העליון: מעסיקי עובדים אריתראים וסודנים יחוייבו בתשלום היטל - קריירה - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

העליון: מעסיקי עובדים אריתראים וסודנים יחוייבו בתשלום היטל

ההיטל אותו נדרשו החברות לשלם הוא תוספת מס המשולמת על ידי מי שמעסיק עובד זר ושאין לנכותה משכרו של העובד ■ החברות טענו כי העובדים הם פליטים ולכן הן פטורות מהתשלום

5תגובות
ניקיון ושיפוץ בכנסת, עובדי קבלן
אמיל סלמן

בית המשפט העליון דחה היום שמונה ערעורים שנדונו יחדיו לגבי שורה של פסקי הדין שניתנו בבתי משפט מחוזיים שונים ועסקו בסוגיה משותפת, שעניינה מדיניות המיסוי הראויה ביחס להעסקת עובדים שנכנסו לישראל בניגוד לדין ושמחזיקים ברישיונות שהיה זמניים.

הערעורים הוגשו על ידי חברות ואיגודים שונים, בהן רשת המלונות ישרוטל, ארגון חברות הניקיון, איגוד בעלי המסעדות,  חברת עומר הנדסה ובניה ואחרות, בטענה כי לא היה מקום לחייב אותן בתשלום היטל בגין העסקת עובדים יוצאי אריתריאה וסודאן מכוח חוק הבראת הכלכלה, בדומה למעסיקיהם של עובדים זרים חוקיים.

ההיטל אותו נדרשו החברות לשלם הוא תוספת מס המשולמת על ידי מי שמעסיק עובד זר ושאין לנכותה משכרו של העובד. גובהו של ההיטל עומד כיום על 20% מסך הכנסתו של העובד, אם כי במרבית התביעות שנדונו, שעוסקות בשנות המס 2008–2013, הוטל תשלום בגובה 10%–15% משכרם של העובדים.

בפסק הדין נקבע כי "אין להבחין, בהקשר זה, בין מעסיק של עובד זר על פי היתר, לבין מעסיק של עובדים יוצאי אריתריאה וסודן, המחזיקים ברישיונות שהייה זמניים. היטל זה מטרתו להביא, בסופו של יום, לייקור עלות ההעסקה של העובדים הזרים, על מנת לעודד העסקה של עובדים, תושבי ואזרחי מדינת ישראל. המדובר במטרה לגיטימית, ונראה כי אין בסיס להתערב בה".

עוד טענו החברות המערערות כי קביעות בתי המשפט המחוזיים, עובדים אלו אינם זכאים לנקודות זיכוי בהתאם לפקודת מס הכנסה, אינה מוצדקת, בשל מעמדם הייחודי. בעניין זה בסופו של דבר התייתר הדיון, שכן רשות המיסים הודיעה ביוני האחרון שהעובדים יזוכו מכח כללי מס הכנסה. "לעניין זה יצוין, כי ככלל מקובלים עלינו התנאים אשר הוצבו על-ידי הרשות לצורך הכרה בזכאות, אך בה בעת סבורני שאל למשיבים לנהוג בדקדקנות יתר בנוגע לשני התנאים האחרונים, שהם פרוצדורליים במהותם, נוכח הקשיים הראייתיים שעליהם הצביעו המערערות" קבע בית המשפט העליון.

הטענה של החברות שהעסיקו את העובדים יוצאי אריתריאה וסודן הייתה שרשות המסים טעתה בכך שחייבה אותן בתשלום היטל בגין העסקתם של מי שהם בבחינת מבקשי מקלט, מכיוון שהם אינם עובדים זרים כהגדרת חוק הבראת הכלכלה.

בתי המשפט המחוזיים שדנו בתביעות הדומות קבעו כי משלא הוכרו העובדים כפליטים על ידי המדינה, אף שהם נהנים מהגנה זמנית כפועל יוצא של מדיניות אי הרחקתם למדינות מוצאם, אין מקום לפטור את החברות שמעסיקות אותן מתשלום היטל בגין העסקתם, היטל שמוטל על כל המעסיק עובדים זרים.

טענת החברות כי יש לראות עובדים אלה כפליטים הלכה למעשה, נוכח התמהמהות המדינה בבחינתן של בקשות המקלט המוגשות מטעמם, נדחתה בבתי המשפט המחוזיים וגם נקבע כי החרגתם של עובדים אלה מחוק הבראת הכלכלה אינה עולה בקנה אחד עם תכליתו, והוא להביא לצמצום מספרם של העובדים הזרים בישראל באמצעות ייקור העסקתם.

בתי המשפט קבעו "כי אין מקום להבחין בין עובד שהוא מבקש מקלט לבין כל עובד אחר שאינו אזרח או תושב, ואף לא סביר לצפות מן המדינה להבהיר מראש את ההשלכות המיסויות אשר כרוכות בהעסקתם של עובדים בעלי רשיונות שהיה זמניים".

החברות והאיגודים שערערו לבית המשפט העליון טענו כי חיובן לשלם היטל בגין העסקתם של עובדים יוצאי אריתריאה וסודאן מנוגד לכוונתו המקורית של המחוקק, ואף אינה הולמת את תכליתו האובייקטיבית של חוק הבראת הכלכלה. לעומתן רשות המסים טענה כי באין החרגה מפורשת, חלות הוראות החוק אף על עובדים אלה, וממילא סבורים הם שאין הצדקה לפטור מתשלום דווקא את מי שמעסיק עובדים בלתי חוקיים, על פניהם של מעסיקים הפועלים לפי היתר.

בית המשפט העליון, בראשות המשנה לנשיאה (בדימ') אליקים רובינשטיין, קבע כי "אוכלוסייה זו (עובדים יוצאי אריתראה וסודן, ר.ר.ק) אמנם לא עמדה מעיקרא לנגד עיניו של המחוקק בקבעו את ההיטל. ואולם, משתוקן חוק הבראת הכלכלה בשנים הבאות, ואף הוגדל במסגרת זו שיעורו של ההיטל מסופקני אם ניתן ליחס למחוקק כוונה מכללא להחרגת מעסיקיהם של עובדים יוצאי אריתריאה וסודאן מחובת תשלומו".

ועדיין, בית המשפט העליון מבקר את התנהלות רשות המסים. "לא אכחד, כי העיון בפסקי הדין שניתנו בבתי המשפט המחוזיים, המתארים כיצד נכללו היטלים בגין שנות מס ממושכות, ובחלקם אף מדובר בחמש או שש שנים, במסגרתן של שומות שהוצאו למערערות על-ידי המשיבים במרוכז, עלול לעורר אי נוחות. אכן, ניתן לתמוה מדוע נגבו ההיטלים מן המערערות אך בדיעבד, וזאת בתוספת קנסות וריבית, מקום בו היתה חבותן בגין העסקתם של העובדים נשוא ענייננו ברורה וידועה למשיבים מקדמת דנא" כתב המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין. לדעה זו הצטרף השופט מלצר וכתב כי "שותף אני גם לתחושתו של חברי, המשנה לנשיאה (בדימ'), השופט א' רובינשטיין, בעניין חוסר הנוחות שעלול להתעורר נוכח התנהלותה של רשות המיסים, אשר גבתה מהמערערות היטלים בדיעבד, בתוספת קנסות וריבית – מקום בו היתה חבותן של המערערות בגין העסקתם של העובדים, מושא ענייננו, ברורה למשיבים מקדמת דנא".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם