אבות נפגעים מהמרוץ בין העבודה לילדים - לפעמים הרבה יותר מהאמהות

מחקר חדש מגלה כי אבות עובדים סובלים מאותן תופעות שפוגעות באמהות עובדות, כמו ייסורי מצפון והקושי הנפשי שמתלווה לעבודה קשה במקביל לניהול משק הבית ■ "האבא החדש פעיל יותר בגידול הילדים, ותחושת האחריות ניכרת כעת גם אצלו"

חיים ביאור

גן השעשועים השכונתי רחש זאטוטים והורים צעירים בשעת אחר הצהריים החמה. דודי עקב אחר בנו בן החמש שעלה וירד במגלשה. הוא אמנם השגיח עליו, אבל במקביל עיניו עקבו בעצבנות אחר הודעות הקשורות לעבודתו, שבאחת מהן גם נדרש להשיב על שאלות שהפנה אליו מנהל אגף השיווק בחברת הסלולר שבה עבד.

על שאלה אחת, שעסקה בטיוטת החוזה עם לקוח עסקי גדול שהחברה רצתה ביקרו, לא היה לו מענה. דודי נלחץ. הוא בקושי שמע את הצרחה שפלט בנו על המגלשה בגלל מריבה בינו לבין ילד אחר שעלה על המתקן.

הורים מוחים על יוקר המחיה
הורים מוחים נגד יוקר המחיה, 2015 (אילוסטרציה, למצולמים אין קשר לנאמר)צילום: ניר קידר

המחזה של אבות ואמהות המבלים עם ילדיהם הקטנים בגן השעשועים אחרי שעות העבודה, אך עסוקים בד בבד בשיחות עם גורמים מהעבודה הפולשים לחייהם האישיים, אינו נדיר כלל. כנגד, שכיח למדי התרחיש בכיוון ההפוך, שבו ענייני הבית גולשים לעבודה: האב או האם מתיישבים במשרד וכבר משעות הבוקר מגיעים מסרונים מהמטפלת או מהילדים עצמם, הדורשים את התערבות ההורים בבעיה כלשהי שצצה אצל הילדים.

"מדובר בקונפליקט שהחריף מאוד בעידן הדיגיטלי", אומרת פרופ' ליאת קוליק מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן. "ריבוי תפקידים בחיים - עבודה, הורות ומטלות הבית - דורש מהפרט משאבים רבים, שהם לעתים מעבר למצויים בידיו".

קוליק, יחד עם ד"ר שגית לוין מהחוג המשולב למדעי החברה באוניברסיטת בר אילן, השלימו בימים אלה מחקר שבחן את ההבדלים בלחץ הנפשי (תחושת הקונפליקט) שחוו אמהות ואבות עובדים על פני תקופות שונות בחיי ההורות, בעודם נקרעים בין העבודה למטלות הבית והמשפחה.

המחקר, שכלל יותר מ–600 משתתפים, מגלה כי תחושת קונפליקט התפקידים שבו העבודה מפריעה לתפקוד הבית, חריפה יותר מתחושת הקונפליקט מהסוג השני, שבו ענייני הבית מפריעים לביצוע העבודה. לפי קוליק, ההסבר לכך הוא העובדה שהזירה הביתית גמישה יותר: היא מאפשרת לאדם להמשיך להיות שקוע בענייני העבודה פחות או יותר. לעומת זאת, העבודה, שהיא זירה נוקשה יותר, אינה מאפשרת באותה מידה להתפנות לעיסוקי הבית.

שלא במפתיע, בקרב הורים שילדיהם בגיל הגן ובית ספר יסודי, שני סוגי הקונפליקטים, בית־עבודה ועבודה־בית, חזקים יותר מאשר בקרב הורים לילדים מתבגרים או הורים לילדים שכבר עזבו את הבית. מבחינה מגדרית, הקונפליקט שבו העבודה פולשת לענייני הבית חריף יותר אצל אבות מאשר אצל אמהות, לאורך כל שנות ההורות.

פרופ' ליאת קוליקצילום: מורן יעקוב

"רבים יותר המקרים שבהם האב בדיוק הגיע הביתה וכבר הוא מקבל טלפון ממקום העבודה בעניין דחוף כלשהו, מאשר אותם מקרים לגבי האם", טוענת קוליק. לעומת זאת, אין הבדל בין המינים בתחושת הקונפליקט שבו הבית פולש לעבודה: אבות ואמהות חשים באותה מידה את ההפרעה של דרישות הבית לתחום העבודה. ממצא זה מנוגד למחקרים קודמים, שלפיהם אמהות התנסו בקונפליקט שבו הבית הפולש לעבודה בצורה חריפה יותר מאשר אבות.

איך ניתן להסביר את הממצא הזה?

קוליק: "נראה שטכנולוגיית התקשורת בתקופתנו, המתבטאת בשימוש במסרונים, ווטסאפ וטלפונים ניידים, מאפשרת לילדים להגיע אל ההורים בעבודה במהירות רבה ובאופן די שווה לאמהות ולאבות. ייתכן שזה נובע גם מכך שהאבא החדש שונה מכפי שהיה בעבר. האבא החדש פעיל יותר כיום בגידול הילדים. האחריות הרבה יותר שהאבות חשים לגידול הילדים גורמת לכך שהם חווים את הקונפליקט של בית־עבודה במידה שווה לאמהות".

העומס מחריף 
בגיל ההתבגרות

עם זאת, גברים חשים שהם סובלים יותר נפשית מהקונפליקט מהסוג של בית־עבודה. ייתכן שאמהות עובדות מוכנות יותר להפרעה זו ויודעות איך להתמודד אתה, בשל תפקידן המסורתי כמטפלות בילדים, בעוד שהאבות החדשים עדיין לא למדו את רזי ההתמודדות.

לדברי קוליק, אף שהתחושה של קונפליקט התפקידים חזקה בשלבי ההורות הצעירה, תחושת עומס היתר חריפה יותר דווקא בשלבי ההורות לילדים המתבגרים ובשלב שבו הילד הגדול או כמה מהילדים עוזבים את הבית. "תקופת ההתבגרות, שגם ידועה בשם 'תקופת הסערה', קשה עבור ההורים בשל המתח שנוצר ביחסי ההורה והילד. גם בשלב של עזיבת הילדים את הבית, שהתגייסו לצבא או יצאו לטיול בעולם, נוצר קושי נפשי להורים המתמודדים עם ילדיהם המתבגרים", אומרת קוליק.

מבלי להעליב אף ילד, גם מן המחקר הזה עולה כי שביעות הרצון הכללית מהתפקידים שהורים עובדים ממלאים רבה יותר בתקופות המאוחרות של חיי ההורות, שהם שלב עזיבת הילדים ו"הקן המתרוקן", מאשר בשלבים המוקדמים של חיי ההורות. האינטנסיביות של חיי ההורים הצעירים והקושי במילוי בו־זמנית של תפקיד ההורה והעובד, הדורשים השקעה בשלבים הראשונים של הקריירה, מכבידים על ההורים ומונעים מהם תחושת סיפוק.

טל בננסוןצילום: משרד עו"ד טל בננסו

תפישה שוויונית 
מקלה על הקושי

אחד הגורמים המסייעים להורים העובדים להתגבר על התחושה המעיקה של קונפליקט התפקידים הוא תמיכה חברתית מהאנשים המצויים בקשר עמם. במחקר נמצא שהורים נהנים מרמה גבוהה יותר של תמיכה חברתית בצעירותם, כאשר הם הורים לילדים בגיל הגן או גיל בית ספר, מאשר בתקופות מאוחרות יותר.

הסיבה לכך, לפי המחקר היא העובדה שבשלבים מוקדמים של חיי ההורות, כאשר התפקיד תובעני וההשקעה בקריירה חייבת להיות רבה, הורים עובדים מחפשים תמיכה וסיוע בגידול הילדים יותר מאשר בשלבים המאוחרים של חייהם, שבהם האינטנסיביות שבתפקיד ההורי יורדת. גם הלחץ בעבודה פוחת, מכיוון שההורים כבר התבססו בקריירה מקצועית והסתדרו כלכלית.

בנוסף, בגילאים מבוגרים יחסית התמיכה החברתית, שהיתה מורכבת מבני משפחה, אינה זמינה או חזקה כמו בתקופת ההורות הצעירה, מעצם העובדה שמושיטי העזרה התבגרו או נחלשו מבחינה בריאותית.

אחת המסקנות המעניינות של המחקר היא שבקרב שני המינים, אך בפרט בקרב גברים, ככל שתפישת עולמם לגבי תפקידי המינים שוויונית יותר, הם חשים פחות עומס, התמיכה החברתית שהם זוכים לה רבה יותר ורווחתם הנפשית עולה. ייתכן שחלוקה הוגנת בנטל עבודות הבית מצד הגברים ונטילת האחריות לפרנסת הבית מצד הנשים, מובילה לאווירה נינוחה בבית, תחושת הוגנות והגינות ובעקבותיה בני הזוג תומכים זה בזה.

"לנוכח הקונפליקט שבו מצויים הורים עובדים, מילת המפתח היא איזון", מסכמת קוליק. "ההורים מלהטטים בין הבית לבין העבודה והדבר טומן בחובו סכנה לשחיקה נפשית ופיסית ולעתים גם ירידה בתפקוד בעבודה, בשל הניסיון, שלא תמיד מצליח, לרצות את כל המערכות התובעניות האלה".

לפיה, "חשוב לשמור על איזון על ידי ניהול יעיל של הזמן, יציאה לחופשות אחרי שמרגישים שסוללת האנרגיה מתרוקנת והתעקשות על פעילויות פנאי מהנות".

צילום: טל כהן

למעסיקים קוליק מייעצת לנקוט מדיניות ידידותית למשפחה, כמו הנהגת גמישות בשעות העבודה, מתן אפשרות לבצע חלק מהעבודה מהבית אם זה ניתן, להגדיל את ימי החופשה בתשלום להורים עובדים, לעודד אבות לצאת לחופשת לידה ולארגן קייטנות לילדי העובדים בימי הקיץ.

"בזמן משבר תמכנו בעובד, וזה השתלם"

עו"ד טל בננסון, הפועל בתחום החוזים והפירוקים, הוא דוגמה להורה הנלחץ בין דרישות המקצוע לבין החובות המשפחתיים שלו. "בשבוע שעבר, בזמן שניסיתי לשכנע את הילד הקטן שלנו ללכת לישון, הגיע טלפון מלקוח שלי שמספר כי השותף שלו, עמו הוא בסכסוך עסקי, עושה את דרכו למחשבי החברה, כדי למחוק מהם קבצים עם נתונים מספריים", הוא מספר. "הרגשתי שאני חייב לעזוב את כולם בבית ולטוס למשרד שלי כדי להכין בקשה דחופה לבית המשפט שיוציא צו זמני שימנע מאותו שותף לגעת במחשבים", אומר בננסון.

לדבריו, במקרה אחר הוא נאלץ לקום מכורסת הטלוויזיה בשעת ערב מאוחרת, אחרי שהתברר שמנסים למכור את החברה שנגדה הוגשה תביעה ונוצר חשש לגבי האפשרות לגבות את חובותיה. "בני המשפחה לא אוהבים את הפלישה של העבודה לבית, אבל הם מבינים שלהיות זמין למקום העבודה גם בשעות חריגות, זה חלק מהחיים", הוא מספר.

בננסון מעסיק עורכת דין עם שתי בנות קטנות, שמנסה לתמרן בין דרישות העבודה לבין צורכי הבית. "אני לא רוצה להפסיד אותה", הוא אומר. "לכן איפשרתי לה להגיע למשרד רק פעמיים בשבוע וביתר הזמן היא עובדת מהבית, וכך היא יכולה לבצע מטלות גם בשעות הלילה. בנוסף, אצלנו עורך דין שעבר תהליך גירושים. הוא לא היה מרוכז ותפוקתו ירדה ב–50%, ולכן חילקתי את יתרת העבודה שלו בין העובדים האחרים. כך, הוא היה רשאי לצאת מהמשרד מוקדם יחסית ולא קיצצתי לו במשכורת. יכולתי לפטר אותו, אבל לא עשיתי את זה. עברו ארבעה חודשים מאז והוא מוקיר את התמיכה שקיבל ובהדרגה תפוקתו עלתה לרמה שלפני המשבר שעבר".

לדברי בננסון, חוקי העבודה אמנם מונעים פיטורי עובד שתפוקתו יורדת עקב מצבי חירום אליהם הוא נקלע כגון מוות פתאומי של בן משפחה או (להבדיל) בשל היריון או טיפולי פוריות, אך עם זאת, חוקים אלה אינם מתייחסים למקרים אחרים, שבהם תפקודו נפגע בשל הקונפליקט בית־עבודה.

"למשל, עובד שאמו חלתה או שחווה משבר גירושים אינו מוגן מפני פיטורים אם איכות ביצועיו ירדה", הוא אומר. מצד שני, יש עובדים המנצלים לרעה את הקונפליקט שבו הם מצויים כדי לרדת בתפוקה. במקרה זה, טוען בננסון, אין כללים ברורים, ויש להשאיר את שיקול הדעת בידי המעסיק.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker