"איך אפשר לצאת לפנסיה עם 1,800 שקל בחודש. אני חייב להמשיך לעבוד"

ל' עלה בגיל 55, עבד בחברת החשמל ופרש בגיל 70 עם גמלה זעומה ■ רחל עלתה מאתיופיה ועבדה במשך השנים, אך לא יודעת לאן זרמו הפרשות הפנסיה שלה ■ אניה עלתה בגיל 71 ומקבלת 6,000 רובל בחודש - 375 שקל ■ העולים החדשים שחיים ללא פנסיה

טלי חרותי-סובר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
כנס וטראנים של הצבא האדום באשדוד ב– 200צילום: לימור אדרי
טלי חרותי-סובר

מכתבו קורע הלב של המהנדס ל', שנשלח בנובמבר 2015 למנכ"ל חברת החשמל דאז עופר בלוך, מתאר היטב את אתגר הפנסיה של העולים ממדינות בריה"מ לשעבר, כמו את אלה של קשישים רבים אחרים החיים ללא פנסיה ראויה.

"עליתי בגיל מאוחר והתחלתי לעבוד בחברת החשמל בגיל 55. בגיל 60 קיבלתי קביעות", מספר ל'. "אם אפרוש השנה אקבל קצבת פנסיה קטנה מאוד, ויעמדו לרשותי כ-3,400 שקל בלבד. הסכום הזה כולל את קצבת הזקנה מהביטוח הלאומי, ובעזרתו יהיה עלי לפרנס גם את אשתי, שמקבלת קצבת זקנה של 1,480 שקל, ולתמוך בבתי הסטודנטית. החברה האריכה את תקופת ההעסקה שלי, ואני מעריך זאת מאוד. אני ממשיך לשרת את החברה בנאמנות ובמקצועיות, וכך מצליח לחסוך סכומי כסף רבים בפתרונות שאני מציע. המשך עבודתי תציל אותי ואת משפחתי מעוני, ותאפשר לי להמשיך ולתרום את חלקי לחברת החשמל".

חברת החשמל אכן האריכה את משרתו של ל' בשלוש שנים עד גיל 70, ואז הוחלט להפסיקה. קשה לבוא אליה בטענות - מדובר בחברה ממשלתית הכפופה לחובת גיל פרישה, וצריכה להוכיח נחיצות מיוחדת כדי להאריך שנות העבודה של עובד.

לל' אכן אין טענות. הוא מעריך את המאמץ שעשתה החברה עבורו. כיום, בגיל 72, הוא עובד כמהנדס במשרד פרטי במשרה חלקית. "הייתי רוצה לצאת לפנסיה", הוא אומר, "אבל איך אפשר לעשות את זה עם 1,800 שקל בחודש שאני מקבל מחברת חשמל? אני חייב להמשיך לעבוד".

ל' הוא בר מזל יחסית. נינה בולוטוב, 76, אינה עובדת מפאת גילה ומכיוון שהיא דוברת רוסית בלבד. היא עלתה ב–2012 אחרי שעבדה ברוסיה שנים רבות כמנהלת חשבונות. היא מקבלת פנסיה חודשית של 6,000 רובל, שהם 375 שקל בלבד. בולוטוב גרה בצפת, בין היתר משום ששכר הדירה שהיא משלמת שם הוא 1,300 שקל. לפי נכדתה אניה, התרופות שהיא רוכשת עולות 500 שקל בחודש. כקשישה היא מקבלת 3,140 שקל בחודש הכוללים את קצבת הזקנה והשלמת הכנסה.

אניה, סטודנטית מאזור המרכז, אומרת שהיתה רוצה שסבתה תעבור לגור בקרבתה, "אבל מה אפשר להגיד לאדם שחי על 3,140 שקל בחודש? קשה לנו אפילו לשמור על קשר רצוף כשצריך לנסוע שעתיים וחצי־שלוש כדי להיפגש. אנשים כמוה לא קונים בגדים ולא נעליים, ולא דברים רבים אחרים שלהם הם זקוקים".

סופי רוזנברג, 80, מקרית מלאכי, עלתה ממולדובה בגיל 55, שם עבדה במשך 33 שנה כמורה לגיאוגרפיה, אך לא קיבלה כל פנסיה כי "לא היה שם דבר כזה", וכשהגיעה לישראל "לא היתה עבודה למבוגרים". כיום, כשהיא חיה בגפה בדירה של עמידר בקומה רביעית, ומתקשה לצאת מהבית בשל בעיות ברכיים קשות, היא מתקיימת מ–3,100 שקל בחודש - סכום שהתחילה לקבל רק כשמלאו לה 80 שנה. בשל בעיות הברכיים, היא נזקקת לזריקות יקרות שעולות 1,500 שקל לכל זריקה, אך היא מקבלת אותן ב–700 שקל בלבד. "קשה לחיות ככה", היא אומרת, "אבל אותנו לימדו לחיות עם מה שיש".

מסתמכים על קצבאות בלתי מספקות

שכונת קרית משה ברחובותצילום: אייל טואג

מנתוני הביטוח הלאומי לא ברור כמה עולים מבריה"מ לשעבר חיים ללא פנסיה. לפי מחקר של מרכז טאוב, בעוד ש–20% מהקשישים הוותיקים נחשבים עניים, שיעורם בקרב העולים החדשים הוא 69%. הנתון הגבוה כל כך נובע בעיקר מהיעדר פנסיה תעסוקתית, או קבלת פנסיה זעירה, מה שגורר הסתמכות על קצבאות בלתי מספקות.

לפי מרכז טאוב, הפערים בין קשישים ישראלים ותיקים לעולים גדול מאוד. בגילי 65–69, 31% מהכנסות הישראלים הוותיקים מגיעים מפנסיה, 18% מקצבאות ועוד 19% מהמדינה (כמו משרד השיכון והטבות שונות), וההכנסה ברוטו למשק בית היא מעט יותר מ–12 אלף שקל בחודש בממוצע. בקרב העולים, לעומת זאת, היחס הפוך: רק 10% מההכנסתם מגיעים מפנסיה, בעוד שסעיפי הסיוע מהמדינה והקצבאות אחראים, כל אחד, על 32% לכל סעיף. ההכנסות ברוטו למשק בית של עולים חדשים בטווח גילים זה הן 6,800 שקל בלבד בממוצע, כמחצית מהכנסות הוותיקים.

ההסתמכות על הקצבאות עולה עם הגיל. הכנסה למשק בית לוותיקים בגיל 75 ומעלה היא כ-9,300 שקל, שממנה 45% מקורם בפנסיה ו-29% מגיעים מקצבאות. בקרב העולים, 65% מההכנסה מגיעה מהקצבאות ורק 15% מהפנסיה.

באופן לא מפתיע, הרחובות מלאים במנקים קשישים, לרוב עולים חדשים. "הם מנקים את רוב היישובים, כולל את אלה העשירים ביותר", אומרת מנהלת של חברת קבלן העוסקת בתחום. "זה קורה כי אין להם ברירה, זו הדרך להגדיל קצת הכנסות. גם לנו אין ברירה, כי מעטים האנשים שאכן רוצים את העבודה הזאת. השאלה אם קשישים בני 70 צריכים לנקות רחובות כדי להיות מסוגלים לרכוש מזון ותרופות, צריכה להיות מונחת לפתחה של הממשלה".

"מנצלים את התמימות של עולי אתיופיה"

אחד ממנקי רחובות העיר נתניה הוא יוסף, בעלה של רחל (שמות בדויים) בת ה-65, שעבדה בחברות לטיפול בקשישים במשך 23 שנה. יוסף, 66, הוא עובד קבלן. רחל לא עובדת כיום, ולמרות שנים ארוכות של עבודה, אינה מקבלת פנסיה.

"בכל החברות אמרו לה שהפרישו, אבל לא ברור לאן הלך הכסף", מספרת בתה של רחל. "אחרי 23 שנות עבודה היא מקבלת קצבת זקנה של 1,500 שקל, ולא מוכנה לקחת השלמת הכנסה. אבא שלי עובד בחברת ניקיון בשכר מינימום כי אין להם ממה להתקיים. האם אדם בן 66 צריך לנקות רחובות?"

רחל ובעלה, מספרת הבת, משלמים משכנתא על דירה קטנה, ומסתפקים במוצרי בסיס בלבד. "כשאמא שלי פונה לחברות שבהן עבדה ושואלת איפה הפנסיה שלה, מורחים אותה בהסברים שהיא לא מבינה", מספרת הבת. "מנצלים את החולשה שלה, והיא לא היחידה. כמעט כל עולה חדש עקצו בצורה זו או אחרת, במיוחד עולים מאתיופיה, שהם תמימים ואין מי שיתדרך אותם. אנחנו מקווים שלאבא תהיה פנסיה כי אמרו שמפרישים לו, אבל את זה אמרו גם לאמא".

מנקה רחובות בחולוןצילום: טל כהן

להתנתק מהפנסיה מרוסיה, להגביר אכיפה ולבטל את חובת גיל הפרישה במגזר הציבורי

אלכס טנצר, פעיל חברתי וממובילי המאבק למען פנסיה לעולים, אומר כי חלק גדול מהגמלאים שבהם נאלצים לעבוד. "לפי חוק ביטוח לאומי, כל הכנסה נוספת של יותר מ–2,000 שקל למשק בית מבטלת את השלמת ההכנסה. הפתרון הפשוט הוא להעלות את הסכום שגמלאים רשאים להרוויח בלי שזה יפגע בקצבאות, כפי שנעשה עם הנכים".

טנצר מציע פתרון נוסף. לפי הסכם בין ישראל לרוסיה, 107 אלף איש שעלו לישראל לפני 1992 זכאים לפנסיה מרוסיה בסך 260 שקל בחודש דרך הביטוח הלאומי. קשישים שמקבלים את התשלומים הזעירים האלה מסתכנים בביטול השלמת ההכנסה, כי הביטוח הלאומי מקזז את הסכום. הפתרון הוא ניתוק הקשר בין הפנסיה לקצבאות.

במקביל, לדברי טנצר, עולים מבוגרים נתקלים לא פעם באי־קיום חוקים לגבי העברת כספים של המעסיק לקרן הפנסיה, בשל בעיות שפה ואי־הבנה של הדיווח הפנסיוני. לכן יש לאכוף במרץ את החוקים ולהחמיר עונשים למעסיקים שאינם מקיימים אותם.

רן מלמד, סמנכ"ל עמותת ידיד, שמעניקה לעולים מבוגרים סיוע במיצוי זכויותיהם, חושב שניתן לסייע לעובדים מבוגרים לא רק במיצוי הזכויות והעלאת הקצבאות, אלא גם בשינוי חשיבה, בעיקר במגזר הציבורי. לדבריו, חובת גיל פרישה לא צריכה לחול על עולים שהמנהלים שלהם מרוצים מהביצועים שהם מפגינים, והיא אינה צריכה לחול על כל העובדים במשק.

"השיטה גורמת לכך שעשרות אלפי עולים, בעיקר ממדינות בריה"מ לשעבר, שהגיעו בגיל מבוגר עם מקצוע שבמקרים רבים הוא אפילו מבוקש, נשלחים עם פנסיה זעירה למעגל העוני. חברת החשמל לא חייבת לפטר עובדים - היא עושה זאת כי היא יכולה. אפשר לעגן בחקיקה את זכותו של עובד להמשיך ולעבוד, ואם מנהל מבקש להפסיק את עבודת העולה משהגיע לגיל פרישה - הוא יידרש להגיש בקשה מיוחדת לשר העבודה או לשר הכלכלה. אולי החברות הממשלתיות, שמעסיקות עשרות אלפי עובדים, צריכות להיות הראשונות שיתנו דוגמה.

"אני קורא ליו"ר החדש של רשות החברות לפעול כדי לחייב כל חברה ממשלתית לקבל ממנו אישור לפטר עובד שהגיע לגיל פרישה ומבקש להמשיך לעבוד. גם שתי הצעות חוק שהכינה בנושא עמותת ידיד יוצגו בקרוב", אומר מלמד.

צילום: איציק בן מלכי

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker