לא לפטר את זליכה - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לא לפטר את זליכה

דחיקתו של החשב הכללי תשלח מסר שראשי המגזר הציבורי מחסלים אנשים מהסוג של זליכה, שמוכנים להילחם למען מינהל תקין יותר. מסר זה יגרום לנזק רב

גורו הניהול האמריקאי ג'ון קוטר קבע בסדרת ספריו על ארגונים גדולים שמונה צעדים בדרך לביצוע שינויים מקיפים:

השלב הראשון מוגדר על ידי קוטר כיצירת Sense of Urgency - כלומר תחושת דחיפות. ארגונים רבים, בעיקר ותיקים וגדולים, סובלים לעתים קרובות מתפישה של מצוינות והצלחה המנותקת מהמציאות האמיתית. אם אנשי הארגון לא יבינו את המצב לאשורו, הסיכוי למנהיג הארגון או לסוכני השינוי בו להביא לשינויים - קלוש.

יצירת תחושת הדחיפות היא מהלך לא מורכב בדרך כלל, שדורש רק היגיון בריא ונגישות למידע ולנתונים. למנהיגים ברוב הארגונים יש נגישות מהירה למידע הזה, והם גם יכולים להציגו. הסיכון ביצירת תחושת "החירום" הוא בהתעוררות תחושות משבר ופחד, שיביאו לנטישת עובדים ולירידה בקרנו של הארגון מבחוץ. לכן הצעד השלישי של קוטר הוא משלים: צור חזון, רצוי מלהיב. כלומר - המצב גרוע, צריך להשתנות, אבל יש לנו חזון.

אבל בין הצעד הראשון לצעד השני יש עוד שלב מכריע, אולי המסובך מכולם: יצירת קואליציה לשינוי. מעטים הארגונים ומעטים המנהיגים, אם הם קיימים בכלל, שמסוגלים לשנות התנהלות ותפישות ולהנהיג חזון לארגון לבדם - ללא קואליציה חזקה מעליהם, מצדדיהם ותחתם.

יש הרבה אסטרטגיות ליצירת קואליציה: להשתמש באנשים מתוך הארגון או מחוץ לארגון, להיעזר בקולגות, בבוסים, בכפופים או בכל שילוב שלהם. אבל בלי מנהיג חזק שסביבו קואליציה חזקה - לא ניתן לבצע שינויים.

ד"ר ירון זליכה, החשב הכללי במשרד האוצר, נכנס לתפקידו לפני כשלוש שנים עם מטרה ברורה מאוד: לבצע שינוי מהפכני בהתנהלות המגזר הציבורי. הוא הבהיר את מטרתו החל מיומו הראשון בתפקיד בנאומיו הפומביים והפרטיים. החזון שלו היה ברור: אני רוצה התנהלות שקופה, נקייה וברורה. אני לא רוצה רק מגזר ציבורי נקי, אלא גם שלכל השחקנים במגזר העסקי תהיה ודאות גדולה כשהם נכנסים להתקשרויות עם המדינה.

החזון של זליכה נראה יומרני מאוד - הוא הרי רק החשב הכללי במשרד האוצר. אבל האמת היא שלחשב של משרד האוצר יש יכולת השפעה עצומה על המשק הישראלי, הרבה מעבר למה שהבין הציבור הרחב עד שזליכה נכנס לתפקידו.

זליכה החל לפעול במהירות ובנחישות, ומהר מאוד התבררו לכל הסובבים אותו שלושה דברים: יש לו יכולות וידע מקצועי רב; תפישה מגובשת מאוד ודעות נחרצות על רוב תחומי העיסוק של החשב הכללי; והוא נוטה לעתים למגלומניה ואולי גם לפרנויה מסוימת.

זליכה גם מתקשה להודות בטעויות, ולבצע נסיגות כשהוא נתקל בקירות. תוכנית האופציות שלו למכירת מניות בנק לאומי לא היתה טובה וזכתה לביקורת חריפה, אבל הוא התחפר והמשיך לנסות לדחוף אותה בכל הכוח במשך תקופה ארוכה. עד מותה הסופי של התוכנית, כאשר הוחלט למכור גרעין שליטה בבנק.

ואולם ככל שחלף הזמן, התבררה והלכה הבעיה העיקרית של החשב הכללי: הוא לא בנה קואליציה רחבה לשינוי, הוא ירה ברבים מהאנשים הבכירים סביבו והיה עסוק יותר בלהיות צודק מאשר בלהיות חכם.

אז נכון, לזליכה היה קושי אינהרנטי ביצירת קואליציה - כאשר חלק מהגורמים הבכירים במגזר הציבורי, שאמורים היו לסייע לו, רואים עצמם נפגעים מהשינויים שהוא מבקש להכניס.

גם גורמים עסקיים חזקים במגזר הפרטי - שנפגעו מזליכה מסיבות ישירות ועקיפות - הקשו עליו מאוד ועשו מאמצים לא קטנים לקעקע את תדמיתו.

אבל קשיים כאלה יש לרוב המנהיגים שמנסים להוביל שינויים בארגונים - ומי שלא יודע להתמודד עמם, נכשל ברוב המקרים.

מקריאת נאומו המלודרמטי של זליכה שלשום - "השינויים הרבים שביצענו בעבודת החשב הכללי ניערו את הפעילות הכספית בממשלה באופן שהחריד מרבצן חיות פרה-היסטוריות אימתניות, שבמשך שנים הקיזו במחשכים את דמה את המדינה" - ניכר שהוא משוכנע, בשכנוע פנימי עמוק, שהוא נרדף אך ורק בשל השחיתויות שחשף. אבל עולה החשש שאופי ההתנהלות שלו תרם גם הוא לכך.

לא כל המגזר הציבורי מושחת, ולא כל החלטה שגויה או ניגוד עניינים מעידים בהכרח על כוונה פלילית. שריפת הקשרים והגשרים ההמונית שביצע זליכה בשנתיים האחרונות היתה טעות ניהולית של מי שרוצה לעשות שינויים ענקיים, ולא מבין שבלי קואליציה רחבה סופו להיכשל ולפגוע לא רק בעצמו אלא גם במטרה שלשמה הוא פועל.

עכשיו עולות מכל עבר קריאות להדיח את זליכה או לדחוק אותו ממשרדו, בטענה שהוא "מגלומן", בלתי ניתן לניהול וכדומה. הטענות האלה קצת צבועות: יש לא מעט מגלומנים מסוגים שונים ומשונים במגזר הציבורי, עם מגרעות שונות, ואיש לא דורש להדיח אותם מתפקידם. יתרה מזו, רפורמטורים מסוגו של זליכה סובלים לעתים קרובות מהתנהלות מחוספסת. ברור כי למי שדורש להדיח את זליכה יש סיבות אחרות.

יש סיבה ניהולית לדרוש היום את החלפתו של החשב הכללי, שהכריז על עצמאות והקים לעצמו מדינה בתוך משרד האוצר. אבל התוצאה של הדחה כזאת עלולה להיות גרועה כפליים: יחד עם היציבות הניהולית החשובה שתושג במשרד האוצר - יישלח גם מסר שראשי המגזר הציבורי מחסלים אנשים מהסוג של זליכה, שמוכנים להילחם ללא הפסקה למען מינהל תקין יותר. בתקופה זו, שבה גובר המיאוס של הציבור מהשחיתות במגזר הציבורי - מסר זה יגרום לנזק רב.

לזליכה יש עכשיו חלון הזדמנויות: בחודש הבא ייכנס למשרד האוצר מנכ"ל חדש, ירום אריאב. בעוד שעם המנכ"ל הנוכחי של המשרד, יוסי בכר, הוא כבר לא יכול לעבוד - עם המנכ"ל הנכנס אפשר יהיה לפתוח דף חדש.

זליכה צריך לרדת במהירות מהעץ הגבוה שעליו טיפס ("כולם מושחתים, אני נלחם בהם"), ולזכור שהוא חלק מצוות של אנשים - שחלקם טובים יותר וחלקם פחות. אם הוא לא יצליח לעשות את זה במהרה - אזי מפקיד נועז ורפורמטור ראשון מסוגו במשרד האוצר, הוא ימצא עצמו עם תדמית שונה. אם הוא באמת נלחם למען הציבור, ולא רק למען המוניטין האישי שלו, הוא צריך להכיר במהירות גם במגבלות ובגבולות שבהם כל מנהיג ומנהל צריכים לפעול.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#