המנכ"ל שנותן לעובדיו קול שווה בניהול החברה - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המנכ"ל שנותן לעובדיו קול שווה בניהול החברה

מנכ"ל זאפוס לא חושש לפרוץ מוסכמות: הוא העביר את החברה ללאס וגאס, השקיע 350 מיליון דולר מכספו בשיקום העיר, ונותן לעובדיו קול שווה בניהול ■ אבל לא כל העובדים רוצים להיות הבוס של עצמם

תגובות

בבוקר לוהט אחד בלאס וגאס, ישבו עשרה מעובדי חברת זאפוס (Zappos.com) בחדר ישיבות ממוזג, עטור אביזרים מהסרט "מלחמת הכוכבים" וציור קיר של דארת ויידר. הם התאספו לפגישה שבועית כדי לדון בתוכנה חדשה, אך כמו כל הפגישות בימים אלה בזאפוס, חברה קמעונית העוסקת במכירות נעליים, גם פגישה זאת נוהלה בשיטת הולקרטיה (holacracy) - ששמה את העבודה במרכז ולא את המנהלים - כשהמטרה היא ליצור מקום עבודה דינמי שבו לכולם יש קול, והביורוקרטיה אינה פוגעת בחדשנות.

בזאפוס, פירוש הדבר הוא שההיררכיה התאגידית המסורתית נעלמה. אין יותר מנהלים. 1,500 העובדים בחברה מגדירים את עבודתם בעצמם. כל אחד יכול לקבוע את לוחות הזמנים שלו וכדי למנוע אנרכיה, יש אכיפה מחמירה של הליכים ברורים. באותה פגישה מדוברת למשל, יישם מתאם בעל הכשרה את הגישה ההולקרטית כשביקש מהנוכחים "להיות כאן, להיות עכשיו", ועודד את כולם לספר מה הם עושים ומרגישים כרגע. "אני קצת ישנוני", אמר אדם דקיק אחד. "חם בחוץ, גם אני מרגיש ישנוני" אמר אדם נוסף. "אני הולכת לעשות זומבה למשך שלוש שעות היום אחר הצהריים", אמרה אישה אחת. "לידיים שלי יש ריח של תפוז, זה קצת מסיח את דעתי", אמרה דניאל קלי, לשעבר עובדת במרכז שירות, המסייעת ליישם ניהול עצמי בזאפוס. "אני גם בישיבות בחדר הזה כבר חמש שעות רצופות".

Brad Swonetz / The New York Time

הבא בתור היה טוני שיי, בן 41, מי שהקים ומנהל את זאפוס כבר 16 שנים, וזה שהתעקש כי החברה תאמץ הולקרטיה. "אני מרגיש שדניאל קצת דרמטית מדי", אמר, "אבל אני מעדיף אותה ככה מאשר בפאסיב־אגרסיב" שיי ידוע למדי בענף הטכנולוגיה. בן למהגרים מטייוואן ובוגר הרווארד, הוא מכר את החברה הראשונה שלו, לינק אקסצ'יינג', למיקרוסופט, תמורת 265 מיליון דולר. אז הוא השקיע בזאפוס, היה למנכ"ל החברה ומכר אותה לאמזון תמורת 1.2 מיליארד דולר ב–2009. מאז, הוא הצליח לשמר את התדמית של זאפוס כמקום שכיף לעבוד בו: כוח העבודה הצעיר מקועקע, קוד הלבוש נינוח, השולחנות עמוסי בובות, ובחזון החברה נכללת גם המשימה "ליצור כיף וקצת מוזרות", אך בעוד זאפוס צומחת, החדשנות הואטה. הצוות התרחב, יותר מנהלים הצטרפו לשורות החברה, והתרבות המשוחררת איבדה מומנטום. "הפכנו מסירת מירוצים לספינת תענוגות", סיפר עובד ותיק אחד. גם שיי הרגיש זאת. "הרבה אנשים בארגון, אני בהם, חשנו שיש יותר ויותר שכבות ביורוקרטיה", אמר, וחיפש שינוי. לאחר ששמע על הולקרטיה ב–2012, החליט כי זה מה שמתאים לזאפוס.

במקביל, שיי פתח במשימה נוספת: ניסיון להחיות מחדש את מרכז העיר לאס וגאס, אזור מוזנח במרחק קילומטרים מסטריפ המלונות בעיר ההימורים. הוא השקיע 350 מיליון דולר מכספו בנדל"ן, פיתוח מחדש, עסקים קטנים וקרנות הון סיכון. קזינו לשעבר הפך למקום בילוי פופולרי עבור עובדי זאפוס - עמוס משחקי לוח במקום מכונות הימורים. מגרש ריק הפך לחניון קרוואנים יוקרתיים המושכרים למתכנתים אורחים בעיר. הוא עבר לאחד הקרוואנים לפני כמה חודשים, ומחזיק באלפקה כחיית מחמד. שיי השקיע עצמו בצורה מלאה הן במהפך בחברה והן בעירו המאומצת. "הרבה חברות מדברות על איזון עבודה וחיים", אומר שיי. "אנחנו מתמקדים בשילוב בין עבודה לחיים. בסופו של יום, אלה החיים".

כולם משתמשים ב"צפרדע זכוכית"

ב–2012, שיי נסע לאוסטין בטקסס, כדי להיות הנואם הראשי בכנס המנכ"לים "קפיטליזם מודע". שם, הוא שמע הרצאה שהיתה מוזרה מספיק כדי ללכוד את תשומת לבו. על הבמה עמד ברין רוברטסון, ממציא ההולקרטיה, שאותה יישם בסטארט־אפ שלו, טרנרי סופטוור. רוברטסון, מתכנת ללא כל הכשרה במשאבי אנוש, ודאי שלא פסיכולוגיה תעסוקתית, נראה כמועמד לא סביר להובלת מהפכה במקומות העבודה, אבל הוא המציא את השיטה שלו ובחן את גישתו לניהול עצמי בחברה שהקים. התוצאה הסופית היתה מה שהוא התייחס אליו כ"מערכת הפעלה" לארגונים.

לאחר שהפגיז את רוברטסון בשאלות, שיי השתכנע - זאפוס תהפוך להולקרטיה. השינוי החל ב־2013 במחלקות מסוימות, אך רק בחודשים האחרונים החלה החברה כולה לבצע את המעבר. אין שום דבר פשוט להבנה בהולקרטיה. במקום התרשים הארגוני המסורתי יש מעגלי אחריות. עובדים יכולים לבחור לאילו מעגלים הם משתייכים ועל אילו פרויקטים הם עובדים. להולקרטיה המון מונחים: בפגישות פותרים "מתחים". לאנשים אין משרה, יש להם מגוון "תפקידים". "קשרי הנהגה" אמורים לאפשר יצירת קשר בין המעגלים. כולם צריכים להשתמש בתוכנת ההולקרטיה, בשם "צפרדע זכוכית".

ניהול עצמי הוא עדיין יוצא דופן במקומות עבודה כיום, אך תומכיו הולכים ומתרבים. להולוקרטיה מאמצים נוספים, בהם חברת הייעוץ דיוויד אלן ופלטפורמת הבלוגים והמאמרים מדיום שנוסדה על ידי מייס טוויטר אוון ויליאמס. אך זאפוס היא הגדולה מקרב המאמצות.

בלומברג

"אני מרגיש שאני בשליטה במקום כל הזמן לשלוט", אמר רובן טימרמן, שאימץ את ההולקרטיה בספרינגסט, חברת החינוך המקוון שייסד באמסטרדם, המונה 25 אנשים. "הצוות יעיל יותר ויצירתי יותר בשל השיתוף, וגם אחראי יותר. זה בהחלט עזר לנו".

בזאפוס, נראה כי שיי רואה בהולקרטיה דרך להחיות מחדש את תחושת הקהילה הקטנה שהפכה את החברה למיוחדת כל כך לפני עשור, כשמנתה רק כמה מאות אנשים שהתחרו בענקיות הקמעונות. "ברגע שיש רמה כזו של חברות, יש רמות גבוהות יותר של אמון", הוא אומר. "התקשורת טובה יותר, אפשר לשלוח אי־מיילים בלי לחשוש לפרשנות שגויה. אנשים עושים טובות זה לזה".

אבל זה לא כל כך פשוט. ההולקרטיה נתקלה בזאפוס במגוון תגובות, מאימוץ מהוסס לדחייה ברורה - ומעט מאוד התלהבות חסרת מעצורים. "אין טעם לעטוף את זה במלים יפות", אומר ג'ון באנץ', המוביל אל המעבר להולקרטיה בזאפוס. "אנחנו עוד בחיתולים". זה מאוד אטי וכואב בתחילה", אומרת כריסטה פולי, העובדת כבר עשר שנים בזאפוס. גם ג'וש פדרו, הממונה על יחסי הציבור של זאפוס, אינו מייפה את המצב. "זה היה מעבר מוזר", הודה.

קלי מעריכה את האופן שבו הולקרטיה נותנת גם לעובדים בעלי השכר הנמוך ביותר קול. "גם מי שפשוט עונה לשיחות יכול להציע משהו לחברה כולה", אמרה. "מעצים שלכולם יש קול שווה", הוסיפה, אך גם הזכירה כי מספר המעגלים הגדל והישיבות האינסופיות פוגעים ביעילות העבודה. ובכל זאת, זאפוס ממשיכה לקדם את ההולקרטיה.

לאחר הפגישה שתוארה בתחילת המאמר, שיי חזר לאותו חדר הישיבות עם קבוצה אחרת של עובדים. בתור הכוח המניע של חברה בשווי מיליארד דולר, שיי אינו מתבלט. החליפה שלו מורכבת מג'ינס וחולצת טי שחורה של זאפוס. הוא מדבר בקול מונוטוני רך, ומשתכר רק 36 אלף דולר בשנה, לאחר שוויתר על משכורת גדולה או אופציות, בתמורה לאוטונומיה לנהל את זאפוס כפי שהוא רואה לנכון.

הפגישה השנייה התמקדה בשכר. עם המעבר להולקרטיה, זאפוס עודדה את עובדיה להמשיך במשרות או בתפקידים הקודמים שלהם, ולשייכם למעגלים עם עמיתיהם. המשכורות נותרו זהות בינתיים, אך לאחר שנתיים, עובדים עזבו את המעגלים המקוריים שלהם ולקחו על עצמם תפקידים חדשים. סדר העדיפויות משתנה, ואף אחד, אפילו לא שיי, לא יודע כיצד לשלם לאנשים בחברה שבה אין לאנשים תיאור תפקיד.

בפגישה, שיי רצה שמישהו יבחן מערכת חדשה שתאפשר לכולם בחברה לראות כמה שעות הקדיש כל עובד למשימה מסוימת, בהתאם לחזון ההולקרטי לשקיפות. שיי שאל עובד אחד אם הוא מוכן לבחון וזה התחמק, בטענה כי יש לו יותר מדי מטלות. שיי התעקש והוא נכנע. לזאפוס אולי אין היררכיה, אך ברור היה מי הבוס.

המנכ"ל עובר 
לאתר קרוואנים

ב–2013, שיי העביר את זאפוס מקמפוס נוח בפרברים למרכז לאס וגאס, שבה הרבה מגרשים ריקים, מוטלים זולים וברים. ההחלטה לא התאימה לכל העובדים, אך לשיי היה חזון: הוא חשב שכפי שההולקרטיה עשויה לגרום לעובדי זאפוס לחזור לשתף פעולה זה עם זו, הזרקת אנשים ועסקים עשויה להחיות מחדש שכונה גוססת. לשיי היו גם 350 מיליון דולר מכספו להשקיע בחזון זה. במקביל להעברת החברה, שיי גם ייסד את "פרויקט דאונטאון", שבו הקצה 200 מיליון דולר לרכישת יותר מ–240 דונם במרכז העיר. יתר הסכום הוקצה להשקעה בעסקים קטנים, השקעות הון סיכון בחברות טכנולוגיה ותמיכה בחינוך ובאמנויות.

עד 2013, חיים חדשים זרמו במרכז העיר. כמה מסעדות יוקרה צצו, ואחריהן הגיע מרכז מסחרי עשוי מכולות תובלה שבו יושבים כיום סלון יופי, בר, חנות צעצועים, חנות ממתקים, חנות ספרים, חנות דונאטס גורמה, מסעדה טבעונית, סושי בר וסטודיו ליוגה. תעבורת הולכי הרגל גדלה, והפשיעה בעיר ירדה. בשנה שעברה, שיי ויתר על דירת הענק שלו בקומה ה–23 של בניין דירות יוקרה ועבר למגרש הקרוואנים.

מרק גואדניולי, פרופ' לקינזיולוגיה באוניברסיטת נוואדה בלאס וגאס, המתמחה גם באופטימיזציה של ביצועים ותקשורת במקום העבודה, חי בעיר כבר 20 שנה. "כשעברתי לכאן, לא הרגשתי נוח במרכז העיר. לאחר מכן, זה החמיר. אבל עכשיו זה מקום שכיף להגיע אליו. זה יעד. כל מי שאומר שפרויקט דאונטאון לא היה בעל השפעה משמעותית וממושכת על לאס וגאס, משוגע".

אך השינוי במרכז לאס וגאס אטי. תופעת מחוסרי הבית עדיין נפוצה. דיור איכותי בעיר עדיין חסר. כתוצאה מכך, עובדים רבים בזאפוס עדיין חיים בפרברים ונוסעים לעבודה. לא פשוט לשקם את חיי הרחוב בעיר שבה הטמפרטורות מגיעות לעתים קרובות ל–35 מעלות. נפתחו חנויות ומסעדות הפונות למעמד יצירתי חדש, אך מעטות מהן עמוסות. רבים מדממים כסף, וחלקם כבר נסגרו.

מבין הסטארט־אפים שמומנו על ידי שיי, שאישית פיתה יזמים רבים ללאס וגאס, כמה מצליחים, אך כמה נסגרו. ובמהלומה קשה לקהילה, שלושה יזמים שמומנו על ידי הפרויקט, התאבדו בין ינואר 2013 למאי 2014. בספטמבר האחרון, הפרויקט פיטר 30 מבין 100 העובדים, ושיי עזב את תפקיד ההנהגה שלו.

ההולקרטיה היתה החלטה של איש אחד

בסוף מאי, עמד שיי על הבמה בפגישה של כלל עובדי זאפוס במרכז לאס וגאס. החברה משגשגת, אמר, ושיתף נתונים רבעוניים עדכניים עם העובדים. אך הוא גם הודה כי מעבר להולקרטיה לא היה חלק. שישה שבועות קודם לכן, הוא שלח הודעת דואר אלקטרוני בת 4,700 מלים לכלל החברה, עם אולטימטום: לקבל על עצמם את ההולקרטיה, או לפרוש מרצון. התנאים הפיננסיים היו נדיבים, וכ-14% מהעובדים - 210 מהם - החליטו לקבלם. אחרי העזיבה ההמונית, שיי הודה כי חלק מהנותרים מעוניינים בפרישתו מהחברה שבנה.

חוסר שביעות הרצון בקרב העובדים משקף את הפרדוקס שבלב המעבר של כל חברה להולקרטיה: עם כל הדיבורים על ניהול עצמי ובניית קונצנזוס, ההחלטה ללכת בכיוון זה היתה של שיי לבדו. ומתברר כי לפחות בזאפוס, יש מי שכן רוצים בוס והיררכיה.

שיי ונאמניו ממשיכים לדבוק בכך שהניהול העצמי ישחרר את פוטנציאל עובדי זאפוס. "אנו מאמינים שעם הזמן, יכולת ההעצמה והיזמות תגרום לאנשים אושר", הם אומרים גם רוברטסון, הוגה ההולקרטיה, מודה כי מערכת ההפעלה הארגונית שלו אינה פשוטה, לפחות לא בתחילת הדרך. "כל הדברים השליליים הם נכונים", הוא אומר. "זה יכול להיות זמן ממושך של סבל". אך הוא הדגיש כי למידת הולקרטיה היא כמו ללמוד ספורט - נדרשות שנים כדי להגיע לרמה גבוהה.

"הדבר הכי חשוב הוא שקולם של כולם יישמע", אומר שיי. הרעיון שלכל הקולות בחברה יש ערך שווה מנוגד לאופן שבו רוב החברות מנוהלות. אך שיי ותומכי ההולקרטיה טוענים כי כאשר מתעלמים מחלק גדול מהקולות בארגון, הרבה בעיות נותרות לא פתורות, ופוטנציאל העובדים נותר לא ממומש.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#