"המצב ישתפר כשבשירות התעסוקה יתחילו לראות בבדואיות בני אדם" - קריירה - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"המצב ישתפר כשבשירות התעסוקה יתחילו לראות בבדואיות בני אדם"

הנשים הבדואיות בנגב סובלות מאבטלה, עוני ופוליגמיה ■ מרביתן גרות בכפרים לא מוכרים, ללא תחבורה ציבורית נגישה, מעונות יום לילדים או אזורי תעשייה קרובים - מה שמקשה על השתלבותן בשוק העבודה ■ שירות התעסוקה: "אנו מנסים לגבש מבחן תעסוקה חברתי"

4תגובות
בדואיות בשירות התעסוקה באר שבע
אליהו הרשקוביץ

"הופניתי על ידי לשכת התעסוקה בבאר שבע לעבודה בניקיון באוניברסיטת בן־גוריון. הם רצו שאתחיל משמרת בשש בבוקר אבל אני לא יכולה לעבוד משעה כל כך מוקדמת. יש לי שלושה ילדים קטנים שצריך לשלוח כל בוקר לגנים ולבתי ספר" - כך מספרת יוסרא (שם בדוי), תושבת הנגב, בת 35, ואם חד הורית לשלושה. כשחזרה ללשכת התעסוקה ואמרה כי העבודה שאליה נשלחה לא מתאימה לנסיבות חייה, נרשמה כ"מסרבת עבודה". המשמעות: שלילת גמלת הבטחת הכנסה וחידושה רק לאחר חודשיים.

יוסרא היא לא היחידה. ל-TheMarker הגיעו לא מעט טענות על יחס מזלזל כלפי דורשות העבודה הבדואיות, הפנייתן לעבודות שאינן מתאימות להן, וחוסר התחשבות במצב המשפחתי, החברתי, התרבותי, או בעיות תשתית שבהן נתקלות הנשים הבדואיות.

"הלשכה שלחה אותי לשני מקומות עבודה שלא קיבלו אותי כי אני לא מדברת עברית. הגעתי לראיון עבודה עם קרוב משפחה שיעזור לי בתקשורת אתם", מספרת סאמיה (שם בדוי), בת 50, אם לארבעה. "למדתי עד כיתה ו' ואני לא יודעת עברית. אני לא מבינה למה שלחו אותי לעבודה שעברית היא תנאי לקבלה אליה". אף שנשלחה לעבודות שלא מתאימות לכישוריה, ואף שמקומות העבודה לא קיבלו אותה, גם היא קיבלה בלשכה סטטוס של מסרבת עבודה.

"אחד הקשיים שנתקלות בהם הנשים הבדואיות מול שירות התעסוקה היא היחס המזלזל וההנחה שהן רוצות להרוויח כסף מהמדינה בלי לעבוד", אומרת עו"ד יעל כהן־רימר, מהמחלקה המשפטית של עמותת ידיד — מרכזי זכויות בקהילה. "ההנחה הרווחת היא שהנשים מרמות ומשקרות. בנוסף, רווחת התייחסות מזלזלת בנשים מבחינה תרבותית. למשל, יש נשים שלא יכולות לעבוד במקומות עבודה מעורבים עם גברים. אישה בדואית גם לא תוכל לעלות לבד על הסעה שיש בה רק גברים. מובן שאמהות לא יכולות לעבוד במשמרות שמתחילות מוקדם מדי, כי אין להן איפה להשאיר את הילדים. נשים כאלה נתקלות ביחס מזלזל, אומרים להן שהן עצלניות ושהן מנסות להתחמק מהעבודה".

.

הסירוב להצעות עבודה מצד הנשים הבדואיות לא נובע רק מאי־התאמה בשל העדר כישורים או מצב משפחתי. "ועדה לבדיקת כושר קבעה כי יש לי מגבלה במערכת העצבים המרכזית ולכן אסור לי להיחשף לשמש ואיני מסוגלת לבצע עבודה פיזית מאומצת", אומרת סמיחה (שם בדוי), בת 46, ואם לארבעה, "עם זאת הופניתי לעבודות ניקיון שאינן תואמות את מצבי הבריאותי".

בנוסף, מתעלם שירות התעסוקה מהעובדה כי רוב דורשות העבודה בלשכה בבאר שבע הן תושבות כפרים בלתי־מוכרים, שאין בהם תחבורה ציבורה נגישה ויעילה ומעונות יום לילדים. "שירות התעסוקה אמור לספק לכל דורשת עבודה שמתאים לכישורים שלה," אומרת עו"ד אינסאף אבו שארב, מנהלת מרכז זכויות נשים בדואיות בעמותת איתך־מעכי, "אבל רוב העבודות שמפנים אליהן הן בחקלאות, ניקיון או טיפול סיעודי. השירות לא פותח הכשרות או קורסים להשמה שתפתח עוד אופקים מקצועיים בפני הנשים האלה. כך נוצר מלכוד: נשים מעל גיל 40 לא מתמידות בעבודה כי היא לרוב פיזית; נשים צעירות יותר נפגעות בשל היעדר תחבורה ציבורית, או מסגרות לילדים".

סוגיית התחבורה הציבורית עולה שוב ושוב כשמדובר בנשים הבדואיות. "שירות התעסוקה מתעלם מכך שאין תחבורה בכפרים. כך רושמים 'סירוב', לנשים שלא יכולות להגיע לעבודה הנמצאת בדרך כלל במרחק עשרות ק"מ ממקום מגוריהן ובשעות חריגות", מסבירה כהן־רימר. "אפילו אם לא נעים לפקיד, הוא חייב לרשום סירוב במקרים כאלה.

"למרות ההיכרות עם החברה הבדואית ומאפייניה, שירות התעסוקה לא מכיר בבעיית התשתיות. בקרב הנשים הבדואיות יש כבר הבנה של הכוח הטמון ביציאה לעבודה ויש רצון למצוא עבודה שתאפשר להן להתקדם. אל מול זה בולטת התקיעות של שירות התעסוקה, והתחושה שהן משתמטות".

בדואית עובדת במוקד בזק
ג'וינט ישראל

קורבנות הפוליגמיה והכפרים הלא מוכרים

הנשים הבדואיות בנגב הן אחת האוכלוסיות המוחלשות בישראל, והן סובלות מעוני קיצוני. על פי ההערכות (אין נתונים מדויקים) רמת האבטלה בקרבן גבוהה ומגיעה לכ–65%. בנוסף, רווחות בקבוצה זו תופעות של פוליגמיה ומגורים בכפרים בלתי־מוכרים, שאין בהם תחבורה ציבורית יעילה, תשתיות, שירותים חברתיים, ואזורי תעשייה מוסדרים. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חייים בנגב 546 אלף בדואים, מהם 193 אלף נשים.

גם לגבי מספר הנשים העובדות בקרב הבדואיות אין נתונים מדויקים, אך לפי הערכות של העמותות הפועלות בשטח, שיעורן הוא כ–25%, לעומת שיעור העסקה של 34% בקרב כלל הנשים הערביות, וכ–75% בקרב הנשים בחברה הכללית.

לתופעת הפוליגמיה בנגב יש השפעה ישירה על המצב הקשה שבו מצויות הנשים. על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי, ב–2016 קיבלו 687 נשים גמלה להבטחת הכנסה כאשה נוספת במשפחה מורחבת. ואולם הנתונים האלה לא מלאים מכיוון שהם אינם כוללים את הכפרים הלא־מוכרים.

החוק בישראל אמנם אוסר על פוליגמיה, אבל הדין השרעי (הדין המוסלמי הדתי) מאפשר ריבוי נשים בתנאים מסוימים, למשל אם האשה אינה פורייה, לא יולדת בנים, חולה במחלה פיזיולוגית או נפשית, או שאינה יכולה לספק את צרכיו של בעלה (בין היתר, את צרכיו המיניים).

המשמעות של נישואים בשנית היא בדרך כלל נטישת האשה הראשונה והשארתה ללא כל תמיכה כלכלית. היות שלרוב הנשים הבדואיות מתחתנות בגיל צעיר, לפני שרכשו השכלה או הכשרה מקצועית, רבות מהן מתחילות לחפש מקור הכנסה רק אחרי שננטשו על ידי בעליהן, בגיל מבוגר יחסית וכשהן כבר אמהות לכמה ילדים.

.

עוקפים את שירות התעסוקה

אל מול החסמים יש גם פתרונות. "בשלב ראשון נדרשים הנחיה ופיקוח על הפקידים - שיובהר להם שהם לא צריכים להתנהג בזלזול לאותן נשים, במיוחד מכוח היכרותם עם החברה הבדואית," אומרת כהן־רימר, "ייאמר לזכותו של שירות התעסוקה, שנעשים ניסיונות להעלות את היצע העבודות, הבעיה היא שאני עדין לא רואה התאמה למצב התרבותי והתשתיתי. כשאנחנו מערערים פרטנית, הסירובים נמחקים לרוב, אבל ברמה המערכתית אנחנו עדיין לא מצליחים לשנות את היחס".

פתרון נוסף הוא מעקף של שירות התעסוקה, בעזרת מרכזי ריאן להכוון תעסוקתי, שפועלים תחת אלפנאר (מגדלור בערבית), חברה בת של הג'וינט. החברה הוקמה בסוף 2012, בתמיכת משרד הכלכלה ומשרד ראש הממשלה. תשעת המרכזים נמצאים בכפרים מוכרים אך נותנים שירותים גם לכפרים בלתי־מוכרים, ב–2010–2016 פנו למרכזים בנגב 13,230 אנשים (מהם 6,670 נשים), ומהם הושמו 8,956 אנשים (מהם 3,640 נשים).

לדברי ג'אליה אבו כף, סגנית מנהל ריאן דרום, השירות מתייחד בליווי האישי שנותנים לדורש העבודה. "רוב הפונים אלינו עושים זאת באופן וולנטרי. לכל אחד אנחנו מציעים ליווי אישי־תעסוקתי, שבו אנחנו מנסים להשים אותו לעבודה שתתאים לכישורים, למצב הבריאותי ולנסיבות החיים האישיים. לגבי המחסור בתחבורה ציבורית ומצבן הייחודי של אמהות יש לנו שיתופי פעולה עם מפעלים או חברות, ואנחנו בונים תוכניות תעסוקה שכוללות למשל הסעות מאורגנות, או תוכניות להעסקת אמהות במפעלים ללא משמרות לילה".

אבו שארב מוסיפה: "יש רוח יזמות בקרב הנשים הבדואיות - זה עניין של מסורת. יש להן יכולת לייצר מוצרים שהן לומדות לייצר מגיל צעיר, להתפרנס מכך וגם להיות בבית, ללא תלות באישור חברתי לעבוד או תלות בתחבורה הציבורי ובמסגרות לילדים. צריך לעודד את רוח היזמות הזו. בנוסף, המצב מול שירות התעסוקה ישתפר כאשר הפקידים יתחילו לראות בדורשות העבודה בני אדם, ולא פרזיטיות שבאות להרוויח כסף על חשבון המדינה".

מפעל סודה סטרים ברהט
סודהסטרים

"פועלים למען הבדואים"

ח"כ עאידה תומא סלימאן, יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה מסרה: "הנשים הערביות בנגב מעוניינות לעבוד, אך בהיעדר תחבורה ציבורית, מעונות יום ואזורי תעשייה באזור מגוריהן, משימה זו הופכת לבלתי־אפשרית. למכשולים אלה מתווספת העובדה כי עשרות כפרים בנגב טרם זכו להכרת הממשל ועדיין תושביהם חיים בלי מים וחשמל, ובלי שירותים בסיסיים המאפשרים חיים בכבוד.

"בעבר היו כמה תוכניות לעידוד תעסוקת נשים ערביות, למרות היותן בלתי־מספקות ולא עונות על הצרכים הבסיסיים, נרשמה עלייה בתעסוקת נשים ערביות — דבר שמעיד על רצונן של הנשים הערביות להשתלב בשוק העבודה. ואולם בהיעדר תוכניות ממשלתיות הולמות העונות על הצרכים, לא יתרחש השינוי הנדרש ונשים ערביות יישארו מחוץ למשוואת התעסוקה".

משירות התעסוקה נמסר בתגובה: "שירות התעסוקה פועל על פי חוק המגדיר את ביצוע 'מבחן התעסוקה' כתנאי לזכאות לקצבאות הבטחת הכנסה או דמי אבטלה מביטוח לאומי. השירות פועל לקיים 'מבחן תעסוקה' חברתי, וככזה לבחון את הזמינות של הלקוחות המתייצבים בלשכה לאור חסמי התעסוקה האישיים שלהם. זמינות לעבודה מתבטאת בהפניה לעבודה מתאימה על פי חוק, או לכלי תמיכה בהשמה אותם מפעילה הלשכה.

"לשכת באר שבע מפעילה מגוון כלים, מרביתם תוך העדפה לאוכלוסייה הבדואית - קורסי עברית תעסוקתית, הפניה לקורסי השלמת השכלה של משרד החינוך, שוברי הכשרה מקצועית, הפניה לתוכנית מעגלי תעסוקה להעצמה אישית ועוד. בנוסף, מפעילה הלשכה כלי שנקרא מענק עבודה מרוחקת, למי שנקלט בעבודה המרוחקת יותר מ–60 ק"מ ממקום מגוריו. במקביל מפעילה הלשכה תהליכי מיצוי זכויות מול ביטוח לאומי וגורמי רווחה, כדי לבחון אפשרות לטיפול מתאים יותר לחלק מדורשי העבודה המתייצבים בלשכה, אך דורשים טיפול של רשויות אחרות. תמיד קיימת אפשרות שדורש עבודה חש שנעשתה טעות בטיפול בו. לשם כך קיימים מנגנוני טיפול וערעור".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: סיפורים, עצות וטיפים ממדור קריירה וניהול ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם