הנשים הערביות ששוברות מחסומים: "אם הייתי גבר - הכל היה קל יותר" - קריירה - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הנשים הערביות ששוברות מחסומים: "אם הייתי גבר - הכל היה קל יותר"

שלוש נשים החליטו בשנים האחרונות לצאת לדרך עצמאית - ולהקים מיזמים פרטיים ■ הן מספרות על הקושי בגיוס ההון הראשוני, על החשדנות מצד החברה הגברית השמרנית, אך גם על סיפוק רב ■ השרה גילה גמליאל: "מדינה בריאה מעודדת יזמות - זה אינטרס לאומי"

תגובות

סיפורה של אמאל אבו קרן עפאוי, ילידת לקיה וכיום תושבת תל שבע, אינו שגרתי מתחילת הדרך. בניגוד למסלול שייעד לה אביה - ללמוד ולעסוק בהוראה - היא התעקשה ללמוד סיעוד, ובמשך שני עשורים עבדה כאחות (יחידה מקרב הבדואיות) בבית החולים סורוקה. בנוסף, היא ניהלה את מחלקת הבריאות לאוכלוסייה הבדואית של משרד הבריאות בבאר שבע.

לפני שלוש שנים עברה אבו קרן עפאוי לעבודה במשרה חלקית, כדי לנהל את העסק שהקימה. "אני אחראית על הכל", כדבריה. היא שיפצה את ארמון אל־חורייה, ארמון שהמשפחה שלה בנתה במאה ה-19, המשתרע על כדונם וחצי, וב-2008 פתחה אותו כמרכז מבקרים לשימור התרבות הבדואית.

אמאל אבו קרן עפאוי
אליהו הרשקוביץ

הרעיון, מתברר, היה של סבת המנוחה. "זה הבניין הראשון שנבנה בנגב, עוד לפני שבדואים התחילו לבנות בתים רגילים", היא מספרת. "מתייחסים לבית כארמון כי הוא גדול מאוד ובנוי בצורה מיוחדת - מחימר, אבנים וקש, תקרה בת שלוש שכבות וקשתות".

מה שהיה פעם בית מגורים משמש כיום מרכז אירוח לתיירים, שמציע הרצאות, כיבוד מסורתי, סדנאות בישול וסדנאות להכנת מוצרים בדואים. בעבר ניתן היה ללון במקום, אך בשל ענייני תחזוקה הנוהל הופסק בשנה האחרונה.

"סבתא שלי אמרה שאני צריכה לעשות משהו למען הנשים הבדואיות שיושבות בבתים ללא עבודה ותלויות כלכלית בבני זוגן", אומרת אבו קרן עפאוי. "הרעיון שלה היה לפתוח את הארמון ולהעסיק בו נשים מבוגרות שאינן יכולות לצאת ללמוד". המרכז מעסיק כיום שש נשים, שמכינות מוצרים כמו סבונים, תכשיטים ומוצרי קוסמטיקה בדואיים, מבשלות ומעבירות סדנאות למבקרים.

אבו קרן עפאוי גם מעבירה הרצאות לנשים הבדואיות בנושאי בריאות נפוצים, עם דגש על בריאות האשה. "אין מספיק מודעות לנושא, וחשוב להעלות אותה", היא אומרת. את ההרצאות היא מארגנת בשיתוף עם עמותות בדואיות להעצמה נשית, שלהן היא גם תורמת כסף. אחד הדגשים הוא על התעמלות: "לא מקובל שנשים יעשו ספורט בחדר כושר, וזה גם לא נגיש מבחינה כספית, אז אני מעבירה להן גם קורסי ספורט ומדריכה אותן איך להתאמן בבית".

ההצלחה של אבו קרן עפאוי נתקלה בלא מעט קשיים בדרך. "התקשיתי לבקש מההורים שלי רשות להשתמש בארמון", היא מודה. "היתה גם בעיה כספית, מפני שהייתי צריכה לקחת הלוואה עבור הון ראשוני, ובן זוגי לא התלהב כל כך מהרעיון. הוא תהה אם אתמיד ואם העסק ישתלם. בסוף חסכתי כסף עד שהגעתי לסכום גדול - ועליו הוספתי הלוואה".

עצם היותה אשה לא סייעה לה: "אם הייתי גבר, הרבה יותר דלתות היו נפתחות בפני", היא אומרת. "נתחיל מהדבר הכי קטן - שיפוץ הבית. כשאשה רוצה לשפץ בניין היא מנהלת קשרים עם גברים שעובדים בבניין, וזה לא היה קל. הייתי צריכה לנהל את זה דרך האחים שלי. גם את ההלוואה לא פשוט לקחת כאשה בדואית. כשאת אשה את צריכה להסביר כל צעד לכולם, ומכיוון שאני מעסיקה נשים אני תמיד מתחת למיקרוסקופ".

העסקת הנשים עולה לאבו קרן עפאוי לעתים ביוקר, מטעמים חברתיים. "פעם הגעתי לבניין, וראיתי שחלק ממנו נהרס. זאת היתה מעין תזכורת עבורי שיכולים להזיק לי", היא מספרת. "זו בעיה, כי אם גברים נכנסים לארמון, נשאלת השאלה אם הם רואים את הנשים. כשבאים אורחים לאכול אנחנו מכינים את האוכל במטבח חיצוני, כדי שלא יהיה ערבוב ושהאשה תוכל להתנהג בחופשיות בלי לקבל הטפה כשהיא חוזרת הביתה לבעלה. אם הייתי גבר אף אחד לא היה שואל אותי את מי אני מעסיקה?".

קושי אחר שבו נתקלה היה בשיווק המקום. "צריך לבנות אתר אינטרנט, אבל לא היתה לי היכולת הכספית לכך, וגם כיום יש לי רק עמוד פייסבוק חינמי", היא אומרת. "אני הולכת לכל יריד תיירות ומחלקת פלאיירים וכרטיסי ביקור".

בנוסף, המקום סובל מבעיית תשתיות וכבישים. "יותר מפעם הורידו לנו את השילוט, למשל", היא מתלוננת. "כיום אני רוצה להתרחב, אבל לא יכולה לקבל שטח, כי אין שטחים מוקצים לתיירות בלקיה. הייתי רוצה יותר הדרכה והכוונה גם ממשרד התיירות. אני מרגישה שאין לתיירנים ערבים מספיק התייחסות".

ממשרד התיירות נמסר בתגובה: "המשרד מסייע לכל היזמים ובכלל האוכלוסיות בייעוץ מקצועי, באמצעות חממות התיירות, שמקצות לכל יזם יועץ מקצועי המלווה אותו בכל שלבי פיתוח העסק התיירותי. כ-130 יזמים מהחברה הערבית, הדרוזית והצ'רקסית מקבלים ייעוץ חממות בכל שנה. כמו כן, בהחלטת ממשלה 959 הוקצו לדרוזים ולצ'רקסים כ–56 מיליון שקל לארבע שנים לפיתוח התיירות. משרד התיירות משקיע עשרות מיליוני שקלים בתמיכה ביזמים שמקימים יחידות אירוח ומלונות, וסכומים דומים בהקמת תשתית תיירותית ציבורית בכפרים, ובשנים האחרונות בנצרת. כמו כן סייע המשרד בשיקום השוק העתיק בשפרעם בכ-8 מיליון שקל".

רשא גאלב סיף

"חוזרות לשורשים"

"נקלעתי לקשיים כספיים, וחשבתי לפתוח עסק כדי לצאת מזה. יום אחד הכנתי חליטת תה מצמחים במטבח, וחשבתי - הנה העסק מתבשל", כך מספרת רשא גאלב סיף, היי־טקסיטית לשעבר מהכפר יאנוח ג'ת שבגליל, שהחליטה לפתוח עסק לצמחי מרפא. גאלב סיף עובדת כיום בעבודות נוספות: היא מחלקת דואר ומתנדבת במתנ"ס שבכפר. "העסק קטן מדי בשלב הזה, ואני צריכה לפעול בתחומים נוספים כדי למלא את הזמן, וגם להביא עוד הכנסה", היא אומרת.

אחרי שסיימה את לימודי התיכון, למדה גאלב סיף תכנות במכללת ארז שבחסות מיקרוסופט, ועבדה תקופה קצרה בהיי־טק. אך היא עזבה את מקום העבודה מהר יחסית, מכיוון שהעבודה הפכה אותה, לדבריה, ל"רובוט אנושי". אחרי שפרשה מההיי־טק פתחה גאלב סיף עם מי שהיה בעלה דאז כמה עסקים, שלא צלחו, וב–2008 התחילה לחפש תחום חדש.

"הרעיון יצא ממטבח הבית שלנו", היא משחזרת. "החלטתי לחזור לשורשים, לעבודת האדמה. בחורשות שליד הכפר יש הרבה צמחי מרפא. התחלתי לחפש צמחים, לעשות ניסויים ולהתייעץ עם זקני הכפר על השימוש הנכון בכל צמח". בהמשך היא הקימה בסמוך לביתה גינת צמחי מרפא. כיום יש לה חלקת אדמה של דונם וחצי (בבעלות הוריה) וגם מרכז מבקרים קטן. צוות העובדים מורכב בעיקר ממנה ומילדיה.

לדברי גאלב סיף, "כשהמבקרים מגיעים אני מגישה אירוח קל של חליטת תה ועוגיות מסורתיות, ואז מעבירה הרצאה על צמחי מרפא. יש לי גם מדף מכירות של מוצרים שאני מכינה מהצמחים, כמו תערובות תבלינים וריבות".

מרכז המבקרים הוקם בתחילה מחוץ לכפר, אך לאחר שהתגרשה העבירה גאלב סיף את העסק לביתה, משום שלדבריה, "ככה זה עם נשים לא-נשואות - זה לא מתקבל בעין יפה להיות מחוץ לכפר לבד".

בנוסף, המרכז, שהיה פתוח בעבר בפני כולם, פותח כיום את שעריו בפני נשים בלבד. "מכיוון שאין לי בן זוג, לא מקובל בחברה שלי להכניס גברים אלי הביתה", היא מסבירה. "קודם פירסמו אותי באתר של עמותת פיתוח הגליל, ומורי דרך היו מביאים אלי מבקרים. מאז שצימצמתי את העסק לנשים בלבד, יש פחות התעניינות ועמותות הנשים לא תומכות בי. אם הייתי גבר הכל היה קל יותר - קהל היעד היה יכול להיות רחב יותר ולא הייתי מוגבלת מבחינת ניידות". עם זאת, היא מתגאה: "את הכל למדתי לבד ואת הכל בניתי מאפס".

גם מרים אבו רקייק היא אשה משכילה שחזרה לשורשים. היא נולדה וגרה במאהל בדואי עד גיל 12, ונהגה לצפות בסבתא שלה מבצעת טיפולים רפואיים עממיים ורוקחת תכשירים מסורתיים. "ראיתי בזה משהו פרימיטיבי, ואחרי שעברתי לגור עם המשפחה בתל שבע בבית רגיל, והלכתי לבית ספר, התרחקתי עוד יותר מהמסורת".

מרים אבו רקייק
אליהו הרשקוביץ

בהמשך למדה אבו רקייק לתואר ראשון במינהל עסקים בבריטניה. "חזרתי לתל שבע, ולא רציתי להתחתן בשידוך כפי שהוצע לי, אז נשארתי בבית וחשבתי מה לעשות", היא מספרת. "בבריטניה נחשפתי למוצרים טבעיים ואורגניים, והחלטתי לחזור למה שהתרחקתי ממנו - להכין סבון מחלב נאקות, שמן זית, וקרמים ושמנים לעור מצמחים מדבריים. התחלתי לתעד את המתכונים של סבתא שלי, ובשנה שישבתי בבית התחלתי להכין תכשירים, לארוז אותם יפה ולמכור לשכנות וחברות".

מכיוון שראתה ברכה בעמלה, שכרה אבו רקייק מקום ליד ביתה שבו הוכנו המוצרים בהיקף גדול יותר. ב–2007 החליטה להקים מרכז מבקרים. "השנה הראשונה היתה קשה, כי אנשים לא ידעו על המקום — אבל ב-2008 התחלתי לקבל קבוצות", היא אומרת. המרכז מעסיק חמש נשים בליקוט, הכנת סבונים וקבלת הקבוצות. "זה לא היה קל, לא היתה לי תמיכה כספית וגם להיות אישה רווקה יזמת זה לא משהו שרואים בעין יפה, במיוחד שסירבתי להתחתן. בנוסף, לא היו לי חסכונות שבהם יכולתי להשתמש לבניית המרכז. עם זאת אני לא נכנעת לקשיים. הצעד הבא הוא שיווק מוצרים לחו"ל - יש לי חזון ואני מקווה להגיע גם אליו"

"יזמות תביא לצמיחה בחברה הערבית"

לדברי השרה לשוויון חברתי, גילה גמליאל, צמיחה כלכלית וחברתית בחברה הערבית קשורה בקשר ישיר לעידוד יזמות עסקית. "כשרה לשוויון חברתי, אני מקדמת שורה ארוכה של מיזמים, מענקים ופעילויות לעידוד וקידום יזמות בחברה הערבית, ובפרט של נשים, כי מדינה בריאה מעודדת יזמות. אם יש חסמים, היא תפעל להסיר אותם, בין אם באמצעות מענקים ובין אם בעזרת הלוואות או הכוונה.

"המטרה היא ליצור תשתית מאפשרת ותומכת, שמעודדת ומחזקת. כביטוי לכך, המשרד לשוויון חברתי מוביל מענקים והשקעות בעשרות מיליונים ליזמות עסקית בחברה הערבית. זהו אינטרס לאומי, חברתי וכלכלי ראשון במעלה, וצירוף הדברים יחד יבטיח את עידודה של המגמה - עוד ועוד יזמות בחברה הערבית, עוד ועוד תיירות בחברה הערבית, וכתוצאה מכך, עוד ועוד יוזמות תיירות. בד בבד, נמשיך לעודד תיירות בחברה הערבית, כי זהו מקור אמיתי לצמיחה כלכלית משמעותית".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: סיפורים, עצות וטיפים ממדור קריירה וניהול ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם