דועך, דועך, דועך - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דועך, דועך, דועך

אחד משרי העבודה העריך שאם אולמרט היה מודיע בתום ישיבת הממשלה על פיטוריו של פרץ, ועל מינויו של אהוד ברק, איש מחבריו למפלגה אפילו לא היה קם ללוותו לחניון

תגובות

זה היה השבוע שבו עמיר פרץ איבד את עולמו, את שארית נאמניו, את מעט הכבוד שרחשו לו בסיעתו. זה היה השבוע שבו תומכיו הודו שמצבו "קריטי" ו"אנוש" ויריביו דיברו עליו במושגים שלקוחים מתחום הפסיכיאטריה. בדרך כלל ראשי מפלגת העבודה אוכלים חצץ מהחברים. אבל אפילו בימיהם הקשים ביותר לא פרס, לא ברק, לא מצנע ולא פואד ספגו קיתונות כאלה של בוז.

שעות הערב המאוחרות של יום שלישי, לקראת סיום הדיון בממשלה על התקציב, היו ללא ספק מההזויות ביותר שניפקה ממשלה כלשהי בישראל. התעקשותו של פרץ על סעיף שכר המינימום (אותה דחייה שולית בארבעה חודשים של אחת ההעלאות), היעלמותו לשלוש שעות לטקס התייחדות עם חללי יחידת גבעתי, סירובו להיכנס להצבעה והימנעותו כשכבר נכנס, הוציאו את חבריו מכליהם. השרים יצחק הרצוג ושלום שמחון, שניהלו את עיקר המו"מ עם האוצר והשיגו הישגים לא רעים, מקורביו של פרץ יולי תמיר ואיתן כבל ואופיר פינס - כולם, ללא יוצא מהכלל, התחננו בפניו, הפצירו בו, לוותר על השטויות ולהסתפק בהישגים, לומר שניצחנו. אבל הוא, כפי שתיאר אחד השרים: "התנהג בצורה ביזארית. לפתע, עיניו הפכו להיות קרות, חסרות הבעה, מתכתיות. אי אפשר היה לתקשר אתו".

כל אחד מששת חבריו למפלגה של פרץ קיבל מעט זמן איכות אתו. כל אחד מהם נזף בו וגער בו באותו ערב - ביחידות ובפורום הרחב יותר של "שרינו". אבל איש לא דיבר אליו כמו בנימין בן אליעזר, שנחשב לבעל בריתו ושאין לו כוונות להתמודד על ראשות המפלגה. הנה, כמה קטעים נבחרים: "אתה מטומטם? אתה לא נורמלי? אתה לא רציונלי?" צעק פואד על פרץ באחת הישיבות, לאחר שזה הודיע שאינו מתכוון להתפשר בעניין שכר המינימום. "מה? אתה מאיים עלינו בפירוק הממשלה? בגלל שמישהו, או מישהי, לוחשים לך באוזן שאולמרט עושה סמרטוט ממך, אתה רוצה להוציא אותנו מהממשלה ארבעה חודשים אחרי שהוקמה? הרי אם נצא עכשיו בגלל דחייה של ארבעה חודשים בהעלאת שכר המינימום, 80% מבוחרינו יעזבו אותנו. מה אתה רוצה? תגיד לי מה אתה רוצה. שביבי יחזור להיות שר אוצר? שליברמן יהיה שר הביטחון?"

"תסתכל על עצמך", צעק בן אליעזר, "אתה דועך, דועך, דועך! אתה חורש תלמים באדמה עם האף. למה היית חייב לנסוע לטקס ההתייחדות ולהשאיר אותנו שלוש שעות עם הלשון בחוץ? לא יכולת לבקש מהרמטכ"ל או מהמנכ"ל שיקראו את הפתק שלך? חביבי, תרים את הראש, יש לנו הישגים מדהימים. 20 שנה אני בממשלה, ואף פעם לא היה כל כך קל עם האוצר. תראה מה קיבלה יולי תמיר. מה קיבלו התשתיות, התיירות, התרבות, התיירות, החקלאות. שכר המינימום זה איווג'ימה? על זה צריך להיהרג? על זה אתה רוצה לפרק ממשלה? אתה לא תפרק כלום".

איתן כבל המקורב, לקח את פרץ לחדר צדדי. הצעקות נשמעו היטב. אתה לא משאיר פירור מהמפלגה, צווח כבל. שרי העבודה הסתבבו חסרי מנוחה במבואה בזמן שפרץ התבצר. אולמרט, שלפי עדויות שרי העבודה היה הוגן וקורקטי, פגש את הרצוג ושמחון ושאג: "אני לא מסוגל אתכם! אני ראש הממשלה. מה אתם עושים? מה אתם מותחים הכל כמו מסטיק?"

פרץ ראה את ההסתודדויות האלה. החשדנות ותחושת הרדיפה הציפו אותו. הוא היה משוכנע ששריו חתרו נגדו, בחשו נגדו מאחורי גבו, הגיעו להסכמים עם האוצר והפקירו אותו לגורלו. אחד מתומכיו אמר למחרת: עמיר היה יכול לנהוג אחרת, אבל ההתעקשות של אולמרט והאוצר על שכר המינימום לא היתה מקרית. הם רצו להשפיל אותו. הם רצו להביא למצב שבו השרים מצביעים נגדו. לכן הם נתנו לשרים את כל מה שביקשו, ורק על שכר המינימום לא רצו לוותר.

החשדנות, אומרים עליו אנשים שמכירים אותו היטב, אוכלת בו, מכרסמת בו. אדם שראה פעם את סדר היום שלו, כשר ביטחון, מספר שהדף נראה כך: "דיון ביטחוני", "פגישה", "פגישה", "דיון ביטחוני" "לו"ז חיצוני", "פגישה". לאיש מעובדי הלשכה, לאיש מהיועצים, אין מושג מהן ה"פגישות" ומהו ה"לו"ז החיצוני", למעט המזכירה שמופקדת על התיאומים. אולי לכך התכוונו "מקורביו" של יועץ התקשורת שלו, אילן אוסטפלד (שהתפטר בתחילת השבוע), שצוטטו כי "אי אפשר היה לעבוד יותר בסביבה שבה שולטים ההונאה והשקר".

אחד משרי העבודה העריך שאם אולמרט היה מודיע בתום ישיבת הממשלה על פיטוריו של פרץ, ועל מינויו של אהוד ברק, איש מחבריו למפלגה אפילו לא היה קם ללוותו לחניון. "הנ"ל ז"ל", אמר עליו אחד משריו, "יש לו עוד תשעה חודשים עד לפריימריס, אבל בזה זה נגמר. סיפור פרץ נגמר".


שאלת תם

רגע מישיבת הממשלה: הרמטכ"ל, דן חלוץ, מדבר על תקציב הביטחון ומרחיב את הדיבור על כך שהקיצוצים הקודמים בתקציב רוקנו את מחסני החירום, הפחיתו בשעות האימונים, ופגעו בכושר הלחימה של צה"ל.

"אז למה יצאנו למלחמה?" שואל אותו השר בן אליעזר, "למה לא אמרת ביום הראשון (ללחימה), שאנחנו לא מוכנים? יושבים פה הקברניטים, ראש הממשלה ושר הביטחון, מדוע לא הזהרת אותם שצה"ל אינו מוכן, אינו מצויד?"

חלוץ, אומרים שרים שהבחינו בחילופי הדברים הללו, שתק.


קירוב לבבות (1)

הפגישה בין אהוד אולמרט לרובי ריבלין, לפני כשבוע, נולדה כתוצאה מעבודת תיווך. המתווך היה פרקליט הצמרת עו"ד רם כספי. כספי מיודד עם ריבלין מאז שלמדו יחד בבית ספר היסודי, והוא גם חבר טוב של אולמרט. כספי לא היה צריך להזיע יותר מדי: לשניהם, לריבלין ואולמרט, היה עניין רב בפגישה הזו, לקראת התמודדות אפשרית על נשיאות המדינה. ריבלין הוא מועמד מוביל, כמעט מועמד יחיד, לפחות בשלב זה.

אולמרט מתקשה, בינתיים, לשלוף מועמד מנצח, אס, כזה שיגרום לנדידת עמים ממחנה ריבלין שחוצה מפלגות ומשתרע מהסיעות הערביות, דרך מרצ ועד לישראל ביתנו והאיחוד הלאומי-מפד"ל. מתישהו, ייתכן שבזמן הקרוב, אולמרט יצטרך לפתוח את קלפיו ולהחליט אם הוא מהמר, ואם כן על מי, או שהוא מבצע נסיגה טקטית ומצהיר שאין לו עניין לפעול נגד מועמדותו של ריבלין.

בסביבתו של אולמרט יש שתי אסכולות בעניין הנשיא הבא: האחת גורסת שאוי לו ואבוי לו, אם יפסיד בקרב הזה. הקריסה של אהוד ברק, גורסים הגורסים, הואצה והפכה לסופנית לאחר שמועמדו, שמעון פרס, הפסיד בהתמודדות מול משה קצב בקיץ 2000. מוטב לאולמרט להודיע שריבלין הוא מועמדו, או לפחות לא להתנגד לו, מאשר להציג מועמד אחר ולהפסיד.

תומכי האסכולה השנייה מזהירים את אולמרט מהנשיא ריבלין. הוא היה יו"ר הכנסת הכי פוליטי שכיהן כאן והוא יהיה הנשיא הכי פוליטי שכיהן כאן, הם מזהירים את ראש הממשלה. מה שוויצמן עולל לנתניהו זה כלום לעומת מה שהוא יעשה לך. מוטב לך להביא מועמד "ראוי" ומכובד ולמות אתו בקומה זקופה, מאשר ללכת עם ריבלין.

אולמרט עוד לא החליט. על שולחנו יש נושאים בוערים יותר. עם אולמרט ובלעדיו, ריבלין עובד קשה. לפני שבוע הוא שיגר את מקורבו, יו"ר סיעת הליכוד גדעון סער, לרב עובדיה יוסף, לדבר על לבו שש"ס תצביע בעד. סער, חביבו של הרב הלך, דיבר, קיבל מהרב כמה עשרות סטירות לחי מרפרפות - כידוע, סימן לחיבה גדולה - אך לא שמע ממנו התחייבות מפורשת. ש"ס תלך עם המנצח ועם מי שיביא לה ראיות חותכות שהניצחון בכיסו, או לחלופין שתמיכתה של ש"ס תביא לו את הניצחון. אתמול היתה אמורה להתקיים פגישה בין הרב לריבלין, אך היא נדחתה בגלל אישפוזו של הרב.

בפגישה בין אולמרט לריבלין, שהיתה נעימה יותר מכפי שהיה אפשר לצפות, הזכיר אולמרט שאביו המנוח מרדכי תמך בפרופ' יוסף יואל ריבלין, אביו המנוח של רובי, שהתמודד ב-1957 לנשיאות מטעם חרות נגד הנשיא המכהן יצחק בן צבי (ריבלין האב הסיר את מועמדותו ערב הבחירות וקרא לתמוך בבן צבי). "אבא שלי", אמר ריבלין לאולמרט, "היה מועמד ראוי ביותר להיות נשיא המדינה. לי יש סיכויים".


קירוב לבבות (2)

פגישה לא פחות מעניינת מזו של אולמרט וריבלין התקיימה לפני כשבועיים בין בנימין נתניהו לדן מרידור. כבמקרה הקודם, גם כאן מדובר על יריבים מרים שגוררים את יריבותם, טינתם וסלידתם ההדדית שנים רבות אחורה.

אף שהפגישה הזו לא היתה "פוליטית" במובן המקובל - מרידור סקר באוזני נתניהו את הדו"ח המדובר שלו שעוסק ב"תפישת הביטחון" של ישראל והשתתף בה לפחות אדם אחד נוסף שאינו פוליטיקאי - אי אפשר שלא להתייחס אליה כציון דרך פוליטי. קודם כל, החומה נפלה. לאחר שנים ארוכות של נתק, הם מסוגלים לשבת ולדבר. צריך גם לזכור שערב הבחירות שיגר נתניהו שליחים למרידור, שהפצירו בו לחזור לליכוד. מרידור דחה את הפניות. אז הוא עוד האמין שידידו אהוד אולמרט יצרף אותו לממשלה. עכשיו, כשזה לא קרה, ובהנחה שזה לא יקרה בשבועות הקרובים, התסריט שבו הוא חוזר לליכוד אינו דמיוני. כשהמשקעים האישיים בשליטה, וכשמרכז הליכוד הבריוני שהופשט מכוחו לפני הבחירות כבר אינו מאיים כל כך, יש על מה לדבר.

מרידור מתגעגע לעיסוק בענייני מדינה, ביטחון לאומי ואסטרטגיה, נושאים שבהם הוא מתמחה. נתניהו, מצדו, משקיע בימים אלה מאמצים רבים בניסיון לצרף לליכוד דמויות ביטחוניות בעלות פרופיל ציבורי גבוה. בינתיים לא נרשמו הישגים, אבל מה בוער? הבחירות לא בפתח ובתקופה שנותרה עד שהעסק יתבקע אפשר לעבוד על קירוב הלבבות ובניית האמון. בכלל, חוסר הוודאות במערכת והתחושה שהכל פתוח, שהכל אפשרי ושהשלטון אינו מונח בכיסו של איש - התחושה הקיבוצית הזו מחזירה אהבות ישנות בין ג'נטלמנים שבמשך שנות דור ראו זה את זה רק דרך הכוונת. מאולמרט וריבלין, דרך נתניהו ומרידור, עד לאהוד ברק ואברהם בורג שגילו איש את רעהו מחדש, ויש מי שאומר שבימים אלה הם מריצים סקר משותף שבודק מה עמדת הציבור כלפיהם, כ"צמד". זהו, מעכשיו כבר אי אפשר יהיה להפריד ביניהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#