הערבים (לא) נוהרים להיי-טק

מאות מהנדסים ערבים שסיימו מוסדות מוכרים בישראל לא מצליחים להשתלב בהיי־טק - כמו בני 45 שהתעשייה פלטה בשל "גילם המתקדם" ■ ראוי שהמדינה תדע לנצל כוחות מקומיים לפני שהיא רצה להביא מהנדסים מחו"ל

טלי חרותי-סובר

אנשי עמותת ITworks, המסייעת להשמה במגזרים מודרים, היו מופתעים מאוד מהצהרתו האחרונה של ראש הממשלה, שהודיע כי יפעל לפתיחת שערי המדינה לעובדי היי־טק מחו"ל. הסיבה לכך היא שבמאגר שמחזיקה העמותה מופיעים מאות אנשים המבקשים להשתלב בתחומי ההיי־טק — והדלת נעולה. מדובר בעיקר במהנדסים ערבים, בוגרי הטכניון ומוסדות אחרים בישראל שסיימו בציונים גבוהים את לימודיהם, אך לא מצליחים להשתלב באותה תעשייה שזועקת לידיים עובדות.

באחרונה פתחה העמותה מיזם חדש נוסף שיעזור לאותם מהנדסים להגיע לחברות ההיי־טק החסרות. גם עמותות כמו צופן וקו משווה עוסקות בהשמה של בני ובנות הקהילה הערבית, בעיקר אקדמאים, בתחום הנדרש הזה. לכאורה מדובר בחידה — תעשייה שזקוקה לעובדים תיקח כל אדם מוכשר, ובשכר גבוה. בפועל, המודל המסורתי של ביקוש והיצע נחבט שוב אל סלע המציאות.

לפי נתוני עמותת צופן, העוסקת בהשמת ערבים בהיי־טק, כ–400 סטודנטים ערבים סיימו את הלימודים מדי שנה, נכון ל–2013, וקיבלו תארים בתחומי ההיי־טק במוסדות המוכרים על ידי המל"ג בתחומים כמו מדעים מדויקים, מדעי המחשב, הנדסת תוכנה, מערכות מידע, הנדסת חשמל ואלקטרוניקה — מקצועות שמבטיחים לסטודנטים יהודים התברגות מוצלחת בתעשייה.

אבל על פי בדיקת צופן, 50% מהסטודנטים הערבים לא מצאו עבודה חצי שנה מאז סיום הלימודים. מדובר בנתון מוזר בהתחשב בעובדה שהתעשייה הזאת נמצאת בחוסר, ולכן ניתן היה לצפות שתשאב אותם אליה מיד.

ערביות בהיי-טק
צילום: עופר וקנין

ב–2014–2015 נרשמה עלייה של 30% במספר המסיימים, ו–2,300 סטודנטים נמצאים כיום בשלב כלשהו במהלך התואר. השאלה כעת היא כמה מהם אכן ייקלטו בתחום.

אפשר לסייע לטאלנטים הערבים

מהנדסי המגזר הערבי סובלים מתקרת זכוכית עבה במיוחד. זאת, בשל קושי בכישורים "רכים", כמו כתיבת קורות חיים או התנהלות ביום המיון, וכן חינוך מהבית לענווה וצניעות; הם נחשבים לא פעם "לא אסרטיביים", ומקבלים ציונים נמוכים שאינם משקפים את יכולותיהם.

המחסור במבחנים מותאמים נוסף על העובדה שהם לא מתגוררים בדרך כלל במקומות ה"נכונים", קרי במדינת גדרה־חדרה. הסיכוי שמהנדס או מהנדסת מהגליל ייסעו להרצליה כל יום הוא נמוך. בצפון, לעומת זאת, יש מעט מקומות עבודה, וחברות כמו גליל סופטוור, באבקום או אמדוקס נצרת אינן יכולות לקלוט את כולם.

זה לא נגמר כאן: כאשר המהנדס או המהנדסת כבר רוצים לעבור לגור ברעננה, הם יתקשו למצוא דירה או בתי ספר לילדים, מה שנכון אפילו בחלק המערבי של ירושלים. אם נוסיף על זה חוסר רצון, זמן או עניין לנקוט פעולה פרו־אקטיבית לגילוי וקירוב ערבים לתעשייה יהודית בעיקרה, מחסור בסיווג הביטחוני הנדרש, לעתים גם כשהוא לא נדרש באמת, וגזענות מובנית — נקבל תמהיל שמקשה מאוד על השתלבות קלה.

חשוב להזכיר שלא רק ערבים מודרים באופן שיטתי מתעשיית ההיי־טק, הנחשבת צעירה ולבנה. גם בני 45 נחשבים לכאלה שעבר זמנם, ומוצאים את עצמם בקלות מחוץ לקיוביקל. מאות פליטי היי־טק שזקוקים לפרנסה עובדים בעבודות פחות מתאימות לכישוריהם — כמו המהנדסים הערבים שהולכים להיות מורים בתיכון — בעיקר בשל "גילם המתקדם".

הריצה הפופוליסטית של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לפתיחת השערים למהנדסים מחו"ל, מזכירה קצת את מכסות פועלי הבניין הסינים. נוח יותר להביא את אלה, מאשר לאפשר לשכנים מפלסטין להרוויח קצת כסף. בנושא עובדי ההיי־טק יכולה המדינה — אותה מדינה שהקצתה עכשיו 15 מיליארד שקל לתוכנית מהפכנית עבור המגזר הערבי — לעשות הרבה מאוד צעדים לפני שתוצף ממהנדסים מהודו.

רצוי להשקיע במינהלת מובנית שתסייע לאותם גופים המאפשרים את התיווך בין מהנדסים ערבים לחברות הזקוקות להם. במקביל יכולה המדינה, יחד עם ראשי התעשייה, להתעקש על מבחנים מותאמים, וכמובן להשקיע בהענקת סובסידיות למעסיקים שיבחרו דווקא את העובדים האלה. לפני כשנתיים הודיעה הרשות לפיתוח המגזר הערבי והמיעוטים, שבראשה עומד איימן סייף, על סבסוד שכר למעסיקים — והמרכזייה קרסה. פתאום כולם רצו עובדים ערבים.

נוסף על השכר אפשר לעזור להם לעשות רילוקיישן פנימי, ולשלם כמה חודשי שכר דירה, אחרי שעזרו להם למצוא אותה. אם אפשר לעשות את זה עבור אדם שעובר לעמק הסיליקון, למה לא עבור ערבי שעובר ממג'ד אל כרום לרמת החייל? מובן שהמדינה חייבת לחזק באופן מיידי, דרך רפורמה שתצא כבר לדרך, את המכללות הטכנולוגיות — שנדרסו בשנים האחרונות ויובשו שנה אחרי שנה.

המדינה, דרך משרדי הכלכלה והאוצר, יכולה לסייע לא מעט לטאלנטים הערבים, כמו גם למבוגרים או בעלי מוגבלויות, להתחבר לתעשייה שכה זקוקה להם. אלא שראש ממשלה שמפחיד את בוחריו ומודיע שה"ערבים נוהרים לקלפיות", לא טורח כנראה לחשוב על פתרונות שיסייעו למגזר הזה לפרוח. תמיד קל יותר לזרוק הצהרה פופוליסטית במקום לעבוד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker