האיש החושב על מזדה - קריירה - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האיש החושב על מזדה

כל מה שאפשר ואי אפשר לדעת על ההיי-טק הישראלי מסיפור רכישת פסל "האיש החושב" על ידי קבוצת רד בינת, וגם כמה בערך שווה יהודה זיסאפל

תגובות

ידעתם שבונים קניון במצדה? לא ידעתם? אז הנה כמה פרטים קטנים. מדובר בקניון לא גדול עם כמה חנויות, מזגן חזק ואולי אפילו מסעדה של אוכל מהיר.

יש קשר בין מצדה לקניונים? אין, אז מה. ובין מרכז מסחרי ובניין משרדים בתל אביב לבין פסל "האדם החושב" של רודן, יש קשר?

בשבועות הקרובים ינחת אחד מאחיו הזהים של פסל "האיש החושב" במרכז קניות והיי-טק חדש ברמת החייל, בתל אביב. את הפסל רכש יהודה זיסאפל, מבעלי קבוצת רד בינת, והוא יוצב בכניסה לקומת המשרדים בפרויקט ענקי וחדשני שנבנה על קרקעות שבבעלות משפחת זיסאפל ומשפחת ויטלגו.

הרכישה תועדה בהרחבה בסוף השבוע האחרון בעיתונות ובטלוויזיה, ורד בינת החלה עוד קודם לנחיתת הפסל בישראל להרוויח מרכישת הפסל במונחי תדמית ושיווק. בשוק תחרותי ובעידן של מחסור חמור בעובדים חשיפה מסוג כזה היא הישג אדיר.

פסלו של רודן, "האיש החושב", הוא מיצירות האמנות הנחשבות והמוכרות בעולם והוא הוזמן מרודן ב-1880 בכדי לפאר את השערים החדשים שתוכננו למוזיאון אמנות בפאריס (ואני מודה שאת כל זה למדתי בסוף השבוע בזכות הרכישה המתוקשרת).

מה זה אומר, שחברת היי-טק שכל כולה עניינים מסחריים רוכשת פסל שכל כולו אמנות ותרבות רבת שנים? כלום. אמנות וכסף כרוכים זה בזה מזה שנים רבות וזיסאפל לא המציא את הפטנט על מסחור או סחר באמנות.

מה שכן ניתן ללמוד הוא על דרכיו של ההיי-טק הישראלי בעולם וקצת על יהודה זיסאפל ואחיו זוהר, שהם שניים מהמצליחנים הבולטים ביותר בגל ההיי-טק הנוכחי.

נתחיל ביהודה זיסאפל. יהודה זיסאפל אומנם עומד בראש חברת רד בינת, שעוסקת בשיווק והתאמה של מוצרים ותוכנות בתחום תקשורת המחשבים, אבל הוא בולט הרבה יותר בתחום אחר - הנדל"ן.

מאחר ומרבית נכסיו של זיסאפל, ובכלל זה חברת רד בינת עצמה, הן חברות פרטיות, קשה לאמוד בדיוק כמה שווים הנכסים אותם הוא מנהל.

מה כן ניתן לספור. ובכן, רד בינת היא חברת ההיי-טק שבבעלותה נכסי נדל"ן בהיקף הגדול ביותר בישראל. היא חולשת היום על כ-160 אלף מ"ר של משרדים ושטחי מסחר, מרביתם באיזור רמת החייל בתל אביב, וחלקם באיזור התעשייה רמת החייל בירושלים.

פסל "האדם החושב", אם נחזור לרגע לנושא, יוצב באחד מהפרויקטים הגדולים של זיסאפל ברמת החייל שיכלול, עם השלמתו, כ-50 אלף מ"ר של משרדים ולצידם שטחי מסחר וחניה.

לצד עסקי הנדל"ן, מחזיק זיסאפל במרבית הבעלות על חברת בינת והוא בעל אחוזים בחלק גדול מחברות הסטארט אפ והחברות הבוגרות יותר (שחלקן הונפקו או נמכרו) מקבוצת רד, כמו רדוור (הנסחרת לפי שווי של 415 מיליון דולר), רדוויז'ן (שנסחרת לפי שווי של 640 מיליון דולר), ריט (שנחסרת גם היא, לפי שווי של 110 מיליון דולר) וחברות רבות נוספות.

כאמור, קשה לבצע הערכה מדויקת של שווי נכסיו של יהודה זיסאפל, אולם, על פי הערכות שונות שווי נכסיו של זיסאפל הוא כ-900 מיליון דולר.
מובילה בעולם בצרפתית את המו"מ לרכישת הפסל המדובר ניהלה מנהלת הנכסים של קבוצת רד בינת, דלית בראון. מהציטוטים השונים של בראון בעיתונות ניתן ללמוד הרבה על דרכו של ההיי-טק הישראלי מעבר לים.

היתה שיחה ממושכת ומייגעת, מספרת בראון ל"ידיעות אחרונות" על השיחה עם מנהל הגלריה הצרפתית שמחזיקה באחת מדמויות הפסלים של האיש החושב. "אבל בסוף גייסנו אותו", אומרת בראון, למרות שבכל פעם שבראון ניסתה להסביר בצרפתית שרד בינת היא חברה מובילה בתחומה בעולם גילגלו מולה הצרפתים עיניים תמהות.

ההיי-טק הישראלי הוא צבא לוחם - הוא מגייס, הוא דינמי והוא תמיד מוביל בתחומו בעולם, או לפחות בין המובילים. הגישה הזאת נכונה מקצה לקצה בהיי-טק הישראלי, מחברות הענק הדשנות ועד חברות הסטארט אפ, שרוח הלחימה הצה"לית מאפיינת אותו.

בהיי-טק המקומי לא קולטים עובדים - מגייסים אותם; לא זוכים במכרזים - מנצחים אותם; ולעולם לא מתבוססים במקום השני או השלישי בעולם - המאבק הוא תמיד על המקום הראשון.
מינימום של השקעה אלא שבשונה מאוד מצה"ל, ההיי-טק הישראלי מנותק לחלוטין מהחברה בה הוא פועל. למרות שמדובר ברכישה של יצירת אמנות בכדי שתפאר מרכז עסקים והיי-טק, הקשר בין ההיי-טק הישראלי לתרבות, אמנות או ספורט בישראל, רופף.

פרט למספר חברות, בהן ניתן לציין את מוטורולה, צ'ק פוינט ואולי אינטל (שמחויבת לתרומה לקהילה בגלל מענק אדיר מהממשלה) אין בהיי-טק המקומי פרויקטים ראויים לציון של תרומה לקהילה.

לא בהקשר של מעורבות העובדים בפרויקטים של סיוע ותמיכה כפי שמקובל בארה"ב, לא בתרומה וחסות לאירועי ספורט ולא בפרויקטים של חינוך והכשרה - פרויקטים שעשויים לספק פיתרון, ואפילו חלקי, למצוקה הכואבת ביותר של התעשייה - מצוקת כוח האדם.

בשנתיים האחרונות התפתחה בחברות ההיי-טק הדאגה לתנאי השירות של העובד לדרגת אמנות וצצו תפקידים ייעודיים בחברות, שמוגדרים כמנהלי רווחת העובד. מלשכתם של מנהלי הרווחה לא יוצאת שום בשורה בנושא של תרבות מקומית, מקסימום חיפושית חדשה במבצע חבר מביא חבר או סוף שבוע אתגרי בחופי טורקיה.

האיש החושב מבחינתם חושב בעיקר במה להחליף השנה את המזדה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#