"גבר דרוזי לא יכול להרשות לעצמו שמישהו יראה אותו תולה כביסה. הוא מתבייש" - קריירה - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"גבר דרוזי לא יכול להרשות לעצמו שמישהו יראה אותו תולה כביסה. הוא מתבייש"

שבע נשים עובדות כיום במעבדות דבור בבית ג'אן - עסק חברתי שמעסיק נשים דרוזיות בלבד, ומייצא 70 מוצרי קוסמטיקה מצמחי מרפא מסורתיים בפיתוח מדעי ■ המטרה: להעסיק 30 נשים תוך 5 שנים ■ ד"ר זיאד דבור: "רוצים להיות מותג בינלאומי שמספק עבודה לכמה שיותר נשים"

14תגובות
רג'אא דבור )מימין למעלה( לצד שאדיה סעד־שאהין ועובדות החברה, עם המייסדים, זיאד ונזיהה דבור )יושבים(
גיל אליהו

הכפר הדרוזי בית ג'אן עלה באחרונה לכותרות אחרי שבית הספר התיכון שלו הגיע שוב למקום הראשון במספר התלמידים הזכאים לתעודת בגרות. ואולם בעוד שבתחום זה ניצב הכפר בפסגה, בתחומים אחרים הוא משתרך מאחור.

בית ג'אן, כפר דרוזי גדול שבו חיים כ- 12 אלף איש, הוא מקום מסורתי מאוד, שאנשי הדת שולטים בו ביד רמה. על רוב הנשים עדיין נאסר לנהוג, ועבודה מחוץ לכפר אינה מתקבלת בעין יפה. המצב הסוציו־אקונומי בבית ג'אן נמוך (מדורג 2 מתוך 10), למרות שיעור הילדים הנמוך בחברה הדרוזית - פחות משני ילדים למשפחה בממוצע.

נשים שמבקשות לעבוד יכולות להצטרף לשתי מתפרות הפועלות בכפר, או לעבוד כמוכרות באחת החנויות, שם הן ישתכרו 8–10 שקלים לשעה - אף ששכר המינימום כיום הוא 27 שקל לשעה.

אחד מתושבי הכפר, המכיר היטב את הנתונים, הוא הפרמקולוג ד"ר זיאד דבור - לשעבר הרוקח הראשי של צה"ל, וכיום איש אקדמיה. זיאד נשוי לנזיהה, האישה הראשונה בכפר שלמדה בתיכון. נזיהה עבדה כמורה למתמטיקה במשך שנים רבות, ולה גם תואר שני בפסיכולוגיה. יחד החליטו השניים להקים את מעבדות ד"ר דבור - חברת דרמו־קוסמטיקה שתשלב מסורת ומדע ותעסיק נשים בלבד. במפעל החברה, הממוקם על צלע הר מול נוף מרהיב בבית ג'אן, עובדות כיום שבע נשים, המפתחות ומייצרות בניהולו של ד"ר דבור קוסמטיקה טבעית וטיפולית, על בסיס צמחי מרפא הגדלים בגינה ענקית. השאיפה: להעסיק 30 נשים בתוך חמש שנים.

"כשפרשתי מהצבא ב-2005 התחלתי ללמוד את צמחי המרפא שלנו", מספר זיאד. "גדלתי בבית של פלאחים, סבא וסבתא התעסקו בזה הרבה. ראיינתי קרוב למאה איש   למה משתמשים בזעתר ולמה בהדס. קראתי את הרמב"ם, נסעתי לסין, והייתי בקשר עם שבט אינדיאני בארה"ב שממנו למדתי הרבה על הצמחים. בדקתי במאגרי מידע רפואיים, לקחתי את הידע הזה למעבדה, וגיליתי ש–99% ממנו הוא נכון. מסורת היא ניסוי של אלפי שנים".

גן צמחי המרפא של מעבדות דבור בבית ג'אן
גיל אליהו

את המוצר הראשון רקח דבור עבור בתו רג'אא, שסבלה מאטופיק דרמטיטיס (אסטמה של העור, המתבטאת ביובש קיצוני ובגרד מציק) מגיל צעיר. "כל הרופאים הציעו סטרואידים. אני רקחתי תכשיר מדעי שמבוסס על צמחי מרפא במרתף של הבית, וזה עבד. נתתי לשכנים, וגם להם זה עבד. כיום זה מוצר שהחברה מייצרת".

מוצר אחר הוא קרם הבהרה לכתמי עור. "סבתא שלי היתה מלבנון, אישה מאוד יפה ומטופחת. כל בוקר לפני שיצאה לשדה היתה שמה בכלי שמן זית, נענע, לימון ועלים של עץ תות לבן, משרה ושוטפת בזה את הפנים. כששאלתי אותה למה עלים של עץ תות לבן, היא אמרה: 'אמא וסבתא עשו את זה, וגם אני. זה שומר על גוון אחיד של הפנים'. כשבדקתי במאגרים רפואיים גיליתי שהעלים האלה מכילים אנזים חשוב להבהרת העור".

גם קרם הרגליים של דבור מבוסס על ידע מסורתי. "אנשים היו הולכים בקיץ לשדה ומזיעים. לכן הם שמו בנעליים צמחים כמו טיון דביק ומרווה. בדקתי אם יש בהם מרכיבים אנטי־בקטריאליים, וייצרנו קרם רגליים טבעי־מדעי", אומר זיאד. המעבדות, שמייצרות כבר 70 מוצרים, מייצרות גם שני תכשירים רפואיים שעל אחד מהם, לטיפול בפסוריאזיס, נרשם פטנט.

במקביל לתחקיר שערך, החליט זיאד עם נזיהה שעליהם להקים עסק חברתי. "בעדה הדרוזית יש נכות חברתית", הוא אומר. "נשים מחונכות לחשוב שהתפקיד שלהן זה מטבח, ילדים, קפה ומאטה, משקה דרום אמריקאי שאהוב מאוד גם בבית ג'אן. אנחנו רוצים ליצור מצב שבו לנשים יש מקום עבודה איכותי בתוך הכפר, שהן יכולות להרוויח בו כסף".

נזיהה מסבירה שהבעיה אינה בנשים. "אנחנו חיים בחברה זכרית, שוביניסטית. הגברים לא רוצים לעזור בבית וכל הנטל נופל על האשה. היא עובדת גם מחוץ לבית וגם בבית. גבר דרוזי לא יכול להרשות לעצמו שמישהו יראה אותו תולה כביסה. הוא מתבייש", היא מוסיפה.

גיל אליהו

גם הצעירים והמשכילים?

נזיהה: "הצעירים הדרוזים מתחילים להשתנות, אבל 99% מהם עדיין לא עוזרים. לא פלא שנשים - גם אם הן משכילות - מתחתנות ולא יוצאות לעבודה או עובדות כמה שעות במכולת סמוכה תמורת תשלום זעום. מכיוון שהמסורת מכוונת נשים להישאר בבית - רובן בבית. אנחנו רוצים לאפשר לנשים לשבור את המעגל הזה ולהרוויח, מבלי שייפגעו הרגשות הדתיים".

"בחברה גברית לא רוצים אישה מצליחה"

מתוך שבע העובדות בחברה, שתיים הן נשות המשפחה. נזיהה, האם, היא המנהלת והבת רג'אא, 26, מהנדסת ביו־טכנולוגיה עם התמחות בפרמצבטיקה, מנהלת את הפיתוח יחד עם אביה. שלושת הילדים הנוספים של בני הזוג - רופא, עורכת דין ורואה חשבון - מעורבים בדיונים על דרכו של העסק, אבל לא משתתפים באופן יומיומי בניהולו.

שאדיה סעד־שאהין ("הנה שינוי. יש לה שני שמות משפחה", אומר זיאד) היא בת 34, ובשש השנים האחרונות מנהלת את מרכז המבקרים. שאדיה היא אם לשלושה ילדים ומחזיקה בתעודת בגרות מלאה. היא התארסה בגיל 16, והוריו הדתיים של בעלה לא קיבלו את הרעיון שתצא ללמוד באוניברסיטה. אל מעבדות דבור הגיעה לפני שש שנים, ללא ידע בשימוש במחשב, ולאחר שכבר שכחה את מעט העברית שידעה. כיום אחראית שאדיה, בין היתר, על התקנים הבינלאומיים שבהם עומדות המעבדות, היא מדברת עברית שוטפת ושולטת במחשב.

"העבודה כאן נותנת תחושה גדולה של סיפוק", אומרת שאדיה. "לכן הבקשה שלי מהמדינה היא שתעזור להרחיב את אפשרויות התעסוקה בתוך הכפר. באחרונה הרבה צעירות לומדות באקדמיה, אבל לא מוצאות עבודה בכפר. גם מי שיכולה לצאת מתקשה - רוב העבודות רחוקות, ואישה דרוזית לא נוהגת".

אף שהיא מרוצה מעבודתה, שאדיה מודה כי לעתים היא שוקלת לעזוב. בעלה הוא הנדסאי חשמל שעובד במשך כל שעות היום ולא מסייע לה בטיפול בשלושת ילדיה הקטנים. משפחת דבור מתאמצת מאוד להשאיר אותה בחברה.

רג'אא דבור, מהנדסת הביו־טכנולוגיה שנהפכה ליד ימינו של אביה, עברה מסלול שונה מאוד מזה של שאדיה: היא למדה בתיכון ירכא למדעים, הכולל רק שש כיתות ואוסף אליו רק את התלמידים הטובים מכל הכפרים הדרוזיים. בקרב הבנות הדרוזיות, לימודי הנדסה מועדפים הרבה פחות ממקצועות כמו חינוך.

רג'אא, רווקה, מספרת על תופעה חדשה שיוצרת האקדמיה. "אנחנו חברה מסורתית שהתפקידים בה ברורים", היא אומרת. "גברים נדרשים לקנות אדמה ולבנות בית כדי להתחתן. הם מעדיפים ללכת לצבא, כי ככה יותר קל להרוויח את הכסף הנדרש. בנות, לעומת זאת, הולכות ללמוד. זה יוצר פער בין הנשים, שהן אקדמאיות, לבין הגברים, ובאחרונה יש הרבה גירושים. בחברה גברית לא רוצים אישה מצליחה".

מתקן הייצור של מעבדות ד"ר דבור בבית ג'אן
גיל אליהו

מבית ג'אן לבייג'ין

באחרונה החלה חממת 360 לעסקים חברתיים ללוות את מעבדות ד"ר דבור. מטרת החממה בליווי החברה של דבור היא לסייע לעסק לגדול ולהעסיק נשים נוספות. למעבדות יש פוטנציאל התרחבות גדול, בזכות הביקושים המרשימים למוצרים בחו"ל. "התחלנו ברוסיה - שם מאוד מודעים למוצרי טיפוח טבעיים", מספר זיאד. "כיום יש חנות שלנו בקניון הכי יוקרתי בבייג'ין, ליד חנויות של פראדה ולואי ויטון. בעלים של חברה לשיווק מוצרים ליולדות מסין הגיעו לכאן כבר חמש פעמים. חתמנו עמם על חוזה וגם רשמנו את המוצרים דרך משרד הבריאות הסיני. ככה התחלנו".

רג'אא מספרת כי בחברה מפתחים מוצרים חדשים גם בעקבות בקשות מצד הלקוחות. "ביקשו מאתנו ליצור בסיס לאיפור עם קרם לחות, וכעת הוא נבדק במעבדות בצרפת". לדבריה, "משך הפיתוח של כל מוצר נע בין חצי שנה לשנה. לקחנו את המסורת ונתנו לה דחיפה מדעית".

אבל בישראל המוצרים שלכם לא על המדפים.

זיאד: "עכשיו, יחד עם חממת 360, הכנו תוכנית שיווק גם לישראל. אישית אני מעדיף יצוא, כי אני רוצה איכות חיים. אני שם על משטח - באים, לוקחים, ושכחתי. בארץ זה יותר עבודה, ולדעתי זה יפגע באיכות החיים שלנו. אבל הילדים רוצים, אז אני הולך אִתם".

מה התוכניות לעתיד?

זיאד: "אנחנו רוצים להיות מותג בינלאומי שמספק עבודה לכמה שיותר נשים. המנטורים שמלווים אותנו בחממה הציעו להתרכז בתיירות. הם אמרו: "יש לך מרכז מבקרים מהמם" - אבל אנחנו לא רוצים. אנחנו עסק חברתי. אם נתרכז בתיירות, פחות נשים יעבדו, ולכן צריך לייצר פלטפורמה יותר חזקה. כבר כיום, כל קרם שמישהו קונה מאתנו מעלה את הסיכוי שעוד נשים יעבדו בבית ג'אן".

גיל אליהו


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#