"אין עובדי סיעוד בפריפריה. המדינה מאלצת אותנו להעסיק עובדים לא חוקיים"

עובדי הסיעוד הזרים בישראל מעדיפים לעבוד באזור תל אביב, שבו יש קהילות גדולות של עובדים זרים לעומת יישובי פריפריה ■ המדינה ניסתה לפתור את הבעיה - אך בפועל, רק החמירה אותה

ז'נאן בסול
ז'נאן בסול

"מגיע לעובדים הזרים לקבל את כל הזכויות שלהם - אבל למה על חשבון אמא שלי?" שואלת אילנה ליפשיץ מתל אביב, בת לקשישה סיעודית. "מטפל זר נהפך ללוקסוס שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו".

ליפשיץ אינה היחידה שמנהלת מאבקים יומיומיים בזירת הטיפול הסיעודי ושירותיו. חוק הסיעוד קובע כי כל קשיש בישראל הזקוק לסיוע לפי רמת התפקוד שלו, אכן יקבל אותו. לעתים מדובר בקשיש הזקוק רק לכמה שעות טיפול בשבוע (בדרך כלל, מטפלים ישראלים שמועסקים על ידי חברות קבלן), ולעתים מדובר בקשיש סיעודי, הזקוק לטיפול בכל שעות היממה - ואז ניתן לו אישור למטפל צמוד.

בועז עטרה והוריו, בביתם במושב מאור בעמק חפר. "המדינה הפכה אותי לעבריין"
בועז עטרה והוריו, בביתם במושב מאור בעמק חפר. "המדינה הפכה אותי לעבריין"צילום: בועז עטר

ברגע זה, נהפך המטופל למעסיק לכל דבר, והמוסד לביטוח לאומי מעביר אליו את הקצבה, שמסתכמת ב–1,600–3,300 שקל בחודש, והוא משלם את שכר העובד, ממש כפי שהיה משלם לעובד ישראלי: שכר מינימום, ביטוח והפרשה לקרן פנסיה.

עובד זר בסיעוד משתכר בדרך כלל שכר מינימום - כלומר, 4,650 שקל בחודש - נוסף על דמי כיס בסך 100 שקל בשבוע. עוד משלמים המעסיקים ביטוח רפואי בסך 1.6 דולרים ביום (כ–6 שקלים), ועוד 280 שקל בחודש עבור עבודה של המטפל בשבתות, נוסף על הפרשות לפנסיה.

יו"ר ועדת העבודה, ח"כ אלי אלאלוף
אלי אלאלוףצילום: דניאל בר און

טלי יצחקי, שאמה בת ה–83 היא קשישה סיעודית, מתארת את התהליך כ"מסחטה של אלפי שקלים". לדבריה, נוסף על הסכום החודשי שניתן על ידי המוסד לביטוח לאומי, שעליו עליה להוסיף לעתים 1,000–2,000 שקל בחודש, יש להביא בחשבון את תהליך הקליטה של העובד הזר, הכולל 2,000 שקל דמי השמה, המועברים לחברה שמביאה את העובד לישראל, ועוד מאות שקלים עבור תשלומי אגרות שונות.

חברת ההשמה אחראית על עזרה בתקשורת עם המטפל, שולחת עובד סוציאלי לשני ביקורים אצל המטופל, וגם אחראית לדאוג לעובד חלופי בזמן שהעובד הקבוע נמצא בחופשה. על כל השירותים האלה, לדברי יצחקי, משלם המטופל מעין דמי חבר בסך 840 שקל בשנה.

ח"כ קסניה סבטלובה
ח"כ קסניה סבטלובהצילום: מוטי מילרוד

נוסף על המשא הכלכלי כבד, הרי שבאחרונה מתברר כי נפלה על משפחות המטופלים צרה חדשה: במהלך השנים נוצר ריכוז גבוה של עובדי סיעוד זרים בתל אביב וסביבותיה, מול מחסור בפריפריה. כשהתחילו האיגודים להפנות עובדים לפריפריה, חלק גדול מהם מצא עצמו ביישובים רחוקים ומנותקים, שאין בהם קהילה של עובדים זרים. מצב זה, לצד העבודה הקשה והאינטנסיבית, הביא לנטישה גדולה של עובדי סיעוד זרים, העוזבים את בתי הקשישים ביישובים הרחוקים, ומגיעים לתל אביב - מקום שבו יש קהילה של עובדים זרים, לצד הזדמנויות עבודה רבות ומגוונות יותר.

הנסיגה של עובדי הסיעוד לתל אביב גרמה לרשות ההגירה לעשות מעשה, ולחלק ביולי 2014 את המדינה לשלושה אזורים: תל אביב (כולל הערים הסמוכות לה), המרכז (כולל חיפה וירושלים) ואזור הפריפריה (כל שאר המדינה). על פי אותה חלוקה, עובד זר שרשאי לעבוד באזור תל אביב, רשאי לעבוד בכל חלקי המדינה; מי שרשאי לעבוד באזור המרכז, יכול לעבוד גם במחוזות חיפה וירושלים ובפריפריה, אבל אינו רשאי לעבוד באזור תל אביב; לעומת זאת, עובד זר שרשאי לעבוד באזור הפריפריה, יעבוד שם בלבד - והוא אינו רשאי לעבוד בחיפה, בירושלים או בתל אביב. כך, מה שעשוי היה להיראות תחילה כפתרון טוב - התגלה כפתרון בעייתי.

טלי יצחקי
טלי יצחקיצילום: איציק שוקל

"שני ההורים שלי סיעודיים", מספר בועז עטרה. "שניהם גרים במושב מאור שבעמק חפר - אזור שאין בו הרבה עובדים זרים. אף מטפלת לא שרדה אצלנו שבוע. כשאני פונה ללשכות ומבקש מטפלת אחרת, אני צריך להזמין מישהי חדשה, ולשלם עוד 2,000 שקל עבור השמה". עטרה מספר כי בלית ברירה הוא מעסיק עובדים זרים בלתי חוקיים, שאין להם העדפה למיקום. "אין לי ברירה", הוא אומר, "המדינה מחייבת אותי להפוך לעבריין".

"לא כל אחד יודע לקבל עובד זר"

"אנחנו מנסים להימנע ממצבים של נטישת הקשיש על ידי העובד הזר, אבל הדברים האלה קורים כל הזמן", אומרת י', מנהלת בחברת השמה, שביקשה להישאר בעילום שם. "עם כל הכבוד, לא כל המשפחות יודעות לקבל עובד זר. עובד זר הוא לא משרת של המשפחה, ולגיטימי שהוא יאמר יום אחד 'העבודה הזאת לא כמו שחשבתי, ואני רוצה לעזוב". אם מודיעים מראש, מחפשים עובד אחר שרוצה לקחת את העבודה. אם המטפלת עזבה בין לילה, סביר להניח שהמניע הוא לא חברתה שגרה בתל אביב, ולכן צריך לחקור את הנושא. במקרים כאלה של עזיבה פתאומית, החברה מבקשת מהמוסד לביטוח לאומי שישלח מטפלת ישראלית, עד שנמצא מטפלת זרה".

מעון יום סעודי
מעון יום סעודיצילום: אייל טואג

ההגבלה על הניידות של העובדים יצרה עם הזמן בעיה הפוכה: מטפלים זרים בפריפריה, שהמעסיקים שלהם נפטרו או שהמשפחה שיחררה אותם מסיבה כלשהי, נשארו כבולים לעבודה בפריפריה בלי עבודה. נוסף על כך, ההגבלה יצרה מצב של מחסור בעובדי סיעוד בתל אביב, שסבלה קודם דווקא מהצפה בעובדים.

כדי לקבל אישור להעסיק מטפל שעובד בפריפריה ורוצה לעבור לתל אביב, צריך לפנות ל"ועדת חריגים", שבאחריות רשות ההגירה והאוכלוסין. תפקיד הוועדה לדון בבקשות להעסיק מטפל מהפריפריה, שהפסיק לעבוד בגלל פטירת המעסיק או שליחתו למוסד סיעודי, למשל, באזור תל אביב או המרכז.

עובדת סיעוד מסייעת לקשישה בכיסא גלגלים
עובדת סיעוד מסייעת לקשישה בכיסא גלגליםצילום: אלון רון

"רצינו להעסיק אצל אמא שלי מטפלת שעבדה באזור המרכז", אומרת יצחקי, שאמה הקשישה גרה בתל אביב. "הלכנו לוועדת חריגים, והסברנו שאמא שלי חייבת טיפול צמוד בצורה דחופה, אבל נדחינו פעמיים. בפעם השלישית ניגשנו לשם עם עורך דין - וגם אז נדחינו. אני מנסה להוכיח שכל הפרדה בין אמי לבין המטפלת תביא לנזק לאמא שלי - אבל איש אינו מקשיב".

שביתת הרעב מול 
בית השר לא הועילה

אילנה לופשיץ
אילנה לופשיץ

יצחקי לא הסתפקה בדיבורים, ושבתה שביתת רעב מול ביתו של שר הפנים, סילבן שלום, באוגוסט האחרון. "מאות אנשים שנתקלים באותן בעיות הצטרפו אלי", היא אומרת, "אבל שר הפנים לא טרח לצאת אלינו". את בעיית הניידות של עובדי הסיעוד הזרים, לטענתה, המדינה חייבת לפתור. "אולי צריך להגדיר אחרת פריפריה, אולי להאריך למטפל שעובד בפריפריה את הוויזה ב–12 חודשים, כדי שיהיה לו אינטרס להישאר לעבוד במושבים האלה - משהו חייב להיעשות".

באחרונה יזמה ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) דיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת בעניין עובדי הסיעוד הזרים. לדברי סבטלובה, היא יזמה את הדיון בעקבות פניות רבות שקיבלה מהציבור בעניין. "לא יכול להיות שהמעסיקים יהיו אחראים על הטיפול בכל הנושא הזה", היא אומרת. "נדרש טיפול שורש בעניין".

בוועדה נשמעו עדויות קורעות לב של אנשים הזקוקים לטיפול אך אינם מצליחים לקבלו. יו"ר הוועדה, ח"כ אלי אלאלוף (כולנו), סיכם את הדיון באומרו כי "המצב עגום ולא הומניטרי. אני נותר ללא תשובות. אשב עם ועדת המשנה של ועדת הפנים, וננסה לגבש תוכנית מהירה לצד תוכנית ארוכה יותר, כדי להתמודד עם המצב שאינו סובל דיחוי".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker