המבחן של ניסנקורן: להשבית את המשק עבור העובדים החזקים, או לדאוג לחלשים

במשרד האוצר לא רוצים לשלם, אך מבינים שאין מנוס ■ מנגד ממשיך יו"ר ההסתדרות בדרך המסורתית של הארגון: מבקש העלאה לכולם ומאיים בשביתה - ולכן יחזק בעיקר את החזקים

טלי חרותי-סובר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

במשרד האוצר יש מי שסבור כי לא צריך להעלות שכר במגזר הציבורי בתקופה הנוכחית. זאת, למרות העובדה שהמדד המצטבר הנו פחות משני אחוז, ושמאז דצמבר 2012 עלה שכר עובדי המדינה ב–8% והשכר במגזר הציבורי ב–5%.

באוצר חושבים עוד כי יו"ר ההסתדרות הקודם, עופר עיני, היה הרבה יותר מידתי. לטענתם, ההסכם שנחתם עמו ב–2011 הביא לעובדים פחות או יותר את אותם אחוזי העלאה בתקופה של אינפלציה גבוהה יותר — 10% לאורך ארבע שנים. ניסנקורן, לעומתו, מבקש במדד נמוך במיוחד העלאה בשיעור של 2.2% לכלל העובדים. כיוון שכל אחוז שווה מיליארד שקלים, וההסכם הוא לחמש שנים — התוספת  תתחיל ב–11 מיליארד שקל, בלי קשר למענק בן אלפי שקלים נוספים לכל אחד מחצי מיליון העובדים, כפיצוי לשנים שבהן עבד ללא הסכם שכר חדש.

אם האוצר היה לבדו בזירה, לא היו מגיעים כעת להסכמי שכר חדשים, בוודאי לא בסגנון הזה, אך האוצר אינו שחקן יחיד. מולו עומד יו"ר הסתדרות שזקוק להישג פוליטי. אבי ניסנקורן, שכבר חתום על כמה הישגים יפים (היה שותף בהעלאת שכר המינימום, חתום על הסכם להעברת כמה אלפי עובדי קבלן להעסקה ישירה), עדיין נלחם בתדמית הלפלף האשכנזי שהוא חש שדבקה בו. ניסנקורן קיבל את התפקיד בירושה מעיני וחייב להוכיח עד לבחירות הבאות ליו"ר ההסתדרות בתחילת 2017, שהוא מנהיג לא פחות חזק. ניסנקורן הוא גם אדם מאוד מסורתי בחשיבה. אצלו — מה שהיה הוא שיהיה.

ואכן, הסכמי השכר שהיו עד היום התאפיינו בהיותם רוחביים, קרי: ניתנו לכו־לם. דין עובד בחברת חשמל או בנמלים כדין מורה, עובד סוציאלי, או עובדי הרשויות המקומיות. מדו"ח הממונה על  השכר שפורסם בשבוע שעבר ניתן להבין לעומק כיצד יצרה השיטה הזו, שעליה חתומה ההסתדרות, פערי שכר במגזר שעבורו היא לוחמת כיום — השכר הממוצע בחברות הממשלתיות הנו כ–20 אלף שקל.

אבי ניסנקורן יו"ר ההסתדרות בהפגנה למען עובדי קבלן
יו"ר ההסתדרות אבי ניסקורןצילום: עופר וקנין

ברשויות המקומיות, לעומת זאת, השכר הממוצע הוא כ–10,000 שקל, ואילו במועצות הדתיות פחות מ–9,000 שקל. העלאה באותו שיעור בדיוק (2.2%) לבעלי השכר הגבוה, תהפוך אותו לגבוה יותר — 400 שקל לחודש או כ–5,000 שקל בשנה, בממוצע. לעומת זאת, תירשם עלייה קטנה בהרבה בשכרם של בעלי השכר הנמוך — כ–180 שקל בחודש או 2,000 שקל שקל בשנה. שניהם ירוויחו, אך החזק שאינו זקוק באמת להעלאה בשכרו, ירוויח הרבה יותר — פי שניים וחצי — והפערים יגדלו. נתון מעניין נוסף הוא שכר הנשים, שגם במגזר הציבורי נע בפער של 2,000–7,000 שקל יחסית לגברים, תלוי בשכר הממוצע בארגון. גם את הפער הזה צריך לצמצם.

אם שואלים את האוצר, פערי השכר במגזר הציבורי בלתי נסבלים, וכבר זמן מה שהממונה על השכר במשרד, קובי אמסלם, מקדם תפישה אחרת. ואולם אם צריך לשלם, נשאלת השאלה כמה ובעיקר, למי. לדבריהם, זו ההזדמנות לצמצם פערי שכר במשק. שר האוצר, משה כחלון, חושב ככה בדיוק. לתפישת האוצר, הסכום יהיה נמוך יותר מדרישות ההסתדרות, ויינתן למי שבאמת צריך אותו, ולא לעובדים החזקים.

לזכותו של ניסנקורן ייאמר שגם הוא מבין שיש כאן בעיה. הוא ביקש אמנם העלאה רוחבית ומענק לכל עובד, אך דרש בנוסף גם שיפור תנאים של קבוצות מסוימות. בנוסף, לא במקום. האוצר אומר כי יש לחזק רק את החלשים, מרוויחי השכר הנמוך. לכאורה, מדובר במטרה נעלה שניסנקורן צריך להתחבר אליה באופן מיידי. אלא שאם הכיוון יהיה סולידריות אמיתית, שבה עובדים חזקים אכן מוותרים למען החלשים יותר — עוד יהיה לו מרד בתוך הבית. ועדי הנמלים, רשות שדות התעופה וחברת החשמל אולי יוצאים לשביתות הזדהות פרועות למען עובדי רשות השידור או הדואר (ולא מוכנים שזה ינוכה משכרם), אך לוותר על העלאה? לא צריך להגזים. כיוון שהם השולטים האמיתיים במשק, והם אלה שישביתו אותו כפי שמאיים ניסנקורן זו הפעם הרביעית בתוך שנה אחת, ימשיך יו"ר ההסתדרות לבקש העלאות שכר גם בעבורם.

ניסנקורן עומד פה בפני מבחן אמיתי — הוא יכול להמשיך לדרוש לכולם, ולאיים בשלטר — תפישה מיושנת, מכוערת, ובעיקר כזו שאינה עומדת מול תנאי המציאות. הוא יכול גם להוכיח הסתדרות חדשה — שוויונית, סולידרית ומתחשבת. ב–2015 הוא יכול, וצריך, להתחיל לדבר דיפרנציאלית. השבוע הוא יוכיח לכולנו אם הוא בריון שישבית את המשק עבור העובדים החזקים, או אם הוא מנהיג פועלים אמיתי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker