קסם בישראל

ירידה במספר המובטלים - זינוק במספר מקבלי דמי אבטלה

דו"ח הביטוח הלאומי מגלה כי היכולת של עבודה לחלץ משפחות מעוני נשחקה, טוען כי התנודות הפוליטיות הרבות פוגעות במבוטחים 
ומזהיר כי החוסן הפיננסי של המוסד בסימן שאלה גדול ■ הערכות: בתוך 25 שנה המוסד לא יצליח לעמוד בהתחייבויותיו לציבור

חיים ביאור
סניף הביטוח הלאומי בחיפהצילום: איציק בן מלכי

מספר מקבלי דמי האבטלה מהביטוח הלאומי (באמצעות שירות התעסוקה) עלה בשיעור של 0.6% ב–2014, בהמשך לעלייה חדה של 11.6% ב–2013 — ולמרות הירידה בממדי האבטלה במשק הישראלי — כך עולה מהדו"ח השנתי של המוסד לביטוח לאומי ל–2014.

האבטלה בישראל נמצאת במגמת ירידה, על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), והצטמצמה מ–6.2% ב–2013 ל–5.9% ב–2014. לפי הסקירה של הביטוח הלאומי, העלייה במספר מקבלי דמי אבטלה נובעת מגידול במספר המועסקים במשק ומשינויי חקיקה, שהשוו את תנאי הזכאות של עובדים בשכר יומי עם אלה של עובדים שמשכורתם חודשית. כמו כן, הגידול במספרם של מקבלי דמי האבטלה בא בעקבות ירידה במספר המקבלים בשנים קודמות — 2003–2008, אז ירד מספרם בעקביות, בשל הרעה במצבו של המשק והגבלות בתנאי הזכאות לגמלה.

בעקבות המשבר הכלכלי וההחמרה במצב האבטלה שהחלו בסוף 2008, נחקקה בתחילת 2009 הוראת שעה שהגדילה את מספר הזכאים לדמי אבטלה. בעקבות זאת רבים נוספו למעגל מקבלי דמי אבטלה, ושיעור המקבלים עלה ב–50%. קיזוז חלקי של עלייה חדה זו התרחש ב–2010 כשפגה הוראת השעה. ירידה מתונה נוספת היתה ב–2011.

הגירעון גבוה 
בהרבה מהתחזיות

מהדו"ח, שנכתב בידי ראש מינהל המחקר והתכנון במוסד לביטוח לאומי, ד"ר דניאל גוטליב, עולה כי ב–2014 השקיעה ישראל 16.5% מהתמ"ג שלה ברווחה ובתשלום קצבאות הביטוח הלאומי השונות — הוצאה שהיא נמוכה לעומת ההוצאה במדינות OECD, כאשר מתחת לישראל מדורגות רק מקסיקו, צ'ילה ודרום קוריאה. בביטוח לאומי ממליצים להגדיל בהדרגה את ההוצאה הציבורית בתחום הרווחה ל–21.6% מהתמ"ג, שהוא הממוצע במדינות OECD.

ב–2014 הגיעו תשלומי הגמלאות השונות וכן הוצאות לפיתוח שירותים בקהילה ל–71.6 מיליארד שקל, לעומת 69.3 מיליארד שקל ב–2013 — גידול ריאלי של 2.7%. שינויי החקיקה ב–2014, שהקטינו את קצבאות הילדים, קיזזו חלקית את העלייה בתשלומי הקצבאות.

בחלק ניכר מהדו"ח מביע המוסד לביטוח לאומי, בראשות שלמה מור־יוסף, דאגה מפני התערערות חוסנו הפיננסי. מדי שנה הביטוח הלאומי צובר גירעונות תפעוליים בגלל הגידול בהוצאה על תשלום קצבאות. ב–2014 הגירעון התפעולי של המוסד הגיע ל–4.3 מיליארד שקל, הרבה מעבר לתחזיות. על פי הערכות הדו"ח האקטוארי, מ–2024 הביטוח הלאומי צפוי להתחיל לנגוס בקרן שבידיו, מפני שהכסף מהריבית לא יספיק. ב–2042 הכסף במוסד לא יספיק לעמידה בהתחייבויות לציבור וייתכן שאף קודם לכך, שכן הגירעון עולה על התחזית.

הגירעון, לפי הסברי משרד האוצר, נובע מהזדקנות האוכלוסייה, שמגדילה את ההוצאות. לכן, אומרים באוצר, יש להעלות את גיל הפרישה מעבודה והזכאות לקצבת זקנה (שהוא כיום 67 לגברים ו–62 לנשים) או את דמי הביטוח הלאומי. הדו"ח הנוכחי של המוסד ממליץ להעביר לאחריות המדינה או בתי החולים את התשלום של הוצאות האשפוז (מענק האשפוז), דבר שיחסוך למוסד 2.7 מיליארד שקל בשנה.

מחברי הדו"ח גם מאוכזבים מכך ששיעורי דמי הביטוח הנגבים מהמעסיק, שהיו אמורים לעלות ב–2014 ב–0.5 נקודות האחוז, הועלו בינואר 2014 רק ב–0.25 נקודות האחוז ל–6.75% (משכר העובד). בעקבות כך החליטה הממשלה לדחות את ההגדלה בשיעורי הגבייה מהמעסיקים ל–7.5% עד 2016, ולא עד 2015, כפי שהיה צפוי תחילה.

הדו"ח קובע כי "התערערות האיתנות הפיננסית של הביטוח הלאומי תלויה בהצלחה להגדיל את שיעור התעסוקה בקרב צעירים, נשים ערביות וגברים חרדים. נכון שצפויה עלייה, אם גם אטית, בשיעורי ההשתתפות, אך אין די בזה, שכן האיתנות מושפעת גם מרמות השכר: ככל שהשכר גבוה יותר תשתפר האיתנות, משום 
שגובה השכר משפיע על תקבולי הביטוח הלאומי".

מחברי הדו"ח מתריעים כי בעוד שבאמצעות הגמלאות השונות אמור המוסד להגן על הציבור בתקופות של האטה כלכלית או מיתון, הרי שדווקא אז פוגעות הממשלות בקצבאות, כפי שהיה בתחילת שנות ה–2000, כאשר התפוצצה בועת ההיי־טק ופרצה האינתיפאדה השנייה. את הפגיעה העיקרית מהקיצוצים ספגו אז קצבאות הילדים, אך גם ב–2013 נעשה מהלך שפגע בהן, והמשך תוצאות המהלך בא לידי ביטוי ב–2014. עם זאת, גובה קצבאות הילדים אמור לעלות במסגרת תקציב 2015–2016. קצבאות הילדים קוצצו בהדרגה מ–1.5% מהתמ"ג ב–1985 לכשליש מכך ב–2013. גם קצבת הזקנה הופחתה בסוף שנות ה–80 ותחילת שנות ה–90 באופן ניכר — ב–0.7% מהתמ"ג, בעיקר עקב הצמיחה המהירה של התוצר לנפש.

"הקצבאות נהפכו למשקולת המטלטלת בעת תנודות פוליטיות. מצב זה פוגע במבוטח, שכן מערכת הקצבאות אמורה לספק לו ביטחון סוציאלי יציב יותר: היא מושתתת על דמי הביטוח ששילם ולכן על זכאות מצטברת מכוח תשלום זה", נכתב בדו"ח.

קצבאות הזקנה נפגעו

בתחום קצבאות הזקנה והשארים עלו ב–2014 התשלומים למבוטחים ב–5.4%, לאחר עלייה של 3.2% ב–2013. ואולם העלייה בסכומים ששולמו אינה נובעת מגידול בגובה הקצבה, אלא מגידול במספר המקבלים בלבד.

הפסקת המתווה להעלאת קצבת הזקנה והעלייה הריאלית בשכר הממוצע במשק (המשולם לעובדים פעילים), נתנו את אותותיהם בירידה של רמת הקצבה ביחס לשכר הממוצע ב–2013, לעומת 2012 והתייצבותה ב–2014. בשתי קבוצות הגיל הראשונות (עד 70 ועד 79), ירדה הקצבה לשיעור של 16.7% מהשכר הממוצע במשק ב–2014, לעומת 16.9% מהשכר הממוצע ב–2012. בגילאי 80 ויותר הקצבה ירדה ל–17.7% מהשכר הממוצע לעומת 17.9% משכר זה.

התשלומים לגמלת סיעוד עלו אף הם ב–2014 בשיעור גבוה של 5%, בעיקר נוכח הגידול במספר הזכאים לגמלה בכלל והזכאים לגמלה הגבוהה ביותר בפרט. גמלאות הנכות עלו באותה שנה בשיעור ריאלי של 5.8% — עלייה חדה יותר מזו שהיתה ב–2013 (3.3%), הנובעת מגידול במספר האנשים שקיבלו אותה.

הגמלה להבטחת הכנסה, המיועדת לאוכלוסייה החלשה ביותר המצויה בגיל העבודה, עלתה בשיעור של 0.2% לאחר שב–2013 היא גדלה ב–2% ואחרי שלוש שנים של ירידות בהיקפי התשלומים של גמלה זו. העלייה בתשלומים בשנתיים האחרונות נובעת משילוב של כמה גורמים: שינויי חקיקה, שעל פיהם הורחבה הזכאות לגמלה גם למי שיש ברשותם רכב, העלייה במספר המקבלים והעלייה רמת הגמלה הממוצעת.

שלמה מור יוסףצילום: אמיל סלמן

היקף התשלומים למשרתים המילואים ירד ב–2013, אך ב–2014 שוב חלה עלייה ריאלית בתשלומים, בשיעור של 22%, עקב מבצע צוק איתן בקיץ הקודם, וסך התשלומים הגיע ל–1.4 מיליארד שקל. באופן כללי, רוב הגמלאות הגדילו ב–2014 את חלקן בסך התשלומים לציבור, על חשבון חלקן של קצבאות הילדים, שירד.

בענף נפגעי עבודה, המושפע בדרך כלל משיעורי התעסוקה במשק (שעלו ב–2014), עלה מספר המקבלים דמי פגיעה בשיעור של 3.6% ומספר מקבלי קצבת נכות צמיתה עלה ב–5.1% — בדומה לשיעור השנתי בכל אחת מהשנים בעשור החולף.

בענף הסיעוד עלה מספר המקבלים בשיעור מתון לעומת השנים האחרונות — 1.9%. בתחום האימהות, מספר 
המקבלות מענק לידה עלה בשיעור מתון של 2.1%, ואילו מספר המקבלות דמי לידה עלה בשיעור משמעותי של 5.2%, לאחר עלייה של 2% בלבד בשנה הקודמת.

התעסוקה לא מספיקה כדי להיחלץ מהעוני

בהתייחס למצב החברתי בישראל בהשוואה בינלאומית, מהדו"ח עולה כי שיעור ההשקעה מהתמ"ג ב–2014, 16.5%, הגיע לשיאו ב–2001–2003 (והיה כ–20% מהתוצר), ירד בעקביות עד 2006 ונעצר מאז ברמה של 16%–17% מהתמ"ג. זה שש שנים, מ–2009, התייצב השיעור על 16.3%–16.5% מהתמ"ג.

בנוגע לתעסוקה, בביטוח הלאומי טוענים כי בניגוד לדעה הרווחת בקרב חלק מהחוקרים, שיעור המשפחות שאינן עובדות בישראל נמוך בהשוואה בינלאומית, ולמעשה הוא בין הנמוכים ביותר בקרב כ–40 מהמדינות המושוות. שיעורן הגבוה יחסית בולט באירלנד, בסרביה ובמדינות דרום אמריקה. במקביל, שיעור המשפחות שבהן ישנו מפרנס אחד או שניים גבוה יותר בישראל. שיעור גבוה למדי של שני מפרנסים למשפחה קיים, לצד ישראל, במדינות סקנדינוויה, הולנד, קנדה, אוסטרליה, סלובקיה, סלובניה ואיסלנד.

השוואה בינלאומית של תחולת העוני בקרב משפחות בגיל העבודה לפי מספר המפרנסים בהן, מגלה כי 64.1% מהמשפחות ללא מפרנסים, 20.2% מהמשפחות עם מפרנס אחד ו–2.7% מהמשפחות עם שני מפרנסים או יותר — הן עניות. מקומה הגבוה של ישראל (חמישי) בתחולת העוני בקרב משפחות לא עובדות נובע מהתפקיד המרכזי יחסית של העבודה בחילוץ מעוני בישראל, שהוא תמונת הראי של חלקם המוגבל של כלים אחרים, כמו קצבאות ותשלומי העברה, בהשוואה למדינות המפותחות.

ישראל מוסיפה לעמוד בראש הדירוג מבחינת שיעורי העוני הגבוהים בה בקרב משפחות שבהן מפרנס אחד. בישראל הסיכוי שמפרנס יחיד יחלץ מעוני את משק הבית הנסמך עליו, נמוך ממרבית מדינות OECD. ישראל מדורגת שישית מלמעלה, אך כשבוחנים את מקומה בהשוואה למדינות OECD, מתברר שרק ארה"ב וקנדה מציגות שיעורי עוני גבוהים יותר למשפחות שבהן קיים מפרנס אחד.

רק בשיעורי העוני של משפחות שבהן שני מפרנסים, עוברת ישראל למקום באמצע הסולם. כלומר, בקרב משפחות עם שני מפרנסים בישראל, שיעורי העוני קרובים יותר לאלה שבמרבית המדינות המושוות. לפיכך, בישראל נחוץ יותר ממפרנס אחד במשק הבית כדי להבטיח חיים מעל לקו העוני, במידה רבה יותר מאשר במדינות האחרות ב–OECD.

ב–1997–2013 תחולת העוני בקרב משפחות ללא מפרנסים גבוהה יותר ב–35%; בקרב משפחות שבהן מפרנס אחד תחולת העוני גדלה ביותר מפי שניים, בעוד שבקרב משפחות שבהן שני מפרנסים או יותר היא גדלה פי שלושה. "הדבר ממחיש כי לצד מרכזיותה של העבודה בחילוץ ממצב של עוני בישראל, נשחקה עם השנים מידת הצלחתה לחלץ משפחות מעוני", אומרים בביטוח הלאומי.

ירושלים — בירת העוני

עוד עולה מהדו"ח כי ממדי העוני בולטים בירושלים. תחולת העוני של משפחות בירושלים ב–2013 עלתה ל–35%, לעומת 23% ב–2000 ותחולת העוני של ילדים בעיר נסקה בתקופה זו ל–60% לעומת 37%. בנוסף, ירושלים ממוקמת באשכול 4 בלבד מבין 10 אשכולות כלכליים־חברתיים. לשם השוואה, תל אביב ממוקמת באשכול 8, חיפה — 7 וראשון לציון — 10. עם זאת, רשויות הרווחה בעיר מתקשות לתת טיפול הולם לעניים, בעיקר משום שאינן יכולות לפלח אוכלוסייה זו לפי המאפיינים היחודיים לכל אחת ולהתאים עבורן טיפול הולם.

שיעורי העוני הגבוהים ביותר בירושלים הם בקרב ערבים (46.5%) וחרדים (40%). בקרב שתי האוכלוסיות האלה שיעורי העוני הגבוהים הם בקרב משפחות שבהן ארבעה ילדים או יותר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker