מי שומר על הילדים כשהגננת סובלת מהתעמרות בגן? - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מי שומר על הילדים כשהגננת סובלת מהתעמרות בגן?

מחקר חדש קובע כי 10% מהגננות בישראל עוברות התעמרות תכופה במקום העבודה, המשפיעה על תפקודן עם הילדים, ו-65% מהן טוענות כי עברו התעמרות ברמה כלשהי במקום העבודה ■ המשולש בעייתי: המפקחות האחראיות, הסייעות הכפופות - וההורים

24תגובות
החוקרים יניב איצקוביץ' וניבה דולב. היחסים בין ההורים לגננות נהפכו כלכליים יותר
גיל אליהו

"המפקחת שלנו צעקה עלי והיתה נוקשה מאוד", מספרת גלית (שם בדוי) גננת מאזור השרון. "היה לי באחת השנים ילד עם בעיות התנהגות קשות. המפקחת הכריחה אותי להיפגש עם ההורים שלו אחת לשבועיים, על חשבון זמני הפרטי. היא כפתה את זה עלי ולא העזתי להגיד לה לא. היא איימה עלי, הפחידה אותי, וכשהתנגדתי הגיבה בעוינות רבה - היא היתה אומרת דברים כמו: 'אני אטפל בך'. היא גם לחצה על הגננות להגיע לכל פגישה אתה, ומי שפיספסה פגישה, אף פעם לא קיבלו את ההסברים שלה להיעדרות".

פנייתה של גלית לעזרה פעלה דווקא נגדה. "הנציגה שלנו בארגון העובדים דיברה עם המפקחת וזה סיבך אותי", היא מספרת. "היא התקשרה לצרוח עלי ואיימה שתכתוב הערות בתיק האישי, למשל שאני מתחמקת מלבצע את עבודתי ולא מסייעת לקטין חסר ישע".

גלית לא לבד. נאוה (שם בדוי) גננת מצפון הארץ, מספרת: "עבדתי בגן שהוגדר על ידי המפקחת כבר בתחילת הדרך כמאתגר", היא מספרת. "לקח לי זמן להבין שהאתגר בו הוא הסייעת. למרות הגדרת התפקיד שלה, היא לא סייעה בשום דבר, התנגדה לכל דבר שאמרתי וכל היום היתה בטלפון. הבקשות שלי ממנה להיות יעילה יותר עלו בתוהו, היא היתה מקורבת לגורמים בעירייה, ולכן גם כל התלונות לא עזרו.

"מכיוון שהורי הילדים אהבו אותה הם אפילו הפגינו מול הגן כשביקשתי שתעזוב לגן אחר, כדי שאקבל סייעת מתפקדת. כל התקופה הזאת גרמה לי לקשים נפשיים ופיזיים רבים. לקחתי חופשה ללא תשלום כדי להתאושש. איבדתי כל אמון במערכת. אנחנו הגננות חשופות בפני ההורים, והעירייה — אין מי שיגן עלינו".

הטענות האלה, ורבות אחרות, מקבלות באחרונה גיבוי גם מהאקדמיה. מחקר שערכו בקיץ 2015 ד"ר יריב איצקוביץ' וד"ר ניבה דולב, מהמכון לאתיקה יישומית בארגונים של המכללה האקדמית כנרת, מעלה שמספר גבוה של גננות ישראליות דיווחו על פגיעה תכופה. כ–10% מבין 210 הגננות שהשתתפו במחקר נתנו ציון 4–5 בסולם הבודק התעמרות, כשציון 1 פירושו "לעולם לא", והציון 5 קובע התעמרות "לעתים קרובות". הממוצע המקובל בעולם לדיווח על התעמרות בקרב גננות הוא כ–5% בלבד.

הציון הממוצע בסולם ההתעמרות בגננות בישראל ב–2015 היה 2.58 — גבוה באופן מובחן מהממוצע של סולם התעמרות במקום העבודה בכלל האוכלוסייה שהיה 1.8, כפי שעולה ממחקר אחר שביצע באחרונה איצקוביץ', יחד עם פרופ' סיביל היילברון עבור משרד הכלכלה.

הגננות שהשתתפו במחקר לא היו חדשות או צעירות ברובן, ממוצע הגיל שלהן היה 39.4, והוותק הממוצע שלהן בתפקיד היה 14.5 שנים. מרביתן הועסקו על ידי משרד החינוך, והיתר בחוזה אישי. הגננות ענו על שאלון וכן רואיינו.

נתון מטריד נוסף העולה מהמחקר קובע כי 65% מהגננות מדווחות על חוויית פגיעה כלשהי בעבודה — התעלמות מדעותיהן, הטלת ספק בשיפוט שלהן בתחומים שבאחריותן, מבט עוין, פנייה באופן לא מקצועי, הפרעה בדיבור או התפרצות לדבריהן, הערכה נמוכה מזו שהגיעה להן, צעקות או הערות מעליבות ולא מכבדות, התעלמות, האשמות בחוסר יכולת, התפרצויות זעם וכעס כלפיהן, ובדיחות על חשבונן.

"להתעמרות בעובדים יש השפעה רבה על התפקוד של הגננות. כשמדובר בעובדים בתחום החינוך — לא רק שתפקודם מתערער, הוא משפיע השפעה ישירה על רווחת הילדים, לכן בחרנו לערוך את המחקר הזה", אומרת ד"ר דולב. "בשנים האחרונות יש זילות של מקצועות החינוך, ומורגשת תוקפנות כלפי הגננות".

מה ההגדרה להתעמרות?

"התנהגות פוגענית במקום העבודה מוגדרת כ'התנהגות בין־אישית (למעט התנהגויות פיזיות) החוזרת על עצמה ומפרה נורמות ארגוניות או חברתיות של התנהגות בין־אישית ראויה'. ההתנהגות תיחשב פוגענית כשהנפגע חש שהיא פוגעת בבריאותו הפיזית או הנפשית או כשהוא חש שהיא מייצרת עבורו סביבת עבודה עוינת".

גם התנהגות ההורים פוגעים בגננות

ההתעמרות שבה נתקלות הגננות מגיעה ממשולש בעייתי: הבוסיות שלהן — מפקחות משרד החינוך; הכפופות להן – הסייעות; ו"הלקוחות" — כלומר ההורים.

לדברי החוקרים, הגננות מדווחות כי העלייה העיקרית ברמת ההתעמרות נובעת מההורים, שיחסם לגננות הוא כאל נותנת שירות. לטענת הגננות, להורים רבים יש נטייה להאשים את הגננת בכל דבר שקורה לילד ולהתלונן על הגננת למפקחות או לגורמים בעירייה. על פי דיווחי הגננות, סגנון השיח של ההורים כלפיהן הופך לבוטה יותר — הורים צועקים על גננות ובמקרים מסוימים אף מגישים נגדן תלונה במשטרה.

לדברי החוקרים, ניתן לייחס את העלייה בעוינות של ההורים לעובדה שהיחסים הפכו להיות כלכליים יותר: הגן נתפש כמוצר וההורה מתייחס לגננות כלקוח, וכך גם מתייחסת אליהן המערכת המצפה לשירות נאות. "במחקרים קודמים גילינו כי היחסים מתרחקים ממערכת יחסים חברתית המושתתת על אמון — קשר בין־אישי ושיתוף בגידול הילד", מסבירים החוקרים. "ייתכן כי הדבר נובע מכך שההורים עסוקים יותר מתמיד ומפגינים, באמצעות הלחץ והביקורת שלהם על הגננות, את דאגתם לילדים".

לפי עדויות של הגננות, במקרים מהסוג הזה הן נתקלות בעיקר בגיבוי של המערכת הניתן להורים, ולא להן, לצד ציפייה מהן לשירותיות ולשקט תעשייתי. דרישה זו עומדת במקרים רבים בבסיס תחושת ההתעמרות של הגננות מהמפקחות. "הגננות חשות כי במקרה הטוב הן אינן מקבלות גיבוי, ובמקרה החמור יותר הן מואשמות בכעס ההורים. כל זה בא בעיקר מהמפקחת", אומרים החוקרים.

ההתעמרות מצד הסייעות היא המפתיעה ביותר, בשל מיקומן הנמוך יחסית לכאורה בהיררכיה הארגונית. על פי המחקר, הסייעות מחזיקות דווקא בכוח לא פורמלי רב מול הגננות, וההתעמרות באה לידי ביטוי בנטייה להתנגד לסמכות הגננת, לא לשתף פעולה אתה או להכפיש אותה, לקחת את הקרדיט לעצמן ולעתים להרגיש ביטחון יתר, היות שהן מועסקות על ידי הרשות המקומית ולא על ידי משרד החינוך בניהולה של הגננת. לדברי החוקרים, היו מקרים שבהן הסייעות אמרו לגננת כי הן יכולות להביא לפיטוריה.

"סכסוך עם הסייעת עלול להשליך על הגננת", אומרת נאוה, "את מתחילה לפחד על שמך הטוב כגננת, בעיקר אם מדובר בהחלפה של יותר מסייעת אחת. בנוסף, את לא רוצה לעזוב את הגן — כי זה לא קל להחליף מקום עבודה בגיל מבוגר. אני גננת ותיקה, ועם סייעת אחת הגעתי לשיחת גישור ברשות המקומית. היא האשימה אותי בהתעללות באחד הילדים בגן. עד לשם זה יכול להגיע".

המחיר הגבוה שמשלמות הגננות

ההתעמרות בגננת, כך קובעים החוקרים, משפיעה על רגשותיהן ומשאביהן הרגשיים וגובה מהן מחיר כבד. "מראיונות עם הגננות עלה כי הפגיעה מתבטאת הן בשעות הרבות שהגננת מבלה בניסיון לטפל בבעיה (לדבר עם הורים, עם הסייעת, עם המפקחת או עם חברות וגורמים אחרים), בשיחות ארוכות עם בני המשפחה על הנושא, או במשאבים נמוכים בקשר עם המשפחה (הסתגרות, עצבנות, חוסר אנרגיה). לצד הפגיעה, מפתחות הגננות תחושות של אי־ביטחון תעסוקתי — הנובעת מפגיעה בשמן הטוב בפן המקצועי, חשש מפני מעבר לגן אחר, חשש מעצירת קידום או פיטורים ועוד".

הפגיעה בגננות גורמת לא פעם לגננות "לנקום במערכת", באמצעות היעדרות או יציאה מוקדמת מהגן, שמקבלת עידוד מבני משפחה שרואים בסבלן ומעבירים להן את המסר ש"לא מגיע למערכת שתשקיעי בה כל כך הרבה".

הנפגעים העיקריים הם כמובן הילדים. הם אלה שנפגעים מתהליכי הנסיגה של הגננת, הירידה באנרגיה ובמחויבות שלה למערכת, היעדרויות ואיחורים התכופים — ואף מעזיבה בפועל.

לדברי החוקרים, כדי לעצור את התופעה או להפחית ממנה, יש להטמיע בתהליכי ההכשרה של גננות, מפקחות וסייעות, יכולות רגשיות ובין־אישיות, לפתח יכולות אישיות של גננות כדי שתוכלנה לעמוד בפני לחצים, להתריע, להיות אסרטיביות ולנהל מערכות יחסים בונות וחיוביות.

כן הם קוראים לפתח מנגנונים המאפשרים לגננות לקבל תמיכה והכוונה, לפתח יכולות ניהולית של המפקחות כדי לאפשר להן לגלות רגישות ולתמוך בגננות, לקדם מדיניות של אפס סובלנות להתעמרות בגנים, ולהבנות מחדש מערכת יחסים בין גננות לסייעות, שבה הגננת הופכת להיות קריטריון בהערכתה המקצועית של הסייעת.

בנוגע למגע עם ההורים, קוראים החוקרים לבנות מערכת להתמודדות של גננות עם הורים ולהטמיען בתהליכי הכשרה, כדי למנוע החרפה של סיטואציות שאותן ניתן לפתור בלי לגרום להסלמה.

החוקרים מפנים את האחריות על הטיפול בבעיה למשרד החינוך. "המשרד צריך לעמוד מאחורי הגננות, לתת להן גיבוי וגם להעניק למפקחות הדרכה רגשית שתסייע להן ביחסים עם העובדות שתחת פיקוחן".

ממשרד החינוך נמסר: "עבודת הגננת בגן, ובכלל זה תחושת הביטחון והרווחה שלה, מהווים יעד מרכזי של המשרד. מספר מחקרים שנערכו באחרונה על ידי גורמים אקדמיים הציגו ממצאים שסותרים את ממצאי הסקר שהוצג. במצב דברים זה, הסקר בעייתי וככל הנראה עומדים מאחוריו אינטרסים של גוף שנלחם על מעמדו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#