שביתה כללית - או העלאת שכר דיפרנציאלית?

האוצר רוצה לצמצם פערי שכר במגזר הציבורי, העומדים על מאות אחוזים ■ אלא שיו"ר ההסתדרות, שחושב על הבחירות הבאות לתפקיד, ממשיך להתעלם ממקבלי השכר הנמוך ■ השבוע יש לו הזדמנות להוכיח שהוא מנהיג פועלים אמיתי

טלי חרותי-סובר

בואו לא נתבלבל. באוצר יש מי  שחושב שלא צריך להעלות שכר במגזר הציבורי כרגע. בתקופה בה המדד המצטבר עומד על פחות מ-2% אך מאז דצמבר 2012 עלה שכר עובדי המדינה ב-8% ריאלית, ושכר המגזר הציבורי ב-5%, חושבים באוצר שאין סיבה אמיתית להעלאה כל שהיא. שם טוענים גם שעופר עיני היה הרבה יותר מידתי – ההסכם עליו חתם ב-2011 הביא לעובדים פחות או יותר את אותם אחוזי העלאה בתקופה של אינפלציה הרבה יותר גבוהה - 10% לאורך ארבע שנים.

ניסנקורן, לעומתו, מבקש במדד נמוך במיוחד העלאה בת 2.2% לכולם. כיוון שכל אחוז שווה מיליארד שקלים, וההסכם הוא לחמש שנים – התוספת  תתחיל ב-11 מיליארד שקל, בלי קשר למענק בן אלפי שקלים נוספים לכל אחד מחצי מיליון העובדים, כפיצוי לשנים בהם עבד ללא הסכם שכר חדש.

אם האוצר היה עובד לבד בזירה, לא היו עכשיו הסכמי שכר חדשים, בוודאי לא בסגנון הזה, אבל הוא לא עובד לבד. מולו עומד יו"ר הסתדרות שזקוק להישג פוליטי. אבי ניסנקורן, שכבר חתום על כמה הישגים יפים (היה שותף בהעלאת שכר המינימום, חתום על הסכם העברת כמה אלפי עובדי קבלן להעסקה ישירה), עדיין נלחם בתדמית הלפלף האשכנזי שהוא חש שדבקה בו. ניסנקורן קיבל את התפקיד בירושה מעופר עיני וחייב להוכיח עד לבחירות הבאות ליו"ר ההסתדרות בתחילת 2017 שהוא מנהיג לא פחות חזק. ניסנקורן הוא גם אדם מאוד מסורתי בחשיבה - מה שהיה הוא שיהיה.

כל הסכמי השכר עד היום היו רוחביים, קרי: ניתנו לכו-לם. דין עובד בחברת חשמל או בנמלים כדין מורה, עובד סוציאלי, או עובד רשויות מקומיות. מדו"ח הממונה על  השכר שפורסם לפני מספר ימים ניתן להבין לעומק כיצד יצרה השיטה הזו, עליה חתומה ההסתדרות, פערי שכר בתוך המגזר עבורו היא לוחמת היום - השכר מהמוצע בחברות הממשלתיות עומד על כ-20,000 שקל. ברשויות המקומיות לעומת זאת עומד השכר הממוצע על כ-10,000 שקל ובמועצות הדתיות על פחות מ-9,000 שקל.  העלאה של אותם אחוזים בדיוק (2.2%) לבעלי שכר גבוה, תהפוך אותו לגבוה יותר - 400 שקל לחודש או כ-5,000 שקל בשנה בממוצע.

לעומת זאת, עלייה קטנה בהרבה תירשם בשכרו של בעל השכר הנמוך - כ-180 שקל בחודש או 2,000 שקל בשנה. שניהם ירוויחו, אבל החזק שלא זקוק באמת להעלאה - ירוויח הרבה יותר, פי שניים וחצי, והפערים יגדלו. נתון מעניין נוסף הוא שכר הנשים שגם במגזר הציבורי נע בפער בין 2,000-7,000 שקלים יחסית לגברים , תלוי בשכר הממוצע בארגון, וגם את הפער הזה צריך לצמצם.

יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן בהפגנה
ניסנקורן. בריון או מנהיג פועלים אמיתי?צילום: עופר וקנין

אם שואלים מקורות באוצר, פערי השכר בתוך המגזר הציבורי בלתי נסבלים, וכבר זמן שהממונה על השכר, קובי אמסלם, מקדם תפיסה אחרת - אם צריך לשלם, נשאלת השאלה כמה, ובעיקר למי. לדבריהם זו ההזדמנות לצמצם פערי שכר במשק. שר האוצר, משה כחלון, חושב בדיוק כך. לתפיסתם, הסכום יהיה נמוך יותר מדרישות ההסתדרות, ויינתן למי שבאמת צריך אותו, ולא לעובדים החזקים.

לזכותו ניסנקורן יאמר שגם הוא מבין שיש כאן בעיה. הוא רוצה העלאה רוחבית ומענק לכל עובד ובנוסף דורש שיפור תנאים לקבוצות מסוימות נוספות - במקום לחזק רק את החלשים, מרוויחי השכר הנמוך. לכאורה מדובר במטרה נעלה שניסנקורן צריך להתחבר אליה באופן מיידי, אלא שאם הכיוון יהיה סולידריות אמיתית - בה עובדים חזקים אכן מוותרים למען החלשים יותר - עוד יהיה לו מרד בתוך הבית.

ועדי הנמלים, רשות שדות התעופה וחברת חשמל אולי יוצאים לשביתות הזדהות פרועות למען עובדי רשות השידור או הדואר (ולא מוכנים שזה ינוכה משכרם) אבל לוותר על העלאה? לא צריך להגזים. כיוון שהם השולטים האמיתיים במשק, והם אלה שישביתו אותו כפי שמאיים ניסנקורן זו הפעם הרביעית בתוך שנה אחת, ימשיך יו"ר ההסתדרות לבקש העלאות שכר גם להם.

ניסנקורן עומד פה בפני מבחן אמיתי - הוא יכול להמשיך לדרוש לכולם, ולאיים בשלטר - תפיסה מיושנת, מכוערת, ובעיקר לא עומדת מול תנאי המציאות. הוא יכול גם להוכיח הסתדרות חדשה - שוויונית, סולידרית, מתחשבת. ב-2015 הוא יכול, וצריך, להתחיל לדבר דיפרנציאלית. השבוע הוא יוכיח לכולנו אם הוא בריון שישבית את המשק עבור העובדים החזקים, או אם הוא מנהיג פועלים אמיתי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker