Made In מעשיהו - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

Made In מעשיהו

שליש מהאסירים בישראל עובדים במשך תקופת מאסרם במפעלים הנמצאים בין כותלי הכלא, שמחציתם שייכים לחברות וליזמים פרטיים הנהנים מכוח עבודה זול ומתרומה לקהילה ■ אלא שרק חברות מעטות ממשיכות להעסיק את האסירים לאחר שחרורם

תגובות
עופר וקנין

הדימוי הראשון שיש לרובנו כשאנחנו חושבים על בית סוהר ניזון לרוב מסדרות טלוויזיה כמו "אוז" או "פריזן ברייק", בהן הכלא הוא מקום אלים, משתק ואפל, המאוכלס על ידי אנשים רעים שימיהם עוברים עליהם בבטלה, בין ריב באגף למכות בתור למקלחת. ואולם ביקור בכלא איילון מעלה תמונה שונה. אם מתעלמים מגדרות התיל והשומרים בחוץ, כשנכנסים פנימה אפשר בטעות לחשוב שמדובר בכלל בכפר קטן עם מוסדות חינוך, מפעלים ושגרת יום הכוללת עבודות במשק הבית.

"העסקת אסירים ולימודי מקצוע הם חלק אינטגרלי מהשיקום העתידי שלהם, שיאפשר לאסירים להשתלב בשוק העבודה החיצוני", מסביר פרופ' אורי תימור, מומחה לבתי סוהר ושיקום אסירים ממכללת אשקלון ואוניברסיטת בר אילן. "העבודה בכלא מתגמלת בכסף, נותנת תכלית לחייהם של האסירים, ומכיוון שהיא פיזית, היא גם מקור לשחרור אנרגיה".

כלא איילון

ניסים קשי, מנכ"ל תעשיות שב"ס וראש מערך תעסוקה, מסביר כי מטרת שירות בתי הסוהר (שב"ס) היא "להחזיק את האסירים במשמורת חוקית, ובמקביל לענישה, להפעיל מערכת שיקום שמבוססת על ארבעה תהליכים: חינוך והשכלה, טיפול נפשי־פסיכולוגי, פעילות בתחום המדרשות והדת, ותעסוקה והכשרה מקצועית.

"הרעיון הוא לתת לאסיר כלים להשתלב בחברה, כדי שיחזור אליה כאדם מועיל, בעל מקצוע ויכולת להתפרנס בכבוד", אומר קשי. "בנוסף, המטרה שלנו היא להרגיל את התודעה של האסיר לקשר בין עבודה ותעסוקה יצרנית לתגמול, שהוא תחליף לשכר. לעבודה יש עוד יתרון: האסיר שיוצא מהתא בבוקר, עובד במפעל שבע או שמונה שעות, רוכש מקצוע ומתעייף. בסוף היום חוזר לתא שלו מרוצה. כשהאסיר עייף ומרוצה, הוא יעשה גם פחות בעיות בתוך הכלא".

אף שכלל הגורמים המטפלים באסירים מאוחדים בדעתם באשר לחשיבות של רכישת המקצוע כחלק משיקומו ארוך הטווח של האסיר, רק קרוב ל-30% מכלל 20 אלף האסירים בישראל אכן עובדים. אחרים סובלים מבעיות בריאות פיזיות, נפשיות, או מגיל מתקדם - ואלה הרוב. מבין אלה שעובדים, יותר ממחצית (2,900 אסירים) עובדים בתוך הכלא בשירותי תחזוקה ומטבח (שת"ם). חלק אחר (2,600 אסירים) עובד ב–66 מפעלים הפועלים בבתי הכלא. ההחלטה היכן לעבוד אינה תלויה בהם, אלא בקצין התעסוקה ובוועדה מיוחדת שמחליטה לאן יופנה כל אסיר, לפי כישוריו או ניסיונו. במפעלים לומדים האסירים מקצועות בתחומי העץ, המתכת, הטקסטיל, הדפוס וההרכבות ואריזה.

עופר וקנין

מחצית מבין 66 המפעלים שייכים ליזמים פרטיים או עסקים גדולים כמו טבע נאות, HouseIn, וביג בג - והמחצית השנייה שייכת לשב"ס. האבחנה בין סוגי העבודה שונה לא רק ביכולת לרכוש מקצוע, אלא גם ברווח שבצדה: בעוד שבעבודה בשת"ם מרוויח אסיר בין 7 שקלים ל-30 שקל ליום עבודה, אסיר במפעל יכול להרוויח 1,800–2,000 שקל בחודש.

התשובה לשאלה למה האסירים מקבלים גמול נמוך כל כך, גם יחסית לשכר מינימום, היא שהם מקבלים את כל צורכי הקיום שלהם בשב"ס: לינה, מזון וטיפול רפואי. כמו כן, הגמול שהם מקבלים לא מיועד לפרנסתם או לאחזקת משפחתם, כי המשפחות מקבלות קצבה מביטוח לאומי. "זו לא משכורת", טוען קשי, "האסיר יכול להשתמש בכסף לצורך שיפור תקופת שהותו בכלא - הוא רוכש מוצרים בקנטינה, מעביר כסף למשפחתו כדי לשמור על קשר טוב עמה, או חוסך אותו לטובת התקופה שבה ייצא מהכלא. הגמול נותן גם תחושת סיפוק וערך עצמי".

לא מתחייבים להעסיק אסירים משוחררים

עופר וקנין

כ-33 מהמפעלים הפועלים בכלא ושייכים למפעילים חיצוניים מקבלים משב"ס חלל תעשייה, שאליו הם מביאים את המכונות והציוד. הגורם החיצוני מנהל את המפעל, אחראי על השיווק ומתחייב להעסיק את האסירים שנמצאים בכלא במפעל. כוח העבודה הזול מאפשר למפעלים להוזיל את עלויות הייצור ולהיות תחרותיים בשוק הישראלי. עם זאת, העובדים הם אוכלוסייה לא מקצועית, ולא תמיד פשוטה לניהול.

החיסרון הגדול במודל הזה נובע מהעובדה שהמפעלים הם סוג של בית ספר או מקום התמחות, אך הם לא מתחייבים להעסיק את האסירים לאחר השחרור. אסירים רבים שיוצאים לשוק העבודה נתקלים בקושי רב להשתלב בו. מול הטענה כי המפעל מקבל כוח עבודה זול שאינו הופך לעובד שלו בהמשך, נשמעת מהמפעלים טענה הפוכה - כי מדובר בסוג של תרומה לקהילה, ואי־אפשר לצפות מהתורמים להשקיע מעבר למה שהם מתבקשים.

בשב"ס לוקחים את המודל הזה צעד אחד קדימה וחולמים על הפיכתם של המפעלים האלה לחלופה לבתי ספר מקצועיים. "יש מחסור בידיים עובדות מחוץ לבתי הכלא, ואין מספיק בתי ספר מקצועיים - אנחנו בעצם מעבירים את האסירים הכשרה מקצועית ואז הם יכולים לצאת החוצה ולהשתלב בתעשייה", אומר קשי.

"כל אסיר יכול להשתלב בנגרייה שמחפשת עובדים, הרי יש מחסור בבעלי מקצוע בתחומים כמו טקסטיל ועץ. המחסור בעובדי כפיים בשוק העבודה הישראלי מאלץ את המפעלים להתפשר ולקבל גם אסירים משוחררים שעברו הכשרה בתחום. לפעמים אכן יש אפליה על רקע העבר הפלילי של האסירים המשוחררים, אבל לרוב הם מתפשרים על שכר נמוך".

עופר וקנין

"מפחדים שנעשה 
להם בעיות"

לחיים שאחרי הכלא אחראית הרשות לשיקום האסיר (רש"א), שכ–30% מבין כל האסירים שהיא מקבלת מכונים "אסירי שליש", כאלה שניקו שליש מעונשם על התנהגות טובה. ואולם למרות הפוטנציאל, רק חלק קטן מהאסירים העובדים ממשיכים לעבוד באותם תחומים שבהם עסקו בכלא. במקרים נדירים יותר, אסירים שמרצים עונש מלא ייעזרו או יפנו לרש"א, משום שהם, כפי שטוענים בארגון, "לא מאמינים בממסד, לא רוצים להשתלב בשוק העבודה ורובם חוזרים לפשע".

ברש"א מתחילים לעבוד עם האסיר כ-90 יום לפני שחרורו על תנאי. יועצי תעסוקה מגיעים לכלא ומעבירים סדנאות והדרכות בנושא העבודה ומחליטים היכן אפשר לשלב את האסיר לכשישתחרר. באחריותה של רש"א לוודא כי מקום העבודה הראשון אינו בעל פוטנציאל להחזיר את האסיר למעגל הפשע. למרבה האירוניה, מעסיק עם עבר פלילי לא יאושר - אף שברש"א מנסים להיאבק באפליה על רקע עבר פלילי.

לעתים אסירים משוחררים מצליחים למצוא עבודה בעצמם, אך במקרים שבהם הם נכשלים בכך, רש"א נכנסת לתמונה. לשם כך בארגון משתמשים במאגר בשם "מעסיקים ידידים", שאליו נרשמים מעסיקים המעוניינים להעסיק אסירים משוחררים. המאגר מחולק לפי אזורי מגורים, כאשר בכל אזור רשומים כ-150 מעסיקים - מספר לא גבוה, אך עוזר לרש"א לתווך בין המעסיקים לאסירים המשוחררים.

עופר וקנין

אנשי רש"א לא נוטשים את האסיר המשוחרר לאחר שמצא מקום עבודה - ובודקים כי תהליך ההשתלבות שלו במקום מתנהל כשורה. בין היתר, הם בוחנים את תלוש המשכורת של האסיר המשוחרר כדי למנוע ניצול. גם כאשר מועסק-משוחרר טרי מעוניין להחליף את מקום עבודתו נכנסת רש"א לתמונה, ובודקת את הסיבות לכך ואת האפשרויות להחלפה.

במקביל להשתלבות במעגלי העבודה, רש"א מקיימת בסניפיה פגישות המכונות "קבוצות תעסוקה", שבהן נפגשים אחת לשבוע אסירים שהשתחררו, דנים בבעיות שבהן הם נתקלים בעבודה, ועובדים על חיזוק מוסר העבודה ועל הקשרים הבין־אישיים בעבודה.

ר', אסיר משוחרר, בן 36 ואבא לילד בן 8, נעצר בעבר על שוד ואלימות במשפחה. כיום הוא מועסק כמחסנאי ברשת חנויות מסודרת ומרוצה מהשכר שהוא מקבל. ואולם לפני שמצא את עבודתו הנוכחית, ר' נתקל בכמה מעסיקים שטענו כי אינם מעוניינים להעסיקו משום ש"פחדו שיעשה להם בעיות", כלשונו.

כשהיה אסיר, למד ר' במדרשת בית הכלא ועבד בשת"ם תמורת עד 200 שקל בחודש. "זה גרם לי לרצות לעבוד ולהעריך את העבודה בחוץ", הוא משחזר. "אם גם כך אני עובד קשה בכלא בשביל 200 שקל, אני רוצה לעבוד קשה בחוץ ולקבל יותר כסף כדי לשלם את החובות ולחיות טוב יותר. העבודה בכלא עוזרת, אם כי לא לכל אחד, זה תלוי באופי. אני רציתי להשתקם בכל מחיר".

במטרה לא להידרדר ולשוב לכלא, פעם בשבוע הוא נפגש עם קצין מבחן וכן משתתף בפגישות קבוצתיות, שכוללות אסירים משוחררים נוספים. בקבוצות אלה דנים האסירים המשוחררים בסוגיות שיכולות לעלות במקומות העבודה. לדבריו, השיחות עוזרות לו "להתמודד עם היומיום ועם המציאות החדשה".

לפי מחקרי רצידיביזם (חזרה לביצוע עבירות), השנה הראשונה לשחרור היא שנה גורלית - ומרבית המעידות מתרחשות בשנה זו, ולכן המעקב אחר האסיר צריך להיות קפדני וצמוד. ואולם לפי מנחם לסקר, ראש תחום תעסוקה והכשרה מקצועית ברש"א, שיקום האסירים נתקל בבעיות בשל התקציבים הנמוכים שהם מקבלים.

"הגוף קיים מאז 1984, אבל בגלל התקציבים הדלים שאנו מקבלים ממשרד הרווחה, ההשפעה היתה מועטה. העבודה שלנו התחילה לצבור תאוצה רק בשנתיים האחרונות, לאחר שהוכפל התקציב שלנו מ–14 מיליון שקל בשנה ל–28 מיליון שקל", אומר לסקר.

האם הפעולה של רש"א נושאת פרי? כמה אסירים באמת משתלבים בשוק העבודה או במפעלים?

לסקר: "ב–2014 חלה עלייה של 28% במספר האסירים שמופנים לתוכניות שיקום. במספר האסירים המשוחררים שהשתלבו בתעסוקה יציבה חלה עלייה של 4%, מ–392 ב–2013 ל–408 ב–2014".

למה אין קמפיינים לעידוד העסקת אסירים?

"אין מספיק תקציבים. 28 מיליון שקל בשנה לא קרובים לספק את כלל הצרכים שלנו".

מצבן של אוכלוסיות אחרות של אסירים משוחררים, למשל ערבים, גרוע אף יותר. ברש"א טוענים כי ערבים שהשתחררו מהכלא אינם מקבלים מספיק תפקידים בשל מחסור בתקציבים. לטענת לסקר, המחסור הזה מביא לנתק עם אסירים משוחררים מהחברה הערבית. עם זאת, הוא מספר: "יש לי עכשיו עובד חדש ערבי מאזור המשולש, ומאז שהוא נכנס לתפקיד עלה מספר האסירים המשוחררים הערבים מרמלה ומלוד שרוצים להצטרף לתוכניות השיקום".

בכל הנוגע לאוכלוסיית הבדווים, הבעיה אחרת: "החמולות הבדוויות הגדולות בדרום מבלפות קליטת עובדים לעסקים דמיוניים או מפוקפקים, ועובדות עלינו לגבי קיומו של מקום העבודה או לגבי הלגיטימיות שלו", מסביר לסקר.

90 מהעובדים 
הם אסירים

מפעל הרהיטים HouseIn, הפועל בכלא מעשיהו, הוא דוגמה להצלחה בהעסקת אסירים, שממנה מרוצים כל הצדדים. מילי עשור, מבעלי המפעל, מספרת כי מה שהתחיל לפני 15 שנה עם 12 אסירים הוא כיום מפעל בינוני המעסיק כ–90 אסירים.

"היוזמה הגיעה כחלק מתרומה חברתית ורצון לעבוד עם אוכלוסיות מוחלשות", אומרת עשור. במקביל למפעל הרהיטים בכלא, הם מחזיקים במפעל קטן למזרנים ומתפרה, שגם אליו הם קלטו אסירים משוחררים כמחסנאים. "מאות האסירים שהמפעל שלנו בכלא העסיק המשיכו לעסוק בתחום אחרי השחרור, ואנחנו בקשר עם רובם", היא מספרת. "מהניסיון הטוב שלנו, אנו ממליצים גם לנגריות אחרות לקלוט אסירים משוחררים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#