מספר הרוקחים בישראל זינק פי שלושה ב-25 שנה - כשליש מהם ערבים

עלילותיה המשעשעות של סלמה, הרוקחת הערבייה מ"ארץ נהדרת", אינן עולות בקנה אחד עם הקשיים שעליהם מדווחים רוקחים אמיתיים מהחברה הערבית ■ לפי דו"ח חדש של מרכז טאוב, לערבים בוגרי לימודי רוקחות קשה יותר למצוא עבודה ולהשתכר באופן זהה ליהודים

טלי חרותי-סובר

מספר הרוקחים בעלי הרישיון בגיל העבודה גדל פי שלושה ב–25 השנים האחרונות - מ–1,982 בעלי רישיונות ב–1988 ליותר מ–6,500 ב–2013 - כך לפי נתוני משרד הבריאות. מדובר בבשורה בעייתית, מכיוון שכוח העבודה האזרחי בישראל צמח באותה תקופה ב–137%, והאוכלוסייה כולה גדלה ב–82%, שיעורי גידול נמוכים בהרבה מהצמיחה בתחום הרוקחות.

את הנתונים האלה ניתן למצוא בדו"ח חדש של מכון טאוב, שבדק את מעמדם של הרוקחים בישראל בכלל ושל הרוקחים הערבים בפרט. לפי הדו"ח, הזינוק במספרם של הרוקחים בישראל נובע בעיקר מכך שמקצוע הרוקחות נהפך נחשק בין ערביי ישראל, גברים ונשים כאחד, שמצאו דרכים נוספות לרכוש השכלה בתחום, מעבר להיצע המצומצם הקיים בישראל.

רוקחות לפי לאום

על פי הבדיקה, שנערכה במשך שניים וחצי עשורים, אם ב–2000 היוו בני החברה הערבית כ–20% מקרב הרוקחים בישראל, הן בשל העדפה רבת שנים מצד משכילים להשתלב בתחום והן בשל נגישותו של המקצוע ביחס לתחומי עיסוק אחרים בישראל (הדורשים למשל שירות צבאי או סיווג ביטחוני), הרי שבמהלך העשור הראשון של המאה ה–21 צמח גם שיעורם של העובדים הערבים במקצוע וכיום הם מהווים שליש מהעוסקים בו.

הצמיחה הזאת, קובע הדו"ח, נובעת ברובה משילובן של נשים ערביות במקצוע שנחשב לגברי בחברה הערבית עד לפני כעשור. בעוד בקרב עובדי הרוקחות היהודים, נשים הן רוב כבר שנים רבות - כ–58% ב–2012 - הרי שחלקן של נשים ערביות גדל רק בשנים האחרונות, וכיום הוא 15%, שיעור המתקרב לזה של גברים ערבים.

מה יצר את הצמיחה המשמעותית של שיעור הרוקחים בחברה הערבית בישראל? הגידול במספר הרוקחים מהמגזר נובעת בעיקר מפתיחתה של אופציית לימודים חדשה - ירדן. החל מ–1994, עם חתימת הסכם השלום, נפתחה בפני אזרחי ישראל הערבים האפשרות ללימודים גבוהים בירדן. בשנת הלימודים 2004–2005 כבר למדו בירדן 1,645 סטודנטים ערבים מישראל - כ–8% מכלל הסטודנטים הזרים שם. כעבור שנתיים כבר נרשמו לאוניברסיטאות בירדן יותר מ–5,000 ערבים מישראל, כמעט שליש מהם נשים.

העובדה שלימודי רוקחות בישראל נלמדים בשני מקומות בלבד - האוניברסיטה העברית בירושלים ואוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע - מקשה עוד יותר על הקבלה ללימודים. לכן, מי שלא התקבל למסלול לימודי רוקחות בישראל יכול היה לפנות ללימודים בירדן. נשים רבות מהחברה הערבית העדיפו מלכתחילה את האופציה הירדנית, בשל הרצון ללמוד בסביבה חברתית דומה. עם זאת, הסטודנטים ששבים מירדן עדיין צריכים לעמוד בבחינת הסמכה של משרד הבריאות - אך מאז 2013 נדרשים גם בוגרי לימודי רוקחות בישראל לעמוד בבחינה זו. בנוסף, בוגרי הלימודים בשתי המדינות נדרשים לסטאז' של חצי שנה.

שכר רוקח

יותר רשתות, פחות אפשרויות תעסוקה

השינוי באופיים של בתי המרקחת בשני העשורים האחרונים הוביל להגדלת מספר הרוקחים לאור מספרם הרב של בתי המרקחת (1,450 בתי מרקחת בישראל). מנגד, מבנה השוק כולו השתנה. בעוד שבתי מרקחת פרטיים וקטנים נסגרים, חל גידול במספר בתי המרקחת התאגידיים (הקשורים לחברות השיווק), בעוד מספר בתי המרקחת השייכים לקופות החולים נותר כמעט ללא שינוי.

תהליך זה אומנם הגדיל את הביקוש לרוקחים, אך בעוד שבעבר יכולים היו הרוקחים לבחור בין בית מרקחת פרטי אחד לאחר, כיום מבקשים הרוקחים עבודה בעיקר ברשתות - דבר שיוצר חיכוך בין־מגזרי וגם מגביל את יכולת התמרון ודרישות השכר.

בסקר של מכון טאוב נבדקו עמדותיהם של כ–80 רוקחים - ערבים ויהודים, גברים ונשים, מכלל הדתות - העובדים ברשתות או בבתי מרקחת פרטיים וכאלה השייכים לקופות חולים.

צילום: דודו בכר

לפי ממצאי הסקר, מקום הלימודים משפיע מאוד על הקריירה, מכיוון ש"בוגרי לימודים בישראל נחשבים יותר". על פי הסקר, לבוגרי לימודים בישראל, ש–65% מהם יהודים, קל יותר למצוא התמחות, ומעסיקים מעדיפים בבירור לקבל לעבודה בוגרים של מוסד ישראלי. לא מדובר בהעדפה מופרכת: אחד המרואיינים לסקר סיפר, למשל, שבישראל נדרש ממנו ציון 720 נקודות בפסיכומטרי לצורך לימודי רוקחות - בעוד שבירדן הוא התקבל למסלול הלימודים בציון של "600 ומשהו". בנוסף, בחינת הקבלה בירדן אינה קשה במיוחד.

בעוד שהלומדים בישראל, בעיקר היהודים, מתקבלים לעבודה לקראת סיום לימודיהם או זמן קצר אחריהם - בין היתר משום שלעתים הם מתחילים לעבוד כעוזרי־רוקח כבר במהלך הלימודים - בוגרי המסלול הירדני וערבים שסיימו את המסלול הישראלי נתקלים במציאות שונה. עבורם, חיפוש העבודה אחרי הסטאז' יכול להימשך עד שנתיים.

בנוסף, הבוגרים היהודים מוצאים את מקום ההתמחות בעיקר דרך כנסים שעורכים מעסיקים יהודים עוד במהלך הלימודים, ואילו בחברה הערבית מסתמכים לא פעם על קשרים אישיים.

הקושי במציאת התמחות נובע גם מכך שבאזור הצפון, שאליו חוזרים רוב הרוקחים הערבים בתום לימודיהם, יש מספר מוגבל של בתי מרקחת - דבר שמוביל לתור ארוך בהמתנה למקום פנוי. בנוסף, קובע הדו"ח, מדווחים הבוגרים הערבים כי לעתים אף התבקשו לעשות את ההתמחות ללא תשלום - בשל התחרות העזה על המקומות. דרישה זו לא עלתה כלל בקרב הבוגרים היהודים.

רוקחות ערביות מרוויחות פחות

מיד אחרי הסטאז' נערכת בחינת רישוי לכולם. לפי תשובות הבוגרים הערבים בסקר, שכולם מועסקים, הבחינה אינה מהווה חסם לקבלה לעבודה. עם זאת, אין אחדות דעים בקרב המרואיינים היהודים לגבי ערכה של בחינת הרישוי כגורם משווה בין המגזרים או מקומות הלימוד.

באופן דומה למציאת ההתמחות, יש התפלגות ברורה גם ביכולת למצוא עבודה. בעוד היהודים מוצאים תעסוקה בקלות, הבוגרים הערבים מתקשים במציאתה, בעיקר בצפון הארץ. חיפוש העבודה אצל בוגרי רוקחות ערבים יכול להימשך עד שנה, בעוד שהיהודים לרוב מוצאים עבודה באופן מיידי.

בנתוני השכר מתגלים פערים גבוהים בין רוקחות יהודיות לערביות, הנובעים כנראה מפערי ותק ודרגות ניהול: כל הרוקחות הערביות שהשתתפו במחקר משתכרות פחות מ–10,000 שקל בחודש, לעומת כ–40% מהיהודיות בלבד. רוקחות יהודיות יכולות להרוויח בין 14 אלף ל–22 אלף שקל בחודש. לעומתן, בקרב הגברים שנבדקו יש פחות פערי שכר - אך עדיין יש רוב גדול של גברים ערבים במדרגות השכר הנמוכות יותר.

אחד הנושאים הקשים ביותר הוא נושא ההתעמרויות של לקוחות ברוקחים. בעוד רוקחים יהודים לא דיווחו כלל על התעמרויות כאלה, הרי שרוקחים ערבים דיווחו על עלייה עקבית במספרן.

"בימים אלה מונחת על שולחן הממשלה הצעת חוק נגד התעמרות בעבודה, הדורשת מהמעסיק לטפל ביעילות במקרה של התעמרות במסגרת יחסי עבודה שידע אודותיו", מסיימים החוקרים את המלצותיהם. "קידום הצעה זו, קידום מודעות הרוקחים והמעסיקים לחשיבות מיגור ההתעמרות ויצירת תגובה מגינה ותומכת יסייעו ליצירת אווירה מוגנת ולהמעטת הנזק שחווים הרוקחים.

"אף שמחקר זה התמקד במשלח יד אחד - רוקחות קהילתית־קמעונית - לממצאים העולים ממנו נודעת משמעות רחבה. הם מדגימים את היתכנות השילוב התעסוקתי של האוכלוסייה הערבית המשכילה וכן את האפשרות להנמכת חסמים אתנו־לאומיים בעולם העבודה, הן ביחסים בין עובדים והן ביחסים בין נותני שירות למקבלי שירות. ממצאי המחקר אף מצביעים על היבטים מוסדיים ותרבותיים הפוגעים בשילוב שוויוני של ערבים ועל 'מחירים' שהם נאלצים לשלם בתהליך ההשתלבות. מדיניות נכונה עשויה להסיר רבים מהמכשולים שעלו במחקר זה, וכך לסלול את הדרך לשילוב מלא יותר של עובדים ערבים בשוק העבודה הישראלי, לרווחת כל הנוגעים בדבר".

צילום: נופר יורן

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker