התזמורת הקאמרית הישראלית: מספינת דגל למפעל כושל וכל הדרך חזרה - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

התזמורת הקאמרית הישראלית: מספינת דגל למפעל כושל וכל הדרך חזרה

התזמורת הקאמרית הישראלית עמדה בפני התרסקות עד שהניהול עבר לידי הוויולן הראשי, אריה בר דרומא. גאון כלכלי? לגמרי לא

תגובות

"בניגוד לדעה הרווחת שאסור לתת לאמנות להיעלם מהמפה - אני חושב שתזמורת חייבת להיות גוף בעל זכות קיום כלכלי, אחרת עדיף שלא תהיה", אומר אריה בר דרומא, מנכ"ל התזמורת הקאמרית הישראלית והוויולן הראשי שלה.

"למה שמישהו יסבסד גוף נחשל? למה מרשים לגוף להיות בגירעון מטורף במשך שנים? תזמורת, ותהיה הטובה בעולם, שלא מסוגלת לנהל את תקציבה לאורך זמן, צריכה להיעלם ולהשאיר את זכות הקיום לאלה שמסוגלות לתת אמנות מצוינת ולשלם לנגנים.

"המנטרה 'רוצים אמנות? תשלמו' היא כזו שאבד עליה הכלח. יותר מזה: מדובר בהונאה בחסות המילייה התרבותי. במצבנו הנוכחי גוף אמנותי חייב להוכיח חיות כלכלית או לא להתקיים כלל".

הקונספט "ניהול הוא ניהול הוא ניהול", שפירושו בעברית קלה: 'ניהלת בהצלחה חברת היי-טק - ברור שתצליח גם בניהול מפעל נעליים או גלידות', אינו עומד במבחן המציאות של אריה בר דרומא.

"עברו פה המון מנהלים מקצועיים, שהגיעו מכל תחום מלבד התחום שלנו", אומר הנגן הוותיק ומנכ"ל התזמורת זה ארבע שנים. "באשמתם, או שלא באשמתם, הביא אותנו הניהול המקצועי לעברי פי פחת. למי שנדמה שניהול תזמורת דומה לניהול מפעל או ארגון אחר, צפויה הפתעה מרה - ויעיד מצבן האומלל של שתי התזמורות הירושלמיות העומדות על סף סגירה".

רק לפני ארבע שנים בוססה גם התזמורת הקאמרית הישראלית באותו בוץ בדיוק. ספינת הדגל שהוקמה ב-65' על ידי גארי ברתיני פעלה כל השנים כעמותה, וכמקובל בתחום, הגיע רוב תקציבה ממדינת ישראל.

"זה היה החטא הקדמון", אומר בר דרומא, שהגיע לתזמורת ב-1977 ומאז הוא שם. "אותם מנהלים התרגלו לקבל כסף ממוסדות ציבוריים ולא היו מסוגלים לחשוב על מקורות הכנסה נוספים. הסבסוד המתמשך הפך אותם לפרימדונות - לא יצאו לפריפריה ולא חשבו על תוכניות שפונות לקהל שאינו קהל מנויים. כשמשלמים לך, אתה לא חייב להיות יצירתי ברמה הכלכלית".

כד השמנת בו שחו מנהלי התזמורת סבל מבעיה נוספת. "ברוב התזמורות בעולם קיימות שתי פונקציות, מנהל מקצועי ומנהל אמנותי", אומר בר דרומא. "יש ביניהם ניגוד אינטרסים ברור. המנהל האמנותי הוא זה שמוציא את הכסף: מביא אמנים חדשים, מרענן רפרטואר וכדומה. יש לו קונספט אמנותי והוא רוצה לממש אותו עד הסוף. המנהל המקצועי אמור להכניס את הכסף ולשמור על התקציב.

"מנהל אמנותי, גם אם הוא דומיננטי, לא יתווכח עם מנכ"ל שהוא גם איש מקצוע ויודע לענות לו, ולא יוכל לעשות מניפולציות על הוועד המנהל. מנהל מקצועי חלש ייכנע בקלות יחסית. מנהל תזמורת חייב להיות מוסיקאי ממש כפי שמנהל בית חולים צריך להיות רופא".

שכר המנכ"ל הכי נמוך בישראל

הצרות החלו כשהממשלה לא עמדה בהבטחותיה. התזמורת נתקלה בקיצוצי רוחב, דרישה לעמידה בקריטריונים והבטחות שלא מומשו. "ההנהלה לא ראתה את זה מגיע", אומר בר דרומא. "היו הוצאות, הגירעון תפח והלך, כסף לא נכנס, והתזמורת החלה להתקרב למצב סופני".

אולי אתם פועלים בשוק תחרותי ורווי? יש יותר מדי תזמורות על עוגת תקציב קטנה מדי?

"ברור שיש יותר מדי תזמורות בישראל שנלחמות כולן על פירורי העוגה שזורקת הממשלה. לא צריך ארבע תזמורות סימפוניות וארבע קאמריות, ובוודאי שלא צריך תזמורות מקומיות בכל עיר שמבקשות גם הן תמיכה ושוברות את השוק במחירי הכרטיסים. אילו היו פחות גופים, השוק היה מאפשר תנאי חיים הגיוניים למי שיכול לספק את הסחורה".

על המצב הקשה ידעו כולם - חוץ מהנגנים. אלה, העובדים לצורך העניין, שמעו התלחשויות במסדרון אך לא היו כלל בסוד העניינים.

"איך עושים דבר כזה לעובדים שלך?", מתרעם בר דרומא. "גם כשהגירעון התקרב ל-5 מיליון שקל - אנחנו היינו האחרונים לדעת. במקום לפעול באופן שקוף ולגייס את העובדים לפעול בתוך המצב הקשה, השאירו אותנו מחוץ לתמונה וחדלו לשלם משכורות. ככה לא בונים אמון".

בספטמבר 2003 הגיע רגע האמת. הגירעון הרשום היה 4.9 מיליון שקל, תוכניות ההבראה כשלו בזו אחר זו, התזמורת הוכרזה כחדלת פירעון, והמנכ"ל וחברי הוועד המנהל עזבו את תפקידם. במקביל קיבל רשם העמותות מכתב בקשה לפירוק העמותה.

"זה היה רגע לפני הסוף", אומר בר דרומא. "ואנחנו, הנגנים, החלטנו לבדוק איך אפשר להציל את מקום העבודה שלנו. המנהל האמנותי, נעם שריף, הציע להתחבר לסימפונט רעננה. החיבור התברר מהר מאוד כלא אפשרי ממגוון סיבות, אבל המנכ"לית שלהם, אורית פוגל, התגייסה לעזרה בהתנדבות. בשלב זה היא ממש הצילה את התזמורת כי לנו לא היה מושג מאיפה מתחילים".

רשם העמותות איפשר עוד פרק נשימה קצר, הנגנים הצליחו להחזיר מספר מחברי הוועד המנהל וקיבלו על עצמם תוכנית הבראה דרקונית ממינהל החינוך בעיריית תל אביב. אביגדור לוין, מומחה לניהול מטעם העירייה, הצטרף. עכשיו היה חסר רק מנכ"ל.

"הגיעו אנשים עם רקע כלכלי וניהולי מרשים", אומר בר דרומא. "אבל היה ברור שזה לא מתאים. היינו צריכים מישהו מבפנים עם ראש גדול שייקח על עצמו חוב של 5 מיליון שקל, יזכה באמון הנגנים ויוביל את תוכנית ההבראה מבלי לקחת לעצמו משכורת עתק ולהסתכל מלמעלה על הסצינה. לא היה מי שייקח את הבאסטה הזו, אז אני לקחתי. קיבלתי מינוי זמני ואת שכר המנכ"ל הכי נמוך בישראל".

המסלול להבראה עבר דרך נוסחה פשוטה: יותר הכנסות, הרבה פחות הוצאות. "לכל מקום שיכולנו להרוויח בו חצי גרוש - הלכנו", מספר בר דרומא. "לקחתי את התיק ונסעתי לכל היכלי התרבות בארץ והצעתי הופעות. במקביל יצאנו עם תוכניות חדשות - אין בעיה לנגן מוסיקה קלסית וגם ג'ז וטנגו אם אתה עושה את זה איכותי וטוב. זה לא הזמן להתפנק.

"הנגנים התגייסו גם הם, הורדנו משכורות לפחות ממשכורות מינימום והם לא הפסיקו לעבוד. במקביל ערכנו פרישת חובות עם כל הנושים ושיכנענו אותם ללכת איתנו כי אין שום כוונה למחוק חובות ולהיעלם. בתוך שנתיים הגדלנו הכנסות עצמיות ממיליון שקל ל-3.2 מיליון לשנה. התחלנו לראות את האור בקצה המנהרה".

היום נהנית התזמורת מאיזון בהכנסותיה. רגעי הסכנה הקיומית כבר מזמן מאחוריה. מינויו של בר דרומא, שלא מפסיק גם לנגן, נהפך מזמני לקבוע.

איך הצלחת במקום שאחרים נכשלו?

"עשיתי מתמטיקה פשוטה. לא צריך להיות כלכלן גדול בשביל להבין שכדי להוציא גוף כלכלי מהבוץ אי אפשר לסמוך על נסים. זה דורש עבודה קשה ונכונות של כל הגורמים לתת כתף. כשמקטינים הוצאות ומגדילים הכנסות מבלי לבחול בכל דרך חוקית, חלקי המשוואה מתאזנים ובשורת הרווח נרשם פלוס. לפעמים היגיון פשוט, יצירת אווירה של אמון ועבודת צוות עושים את העבודה".

למרות ההצלחה, אתם עדיין נאבקים לסיים את השנה ללא גירעון שוטף.

"נכון. והייתי שמח אם בעלי הון ישראלים, ממש כמו הקולגות שלהם בחו"ל, היו נהפכים לספונסרים של תזמורות. מדובר בסכומים הרבה יותר קטנים ממימון קבוצת כדורגל. ברור לי שהיום אנחנו לא השקעה סקסית, וחבל. בעל ההון הראשון שישקיע בתזמורת יפתח את הדלת להרבה אחרים וכולם ירוויחו: הוא, הנגנים והתרבות בישראל".

nihul@TheMarker.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#