הרשויות הערביות לא מאמינות בשוויון בחובות - קריירה - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הרשויות הערביות לא מאמינות בשוויון בחובות

המבנה החמולתי של האוכלוסייה הערבית מביא לכך שראשי הרשויות הערביות נמנעים מגביית ארנונה. לא צריך להעניק להם עוד הנחות, אלא לדרוש מהם נחישות

תגובות

טירה היא אחת הערים הערביות החשובות בישראל. היא ממוקמת במרכז המדינה, והדירוג הסוציו-אקונומי שלה, נכון ל-2004, הוא 79 - מתוך 210 רשויות מדורגות. במונחים של משרד הפנים, כלומר, טירה ממוקמת באשכול הסוציו-אקונומי הרביעי, מתוך עשרה אשכולות בסך הכל.

את 2005 סיימה טירה עם גירעון כספי של 55 מיליון שקל. שיפור-מה לעומת גירעון של 57 מיליון שקל ב-2004, אבל עדיין גירעון המעמיד את עיריית טירה במצב דחוק במיוחד. לעיריית טירה יש כנראה הסברים רבים לגירעון שלה, אבל מעל כולם מתנוסס הסבר אחד מכריע: שיעור גביית הארנונה מתושבי טירה ב-2004 היה 19%.

עיריית טירה אינה חריגה בכך. השליש התחתון של רשימת הרשויות המקומית בישראל, לפי שיעורי גביית הארנונה בהן, משובץ כולו בשמות של רשויות ערביות. 75 רשויות כאלה, החל מהרשות המקומית לקיה שבנגב, ששיעור גביית החובות בה הוא 2%, ועד כאבול, ששיעור הגבייה בה הוא 55%. רק במקום ה-76 ברשימה מסתננת הרשות היהודית הראשונה, מגדל, עם גבייה של 55% גם כן.

הנתונים מלמדים: הרשויות הערביות בישראל ממעטות לגבות מסי ארנונה מתושביהן. מי שחושב שנתון זה אינו מפתיע, לנוכח העובדה כי הרשויות הערביות הן גם העניות ביותר בישראל, צריך לדעת ששיעורי גביית הארנונה שהובאו כאן הם לאחר הנחות. יעד גביית הארנונה לכל רשות מקומית נקבע, על ידי משרד הפנים, בהתאם למעמדה הסוציו-אקונומי. יעדי הגבייה של הרשויות העניות נמוכים ב-60%, 70% ואפילו 80% מאלו של רשויות עשירות (בהתאמה למספר התושבים). למרות זאת, הרשויות הערביות אינן גובות גם את יעדי הארנונה הנמוכים יותר שנקבעו להן.

מי שחושב שהנתון הזה מעיד כי משרד הפנים מתעמר ברשויות הערביות, וקובע להם שיעורי גבייה שאינם ריאליים גם לאחר הנחות, ימצא בוודאי עניין בכמה נתונים נוספים. כך, העיר הבדואית רהט. רהט מדורגת באשכול הראשון (הנמוך ביותר), ודירוגה הסוציו-אקונומי הוא 4 - היא הרשות המקומית הרביעית בעוניה בישראל. אין ספק שלרהט, יותר מכל עיר אחרת בישראל, יכולים היו להיות תירוצים למכביר לשיעורי גביית ארנונה נמוכים. אבל ראש העיר של רהט, טלאל אלקרינאוי, חשב אחרת. לכן שיעור גביית הארנונה ברהט הוא 59% - אחד השיעורים הגבוהים בכל המגזר.

זה אינו הנתון היחיד הממחיש את הקשר המקרי בין מצבה הסוציו-אקונומי של הרשות המקומית לבין שיעור גביית הארנונה בה. העיר החרדית בית"ר עילית ממוקמת גם היא באשכול הנמוך ביותר. הדירוג הסוציו-אקונומי שלה הוא 8. אלא שמבחינת שיעור גביית הארנונה שלה, בית"ר עלית היתה ב-2004 במקום ה-210 - שיעור גביית הארנונה של בית"ר עילית באותה שנה היה הגבוה ביותר מבין כל הרשויות בישראל - 144% - נתון המעיד, כמובן, על גבייה שנתית מלאה, בתוספת של גביית חובות עבר.

באותה מידה אפשר להפנות אצבע לעיר עפולה, המדורגת באשכול החמישי, ולרמת השרון, המדורגת באשכול התשיעי. למרות הפער הסוציו-אקונומי הגדול בין שתי הרשויות היהודיות הללו, שיעור גביית הארנונה של שתיהן היה זהה - 88%.

הדוגמאות הללו, ובעיקר הדוגמה של רהט, ממחישות כי מה שחסר לשיעורי גביית הארנונה ברשויות בישראל אינו עוד הנחות, אלא עוד נחישות מצדם של ראשי הרשויות. בעיקר נכונים הדברים לגבי הקבוצה הבעייתית ביותר של הרשויות בתחום הגבייה, וזוהי קבוצת הרשויות הערביות. המבנה החמולתי של האוכלוסייה הערבית, לא מהססים להאשים במשרד הפנים ובמשרד האוצר, מביא לכך שראשי הרשויות הערביות נמנעים מנקיטת צעדים שיהיו לא פופולריים בקרב החמולה שלהם, כמו הדרישה כי בני החמולה ישלמו מסים. ראש עירית רהט, בשיחה עם TheMarker, נותן לכך אישור חלקי: הוא מסביר את ההצלחה שלו לגבות שיעור גבוה מחובות הארנונה של בני עירו בכך שהיה לו רוב במועצה - והוא לא נזקק לתמיכה של קואליציה.

"הרשויות הערביות דורשות שוויון זכויות", טוענים בירושלים, "אבל הן שוכחות שלשם כך הן צריכות קודם לעמוד גם בכל החובות שהרשויות היהודיות עומדות בהן - ובראש ובראשונה לגבות מסים מהתושבים". בלי גביית מסים, הרשויות הערביות נמצאות במצב של משבר תמידי, וכל תוכניות ההבראה שנעשות להן עולות בתוהו. מפה ועד אי תשלום שכר לעובדיהן, ולהשבתתכל המשק, המרחק קצר.

לזכות הרשויות הערביות עומדות כמה נסיבות מקילות. שווקי חטיב, מי שעמד עד לאחרונה בראש הגוף המייצג את הרשויות הערביות (ועדת המעקב), טוען כי משרד הפנים מפלה לרעה את הרשויות הערביות משום שהוא קובע את גבולותיהן כך שאזורי התעסוקה והתעשייה העשירים - המספקים ארנונה גבוהה - אינם מסופחים להן. לדוגמה מביא חטיב את אזור התעשייה ציפורית, שסופח לנצרת עילית במקום לכפרים הערביים הסמוכים לו.

יש כנראה צדק-מה בדברי חטיב, אבל בחינת הנתונים מלמדת כי גם בנטרול הארנונה העסקית, שיעורי הגבייה במגזר הערבי נמוכים לאין שיעור. חטיב, אגב, מודה בכך. "אנחנו צריכים להשתדל יותר", הוא אומר, "ואצלי ביפיע אני הוצאתי מנשר לתושבים שתשלום ארנונה הוא אקט פטריוטי, אבל ייקח זמן עד שהדברים יוטמעו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#