"או שתשבות או שתעבוד": התוכנית של האיש שאחראי על השכר של 600 אלף עובדים בישראל

ערן יעקב מעוניין להפוך את האגף בראשותו מגוף מגיב ליוזם ■ הוא אמנם מצהיר כי "זכות השביתה קדושה", אך טוען שעיצומים הם "שביתה דה לוקס", ומתכנן מנגנון כואב לבלימתם

טלי חרותי-סובר
ערן יעקב. גיל: 50. מצב משפחתי: זוגיות + 2. מגורים: רמת השרון. השכלה: תואר ראשון ושני במשפטים, תואר ראשון בכלכלה. תפקידים קודמים: משנה למנהל רשות המסים
הממונה על האוצר, ערן יעקבצילום: דודו בכר
טלי חרותי-סובר

תהליך ארוך ורב תהפוכות עבר על ערן יעקב, שהיה המשנה למנהל רשות המסים, עד שהתיישב על כיסאו של הממונה על השכר באוצר. שמו של יעקב עלה כמועמד יחיד להחלפתו של קובי אמסלם, שסיים את תפקידו במאי 2016, אך עד פברואר השנה לא היה ברור אם יקבל את התפקיד. היו שטענו כי אין לו כל נגיעה לנושא השכר, ושהוא לא עמד בתנאי הסף ההיסטוריים, לפיהם נדרשת תקופת ניהול ממושכת.

מנכ"ל משרד האוצר, שי באב"ד, יצא למאבק למינויו וטען חודשים ארוכים מול נציבות שירות המדינה כי יש לבצע האחדה של תנאי הסף לכל הממונים באוצר, וכי לא ייתכן שתנאי הסף של הממונה על השכר יהיו נוקשים יותר מאלה של החשב הכללי או הממונה על התקציבים. הבקשות נדחו שוב ושוב.

בזמן שהאגף נותר ללא ממונה קבוע, מונה המשנה הוותיק, יוסי כהן, לעמוד בראשו למשך שלושה חודשים. אלה התארכו לשישה ואף לתשעה חודשים, בזמן שהנציבות בדקה את הבקשה. בינתיים המשיך יעקב בתפקידו ברשות המסים. רק כשנעתרו היועצים המשפטיים של הנציבות לבקשותיו של באב"ד, קיבל יעקב את ההודעה הרשמית על המינוי.

"הגעתי מתוך היכרות מועטה עם התפקיד, כמעט כמו כל אזרח שקורא על זה בעיתונים", אומר יעקב בראיון ראשון לתקשורת. "המפגשים שלי עם אנשי הממונה על השכר בעבר היו שטחיים, למשל בדיון על עובדי משרד החוץ שביקשו לא לשלם מסים על משכורות בחו"ל, או כשהייתי חלק מההובלה של המיסוי הירוק, וביקשנו לעודד עובדי מדינה לעבור לתחבורה ציבורית. בנושא האחרון אני זוכר שקיבלתי תשובה שמדובר בנושא קשה, כי הסכמים קיבוציים מעודדים שימוש בכלי רכב, וכל שינוי משמעו עלות של מיליארדים למדינה. אז לא הבנתי את זה. היום אני מבין יותר".

לדברי מקורבים לאגף השכר, בשבעת החודשים שבהם מכהן יעקב בתפקיד ניכר תהליך של שינוי. כאיש רשות המסים יעקב מוכוון נתונים, ודחף להקמת תת־אגף חדש (כולל השמת בעלי תפקידים), במהירות לא אופיינית, שאמור להתמודד עם עומס הנתונים שיש לאסוף כדי לשכלל את הפעילות באגף.

אגף הממונה על השכר הוא רגולטור המפקח על שכרם של כ–800 אלף עובדי המגזר הציבורי, שמצטבר ל–175 מיליארד שקל בשנה, או 45% מתקציב המדינה. האגף אחראי לא רק על הפיקוח השוטף, בין היתר על מניעת חריגות שכר, אלא גם על כלל הסכמי השכר במגזר הציבורי בעבר — ובעיקר אלה העתידיים, המעצבים את יחסי העבודה בישראל.

ריבוי המטלות וההסכמים, והשימוש הנפוץ בכלים ארגוניים כמו עיצומים או שביתות, הפכו את אגף הממונה על השכר לגוף שעסוק בעיקר בכיבוי שריפות. יעקב רואה את הדברים אחרת. בחודשים האחרונים עבר האגף תהליך עומק במטרה לקבוע חזון ואסטרטגיה ולהפוך לגוף יוזם. "יעקב הוא איש אנליטי", אומר מקורב, "ובפעם הראשונה מדברים שם בשפה אחרת — יותר מוכוונת נתונים, הרבה יותר אסטרטגית מטקטית".

עוד מאפיין של הממונה החדש הם יחסי אנוש יוצאי דופן. משיחה עם אנשי האוצר עולה כי גם במשרד המסוכסך הזה הוא שומר על קשרי עבודה טובים עם הממונים האחרים, ואפילו עם הסתדרות — זו שיושבת מהצד השני של השולחן — שם חושבים שהוא "בחור טוב".

אבי ניסנקורן
אבי ניסנקורןצילום: עופר וקנין

"לסכסוך עבודה חייב להיות תאריך תפוגה"

כחצי שנה לאחר שנכנס לתפקידו, מפזר יעקב לא מעט הצהרות, שלעתים נראות תמימות או כאלה שנובעות מחוסר ניסיון. הוא טוען שהכל אפשרי, אך חשוב לו להבהיר שבמקביל לשיח שהוא מבקש לפתח, הוא לא יהסס "לחשוף שיניים" במקומות שצריך. "זכות השביתה היא זכות קדושה — אבל לא בלתי־מוגבלת", הוא אומר בעניין הערעור שהגישה הממשלה לבג"ץ על החלטתו של נשיא בית הדין הארצי לעבודה, השופט יגאל פליטמן, לא להגביל את זכות השביתה של עובדי חברת החשמל, על רקע כוונת הממשלה לערוך רפורמה במשק החשמל.

בג"ץ הפך את ההחלטה, ויעקב מודיע כי "אם בתי הדין לעבודה יאפשרו לעובדים לשבות על ההחלטה של הממונה להפחית חריגות שכר, לא אהסס לפנות לבג"ץ".

לדברי יעקב, הוא מתכוון לפעול לשינוי מהותי של יחסי העבודה בישראל, אבל מטרתו היא להגיע לכך באמצעות שיח: "אני רוצה להוביל תהליך של שיתוף ולא של עימות. בשנים האחרונות היה יותר עימות משיתוף".

זה נשמע כמו סיסמה יפה שאומר כל ממונה, עד שזה מתפוצץ לו בפרצוף.

"מודל של שיתוף אינו מודל של היעדר עימות. זה מודל שכולל אי־הסכמות ודיונים אל תוך הלילה ולעתים גם עימותים, אבל השיח, שיכול להיות אגרסיבי מאוד, נעשה בלי לשבור את הכלים. עד היום היינו גוף שבעיקר מגיב, אבל כשאתה הופך לגוף אסטרטגי עם אג'נדה חזון ויעדים ברורים, קל יותר לחתור אליהם. הצבנו לעצמנו כמה עקרונות של עשה ואל תעשה, והם מהווים מעין מפה, כוכב צפון שמראה את הדרך".

לפני שנדבר על האסטרטגיה — מה טיב מערכת היחסים בינך לבין יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן?

"יש בינינו כימיה מסוימת, כבוד הדדי, הערכה והבנה. כל אחד את הצרכים של השני, ובעיקר יש רצון לייצר שיתוף וסינרגיה. טיפשות לחשוב שאם הכנעת ועד אתה מנצח, כי בפעם הבאה הוא ינצח אותך. אני לא מחפש לנצח ולהכניע עובדים. יחסי עבודה הם דבר מתמשך".

הפגנת עובדי חברת החשמל מול משרד ראש הממשלה ב–2014
הפגנת עובדי חברת החשמל מול משרד ראש הממשלה ב–2014 צילום: טלי מאייר

הצהרת הכוונות הזאת תיבדק במבחן הזמן. בינתיים, טוען יעקב שהאתגר הגדול הוא היעדרם של מנגנוני ההכרעה. "אנו רוצים להכין את עצמנו כבר מעכשיו ל–2030, אבל החקיקה שייכת לשנות ה–50", הוא אומר. "צריך לבחון את התשתית החוקית הנוכחית בעולם יחסי העבודה כדי ליצור איזון במשק. אפשר ללמוד מהניסיון של מדינות העולם המפותח, במרביתן יש מערכות איזונים שעובדות בצורה טובה. צריך להפסיק את דרישות השכר הבלתי־נגמרות בתקופה של שקט תעשייתי — ונדרש שקט תעשייתי אמיתי לטובת תפקוד השירות הציבורי".

מה עמדתך בנושא בוררות חובה בשירותים החיוניים, כלומר הטלת חובה לקיים בוררות בלתי־תלויה בין העובדים להנהלה, לפני פתיחה בשביתה?

"אני נגד בוררות חובה, אבל מאמין בצמצום יכולת השביתה בשירותים חיוניים, שנעשית כיום רק על ידי בתי הדין, וגם שם לא תמיד. שירותי הביטחון אינם יכולים לשבות, אבל השכר שם הוא הגבוה ביותר במגזר הציבורי, גם בלי ועד. למה? כי יש לי שם יותר אחריות. מה ההבדל בין כוחות הביטחון לחברת החשמל? כרגע על הסקאלה של יחסי העבודה בישראל עומד מצד אחד איסור שביתה טוטאלי, ומצד שני כוח ארגוני בלתי־מוגבל. השיח הזה חייב להשתנות לשיח משוכלל יותר".

ומה כולל שיח משוכלל כזה?

"הגבלת זכות השביתה בחוק, גישור מושכל יותר ומוסד לבוררות מוסכמת שבו ייערך שיח מקצועי. דוגמה לכך היא בתי הדין לעבודה, המוסמכים להפנות סכסוכים קיבוציים להליכים חלופיים רק בהסכמת שני הצדדים ותוך כדי שביתה. כשמשרד החוץ פתח בעיצומים (במסגרת סכסוך עבודה שהגיע לפתרונו באחרונה; טח"ס) בית הדין אמר לצדדים ללכת לגישור, אבל תוך כדי עיצומים. כך הוא שם אותי בנחיתות משמעותית ופוגע במשק ובאזרחים. במקום זה בית הדין צריך להגיד: 'תעצרו את השביתה ולכו לדבר'.

"גם העובדה שבישראל אפשר להחזיק סכסוך עבודה לנצח פוגעת בכולנו. לסכסוך עבודה שנפתח חייב להיות תאריך תפוגה. לא ייתכן שהוא נפתח פעם אחת — לתמיד. במקביל, שביתות הזדהות הן עוד רעה חולה שאין לנו כלים להתמודד איתה".

יעקב מתקומם נגד העובדה שבישראל מתגאים בכך שאין שביתות — אבל יש עיצומים. "צריך לצמצם את התופעה של עיצומים במקום שביתה. עיצומים הם שביתה דה לוקס", הוא אומר. "אני פוגע — והשכר שלי לא נפגע. בית המשפט אומר לי להוריד שכר על פי רמת הפגיעה, אבל איך אני יכול לדעת מה פגע ומה לא? איך אני יכול להחליט להוריד 5% מהשכר או 50% על יום של עיצומים? על פי אילו קריטריונים בדיוק? בשנים האחרונות נוצר מצב שבו עיצומים הם השביתה החדשה".

הפתרון לדבריו הוא "מנגנון כואב — למשל, כל יום עיצומים יוריד 25% מהשכר. הייתי רוצה יותר מזה — כלי שיאפשר לי לסרב לקבל עיצומים, מכיוון שההסדר הנכון הוא או שתשבות — או שתעבוד. אין דבר כזה באמצע".

אבי ניסנקורן, משה כחלון ושי באב"ד
אבי ניסנקורן, משה כחלון ושי באב"דצילום: דניאל בר און / דוב?

בוא נדבר על סכסוכים קיימים, כמו סכסוך העבודה המתמשך בנמלים. יש תחושה שהם מקבלים את כל מה שהם רוצים, בניגוד להצהרות על הרצון בשיתוף.

"עם הנמלים מתקיים שיח ארוך שמוביל משרד התחבורה, המקדם פתיחת נמלים נוספים. בתוך שנתיים התהליך שמבצעת הממשלה יוביל את המשק למקום שבו העולם הזה יהיה תחרותי יותר. בינתיים, היסטורית ניתנו הגנות לעובדים הכי יקרים, אבל אני לא נבהל מיצירת רשת ביטחון לדור ב'. בכלל, השיח על דור א' וב' אנכרוניסטי, מכיוון שההגנה קיימת ממילא לכולם. שובר השוויון הוא התחרות. כשהיא תגיע, השיח על הגנת העובדים יהיה נכון, מכיוון שהוא יהיה מלווה בפריון ושירות טוב".

מי לדעתך אחראי לכך שגם ב–2017 פערי השכר במשק אינם נגזרים מיכולת או מהכשרה, אלא מעוצמת השאלטר?

"אני מסכים שגם כיום חוזק השאלטר קובע את רמות השכר, ולא יכולות, תפוקה או יעילות. עם זאת, לא הייתי מצביע על אשם אחד. מדובר באווירה כללית ששררה במדינה במשך עשרות שנים, והיתה חוצת מפלגות. היא יצרה מצב שבו ככל שיש לך יותר כוח ארגוני מונופוליסטי — כך השכר שלך יהיה גבוה יותר, בין היתר מפני שמנגנוני ההכרעה אינם חזקים. בשנים האחרונות האווירה השתנתה, וברור שהנושא הזה חייב לעבור שינוי".

מה תעשה אם תקבל הנחיה "לסגור" עם ועד מסוים, כי המשקל הציבורי של העיצומים שהוא נוקט כבד מדי? מה תעשה, למשל, אם שר האוצר ינחה אותך להתקפל בפני עובדי רשות שדות התעופה, כי אי אפשר להשלים עם נתב"ג מושבת?

"שבעה חודשים אני בתפקיד, ועוד לא נתקלתי ביום שאין בו לחץ כזה או אחר של בעל עניין. נכנסתי לתפקיד בפברואר, ועברתי בו את שלושת החודשים האחרונים של מערכת הבחירות הסוערת בין שלי יחימוביץ' לניסנקורן על תפקיד יו"ר ההסתדרות, שלוותה בלא־מעט זעזועים במשק. עם זאת, לא חשתי כל לחץ עד היום מצד השר".

זה לא אומר שלא תחוש לחץ כזה בעתיד, כפי שקרה כבר בעבר.

"אני בתפישה שאם עושים את הדבר הנכון בצורה של שיח בין הצדדים, אין סיבה לצעד קיצוני כמו סגירת נתב"ג. התפישה כאילו יחסי עבודה הם שחור או לבן היא טעות".

אז תחרות היא הפתרון, גם בנוגע לרפורמה בחברת החשמל?

"גם בחברת החשמל אנחנו על המסלול הנכון. השיח לא פשוט, אבל הוא יגיע לסיום, שיכלול בין היתר פרישה של עובדים. גם כאן כולם צריכים להיות מרוצים, וחשוב להתמקד בעיקר ולחשוב כלכלית. לפעמים אפשר לגמור משהו מהר ב–10 מיליון שקל, שאחרת יימשך עוד שלוש שנים, ובסוף יעלה 100 מיליון שקל. גם אנחנו צריכים למקצע את המשא ומתן".

יעקב אוהב לספר סיפור להמחשה: "בדואי אחד השאיר 17 גמלים לשלושת בניו — לבכור הוריש מחצית מהגמלים, לשני שליש, ולקטן תשיעית. ניסו לחלק וראו שלא הולך. הלכו ליועץ חכם, שאמר להם: 'אני לא יודע איך לעזור, אבל יש לי פה גמל, קחו אותו'. עכשיו היו להם 18 גמלים, שחולקו בלי בעיה. הבכור קיבל תשעה, השני שישה והקטן שניים — ויחד 17 גמלים. מוסר ההשכל: כשמנהלים משא ומתן צריך לצאת החוצה, ולראות את התמונה הגדולה".

ככה נעלה את הפריון

אגף הממונה על השכר באוצר אינו מנותק מכלל המשק, ותפקידו, לתפישת יעקב, אינו רק לעקוב אחרי חריגות שכר או לחתום על הסכמים קיבוציים, אלא גם לסייע בהעלאת הפריון במשק. לדבריו, "רמת הפריון בישראל נמוכה משתי סיבות: מיומנות נמוכה של עובדים וקושי בהכנסת טכנולוגיה לשיפור השירות לאזרח. את שני החסמים האלה תפקידנו לשפר בתחום שלנו — עובדי המדינה והמגזר הציבורי".

נושא הטכנולוגיה בשירות המדינה היה תמיד נקודה כואבת, מכיוון שהפך עם השנים לשאלטר חזק של עובדים חזקים או חלשים. "העובדים למדו שיטה: הכנסנו טכנולוגיה — תשלמו", אומר יעקב. "העידן הזה נגמר. אני אומר: אין יותר תשלום על הכנסת טכנולוגיה. לשמחתי גם יו"ר ההסתדרות בעד הנושא הזה. כיום הכנסת טכנולוגיה חדשה היא חלק מכל הסכם, בלי שהיא נהפכת נושא למיקוח".

השבחת ההון האנושי גם היא אמורה לייצר, לפי יעקב, רפורמה משמעותית, למגינת לבם של כל אותם גורמים שהפכו לסוכני נסיעות צ'ופר על חשבון המדינה. "השבחת ההון האנושי נעשית כיום באמצעות קרנות השתלמות וקרנות הידע — כל אותם כלים היסטוריים שהמדינה משלמת עבורם עשרות מיליוני שקלים בשנה למען הרחבת אופקי העובדים, ונעשה בהם שימוש לרעה", הוא אומר.

"הרחבת ידע יכולה להיות מרכיב בשכר, אבל אם אינה משפרת מיומנות, איך היא עוזרת להעלות את הפריון? פניתי לאריאל יעקבי, יו"ר הסתדרות עובדי המדינה, כדי לפתח שיח בנושא, וכרגע אני מרגיש שהקרקע נוחה. אנחנו נביא הצעות ומתוך שיח נגיע להסכמה בשאלה איך מגבירים את מיומנות עובדי המדינה והמגזר הציבורי".

וההסתדרות תגבה אותך?

"השיח שלי עם ניסנקורן ואחרים הוא שיח פורה, אולי כי התפישה שלי היא שארגוני עובדים הם דבר חיובי. מתי עבודה מאורגנת נעשית פוגענית? כשהיא הופכת לחסם לפריון. שנינו רוצים להעלות את רמת הפריון".

אחד הנושאים החשובים שנמצאים על שולחנו של הממונה על השכר הוא צמצום פערי שכר במגזר הציבורי. "קציני מבחן למשל, הם גורם חשוב במערכת. אנחנו מנסים למצוא דרכים יצירתיות לשמר אותם", אומר יעקב. "מהצד השני, אנחנו מוצאים בלא מעט מקומות תשלום עודף למרות חוסר מיומנות מתאימה — אם בגלל ותק, ובעיקר בגלל כוח ארגוני, קרי שאלטר.

"כדי לצמצם פערים בתוך המגזר הציבורי צריך לבדוק על מה משלמים. ארגוני המורים עשו רפורמות מדהימות ונעשה צעד ראשון לתיקון עיוות השכר. בעבר מורה ותיק הרוויח פי 2.5 ממורה צעיר, גם אם עשו את אותה העבודה. זו תופעה שלא רואים במקומות אחרים בעולם. בעזרת הסכמי שכר חדשים של הסתדרות המורים שינינו את התפישה, כך שמורים צעירים מתוגמלים יותר. בימים אלה מסתיים גם ההסכם הקיבוצי של ארגון המורים, ואני מקווה שגם שם נתחיל לדבר בשפה החדשה הזאת. לא צריך לפחד משיח על שכר דיפרנציאלי במגזר הציבורי. הרבה פעמים חוששים מהמושג הזה, ולא בצדק".

דגל נוסף שהרים אגף השכר עוד בתקופת הממונה הקודם, קובי אמסלם, הוא דגל הגמישות התעסוקתית. לצורך כך יצא לדרך פיילוט שבו משתתפים כ–1,000 עובדי מדינה, במטרה לבדוק אם ניתן לתגמל אנשים על עבודה מהבית. המטרה היא לא רק לאפשר גמישות, אלא גם לצמצם פערי שכר בין גברים לנשים — שהם כיום כ–10% בשירות המדינה, פחות מבכלל המשק (33%), אך הנתון עדיין גבוה.

הפערים נובעים מכך שגברים נמצאים יותר שעות במשרד, בעוד איש אינו מתוגמל על עבודה מהבית, מה שפוגע בעיקר בנשים. לדברי יעקב, "הרחבנו את הפיילוט. אנחנו מנסים ליצור שעון נוכחות גמיש, כדי שנשים לא ירוויחו פחות על תפוקה זהה. הכיוון הכללי הוא בדיקת תשלום עבור תפוקה, ולא בהכרח עבור שעות משרד".

"המדינה מעודדת פקקים וזיהום אוויר"

בעברו, כמשנה למנהל רשות המסים, שמע יעקב תשובה שלילית בנוגע להצעה לתמרץ עובדי מדינה שלא להגיע עם מכונית פרטית לעבודה. עתה הנושא הזה מגיע שוב אל שולחנו. באחרונה התחילו עובדי בניין ג'נרי הממשלתי בירושלים להתמרד נגד העובדה שאינו מספק חניה לכל עובד. העובדים שמגיעים לחניון מתבקשים לנסוע לחניון הלאום. כמחאה על כך, הם קיימו הפגנה וסגרו את החניון.

יעקב מוצא כאן הזדמנות לשינוי דרמטי. לדבריו, "ההסכמים העכיום מעודדים עובדים להגיע עם המכונית שלהם למקום העבודה, מכיוון שהיסטורית ניתנות להם הטבות בגין אחזקת רכב וחניה. כך, המדינה מעודדת את הפקקים בירושלים ואת זיהום האוויר, ומשלמת עבור זה מאות מיליוני שקלים.

"בימים אלה אנו מתמודדים עם השאלה איך מתמרצים את העובדים בכיוון השני — לא להגיע עם המכונית הפרטית, אלא בתחבורה ציבורית או ברכב שיתופי. נשאלת השאלה אם נכון להמשיך לספק להם חניה. אנחנו יושבים על המדוכה בשיתוף עם אגף התקציבים ויועצים חיצוניים בתחום הכלכלה ההתנהגותית, לתהליך של בחינת האלטרנטיבות. גם הפחתה של אחוזים בודדים תיחשב הצלחה".

האם שוב תיתקל בהתנגדות של ההסתדרות?

"ברור שצריך לרתום לנושא הזה את ארגוני העובדים. עם זאת, ברור לכולם שהבעיה הזאת משקית ופוגעת בפריון, שחלק ממנו היא היכולת הגיע בזמן לעבודה".

אתה בתפקיד כבר שבעה חודשים. אתה נהנה ממנו?

"לא נעים להגיד שכן, ולא חשבתי שכך יהיה. באתי מגוף של 6,000 איש, מאוד אהבתי את מה שעשיתי, ואז הגעתי לאגף הממונה על השכר ומצאתי עובדים מוכשרים, כלכלנים בעלי שיעור קומה ותחושת שליחות. אני נהנה כי כולנו מאוחדים בקידום האג'נדה שקבע שר האוצר, משה כחלון, שאליה אני מאוד מתחבר: צמצום פערים וחמלה כלפי חלשים".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ