הנשים שניפצו את תקרת הזכוכית בשירות בתי הסוהר - קריירה - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
יום האישה הבינלאומי

הנשים שניפצו את תקרת הזכוכית בשירות בתי הסוהר

שב"ס הפסיק להפריד מסלול "פיקודי" לגברים מתפקידים "רכים" לנשים ■ שלוש מפקדות בכירות בבתי כלא לגברים מספרות על האתגרים בארגון מצ'ואיסטי, על מבחנים שמעבירים אותן האסירים, ועל היתרונות: "יש משהו נכון בניהול שבא מחיבור לחזון ולא מכוח"

3תגובות
מימין: נילי טולדנו, לבנה לוי־שי וסוזי סעדון
דודו בכר

משהו טוב קורה בשירות בתי הסוהר (שב"ס), לפחות בכל הקשור לקידום נשים. הפיצול ההיסטורי בין המסלול הטיפולי למסלול הפיקודי מיטשטש והולך, וקידומן של נשים לתפקידים בכל המסלולים, גם באלה הנתפשים גבריים, אפשרי כיום יותר מתמיד. יתרה מכך, הגיל אינו מהווה יותר מחסום: לראשונה, גם נשים שעברו את גיל 50 מקבלות קידום לתפקידי פיקוד.

גונדר משנה לבנה לוי־שי, מפקדת כלא חרמון, מתארת את תהליך השינוי שחל בשב"ס: "בעבר הניידות בין תפקידים שונים בשב"ס היתה רבה, אלא שב-2003 הארגון עבר רפורמה: סוהרים נהפכו ללוחמים, מנהלים נהפכו למפקדים, ונוצרו שני מסלולים ברורים שבהם אפשר היה להתקדם. מי שהגיע מתפקידי ביטחון יועד למסלול ביטחוני־פיקודי; ואילו מי שהגיע מתחום הטיפול, החינוך או השיקום, המשיך בו - אבל המעבר ביניהם לא היה אפשרי".

בעקבות החלוקה הזאת, מסלולי הקריירה של נשים וגברים נבדלו באופן טבעי. נשים לרוב התחילו בתפקידים בתחום החברתי, כמו עובדת סוציאלית או קצינת חינוך, והוסללו לתחומים האלה. לעומתן, גברים התחילו בתפקידי פיקוד וביטחון, והמשיכו שם.

בשנים האחרונות עבר שב"ס מהפך. השינוי התחיל בתקופת הנציב הקודם, אהרון פרנקו, והתגבר עם כניסתה של עופרה קלינגר לתפקיד הנציבה (קלינגר נמצאת כיום בחופשת מחלה).

ההבנה כי ההסללה מונעת מכוח אדם איכותי להתקדם בדרגה ובתפקיד לאחד מתפקידי הליבה של שב"ס שיחררה את הפקק. לוי־שי, שעברה בארגון עד לפני שלוש שנים מסלול "נשי" וארוך בתחומי החינוך ומשאבי האנוש, יצאה בגיל 52 לקורס פיקוד, ולפני חמישה חודשים, לאחר שכיהנה בכמה תפקידים ביטחוניים, מונתה למפקדת כלא חרמון.

"כשהייתי ראש ענף חינוך והשכלה ניסיתי כמה פעמים להגיע לפיקוד, אבל היו התניות: אם לא עשית קורס מפקדים, לא היית יכולה להיות מפקדת. לא היית יכולה להתקבל לקורס פיקוד כי לא באת מהתחום ה'נכון'", היא מספרת. "הנציב הקודם גילה שהוא מפסיד כוח אדם איכותי ושאין לו מנהלות בבתי סוהר כפי שהיו בעבר. לא היו נשים בפיקוד, כי המסלול הזה כמעט לא הצמיח נשים. בנוסף, הנציב הבין את היתרונות שיכולים לנבוע משילוב מגוון יותר של אנשים בשדרת הניהול, הכוללת גם נשים".

בעקבות זאת פרנקו זימן את לוי־שי לראיון והתלונן כי אחרי שש שנים בתפקיד שבו כיהנה, אין לו לאן להעביר אותה. "שאלתי אותו: 'מה עם פיקוד?'", היא מספרת. "הוא פקח זוג עיניים ושאל: 'את מוותרת על הנוחות?'. לאחר מכן יצאתי לקורס פיקוד, ומשם זה השליך גם על נשים אחרות, שקיבלו תפקידי פיקוד. תקרת הזכוכית נפרצה".

ואכן, כיום יש שבע מפקדות וסגניות בבתי סוהר לגברים, מתוך 32 מתקני כליאה.

כלא חרמון. "לנוכחות נשית יש השפעה ממתנת על האסירים"
דוברות שירות בתי ?

"היתרון: אין לי אגו"

גונדר משנה נילי טולדנו היא אחת הנשים המסייעות לנתץ את תקרת הזכוכית הזאת. לפני כתשעה חודשים היא מונתה לסגנית מנהל כלא מעשיהו, בית הכלא הגדול ביותר בשב"ס. בדומה ללוי־שי, גם טולדנו התחילה את דרכה בשב"ס בתחומים ה"רכים". היא כיהנה כעובדת סוציאלית וקצינת משאבי אנוש וניהלה את תחום השיקום בשב"ס. למרות כל אלה, טולדנו הרגישה, לדבריה, כי היא "לא משפיעה מספיק. תמיד חלמתי לנהל, אבל נטשתי את החלום כי הניוד בין המסלולים לא היה קיים. לאחר שבשנים האחרונות התפקידים נפתחו, קפצתי על האפשרות. פתיחת המסלול יצרה רווח גדול לארגון ולנו".

סגן גונדר סוזי סעדון, 44, שלפני כחמישה חודשים מונתה לסגנית מפקד כלא איילון, אחד מבתי הכלא הקשים של שב"ס, התחילה את הקריירה במסלול שונה. עוד בהיותה סטודנטית גויסה לשב"ס באמצעות פרויקט דגל לגיוס אקדמאים לארגון, שפתח את הדלת לתפקידי פיקוד לנשים, והשתלבה במסלול הביטחוני־פיקודי.

בניגוד לשתי הקולגות שלה, אף אחד מתפקידיה לא נתפש כ"רך". סעדון היתה מנהלת אגף, מפקדת משמרת, קצינת אגף מבצעים (אג"ם) ומפקדת קורס קצינים של קבוצת הצוערים שנפגעה בשריפה בכרמל. בהמשך היא כיהנה כסגנית מנהלת בית המעצר ירושלים וסגנית מנהל בכלא גבעון, שבו כלואים בעיקר עובדים זרים. כיום סעדון היא סגנית המנהל הראשונה אי־פעם בכלא איילון, שאליו נשלחים האסירים הקשים ביותר.

אף שסעדון עברה מסלול פיקודי ארוך בשב"ס, לוי־שי וטולדנו מעידות כי בהיותן נשים, הן נתקלות בבעיות דומות. סעדון מספרת כי בכלא איילון "יש 700 אסירים, מרביתם אסירי עולם עם עונש לא קצוב, אנשים עם דימוי עצמי וגברי נמוך. עבורם, המפגש עם אישה חזקה וסמכותית מורכב, אבל היתרון שלי הוא שאין לי אגו. אני מקשיבה, מכילה, ולא מדברת על העבירה שביצעו, אלא מציעה לאסיר לצאת מהכלא הפנימי שלו, בעיקר כדי שיקצבו לו את תקופת המאסר. אני יוצרת אצלו אמון, והוא מופתע מכך".

למה מופתע?

סעדון: "מבחינתו, אישה היא חפץ. אסירים אומרים משפטים כמו, 'אני עושה עסקים רק עם גברים'. פתאום אישה מתחייבת מולם ועומדת במלה שלה. זה מבלבל אותם. ברור לי שאני כל הזמן נמצאת במבחנים, אבל לנוכחות נשית יש השפעה ממתנת גם בעולם שלהם, שלא מאפשר להרים יד על אישה או לצעוק עליה. כשהם פונים למפקדת, טון הדיבור שלהם עדין יותר. אם מישהו מהם מרים את הקול על אישה, הוא מסביר למה ואומר: 'כי אני כועס ומתוסכל".

באילו מבחנים הם מעמידים אותך?

סעדון: "זמן קצר אחרי שהגעתי, המפקד היה בחו"ל. האסירים דרשו יותר זמן בקנטינה, אחרת הם יעשו בלגן - והיה בלגן: רעש, דפקו על הדלתות, זרקו קופסאות שימורים. כסגנית, שקלתי איך לפעול, והיה לי ברור שזה מבחן.

"נכנסתי בהם. הכרזתי מצב חירום ביחידה, שבו אתה מקבל תגבור של סוהרים באגף. נתתי תדרוך מבצעי - נכנסים ושולפים את האסירים הדומיננטיים מהתאים, כשאני בראש הכוח. זה היה המבחן הראשון והאחרון שהם עשו לי. אני בטוחה ששתי הנשים שלצדי עכשיו היו מתנהגות אחרת".

לוי־שי: "זה תלוי במבנה האישיות ובמצב. היתה פעם אחת שנכנסתי בראש של כוח, בתקופה שלי במעשיהו. זה לא קורה תמיד".

טולדנו: "לא בטוח שהייתי נכנסת בראש כוח הסוהרים, אבל גם אצלנו במעשיהו היתה קטטה, ולא ויתרנו - הוצאנו אסירים גם בלי להיות בראש הכוח. ללכת עם השכפ"ץ זה לא המקום הטבעי שלי, אבל אפשר לעשות את הפעולות הנכונות גם מחדר השליטה. מפקד צריך לעתים להיות חד, לחתוך ולהתרכז פחות בתהליך, ומצד שני, יש השפעה גדולה לתפקיד כשאת באה לאסירים ממקום של אמפתיה".

אם היו אתנו גברים, השיחה על כניסה בראש הכוח היתה מתקיימת?

לוי־שי: "בוודאי. גם מפקדים גברים לא תמיד היו בראש הכוח. לפעמים צריך לתת למפקדים אחרים להיכנס, כי מפקד כלא מסלים את עימות. צריך לדעת לקרוא את המפה. סוזי הבינה שזה תרגיל של כוח. כאשת ביטחון היא מובילה כוחות, אבל זה לא תמיד הכרחי".

למרות זאת, סעדון מציינת כי מקור הגאווה שלה הוא התרומה שלה בתחומים אחרים. לדבריה, "כיום שני שלישים מהאסירים בכלא מועסקים בחינוך או בעבודה תמורת תשלום. זה לא היה כך בעבר. אני לוחצת בכיוונים האלה, כי כשהאסירים עסוקים, הם לא מעסיקים אותנו. כשאסיר מרגיש שהוא מועיל, יש לו בשביל מה לקום בבוקר".

בית סוהר רימונים, 2016
דודו בכר

"עם הסגל המצב מורכב יותר מאשר עם האסירים"

הקשיים שחוות השלוש אינם באים לידי ביטוי רק בעבודה עם האסירים, אלא גם עם הסגל. לוי־שי: אומרת: "אנחנו מנהלות אסירים, אבל מפקדות על הסגל, ומולם, עד כמה שזה יישמע מוזר, המצב מורכב יותר".

סעדון: "אני האישה הראשונה באיילון, שהוא בית סוהר גברי מאוד. כמה שאני נראית קשוחה, אני רגישה מאוד. הסגל איכותי וטוב, אבל לאוכלוסייה מסוימת מהם היה קשה לקבל את העובדה שאישה נותנת את הפקודות, ובעקבות זאת היו גם עימותים. לא פעם אמרתי לעובדים שאם לא נעבוד בשיתוף פעולה, דרכינו ייפרדו".

לוי־שי: "יש מצבים שבהם אני יושבת עם סוהרים שפותחים בפני את לבם יותר מאשר עם גבר, מספרים על קשיים בחיים ואף בוכים - למרות הסביבה הקשוחה. לעתים זה מקשה עלי לנזוף בהם במידת הצורך, אבל סביר להניח שהם לא היו נפתחים כך מול מפקד".

טולדנו: "ההתנהלות שמוגדרת כניהול נשי חשובה בעיני, אולי מפני שהתחלתי כעובדת סוציאלית. יש משהו נכון בניהול שבא מחיבור לחזון, ולא מכוח".

מהו המחיר שמקומות עבודה כאלה גובים?

טולדנו: "המשפחה היא לא חלק. אתה לא מביא ילדים לעבודה. מעבר לכך, אישה שרוצה לעשות קריירה בשב"ס צריכה בעל תומך ומשפחה עוזרת".

לוי־שי: "המחיר שמשלמים הוא בקשר עם המשפחה. את לא בבית, לא נוכחת, לא מגיעה לגן ולא מחכה עם ארוחה חמה. מצד שני, הילדים גדלים עם הבנה מה זו תרומה למדינה".

למרות הקשיים שעמם הן מתמודדות, השלוש מספרות גם על הרבה רגעים טובים, "כמו בזמן שחרור אסירים", אומרת טולדנו. "לפני שבוע נכנס אסיר שעשיתי לו את ועדת הקבלה. הוא בכה בזמנו, והרגשתי שקורה לו משהו רע, אז העברתי אותו לאגף אחר. כשהשתחרר, הוא הודה לי 'שהיית שם והרגשת אותי. סבלתי מאוד, ועזרת לי'".

סעדון: "רגע טוב זה למשל לקבל מכתב מאסיר שהשתחרר, וסיפר לי כמה הוא מודה על כך שדחפתי אותו לעשות בגרות בכלא, כי היום יש לו עבודה קבועה והוא התחתן".

לוי־שי: "כלא זה מקום שפוגשים בו בעיקר כישלונות — את אלה שחוזרים. כיום, כשאני בכלא חרמון אני רואה הרבה הצלחות, כי הבוגרים מגיעים אלינו כדי לפגוש את האסירים. הרגעים האלה מתגמלים מאוד".

יש לכן עבודה לא פשוטה. למה לנשים כדאי לבוא דווקא לארגון הזה?

טולדנו: "כי באופן פרדוקסלי, הארגון שנתפש כמצ'ואיסטי ביותר מאפשר לנשים להגשים חלומות".

בחזרה לתקרת הזכוכית. האם היא באמת נפרצה? בסך הכל היו פה שתי נציבות בעשרות השנים שבהן הארגון הזה קיים.

כולן עונות פה אחד: "וכמה רמטכ"לים או מפכ"לים?".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#