פרצופה המכוער של הנהגת הפועלים

בעוד שמשרד האוצר עסוק בניסיון לצמצם פערי שכר ולסייע לעובדים החלשים - מנהיג העובדים, יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, מוכיח שהעובדים החלשים במשק לא באמת מעניינים אותו

טלי חרותי-סובר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

אנחנו בימים מעניינים במיוחד — ימים שבהם התהפכו היוצרות. מצד אחד משרד האוצר, זה ששומר על הקופה, עסוק בניסיון לצמצם פערי שכר ולסייע לעובדים החלשים. מהצד השני עומד מנהיג הפועלים, יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, שמוכיח שהעובדים החלשים לא באמת מעניינים אותו.

ניסנקורן חושב שמאות עובדי חברת החשמל, שמשתכרים 50 אלף שקל בחודש, זקוקים להעלאת שכר מיידית, ועמם שיאן השכר בבנק ישראל, שמרוויח 67 אלף שקל בחודש, או רופא הנשים בפריפריה, ששכרו מגיע "רק" ל–128 אלף שקל בחודש — גם להם מגיע.

עו"ד אבי ניסנקורןצילום: תומר אפלבאום

המדיניות שמקדם שר האוצר, משה כחלון, ומאחוריו הממונה על השכר באוצר, קובי אמסלם, הולכת לכיוון ההפוך. לטענתם, יש להעלות את השכר, ובהרבה, למי שבאמת זקוקים לכך — עובדים שמשכורתם נמוכה. כך יצומצמו פערי השכר הגדולים שקיימים במגזר הציבורי — כאשר במועצות הדתיות משתכרים בממוצע 8,000 שקל בחודש, בעוד בחברות הממשלתיות הממוצע הוא 20 אלף שקל בחודש. עובדי הקבלן האומללים והמנוצלים של המגזר הציבורי משתכרים 5,500 שקל בממוצע בחודש.

במצב זה בא כחלון לניסנקורן ומציע העלאת שכר דיפרנציאלית: עובדים חזקים יקבלו מעט אם בכלל, בעוד שעובדים חלשים יקבלו יותר. חשבון פשוט הרי מראה שעובד נמל אשדוד שמשתכר 20 אלף שקל בחודש ויקבל תוספת של 2.2% לשכרו, ירוויח עוד כ–5,000 שקל בשנה, לעומת עובד רשות מקומית שמשתכר 9,000 שקל בחודש, ויקבל רק עוד כ–2,400 שקל בשנה. כך, הפער באחוזים ביחס לתקופה שלפני ההעלאה רק יגדל.

יו"ר ההסתדרות אמור היה לזנק על ההזדמנות. הרי מי כהסתדרות נלחמת במעגלי העוני ובאי־שוויון? אז זהו, שלא. ניסנקורן דורש שהעובדים החזקים יקבלו בדיוק את אותה תוספת שיקבלו העובדים החלשים, ואם לא — הוא שורף את המועדון, או במלים אחרות: משבית את המשק.

האיפה ואיפה שבה נוקט מנהיג הפועלים החזקים לא מפתיעה אף אחד. ניסנקורן שבוי בידי הוועדים שיש להם שאלטר. הוא לא מנהל אותם — הם מנהלים אותו. ברצותם ייצאו אתו לשביתה כללית כואבת, וברצותם — לא.

החזקים הרבה יותר אפקטיביים, שהרי העובדים הסוציאליים יכולים לשבות חודשים ואיש לא יתרגש, ואילו שעה אחת של שביתה בנמל התעופה בן גוריון הופכת פה שמיים וארץ. אז למה שייצאו לשביתה אם הם לא מקבלים — והרבה?

במקום שבו היתה סולידריות פועלים אמיתית, היו באים הוועדים החזקים ומוותרים מראש על העלאה, כדי שהיא תגיע אל העובדים החלשים יותר. אבל זה לא קורה. בנמלי אשדוד וחיפה, בחברת החשמל, ברשות שדות התעופה — האי־שוויון לא מזיז את קצה הציפורן. העיקר שלהם יש עוד — ובגיבוי ההסתדרות.

במפתיע (או אולי לא) קופצים חברי הכנסת ה"חברתיים" לעזרת ההסתדרות. אתמול הודיעו איציק שמולי (המחנה הציוני) ודב חנין (הרשימה המשותפת) כי הם תומכים בשביתה. היו להם גם הסברים לתמיכה הזאת, למשל — העלאת שכר זה דבר חשוב. איש לא חושב אחרת, אלא שדווקא מחברי כנסת מצוינים בדרך כלל, ניתן היה לצפות להבנה יותר גדולה של התמונה ולדרישה להעלאה דיפרנציאלית, במקום לבזבז את כספי הציבור על העובדים החזקים.

הימים האלה חושפים את פרצופה המכוער של הנהגת הפועלים בישראל 2015 — סחטנית, לא סולידרית, ועוסקת בחיזוק החזקים דרך כספי המסים של כולנו. עכשיו היא מאיימת בנשק יום הדין, ויורה למשק ברגל בעזרת שביתה פראית ומיותרת. זה יעלה לכולנו כסף. המון כסף. ושוב החלשים יסבלו. שיסבלו. מה אכפת לאבי ניסנקורן.

אתמול התייחס שר האוצר למשא ומתן. "אנחנו נמצאים בחלון הזדמנויות חד־פעמי לצמצום הפערים החברתיים", אמר כחלון. "לכן אנחנו מתעקשים שהתוספות יגיעו למי שבאמת צריך אותן, ולא כפי שאירע בשנים קודמות. אין שום תועלת בכך שתוספות השכר יגיעו שוב לבעלי השכר הגבוה, ואנחנו בטוחים שגם בהסתדרות מבינים את זה". בינתיים, מתברר, הם לא מבינים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker