לבד באופן ספייס: העובדות החרדיות משתלבות בחברות ההיי-טק - בלי להשתלב - קריירה - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לבד באופן ספייס: העובדות החרדיות משתלבות בחברות ההיי-טק - בלי להשתלב

ממחקר חדש של האוניברסיטה העברית עולה כי חרדיות שעובדות בחברות היי־טק חילוניות הן עובדות נאמנות וחרוצות, אך נמנעות מאירועים חברתיים ומיחסי חולין עם העובדים ■ "היציאה לעבודה במקום לא חרדי היא לא תהליך של אינטגרציה - אלא מנוף לשימור אידיאל פנים חרדי"

4תגובות
אשה חרדית בחלל משותף במשרד היי טק
דודו בכר

"לא אכפת לי מפרטיות. עבודה בחלל משותף (Open Space) היא צורת העבודה האולטימטיבית בעיני. עדיף לי לא להיות סגורה במשרד", כך טוענת אמילי (שם בדוי), אשת היי־טק חרדית בת 22, שעובדת בחברה חילונית.

בעוד האופן ספייס זוכה מצד רוב העובדים ללא מעט טענות - בשל היותו רעשני, פולשני וכזה שמייצר תחושה של חוסר נוחות וחדירה לפרטיות, ומוחק כל סממן אישי - בקרב נשים חרדיות העובדות בחברות היי־טק חילוניות, זהו סגנון העיצוב המועדף. "הוא עוזר להן לתמרן בין השמרנות שלהן לבין האופי הלא־חרדי של מקום העבודה, להיטמע ולהתמזג במקום, ולהפגין את נאמנותן והכרת הטובה למעסיק", מסבירה פרופ' מיכל פרנקל, מהחוג לאנתרופולוגיה וסוציולוגיה באוניברסיטה העברית, שיחד עם ד"ר ורדה וסרמן מהאוניברסיטה הפתוחה, חקרה את התנהלותן של נשים חרדיות בחברות היי־טק.

מתוצאות המחקר שביצעו השתיים, במימון קרן רוטשילד קיסריה, עולה כי מעסיקים רבים מניחים מראש כי העסקת נשים חרדיות מותנית בהתאמת המרחב לצורכיהן. הנחה זו נובעת מהידיעה כי רבנים מתנים בדרך כלל את האישור הניתן לנשים לעבוד בחברות היי־טק חילוניות, בנכונות החברה לערוך התאמות מרחביות רלוונטיות. במחקר אף נטען כי חלק מהסמינרים שבהן רוכשות נשות ההיי־טק החרדיות את הכשרתן, מסרבים להפנות את תלמידותיהן לחברות לא מותאמות, ולא נותנים להן המלצות אם הן בוחרות לפנות לארגונים אלה.

רחלי איבנבוים
מיכל פתאל

עם זאת, ההתחשבות לכאורה באילוצים של הנשים החרדיות, מביאה דווקא לפגיעה בהן. "במקום לשאול את העובדות מה מתאים להן, ולהתאים את מקומות העבודה לכך, המעסיקים שואלים את הרבנים", אומרת פרנקל. "כך נוצר מצב שההתאמות לא באמת מתאימות. מהמחקר עולה, שבניגוד לתחושה כי נשים יעדיפו לעבוד במתחם מופרד, הרי שנשים חרדיות מעדיפות לעבוד דווקא במרחבים פתוחים, ולא בהפרדה מעמיתיהן הלא־חרדיים. הסיבה להעדפה הזאת היא בדיוק הסיבה שעליה מתלוננים הקולגות החילוניים - טשטוש הזהות האישית וחוסר הפרטיות. המרחב הפתוח עוזר להן לתמרן בין הרקע השמרני שלהן לבין הסביבה החדשה והלא מוכרת".

לדברי פרנקל, "העובדות החרדיות מפנימות את המבט המפקח שנוצר במרחב הפתוח, מכיוון שהפיקוח התמידי גורם להן להשקיע מאמצים להיראות שהן שקועות בעבודה. כחלק מהנראות, הן מוכיחות שהן לא מבזבזות זמן על אינטראקציה עם חבריהן לעבודה, לא מפטפטות בטלפון, לא גולשות באינטרנט וכל זמנן מוקדש לעבודה בלבד. בנוסף , הן יכולות לזכות בלגיטימציה מהרב המפקח, כשיש כזה, מהבעלים שלהן ומהקהילה".

"אני לא יושבת באופן ספייס, אלא במשרד, יחד עם עוד שלוש עובדות חרדיות - אבל הדלת תמיד פתוחה", מספרת רוחמי (22), עובדת QA בחברת היי־טק מעורבת במרכז הארץ. "היו תקופות שישבתי בחדר גם עם גברים, ומה שהקל על התחושה שלי הוא שהדלת תמיד היתה פתוחה".

למתוח גבולות קיימים

מיכל פרנקל
אודי סלמנוביץ
ורדה וסרמן
אמיל סלמן

נשים חרדיות המשתלבות בהיי־טק כבר אינן מחזה חדש. מטריקס גלובל היתה הראשונה שהקימה מרחב נשי בערים חרדיות, שבו עובדות מאות נשים אשר קיבלו הכשרה ותנאים מותאמים לצורכיהן. על פי נתונים שונים, עובדים בהייטק 5,000–10,000 חרדים, מהם כ–75% נשים. ההצלחה הביאה לא מעט נשים לרצות לפרוץ גם את הגבול הזה - ולהרוויח יותר במקומות עבודה מעורבים. למרות זאת, כ–600 נשים חרדיות מסיימות סמינרים במסלולי הנדסאיות בכל שנה, אך רבות מהן מתקשות למצוא עבודה, במיוחד בארגונים חילונים.

לטענת החוקרות, יציאת נשים חרדיות לעבוד בחברות חילוניות היא מהלך מורכב ומעורר חשש עבורן ועבור הקהילה החרדית. התהליך מצריך התמודדות עם לחצים ודילמות, ואף מייצר הלם תרבותי, שעלול להיתפש כאיום שעלול לשנות את פני החברה. "המרחב החדש מעמיד את העובדות בפני צורך מתמשך לקבוע לעצמן גבולות, למתוח גבולות קיימים, לקבל הכרעות הלכתיות או תרבותיות על בסיס יומי, ולסמן את הגבולות בינן לבין עמיתותיהן החרדיות", מסבירה רחלי איבנבוים, מייסדת ומנהלת תוכנית מובילות — תוכנית מנהיגות תעסוקתית לנשים חרדיות. "הן לוקחות על עצמן את משימת שימור הזהות החרדית שלהן. הן בדרך כלל מפרנסות יחידות או מרכזיות, מטעמי אידאולוגיה לפרנס בתי תורה. היציאה לעבודה במקום לא חרדי היא לא תהליך של אינטגרציה — אלא מנוף לשימור ומימוש אידיאל פנים חרדי", אומרת איבנבוים.

"אני לא רואה בהתנהגות שלהן הפנמת דיכוי", אומרת פרופ' מיכל פרנקל, "הן חלק מקהילה שהן מקבלות את הנורמות שלה, אך מסרבות להיות בשוליים ונאבקות על קבלת מקום מרכזי יותר, בקהילה ובבית. הן אינן רוצות להיתפש כמרדניות או כאלה שהדתיות שלהן מצטמצמת — אך מצליחות לנצח את הכללים, שאחרת לא היו מתאפשרים להן. כשהעובדות מוכיחות את האדיקות שלהן, הן יכולות לעבור למרחבים מעורבים בלי לספוג ביקורת חברתית קשה, בעיקר כשהן מקבלות גיבוי מבעליהן. צריך לזכור כי העובדות החרדיות תלויות בהסכמה של בעליהן בנוגע להחלטות הקריירה שהן מקבלות".

"חשוב לי לשמור 
על דיסטנס"

מהמחקר החדש עולים כמה נתונים מעניינים. כך למשל, העובדות החרדיות מתעקשות על הצבת גבולות ברורים בינן לבין עמיתיהם. הן לא מנהלות יחסי חולין עמם, ונמנעות מהשתתפות באירועים חברתיים של מקום העבודה. בנוסף, הן מסמנות בבירור את ההפרדה בין בית לעבודה: לא מקשטות את השולחן בתמונות משפחתיות, לא אוכלות בחדר האוכל הארגוני (שמזמן סיטואציות של אכילה משותפת עם גברים), ובכלל לא אוכלות בפומבי, עניין שמוצג במחקר כפגיעה בצניעותה של העובדת. "אני לא אלך לערבי פוקר שהעובדים מארגנים, או אצא לאכול עמם בחוץ, בעיקר מטעמי שמירה על כשרות", אומרת רוחמי, "זה לא אומר שאני לא ביחסים טובים עם העמיתים שלי — אבל זה רק במסגרת שעות העבודה. חשוב לי לשמור על דיסטנס, במיוחד עם העובדים הגברים".

"העובדות החרדיות מנסות להיטשטש ולא לבלוט בתוך חלל העבודה, ומסמנות בבירור כי אינן משתפות פעולה עם התפישה התרבותית השכיחה בהיי־טק, לפיה הארגון הוא משפחה", אומרת פרנקל. "המרחב משמש אותן לסמן את שונותן משאר העובדים החילוניים, והן משתמשות במרחב הפתוח כדי לחדד, לסמן ולהראות את השונות הדתית שלהן. עם זאת, לניסיון הזה לחוסר נראות יש אפקט הפוך, והוא דווקא מבליט את הנוכחות של העובדות. המרחב הארגוני משמש את הנשים החרדיות כסוג של רעלה מטאפורית, שמאפשרת להן להמשיך בהתבדלות ויש בה מסר ברור לחילונים, שלא להתקרב אליהן. התנהגותן וצורכיהן השונים מעוררים סקרנות רבה בקרב העובדים החילונים, אף שהם זהירים וחשדניים כלפיהן".

משכילות יותר מחרדים

מנתוני משרד הכלכלה ל–2015, עולה כי שיעור תעסוקת הנשים החרדיות הוא 74% , הרבה מעל יעד תוכנית 2020, שקבעה 63% תעסוקה. באשר לגברים, מדובר ב–41% מועסקים. אף שהנשים החרדיות משכילות יותר מהגברים החרדים, ומשולבות יותר בשוק התעסוקה — הן עדיין משתכרות פחות מגברים, בשל תחומי העיסוק הרווחים — בעיקר חינוך ורווחה. על פי נתוני מכון המחקר החרדי, דווקא בבדיקת שכר שעתית הנשים נהנות מפער של 4% לטובתן שכר, הנובע מכך שהן עובדות בתחומים הדורשים יותר השכלה.

עבודת נשים בהיי־טק מבשרת שיפור בתנאי העבודה והשכר שלהן, אך העובדות החרדיות עדיין מרוויחות כשני שלישים פחות מעובדים חילוניים באותם תפקידים. "המעסיקים מודעים לכך שעובדות חרדיות הן עובדות טובות ונאמנות", אומרת איבנבוים, "רק שהנאמנות שלהן לא באה לידי ביטוי בתנאי השכר, והן מקבלות תגמול נמוך — למרות הנאמנות והכרת התודה שלהן למעסיקים. הצלחת הנשים בהיי־טק ובמקצועות כמו ראיית חשבון, יצרה אשליה ששוק העבודה פתוח בפני הנשים החרדיות, אבל זה לא מדויק, בין היתר בגלל אופיה של האישה החרדית. כשמעסיק נותן לה הזדמנות, היא מכירה לו תודה ולא תפזול למקומות עבודה אחרים שייתנו לה תנאים טובים יותר. עם זאת, אין סיבה לנצל את הנאמנות ולתת שכר נמוך יותר". רוחמי מחדדת את דברי איבנבוים: "אני מרוצה, אך חושבת שמגיע לי יותר. הערך שלי ושל העבודה שלי שווה לעובד חילוני".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם