ניסנקורן צודק: דרוש שולחן עגול לשוק עבודה בריא

יש לחדש את השולחן העגול ולהושיב סביבו את בעלי העניין - כל נציגי העובדים והמעסיקים, גורמים ממשלתיים, ארגוני מגזר שלישי ואנשי אקדמיה

טלי חרותי-סובר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

בסוף השבוע שעבר הופיע יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, בכנס התעשיינים באילת, ואמר כי יש לשוב לימי השולחן העגול - אז דנו בעלי העניין בנושאים הקשורים בשוק העבודה. ניסנקורן צודק.

את השולחן העגול הקים שר האוצר לשעבר יובל שטייניץ, יחד עם התעשיינים וההסתדרות, במהלך משבר 2008–2009, כאשר רמת האבטלה עלתה ל–11% והחשש מפני קריסה היה גדול. הרעיון פשוט: בזמן משבר משלבים בעלי העניין ידיים לטובת הכלכלה. ליד שולחן אחד יושבים העובדים (שמייצגת ההסתדרות), המעסיקים (בייצוג התעשיינים) והמדינה (האוצר), ויחד דנים בכלים, בצעדים ובתהליכים הנדרשים לשמירה על חוסנו של המשק. כל אחד מוותר קצת, ויחד מגיעים להחלטות.

אף שמדובר ברעיון מעולה, שמסדיר במדינות מתוקנות כמו הולנד את יחסי העבודה באופן קבוע, השולחן העגול "שלנו" נפח את נשמתו כשהתברר שהשד לא נורא כל כך. מיד כשסרה עננת המשבר, פנה כל אחד מהצדדים לענייניו, כשהמטרה הגדולה — כלכלה ישראלית בריאה — נדחקת מפני האינטרסים הצרים. במדינת ישראל כמו במדינת ישראל, חזקים בעתות חירום. בימי שקט יחסיים אין סיבה לשתף פעולה.

יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן
יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן צילום: עופר וקנין

בימים אלה מנהלת ההסתדרות מאבק גדול באוצר, בניסיון לסיים את המשא ומתן על עקרונות הסכם המסגרת למגזר הציבורי, שנדחה כמעט שלוש שנים. באוצר חושבים שהסכמי מסגרת הם עיתוי מצוין לדבר על נושאים רוחביים — למשל הכנסת טכנולוגיות לטובת השירות לציבור, ביטול המכרז הפנימי, הארכת משך העבודה לפני קביעות או הסדרת פיטורים על רקע אי־התאמה. בהסתדרות חושבים שמדובר במשא ומתן שמטרתו העלאת שכר עובדי המדינה, נקודה.

האוצר מתעקש, להסתדרות יש שאלטר בשם שביתה כללית - והשבוע, אחרי לא מעט פיצוצים, הוכרז סכסוך עבודה. המשמעות — בתוך שבועיים יכולה ההסתדרות להשבית את כלל המשק. נכון שמדובר בריטואל קבוע. נכון גם שלו היה שולחן עגול פעיל וקבוע, שאליו היו מגיעים כל הצדדים באופן שוטף — אולי לא צריך היה להגיע לפינות האלה. לו היו נערכים דיונים קבועים, האוצר לא היה מטפס על עצים — וההסתדרות לא היתה נדרשת לאיים.

ניסנקורן צודק — נדרש שולחן עגול. עם זאת, לא מדובר בשולחן שהוא חושב עליו. שולחן עגול אמיתי כולל את כל בעלי הענין, מה שאומר שאת העובדים יוכלו לייצג גם כוח לעובדים, ההסתדרות הלאומית ומען — ולא רק ההסתדרות, שלה הבעלות היחידית כרגע, אף שהיא מייצגת 600 אלף מ–3.3 מיליון השכירים במשק.

גם לתעשיינים, המייצגים את המעסיקים הגדולים, לא יהיה קושאן על השולחן העגול. ארגונים כמו לשכות המסחר או לה"ב, המייצגים את מירב המעסיקים — עסקים קטנים ובינוניים — יישבו בו ויביעו דעתם. לא רק האוצר יישב שם, אלא גם משרד הכלכלה והנציבות — וכמובן גם ארגוני מגזר שלישי שעוסקים בשוק העבודה, ולצדם אנשי אקדמיה וחוקרים שראוי שדעתם תשמע.

מטרת השולחן העגול תהיה הוליסטית, קרי להיערך לכל הנושאים המטרידים היום ובעתיד — ובהם שיעור אבטלה נמוך אך שמורכב ממשרות חלקיות ושכר נמוך; העסקה נצלנית; פערים גדולים בשכר וביציבות תעסוקתית בין מגזרים; היעדר טכנולוגיה חדשנית; כושר תחרותי מוגבל בתעשיות מסורתיות (המהווה פוטנציאל להגדלת האבטלה) ועוד.

ניסנקורן צודק. דרוש שולחן עגול - ומהר. זה יקום לא אם אדם זה או אחר יזרוק את הרעיון בכנס באילת, אלא אם כל הצדדים יגיעו אליו בתום לב ונפש חפצה, מתוך רצון אמיתי לדבר. בשולחן האופטימלי לא יאיימו בשביתות כלליות ולא ינקטו בסחבת, לא יחשבו באופן מגזרי ולא יקדמו אינטרסים אישיים. דרוש שולחן עגול שמטרתו אחת — כלכלה ישראלית חזקה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker