חוק נגד הטרדה מינית סביבתית: בלי צילומי עירום על קירות המשרד

ככל שהמחוקק יתקן את החוק למניעת הטרדה מינית באופן מפורש ויעלה את האפשרות לקנסות ופיצוי גבוה בגין הטרדה סביבתית - המעסיקים לא יתייחסו בסלחנות ל"רוח צוות" או "תרבות גברית" ויפעלו כדי לאפשר סביבת עבודה נקייה יותר לעובדים ולעובדות

סיגל פעיל

בית דין לענייני עבודה בצרפת הרשיע לאחרונה באופן תקדימי את העיתון הצרפתי הנפוץ "לה נובל רפובליק" בהטרדה מינית סביבתית, בעקבות תלונה שהגישה אחת העיתונאיות שעבדו במקום.

העיתונאית התלוננה כי אמנם לא הוטרדה ישירות, אך נאלצה לעבוד ב"סביבת עבודה מטרידה מבחינה מינית". כך למשל, העובדת, שפוטרה בינתיים, נאלצה לחלוף על פני צילומי עירום שחבריה לעבודה תלו על קירות משרדיהם ללא קשר למשימות המקצועיות שלהם, לחזות בשומרי מסך שהכילו רמזים אירוטיים, ולהאזין לשיחות גסות בין עיתונאים עמם חלקה סביבת עבודה. למרות שהדברים לא כוונו כלפיה, הרי שלא היה לה מפלט מכך ועל כן פנתה העיתונאית והתלוננה בפני הנהלת העיתון — אך הדברים לא טופלו.

הפגנה נגד הטרדה מינית, באוניברסיטת תל אביבצילום: אלון רון

לצורך ההרשעה, התבססו השופטים בראשונה על תיקון מיוחד לחוק העבודה ולחוק הפלילי הצרפתי מ–2012, העוסק ב"הטרדה מינית סביבתית", הקובע כי גם אם ההטרדה לא בוצעה ישירות נגד המתלונן, הרי שזכותו לחוש נפגע. בית הדין קבע כי הנהלת העיתון כשלה בהערכת חומרת המצב וכי היתה חייבת על פי החוק למנוע את ההטרדות ולהעניש את המטרידים, עד כדי פיטוריהם. העיתון חויב לשלם לתובעת 10,000 יורו כפיצוי על ההטרדה המינית הסביבתית שלה נפלה קורבן. זאת, בנוסף ל–16 חודשי שכר כפיצוי על פיטוריה.

החוק הישראלי אמנם לא עוסק באופן ספציפי בהטרדה מינית סביבתית. ואולם, סעיף 3 א (5) לחוק למניעת הטרדה מינית קובע כי הטרדה מינית כוללת בין היתר גם התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, ועל כן הוא מאפשר לעובד לתבוע מעסיק בגין סביבת עבודה עוינת. על בסיס זה, בתי משפט בישראל הכירו גם בהטרדה מינית שאינה מופנית באופן ספציפי כלפי אדם מסוים וקבעו כי הטרדה מינית עשויה להתקיים גם בהיבט הסביבתי לרבות סביבת העבודה, מקום שהיא מבטאת התייחסות — כללית — פסולה למיניות של אדם או קבוצה מסוימת, באופן היוצר סביבה עוינת הפוגעת בתפקודה התקין של מערכת יחסי העבודה.

בית המשפט העליון קבע כבר בשנות ה–90 כי בנסיבות מסוימות סיפור בדיחות והערות בעלות אופי מיני, תליית תמונות פורנוגרפיות, שימוש בביטויים מיניים משפילים ואף מחמאות על בסיס תדיר, יוצרים אווירה מינית עוינת במקום העבודה ויכולים להיחשב כהטרדה מינית.

ניתן אם כן להקביל בין סביבת עבודה עוינת לעישון פסיבי. בכל פעם שמישהו מדליק סיגריה, האנשים שסביבו נפגעים מ"זיהום סביבתי". סביבת העבודה תיהפך אם כן ל"מזוהמת" במקרים בהם מספרים בדיחות בעלות אופי מיני, עובדים משוטטים דרך קבע באתרי פורנו בשטחים משותפים, בשליחת תמונות וסרטונים מיניים בתפוצה רחבה במייל או בווטסאפ של הארגון וכיוצא באלה. סביבת העבודה תיהפך ל"עוינת" ברגע שבו תתגבש בקרב אחד העובדים תחושה סובייקטיבית של עוינות על רקע מיני ואם המקרה יגיע לבית הדין, הוא יבדוק את המקרה במבחן האדם הסביר, כלומר, האם עובד/ת סביר/ה היו מרגישים מוטרדים בנסיבות המתוארות.

אמנם מדובר בפסיקה מרחיקה לכת, ואולם נראה שיש לטפל בתופעת ההטרדות המיניות במקומות עבודה בדומה לתנועת מטוטלת; ככל שהמחוקק יתקן את החוק באופן מפורש ויעלה באופן משמעותי את האפשרות לקנסות ופיצוי גבוה בגין הטרדה מינית סביבתית או שבתי הדין לעבודה יפרשו את החוק הקיים באופן המאפשר הטלת סנקציות כלכליות חמורות יותר, כך מעסיקים לא יתייחסו בסלחנות ל"רוח צוות" או "תרבות גברית" ויפעלו ביתר שאת כדי לאפשר סביבת עבודה נקייה יותר לעובדים ולעובדות.

הכותבת היא עורכת דין ממשרד א. חלד ושות' 
המתמחה בדיני עבודה

עו"ד סיגל פעיל
עו"ד סיגל פעילצילום: תומר אפלבאום

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker