"חרדיות הן טרף קל"

לאחר שרחל אברהם, מטפלת במשפחתון של עיריית בני ברק, לא קיבלה את משכורותיה בזמן היא פנתה לארגון כוח לעובדים - וזכתה להעלאה בשכר ■ בעקבות ההצלחה כיום מאוגדים יותר מ-3,000 עובדים מהמגזר החרדי, רובן נשים

ז'נאן בסול
ז'נאן בסול
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

"נוח לדמיין את הנשים החרדיות מסתתרות מאחורי הקלעים, אבל הן פשוט לביאות. זו מנהיגות מעוררת השראה", אומרת נעה נוצני, אחראית ענף הגיל הרך בארגון כוח לעובדים, כשהיא מספרת על התאגדותן של נשים חרדיות במסגרת כוח לעובדים או ההסתדרות.

החלוצות שעשו את הצעד והתאגדו היו מטפלות במשפחתונים מבני ברק ששייכים לעירייה. "ההתאגדות החלה בשיתוף פעולה חרדי־חילוני על ידי נשים שלא היססו לפנות לכל מי שיכול היה לסייע להן. סוגיות מסוימות הצריכו אישורים והיתרים מרבנים, כמו המפגשים בין גברים לנשים לצורכי דיונים או משא ומתן, אבל אנחנו מתאימים את עצמנו לצרכים", אומרת נוצני, ממקימות כוח לעובדות, הפורום הפמיניסטי בכוח לעובדים.

מטפלות במשפחתונים מוחות נגד תנאי העסקתן
מטפלות במשפחתונים מוחות נגד תנאי העסקתןצילום: אוליבייה פיטוסי

האמון שנוצר בין המטפלות לכוח לעובדים הוביל עובדים חרדים נוספים לארגון, וב–2013 היוו עובדים מהמגזר החרדי קרוב ל–15% מהמתאגדים. תוצאות ההתארגנויות היו חיוביות וב–2015 נפתחה החטיבה החרדית של ההסתדרות הכללית. כיום מאוגדים בשני הארגונים יותר מ–3,000 אנשים מהמגזר החרדי העובדים, בין היתר, בבית החולים לניאדו ובמוסדות חינוך.

במרבית מהמקרים מי שמוביל את ההתאגדויות הן דווקא הנשים, שלרוב מועסקות בתחומים כמו חינוך, רווחה ובריאות שהשכר בהם נמוך. כמו כן, נשים הן לרוב המפרנס היחיד או העיקרי בבית.

רחל אברהם, 59, מטפלת במשפחתון השייך לעיריית בני ברק, בעלת ותק של 23 שנים בתחום ואמא ל–11, היא מבין יוזמות התאגדות מטפלות המשפחתונים בארגון כוח לעובדים. "את התהליך התחלתי לפני כשמונה שנים, אחרי שבעיריית בני ברק לא שילמו לי שכר משום שהם נקלעו לחובות, וטענו שמכיוון שאני עצמאית, התשלום יתבצע אחת לשלושה חודשים, מעין שוטף + 90", היא מספרת. "הבנתי שאני צריכה לעשות משהו".

לדברי אברהם, "היינו אז כ–200 מטפלות בבני ברק, ושכרתי עורך דין כדי לטפל בנושא. התברר שגם ברשויות מקומיות אחרות שהיו בגירעון, בעיקר חרדיות וערביות, לא שילמו משכורות. ניסינו להתאגד בהסתדרות, אבל זה לא צלח. חיפשנו קורת גג שתעזור לנו להפוך לכוח מאוגד ומשפיע והתאגדנו בכוח לעובדים".

מה קרה אחרי ההתאגדות?

"אחרי ההתאגדות העלו לנו את השכר ב–8.8%, ובכל פעם שאנחנו נלחמות על משהו קונקרטי, הארגון פונה לעירייה ומאיים בשביתה".

אודליה מעודה
אודליה מעודהצילום: אבישג שאר-ישוב

את התחלת משהו שכיום הוא רחב מאוד.

"יצאתי לחפש פתרונות, ומצאתי. כיום נשים חרדיות מודעות יותר לעובדה שזכויותיהן לעתים נרמסות. הן תמיד פחדו להתארגן מתוך פחד מהמעסיק - הרי נשים הן המפרנסות העיקריות ולפעמים היחידות. לחרדיות יש פחד קיומי לאבד את העבודה, מה שהופך אותן לטרף קל בידי מעסיקים. כיום ברור שאפשר לדרוש זכויות, וגם לקבל".

לא חששת מהקשר עם העולם החילוני, שעלול היה לעורר התנגדות בסביבה שלך?

"הלכתי להתייעץ עם רב, אבל הייתי חדורת מטרה. היה לי ברור שזוהי סוגיה תעסוקתית ואינה עניין דתי. הצניעות שלי לא מתנגשת עם המלחמה על הזכויות שלי".

הרבי מלובביץ' תמך

למרות מה שנהוג במגזר החרדי, במקומות עבודה שבהם עובדים גברים ונשים, ישנו ייצוג בולט בהנהגת הוועדים לכוח הנשי. כך למשל, במרכז האקדמי לב (מכללה אקדמית תורנית, שמשלבת לימודי טכנולוגיה ויהדות) יו"ר הוועד היא אורלי שיף, 39, אמא לחמישה מבית נקופה בסמוך לירושלים, שעובדת כמנהלת רכש במכללה.

"ב–2013 הכינה ההנהלה תוכנית פיטורים שבה נפגעו עובדים ותיקים מכלל התפקידים. התארגנו בכוח לעובדים, הכרזנו על סכסוך עבודה וניהלנו משא ומתן. בסופו של דבר העובדים לא פוטרו ומשם החלטנו שאנחנו מעוניינים להתקדם להסכם קיבוצי", מספרת שיף.

הוועד שהוקם במרכז האקדמי לב מורכב משתי נשים וגבר אחד. "אנחנו מובילים את המאבק בשיתוף פעולה, אבל הנשים דומיננטיות יותר", אומרת שיף. "אנחנו גם זוכות לתמיכת העובדים, שנותנת לנו ביטחון. אמנם יש במרכז האקדמי יותר עובדות נשים מאשר גברים, אבל כולם תומכים בנו ואנחנו משוכנעות שיש לנו שליחות".

נעה נוצני, אחראית ענף הגיל הרך בכוח לעובדים
נעה נוצני, אחראית ענף הגיל הרך בכוח לעובדיםצילום: עופר וקנין

שיף מתארת התנכלויות רבות ופגיעה בסיכוייה להתקדם לאחר שהקימה את הוועד. "לא חששתי מאיבוד הפרנסה", היא אומרת, "אני אשה חרדית שמאמינה שהשם דואג לפרנסה. לצד זאת, המשפחה שלי תמכה בי לאורך כל הדרך. הסיבה להתארגנות היתה הרצון לדאוג לרווחת העובדים ולא לאפשר להנהלה לנהוג במדיניות מפלה, אך בה בעת רצינו לשמור על הצביון הדתי של המקום. המקום הזה חשוב לנו והשליחות היא לטובת המקום".

ממרכז האקדמי לב נמסר: "הנהלה עובדת בשיתוף פעולה מלא עם ועד העובדים. בימים אלה מתקיים שיתוף פעולה מלא לקידום המשא ומתן על השכר הקיבוצי. הטענה שהנהלת הארגון פוגעת בחלק מהעובדים עקב ההתארגנות היא חסרות שחר ואין לה אחיזה במציאות. לא מוכר לנו אפילו מקרה אחד בשנים האחרונות בו הובטח לעובד קידום שלא מומש".

כחרדית מזרם חב"ד שיף לא פנתה לרב, אלא לאגרות הקודש של הרבי מלובביץ' (המלמדות על השקפתו של הרבי), "שמהן הבנתי שהצעד מבורך", היא אומרת. "לא פשוט להיות בתפקיד הזה. הלכתי לרב להתייעץ בנוגע לסוגיה ההלכתית בעניין לשון הרע, לדוגמה, כי באסיפות עובדים אני מדברת על ההנהלה. מצד שני, אני רואה שהקב"ה נתן לי את יכולות הדיבור שלי כדי למלא את התפקיד הזה".

הסביבה הגברית הרתיעה אותך?

"אני מודעת להיותי אשה בכל תחום, לאו דווקא כנציגת עובדים, וזה טבעי לי ולא מעסיק אותי".

הרב עובדיה אישר

את החטיבה החרדית בהסתדרות מרכזת אודליה מעודה, 37, אם לשישה מבני ברק. "בחצי השנה האחרונה התחלנו לקבל פניות ממקומות עבודה מגוונים", היא מספרת. "החל בעובדות טקסטיל וכלה בעובדות בחברות היי־טק. המציאות מחייבת את הנשים החרדיות לצאת לעבוד, אבל זה לא אומר שאפשר לנצל אותן. האשה החרדית רוצה לפרנס את המשפחה בכבוד ולקבל את כל זכויותיה בזמן שבעלה יושב ללמוד".

מעודה, שבעברה עבדה כגרפולוגית, אומרת כי הרבה נשים חרדיות היו מגיעות אליה בחיפוש אחר הכוונה מקצועית. "הבנתי שמדובר במגמה - נשים שרוצות לשנות מקצוע אחרי שנים של עוול וכאב בעקבות שכר ותנאי ההעסקה מעליבים. הבנתי שצריך לעשות מעשה. הייתי קרובה לרבקה צ'יקוטאי, הבת של הרב עובדיה יוסף, שהיא גם חברת הנהגה בהסתדרות. דרכה העברתי לרב עובדיה סיפורים של נשים שמתמודדות עם שכר נמוך ותנאי עבודה לא הוגנים. כשהרב עובדיה קרא את הסיפורים הוא בכה ונתן את האות ללכת קדימה".

לדברי מעודה, אף שבקרב מרבית מהציבור החרדי ההסתדרות, גוף חילוני המזוהה עם מפא"י, מעלה קונוטציות שליליות, הכנסת נציגות של ש"ס לארגון ריככה את הגישה ואף סייעה לפתיחת החטיבה החרדית בארגון. בראש החטיבה עומד רפי מלאכי, המלווה על ידי רב ומקפיד כי היא פועלת על לפי כללי ההלכה. כך לדוגמה, כשוועד חרדי פונה לבית הדין לעבודה, היחידה מקבלת היתר רבני.

כמו בכוח לעובדים, גם בהסתדרות הכללית מרבית המתאגדים הם מתאגדות. לדברי מעודה, מדובר ב"נשים שמנהלות אורח חיים קפדני מאוד ולאו דווקא מהדור הצעיר, שנתקלו במציאות שמצריכה פעולה. בנוסף, אנחנו שומרים על כללי הצניעות. בכנסים, למשל, כשיש גברים, נשים לא מדברות".

מה במשפחתך חושבים על כך?

"בעלי עומד מאחורי ואף עוזר לי. הוא מגיע אתי לרבנים, מדבר עם הבעלים של העובדות ומסביר להם על התהליכים".

שומרות על הייחוד והזהות החרדית

רחלי איבנבוים, מייסדת ומנהלת תוכנית "מובילות - תוכנית מנהיגות תעסוקתית לנשים חרדיות", טוענת כי מנהיגות החרדיות בולטות כיום בשל הקפיצה המשמעותית במספר הנשים החרדיות שמשולבות בשוק העבודה.

"הנשים החרדיות החלו להיכנס יותר ויותר לשוק העבודה, אבל השכר שלהן נותר נמוך. הן בהולות יותר לעבוד בשל היותן מפרנסות יחידות או עיקריות, ולכן היכולת שלהן לנהל משא ומתן על תנאי שכר נמוכה, ורובן עוסקות בתחומים שהמקצועות שלהם נלמדים בסמינרים (מסגרות לימודיות המקבילות לתיכונים, שבהן אפשר לרכוש השכלה תיכונית ופוסט־תיכונית)".

לדבריה, "ההתארגנות והשמירה על זכויותיהן מגיעות ממקום של שמירה על הייחוד והזהות החרדית. אלה נשים שרוצות להישאר בתחומי עיסוק האלה ולעבוד במסגרת מגוננת מגזרית, אבל מבינות שלא מכבדים את זכויותיהן. הסיטואציה הזאת גורמת לעובדות להתקומם. הן משקיעות זמן ומשאבים בפרנסה ומודעות לכך שמגיע להן יותר".

הנשים שמתארגנות הן לא מהדור החדש והמרדן.

איבנבוים: "אין אלמנט של גיל, זו פשוט התנהלות - ההיסטוריה והסוציולוגיה התעסוקתית של הנשים החרדיות שהגיעו למצב שהן לא יכולות עוד לסבול את המצב ורוצות לשפר את התנאים".

החזרה להתאגדות בחברה החילונית החלה בעקבות מחאת 2011?

"הנשים החרדיות לא מעורבות בחברה הישראלית, לכן זה לא בא משם. עם זאת, יש קשר להתחזקות ארגוני העובדים בחברה בכלל".

מה עם החסמים התרבותיים?

"זה חלק מהאתגרים, אבל אין ברירה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker