה - מצויות זה שנים בצמרת הדירוג של האינדיקטורים הכלכליים הבולטים, ומדגימות כיצד שוויון חברתי ושגשוג כלכלי צועדים יד ביד.

האורתודוקסיה הכלכלית - קרן המטבע הבינלאומית, הבנק העולמי וגם הבנק המרכזי השוודי המעניק את פרסי נובל לכלכלה - מבטאת בשנים האחרונות יותר ויותר הכרה במגבלות השוק; וההתגייסות הגלובלית למאבק בפליטת גזי החממה משקפת את ההבנה כי יש צורך ברגולציה חברתית וסביבתית של הפעילות הכלכלית.

מאבק למען תיקון חברתי אמיתי אינו יכול לקבל את ההנחה שגורלם של בני אדם נחרץ עם לידתם; שחברה אנושית רשאית להתבסס על דגם פיאודלי של אדון ומשרת; שבעולם שבו קיימים מספיק מזון ומשאבים כדי להאכיל את כל תושביו ולחסל את העוני הגלובלי, עדיין ניתן לדבר על מחסור; ושקיימת הצדקה כלשהי לפערי השכר המטורפים המתקיימים כיום במדינות המערב.

הכותב הוא דוקטורנט למשפטים באוניברסיטת תל אביב, חבר ביסו"ד (ישראל סוציאל דמוקרטית) ופעיל במכללה החברתית

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker