"תמצאי שותפה טובה שתשלים אותך. שתי נשים - זה כוח" - קריירה - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"תמצאי שותפה טובה שתשלים אותך. שתי נשים - זה כוח"

כבר עשר שנים מנהלות שולה שפיגל ודנה עדן זוגיות מקצועית פורה, ומהוות את צמד הנשים היחיד בתחום הפקות הטלוויזיה בישראל ■ מדוע הן מתרחקות מריאליטי, מה סוד ההצלחה שלהן לאורך שנים, ולמה הן עובדות רק עם נשים ("לא מתוך העדפה מתקנת, אלא על בסיס התאמה")

11תגובות
דנה עדן ושולה שפיגל
אייל טואג

סצנת ההפקות הישראלית מלאה ביוצרים וברעיונות, אלא שמעטים מהם מחזיקים מעמד 40 שנה בתחום הקשה והמסוכן הזה. אחת מאלה שמצליחות לעשות זאת היא שולה שפיגל, שהחלה את דרכה כמורה, ואחרי חמש שנים במקצוע החליטה שהיא רוצה לעסוק בתקשורת, "בלי לדעת מה זה תקשורת", כדבריה. אף שהיא נחשבת אחת הנשים החזקות בתחום, היא מתארת את הסיפור שלה כ"אנטי־פמיניסטי", ובמבט לאחור גם מכה על חטא.

"אחרי הרבה שנים שבהן עבדתי באולפני הרצליה כמפיקה, וכבר יזמתי פרויקטים עבור אנשים אחרים, הבנתי שאני צריכה לצאת לעצמאות. אבל למרות הצלחה גדולה שהיתה כולה שלי, לא הרגשתי שאני מסוגלת להקים חברה בעצמי", מספרת שפיגל. "חברתי לאיש עסקים, ואמרתי לו: 'אני יודעת לייצר עבודה ולהרוויח — אבל אני לא מבינה בכספים'. במשך שש שנים הוא עשה את הנהלת החשבונות, ואני עשיתי את כל העבודה האמיתית. אלה היו שנות ה–90, שנים של פריחת שוק הפרסומות בישראל, ועבור כל פרסומת שילמו 200–300 אלף דולר. הרווחתי המון כסף, וכל הזמן הזה היה לי שותף".

אחרי שש שנים קנתה שפיגל את חלקו של השותף, אך חזרה במהרה לעבוד שוב בשותפות. "כשנפרדתי מהשותף הראשון באתי לבחור אחר שעבד אתי ואמרתי לו שאני מקימה חברה לבד, ושיבוא להיות שותף חלקי — בשלב ראשון הוא יקבל 10%, בהמשך 20%, וכן הלאה. זה מודל מקובל מאוד בענף שלנו. ישבנו בבית קפה, הוא רצה 50–50, וויתרתי. שוב היה לי שותף".

חלפו עוד שש שנים. גם החברה הזו הצליחה מאוד, אבל שפיגל כבר לא רצתה יותר לעשות פרסומות. היא נמשכה לכיוון אחר — הפקת סרטים דוקומנטריים, שבניגוד לפרסומות המהירות והרווחיות, הם פרויקטים ארוכים ויקרים, ולכן גם מסוכנים כלכלית. בשנת 2000 היא פירקה את השותפות והקימה את שולה שפיגל הפקות בע"מ, ובפעם הראשונה בחייה עבדה לבדה.

"הכישלון שלי היה בתחושה שאני לא מסוגלת להצליח בלי גבר שיעמוד לפני", היא מודה. "זה כנראה חלק מהחינוך הסוציאליסטי שספגתי בבית בגבעתיים. את אישה — ולכן כדאי שגבר יהיה שם אתך. הייתי צריכה לפעול בעצמי הרבה זמן קודם".

שבע שנים עבדה שפיגל לבד, עד שב–2007 פגשה את דנה עדן, בעלת החברה המתחרה, דנה הפקות. מאז, אף שכל אחת מהם היא בעלת חברה משלה, הן למעשה עובדות יחד בשותפות מלאה, ומהוות את הצמד הנשי היחיד בתחום הפקות הטלוויזיה בישראל.

אלא שגם אז, ההסתמכות של שפיגל על שותפות עסקית עם גברים לא הסתיימה. "כשדנה ואני התחלנו לעבוד ביחד, הטענות שלה כלפי היו שאני לא סומכת על נשים, רק על גברים, ובאמת היו לנו רק מפיקים גברים", היא אומרת. "היום אנחנו עובדות רק עם נשים. זה קורה על בסיס התאמה, לא מתוך העדפה מתקנת".

מתוך הסרט "מרוששות"

המטרה: הפקת סוגה עילית לטלוויזיה

עדן, הצעירה משותפתה המקצועית ב–25 שנה, לא פילסה את הדרך לתפקיד מפיקה־יוצרת — אלא נולדה לתוכו. אביה, יורם לוי, הקים ב–1974 את חברת דנה הפקות (על שם בתו), שהפכה לחברה מובילה בתחום הפרסום בישראל. בגיל 23 הפיקה עדן את סדרת הטלוויזיה הראשונה שלה, "חלומות נעורים", שהצליחה מאוד בישראל ונמכרה גם לחו"ל. כשאביה חלה בגיל 49, היא לקחה את המושכות, וכך זה נמשך עד היום.

למרות הפערים בגיל ובהיסטוריה, פועלות שפיגל ועדן בצוותא כבר עשור. "אנחנו צוחקות בטירוף, רבות בטירוף ומאוד אוהבות אחת את השנייה", מספרת שפיגל. ההצלחה, לדבריהן, באה מתוך העובדה שלשתיהן יש מטרה משותפת: להפיק סוגה עילית לטלוויזיה.

"החברה שלנו מתמחה בז'אנר עליון", אומרת עדן. "אנחנו מפיקות־יוצרות של סדרות דרמה, קומדיה ודוקו, ומאוד מעורבות בתוכן. אנחנו לא עושות ריאליטי, שעשועונים וסדרות יומיות".

הבחירה בכיוון הזה נעשתה באופן חופשי כמובן, אך השתיים מסכימות כי היא גובה מהן מחיר. "החלום שלי הוא סדרה יומית או תוכנית בוקר; משהו שמרוויחים ממנו מעט מאוד, אבל נמצא שם כל הזמן. זה לא קורה, ואין לנו בסיס קבוע שמזרים כסף. אנחנו חברה גדולה יחסית לכמות הפרויקטים שאנחנו נוגעות בהם. כרגע, למשל, אנחנו פועלות ב–15 פרויקטים שונים, כשכל אחד מהם שווה מיליונים — אני בתחום הדוקו, ודנה בדרמות — אבל אין לנו פורמטים קנויים מחו"ל כמו לחברות אחרות, ואנחנו לא נוגעות בתוכניות ריאליטי", אומרת שפיגל.

זאת הסיבה שבעוד שהקולגות שלכם מתרחבים, מכניסים משקיעים או נמכרים לחברות מחו"ל ומתעשרים, אתן לא?

שפיגל: "אנחנו חברת בוטיק והמוניטין שלנו הוא באיכות. אנחנו לא נשות כספים, ואנחנו לא מגדירות את עצמנו כנשות עסקים. אנחנו יודעות את המקצוע מצוין — מהיצירה ועד ניהול הכסף שלנו. מדובר במיליונים ובזה אנחנו מצטיינות. אבל לעשות כסף מכסף — אנחנו לא שם".

זאת אמירה מאוד נשית. אפשר להיות איכותיים ולעשות כסף.

שפיגל: "אנחנו באות מכיוון אחר, אנחנו מספרות סיפורים".

עדן: "ריאליטי דורש סוג אחר של מומחיות. אני מעריצה את "האח הגדול" וכל שנה באה לסט, כי יש בעשייה הזאת אנרגיה שאין בשום מקום אחר, אנרגיה של חדר מלחמה, במובן של האדרנלין שבאוויר. אבל מבחינה אישיותית לא הייתי מסוגלת לעמוד באינטנסיביות של האחריות לחיי האנשים שנמצאים שם. המוטיבציה שלנו היא לעשות דברים שאנחנו אוהבות. אין לנו מוטיבציה לגדילה וכיבוש".

שוב, אמירה שמבטאת תפישה מאוד נשית, שבאה מנשות מקצוע שמגלגלות מחזורים של מיליוני שקלים בשנה.

עדן: "הייתי שם פעם, במקום של המוטיבציה, וזה לא התאים לי. הגדילה שלנו היא להביא כמה שיותר פרויקטים שאנחנו יודעות ורוצות לעשות. היינו שמחות למכור פורמטים לחו"ל, אבל אנחנו לא עובדות בזה. אגב, הכישלונות המקצועיים שלנו הגיעו כשניסינו לגעת בפורמטים שלא מוכרים לנו".

למשל?

שפיגל: "ניסינו לעשות דברים שהם לא הפורטה שלנו ונכשלנו. למשל, עשינו שעשועון שאפילו לא עלה לשידור. הסתכלנו על עצמנו — ולא האמנו שאנחנו עושות את זה. הגענו לזה כמפיקות בפועל, ולא כחלק מצוות התוכן, וזה לא היה מספיק טוב. בצורה שבה אנחנו עובדות אי־אפשר להתעשר מהמקצוע הזה, אבל כן אפשר לקחת משכורות הביתה".

"ברור לנו שלא לעולם חוסן"

ההצלחות הרבות של השתיים מכסות את קירות חדר העבודה בביתה של שפיגל. בין היתר, הן אחראיות על הפקת הסדרות "יום האם" (שתי עונות בקשת), "תמיד אותו חלום" (HOT 3) שזכתה בפרס אופיר, "לא לפני הילדים" (שתי עונות בערוץ 10) ו"הצרות שלי עם נשים" (שתי עונות בערוץ 10). בתחום הדוקו הן הפיקו את הסדרה "לונדון פינת בן יהודה", עם ירון לונדון, שזכתה בפרס האקדמיה ליצירה דוקומנטרית, הסרט "מרוששות" שביימה ג'ולי שלז וזכה פרס אופיר, והסדרה "משפחות" שביימו האחים היימן, ונחשבת לסדרת הדוקו המושקעת ביותר שהופקה בישראל. בימים אלה עובדות שפיגל ועדן על שלוש סדרות דרמה, ארבע סדרות דוקו, חמישה סרטי דוקו וסדרה לילדים. לאחרונה הן סיימו צילומים ל"הסטייליסטית" — סדרת קומדיה רומנטית חדשה בקשת.

שפיגל ועדן מספרות כי בשל תהליכי לידה ויצירה ארוכים במיוחד, ההצלחות לא באות בקלות. לדבריהן, את הצלחתן ניתן לזקוף לחיבור בין הניסיון, הכישרון והמיומנות של השתיים. "אנחנו כל כך הרבה זמן בתחום הזה, שכבר ראינו הכל", מסבירה עדן. "זה נותן פרספקטיבה. אנחנו מכירות היטב את התחרות ואת התהליכים, יודעות מה יעבוד ומה לא. המקצוע הזה — טלוויזיה — הוא חיידק לא הגיוני. גם להחלטות הלא־הגיוניות מבחינה כלכלית התרגלנו. כשאנחנו פוגשות סיפור טוב, אנחנו לא יכולות לעמוד בפניו".

"אנחנו בבועה, כי התאגיד מייצר המון עבודה, ורשת וקשת צריכות לייצר עכשיו תוכן שבעה ימים בשבוע", אומרת שפיגל, ועדן מוסיפה: "אם תשבי בבית קפה בתל אביב, תשמעי בכל השולחנות אנשים שמפתחים סדרות".

"כולם שואלים איך השוק יתנהג בעתיד, כשנדרשות עוד ועוד הפקות אבל עוגת הפרסום שאמורה לממן אותן לא גדלה", אומרת שפיגל. "אבל כרגע טוב לנו. עם זאת, לא נקנה משרדים חדשים ולא נשכור עוד עשרות אנשים. שתינו עבדנו פעם במשרדים מפוארים, והיום אנחנו בשלושה חדרים. מכיוון שכבר ראינו הכל, אנחנו שומרות על עצמנו ומתנהלות מאוד בזהירות. אנחנו בבקרה מטורפת, פשוט כי ברור לנו שלא לעולם חוסן".

עדן: "לכן, בין היתר, אנחנו מחזיקות מעמד כל כך הרבה זמן, ועובדות במשך שנים בצורה רצופה".

מה תייעצו לאישה צעירה שנכנסת עכשיו לשוק העבודה?

שפיגל: "דעי מה היתרונות והחסרונות שלך ושמרי על אופטימיות לא רציונלית".

עדן: "את מסוגלת ואת יכולה. היו לי נקודות משבר קשות — גם כלכליות, וגם בגלל עבודה קשה — אבל משברים רק מחזקים. את תגלי את הכוחות שלך רק מעשייה. תעשי ואל תפחדי. אגב, אחרי הרבה שנים למדתי לעבוד רק עם אנשים שאני אוהבת. גם כשמדובר בפרויקט הכי מדהים, אם האדם שאני צריכה לעבוד אתו בלתי־נסבל — אני לא אקח את הפרויקט. ועצה אחרונה: תמצאי שותפה טובה שתשלים אותך. שתי נשים זה כוח".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#