פסיקה לטובת קורבנות הפוליגמיה: אשה שחיה בנפרד מבעלה תקבל גמלה נפרדת - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

פסיקה לטובת קורבנות הפוליגמיה: אשה שחיה בנפרד מבעלה תקבל גמלה נפרדת

אשה בדואית שחיה בקשר פוליגמי רצתה להתגרש, אך נמנעה מכך עקב איומים של הבעל כי ינתק אותה מתשעת ילדיהם ■ הביטוח הלאומי סירב להעניק לה גמלה בנפרד, אך בית הדין הארצי לעבודה פסק לטובתה

תגובות

הליך גירושים הוא אף פעם לא פשוט. בעוד החוק מסדיר את זכויותיהן של נשים גרושות בענייני מזונות, תשלומי הבטחת הכנסה ומשמורת על הילדים — יש קבוצה קטנה של נשים בישראל שסובלות מהיעדר זכויות ברורות, גם במקרה של נישואים וגם במקרה של גירושים. אלה הן נשים הנשואות לגברים בנישואי פוליגמיה (ריבוי נשים).

החוק בישראל אוסר על פוליגמיה, אבל הדין השרעי (הדין המוסלמי הדתי) מאפשר ריבוי נשים בתנאים מסוימים, למשל אם האשה אינה פורייה, לא יולדת בנים, חולה במחלה פיזיולוגית או נפשית, או שאינה יכולה לספק את צרכיו של בעלה (בין היתר, את צרכיו המיניים). לפי נתוני המוסד לביטוח לאומי, ב–2012 היו 914 נשים שקיבלו גמלה להבטחת הכנסה כאשה נוספת במשפחה מורחבת. ואולם הנתונים אינם מכסים את הכפרים הלא מוכרים בנגב, כך שאינם מדויקים.

מ' נישאה ל–ז' ב–1989, היא היתה בת 18 ובעלה כבר היה נשוי לאשה אחרת שעמה גידל 14 ילדים. במהלך 19 שנות נישואיה ילדה מ' תשעה ילדים נוספים, עד שהם התגרשו. הגירושים נעשו בהליך מוסלמי הקרוי טאלק ארג'עי — ומשמעו גירושים שאינם מפקיעים את קשר הנישואים באופן מיידי, ומאפשרים לבעל לחזור בו לאחר מכן. בן זוגה התחתן עם אשה שלישית, ושלוש הנשים מתגוררות אחת ליד השנייה ביישוב בנגב.

לדברי מ', בינה לבין בעלה התגלעו סכסוכים, בעיקר בשל התנהגות אלימה שלו כלפיה. בשיאה, התלוננה מ' במשטרה, ברחה מהבית ללא ילדיה, ועברה לגור עם הוריה ביישוב סמוך. שם היא נשארה שלושה חודשים, עד שבית הדין השרעי פסק כי עליה לחזור למתחם מגוריה עם בן זוגה ומשפחתה המורחבת, ורק שם תזכה בחזקה על ילדיה. המתחם, שנקרא חוש, הוא מעין קומפלקס חדרים שבו מתגוררת המשפחה המורחבת — ההורים, האחים, נשותיהם והבנים — ולרוב הוא מנותק מרשת החשמל, אך מחובר לגנרטורים.

אישה בדואית
מיכל פתאל

עוד נקבע בהחלטת בית הדין השרעי כי מ' תקבל לידיה את קצבת הילדים ותכלכל את ילדיה באופן עצמאי, בתנאי שתבטל את תלונתה במשטרה, תמחק את התביעה נגד בעלה, ולא תנקוט שום הליך "שמפר את ההסכמה לגור במתחם המשפחה ולהחזיק בילדיה".

עם קבלת ההחלטה, חזרה מ' לגור במתחם שבו מתגורר בן זוגה, בבית שאביה בנה בעבורה ובעבור ילדיה. לדבריה, מאז היא מנהלת אורח חיים נפרד וחשבון בנק נפרד, ונושאת בתשלומי החשבונות שלה בנפרד. מ' הגישה תביעה לביטוח לאומי לתשלום גמלת הבטחת הכנסה נפרדת, משום שלדבריה, אף שהיא מתגוררת באותו מקום מגורים עם בן הזוג שלה, אין בינה לבינו כל קשר, והיא גרה שם רק משום שקיבלה איום שאם תעזוב את מקום המגורים תופרד מילדיה. המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתה בנימוק שהיא מנהלת משק בית משותף עם בן זוגה.

דילמה בלתי־אפשרית

מ' פנתה לבית הדין האזורי לעבודה וטענה כי בן זוגה אינו מסייע לה בכלכלת הילדים, וכי אין ביניהם כל קשר. עוד טענה מ' כי בעלה נהג כלפיה באלימות קשה, וכי הסיבה היחידה שבגינה היא עוד גרה באותו משק בית היא למנוע ניתוק מילדיה. מ' הדגישה כי אין מקום לראות במגוריה בסמוך לבן הזוג עדות לקיומו של תא משפחתי.

מנגד, טען המוסד לביטוח לאומי כי היא לא הוכיחה שחל שינוי במצב המשפחתי שלה ושל בן זוגה — לכן יש לראות בהם יחידה משפחתית אחת.

לאכזבתה של מ', גם בית הדין האזורי לעבודה דחה את פנייתה, וקבע כי לפי "תרבותם ודתם" של בני הזוג הם עדיין נשואים, ועל כן "אין זה מתפקידו של בית הדין לבחון את טיב יחסיהם או את הסיוע הכלכלי שבן הזוג מעניק לאשה בפועל או אם הוא מפרנס את התא המשפחתי הלכה למעשה". עוד קבע בית הדין כי אם נסיבות חייה של מ' ישתנו, למשל אם תעזוב את הבית או תתגרש מבעלה, יהיה מקום להגיש תביעה חדשה.

ואולם מ' לא ויתרה. בערעור לבית הדין הארצי טענה כי בית הדין האזורי התעלם מההוכחות שהיא חיה בנפרד מבן זוגה, ומכך שהיא מתגוררת באותו מתחם רק כדי לא להפסיד את חזקתה על ילדיה. היא הוסיפה כי בית הדין לא בחן את השאלה אם בן הזוג מפרנס אותה, ואם הם מקיימים משק בית משותף הלכה למעשה. בית הדין הארצי לעבודה קיבל את הערעור, וקבע כי אין לקבוע שבני הזוג שרשומים כנשואים, בהכרח מקיימים משק בית משותף.

"משמעותו העיקרית של פסק הדין היא שאין להבחין במשפחות פוליגמיות בין בני זוג הרשומים כנשואים לבין בני זוג שאינם רשומים כנשואים, וכי המבחן העיקרי להכרה כבני זוג או נפרדים צריכה להיות קיומו של משק בית משותף", אמרה עו"ד אינסאף אבו שארב, מנהלת מרכז זכויות נשים בדואיות בעמותת איתך מעכי, שייצגה את המערערת. "בית הדין החליט כי הרישום כבני זוג והאיסורים הדתיים השונים אינם מספיקים כשמוכח כי לא מתקיים משק בית משותף בין בני הזוג. התקדים כאן הוא שלראשונה בית הדין הארצי מכיר בדילמה הבלתי־מוסרית שמולה ניצבת האשה הבדואית במשפחה הפוליגמית, שמוותרת על חיים ללא אלימות ועל חירות רק כדי לזכות להיות בקרבת ילדיה".

רק 25% מהנשים הבדואיות מועסקות

"להתחתן עם עוד אשה, משמעו נטישת האשה הראשונה והזנחתה", אומרת אבו שארב. "לאשה הראשונה אין שום תמיכה כלכלית. לפי הערכות רק 25% מהנשים הבדואיות מועסקות. הדבר גורם להן להתחיל לחפש אחר מקור סיוע כלכלי אחר, והן פונות למוסדות השונים לעזרה".

דבר נוסף שמקשה על הקיום הכלכלי של הנשים האלה הוא ריבוי הילדים, אף כי רבות מהן מעידות שזה מסייע להן למצוא ייעוד בחיים. בנוסף, קצב ילודה גבוה משמש מעין הוכחה בעבור בן הזוג לכך שהאשה עדיין פורייה וצעירה.

ייתכן כי הפתרון למלכוד של אותן נשים הוא עצמאות כלכלית, אבל תעסוקת הנשים הבדואיות כרוכה בקשיים רבים, שקשורים ישירות לנסיבות שבהן הן חיות, ובעיקר למציאות של הריסת הבתים והכפרים הבלתי־מוכרים. "הנשים והילדים הם שתי הקבוצות הכי פגיעות במצב הקיים", טוענת אבו שארב. "בחברה הבדואית לגבר יש יותר חופש תנועה והוא מסוגל לצאת לעבוד ולקבל שירותים שונים מחוץ לכפר, שאין בו שום שירותים; לאשה יש פחות חופש תנועה ואין לה כמעט קיום מחוץ לבית ולכפר".

לדברי אבו שארב, היא איבדה אמון ב"פתרונות" שהמדינה מציעה, והפתרון נמצא בחברה הבדואית, שצריכה לעשות מהפכה ולהשתנות. "את בעיית הפוליגמיה צריך לפרק מהיסוד, אבל בה בעת לא להזניח את הנשים שנופלות קורבנות", אומרת אבו שראב. "אנחנו צריכים להתחיל לדאוג לעצמנו ולא לחכות למדינה שתעזור לנו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#