חשש: הצעת חוק שתשרת את האינטרס של חברות כוח האדם

הצעת חוק של הח"כים קרין אלהרר ויאיר כהן קובעת כי כל מי שמעסיק עובד סיעוד זר יהיה רשאי להגיש בקשה להעסקת מטפל חדש שעדיין לא נכנס לישראל, מיד עם הפסקת עבודתו של המטפל הקודם

ז'נאן בסול
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
צילום: אלון רון
ז'נאן בסול

הצעה לתיקון חוק עובדים זרים, שאמורה לעלות לדיון היום בוועדת השרים לענייני חקיקה, צפויה לפתוח את שערי ישראל להבאת מספר גדול יותר של מהגרי עבודה בתחום הסיעוד.

חוק הסיעוד קובע כי זכותו של כל קשיש שזקוק לסיוע, לקבל סיוע לפי רמת התפקוד שלו. במקרים של קשישים הזקוקים למטפל צמוד, רוב המטפלים הם מהגרי עבודה, בעיקר מהפיליפינים, הודו, נפאל, סרי לנקה ומדינות מזרח אירופה.

התיקון לחוק, שהוצע על ידי חברי הכנסת קארין אלהרר ומאיר כהן (יש עתיד), קובע כי אם מהגר עבודה יפסיק את עבודתו אצל מטופל, בהתפטרות או בפיטורים, המטופל יהיה רשאי להגיש בקשה להיתר להעסקת מטפל שעדיין לא נכנס לישראל, עם הפסקת עבודתו של העובד הקודם.

במצב כיום מטופלים סיעודיים שמעסיקים עובדים זרים, והעסקת העובד נפסקת, אינם זכאים לקבל היתר להעסקת עובד חדש, אלא בשלושה מקרים: אם העובד הזר מועסק כדין אצל מטופל סיעודי אחר, אם העובד עזב את ישראל ובחלוף שנה מהפסקת עבודתו של העובד הזר. "לפיכך, מטופלים סיעודיים שמטפלם הפסיק את עבודתו, ממתינים לעתים חודשים רבים עד שזכאים הם לבקש היתר חדש להעסקת עובד זר", נכתב בדברי ההסבר להצעת החוק. "יש לפתור מצב זה ולאפשר לאנשים הזקוקים לעובד סיעודי לפתוח במהירות האפשרית בהליך מציאת עובד חדש. על כן, מוצע לתקן את חוק עובדים זרים ולקבוע כי מרגע שעובד זר בענף הסיעוד הפסיק את עבודתו או מרגע מתן ההודעה המוקדמת על הפסקת העבודה, זכאי המטופל הסיעודי להגיש בקשה להיתר העסקת עובד זר חלופי שעדיין לא נכנס לישראל".

בעמותת קו לעובד מתנגדים לתיקון המוצע לחוק. במכתב ששוגר לחברי הכנסת טוענים בעמותה כי ההצעה היא ביטוי לאינטרסים הכלכליים של לשכות ההשמה ומשרדי התיווך שמביאים את מהגרי העבודה לישראל. "העיסוק בסוגיית הבאתם של מהגרי עבודה חדשים לישראל מעיד על עוצמתם של האינטרסים הכלכליים שבהבאת מהגרות ומהגרי עבודה", כתבו בעמותה. "מקורם של אינטרסים אלה הוא בדמי התיווך הנגבים ממהגרות ומהגרי העבודה על ידי חברות כוח האדם (המכונות לשכות פרטיות) בתמורה להבאתם לישראל - 'תעשייה' ותיקה, שהיא הבסיס לרווחיהן של חברות כוח האדם". דמי התיווך מגיעים לרוב לאלפי דולרים, ומשולמים לחברות כוח האדם מצד מהגרי עבודה המבקשים להסדיר את הגעתם ברישיון לישראל.

להבדיל מתחומי העסקה אחרים שבהם עוסקים מהגרי עבודה, כמו חקלאות ובניין, עם מדינות שמגיעים מהם מטפלים סיעודיים לא נחתמו הסכמים בילטראליים, ולכן מי שמעוניין להגיע לעבודה בישראל עדיין חייב לשלם ללשכות דמי תיווך. בנוסף, בהיעדר הסכמים בילטראליים יש פחות פיקוח על מידת התאמת העובדים האלה לעבודה שאותה הם צריכים לבצע, למרות הרגישות הגבוהה של תחום הסיעוד.

מקו לעובד נמסר כי "קיים הכרח בהגבלת מספר העובדים שרשאיות חברות כוח האדם להביא לישראל, ובקביעת מנגנונים מוסדרים להעסקת עובדים שסיימו את העסקתם ועדיין נמצאים בישראל" - כלקחים מהעבר, כאשר הבאה סיטונית של עובדים שאין בהם צורך, שהובאו רק לצורך גביית דמי תיווך, הביאה להצפת שוק הסיעוד בכ-10,000 עובדים שלא היה להם עיסוק.

אלהרר מסרה בתגובה: "החשש המובע על ידי ארגוני זכויות עובדים מובן, אך למרבה הצער יש הבדל בין המציאות הרצויה למה שקורה בפועל. הצעת החוק באה למלא חסר ממשי שקיים במציאות ולפיו מהגרי עבודה שנמצאים בישראל לא ממהרים לעבודות שמוצעות להם דרך הלשכות וכך נוצר מצב שבו אנשים סיעודיים שנסמכים על השירות הזה, נמצאים אל מול שוקת שבורה ובלי שיש מי שיסייע בידם לבצע פעולות יומיומיות וטריוויאליות למשך חודשים רבים. אין ספק ואין חולק שמצב שבו ניתן להעסיק עובד שנמצא בישראל עדיף פי כמה על העסקתו של עובד חדש מחו"ל, אבל למרבה הצער זה לא קורה במציאות".

מכהן לא נמסרה תגובה.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker